את הקופאיות לא מפנקים בשכר

בשופרסל מהדקים חגורה והיו"ר ממשיך להרוויח מיליונים

שלי יחימוביץ'
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
i-gold advertisement
מעבר לטוקבקים
שלי יחימוביץ'

שתיים בצהריים, סניף שופרסל שלי בקניון מהודר באזור המרכז. הקופאית, ילנה (שם בדוי) מסמנת לי שאתקרב אליה, ולוחשת שהפעם האחרונה שהיתה בשירותים היתה בביתה, בבוקר, וכבר כמה שעות שהיא מתאפקת.

"ביקשת לצאת?" אני שואלת.

"אין טעם," היא אומרת, "לא נותנים. אין מי שיחליף אותי, כל הזמן באים עוד לקוחות, ולהחזיק קופאית מחליפה עולה להם יותר מדי".

ילנה אוסרת עלי לדבר עם האחראית. עד שמצאה את המשרה הנחשקת הזאת, בשכר מינימום, היתה מובטלת שנה וחודשיים.

"אז מה את עושה?" אני שואלת בלחש, "איך את מתאפקת כל כך הרבה שעות?"

"אני לא שותה, בכלל", היא אומרת. "גם לא קפה בבוקר".

ועכשיו, שוו בנפשכם שבאותה חברה ממש, שבה מהדקים את החגורה כל כך חזק עד שהיא לוחצת על שלפוחית השתן, היתה ב-2008 עלות שכרו של היו"ר המשותף יעקב פישר 3.3 מיליון שקל; של סמנכ"ל הכספים שלמה זהר - 2.2 מיליון; ושל איציק אברכהן סמנכ"ל התפעול - 2.1 מיליון.

ב-2007 הנחתי הצעת חוק להקטנת פערי השכר במשק. בפועל, טמנה ההצעה בחובה גם הגבלה מידתית של שכר הבכירים, והיא גרסה בפשטות כי שכר הבכיר בחברה לא יעלה על יותר מפי 50 מהשכר הנמוך ביותר המשולם באותה חברה. גמישותה של ההצעה היא בכך שאם החברה מצליחה ומשגשגת, לא תחול בפועל מגבלה על העלאת שכרו של מנהל מוכשר באופן מיוחד, אבל פירות ההצלחה יחלחלו (באופן זעום) עד לדרג של ילנה. לפי החוק, יש להעלות גם את שכרה כתנאי לכך שפישר, זוהר ואברכהן יוכלו לבצע את המכפלה (פי 50) שתאפשר להם לחגוג את חגיגת השכר הבלתי מתקבלת על הדעת שלהם.

גם הסנקציה היתה מידתית - הוצע שחברה שתחרוג ממגבלות החוק לא תזכה להכרה בסכום החורג לצורכי מס. המניע הנוסף, אולי העיקרי מאחורי ההצעה, היה הגנה על כספי הציבור, שכל חסכונותיו עלי אדמות, לרבות הפנסיה שלו, מפרפרים בתוך הים המסוכן של החברות הנסחרות בבורסה.

בדרך אל הדיווידנד שכולנו אמורים ליהנות ממנו - בנו לעצמם המנכ"לים באמצעות שכרם המופרז תחנה, מסלול עוקף דיווידנד, שבה שלחו ידם אל הרווחים שלנו. כיום נעשה הטיעון הזה מר ונוקב עוד יותר. כי גם כעת, כשתשואות המניות בשפל, הם ממשיכים לשבת באותה תחנת לקיחה ולחלק לעצמם משכורות שלעתים עלותן גדולה מהרווח הנקי של החברה.

הצעה החוק קיבלה את תמיכת הממשלה, עברה במליאת הכנסת בקריאה טרומית, אבל עוררה יצרים עזים, פאניקה וגלי מחאה כאילו היה מדובר בביטול מגילת העצמאות. "הצעת החוק של יחימוביץ' היא מגוחכת, שולית, ביזארית, מפלצתית, מוזרה, משונה ומדאיגה", גרס בעידון בריטי ועם קצף על השפתיים היו"ר היוצא של איגוד החברות הציבוריות, דני גולדשטיין. עוד רגע הוא היה מתבצר עם המנכ"לים החרדים על הגג של מגדלי אקירוב עם ארגזי וויסקי וסיגרים משובחים, משל היו לפחות מוטי חזיזה מויטה פרי גליל ועובדיו המיוסרים קשי היום, שהתבצרו עם קופסאות תירס כדי להגן על פת הלחם שלהם.

רשות המסים נבהלה מכאב הראש שהחוק מזמן לה, ובישיבת ועדת העבודה והרווחה בכנסת, שדנה בחוק, נרשם הדיאלוג המעניין הבא:

יעל קינן (רשות המסים): "סעיף ת30 לפקודת מס הכנסה קובע... שממילא יש מנגנון המסייע באי הכרה בהוצאות, כאשר אנו סבורים שמדובר בהוצאה שאינה סבירה".

עמי צדיק (מחלקת המחקר של הכנסת): "האם קרה מקרה שבו לא הכרתם פעם בשכר כהוצאה בלתי סבירה?"

קינן: "היה איזה תיק של מתווך שלא הוכרו הוצאות שכרו, כי הן היו גבוהות מדי".

צדיק: "ובחברות ציבוריות?"

קינן: "אני לא זוכרת".

זה לא מעט בשביל המחוקק הפרטי הבודד, אבל לא באמת נפרצה הדרך. כעת, מכיוון שהכנסת היא כנסת חדשה, יש להתחיל את תהליך החקיקה מחדש. בעולם כולו אמנם קורסות ברעש גדול הדיסיפלינות הישנות בדבר קדושתו של שכר הבכירים, אבל מכיוון שבנימין נתניהו, ככל הידוע, נותר אידיאולוג נאמן של אותן תאוריות קורסות, פוחתים לצערי, חרף הכתובת על הקיר, הסיכויים להעביר חקיקה שכזאת.

לאורך ההיסטוריה האנושית קובעו לא אחת שיטות שליטה הרסניות שנהפכו למעין דת. בועה סמיכה של שיח כוזב, אינטרסים חזקים ושליטה על התודעה איפשרו את המשך קיומן. אבל יש שברק עז מאיר הכל, מסדר חשיבה מקולקלת ומאפשר לראות את הדברים נכוחה. כזה הוא הזעזוע שעובר על כלכלות העולם שסגדו ליד הנעלמה. שכר העתק המביש של הבכירים, בעוד מעמד הביניים שוקע אל העוני ועובדים עניים הם מושא לניצול, הוא רכיב אחד מרכיבי השיטה שהוארה באותו אור עז. הגיע הזמן שלפחות קרן אור אחת של התפכחות ותבונה תגיע גם אלינו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker