החינוכית היא לא בזבוז כסף - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החינוכית היא לא בזבוז כסף

רשות השימור

3תגובות

>> לפני הכל, חייבים במקרה זה גילוי נאות. אבל הגילוי הזה הוא דווקא חלק מהסיפור, והוא סיפור של גילוי אמיתי. בשנה וחצי האחרונות חברת הייעוץ שלנו מתכננת ומלווה את בניית אתר האינטרנט החדש של הטלוויזיה החינוכית. לפני הליווי הזה, אני מניח שהייתי מסכים ברפרוף ובלי לתת את הדעת עם סיון קלינגבייל, שמעל דפים אלה טענה שהחינוכית מיותרת ושהכסף שמוקצב לה מדי שנה הוא בזבוז של כספי ציבור. אבל שלאחר המפגש עם החינוכית - כמו שהיו אומרים ב-BBC: I beg to differ.

לומר שהחינוכית מיותרת, זה כמו לומר שהחינוך מיותר. בזמן העבודה על האתר של החינוכית, שיושק בעוד כמה שבועות, גילינו מספר עצום של תוכניות טלוויזיה שהופקו על ידי הטלוויזיה החינוכית. על-אף שרבים מאתנו ייזכרו במחשבה ראשונה רק בחביתוש, סקוטרמן וזהו זה, מעבר על רשימת קטעי הווידאו גילה מיד שהחינוכית, אולי בית ההפקה הגדול בישראל, הפיקה ושידרה אלפי שעות של תוכניות שהמשותף להן הוא ערכים שכל אחד מאתנו היה חותם עליהם בשתי ידיים ואומר אמן, במיוחד אל מול הטענות על שטחיות בטלוויזיה המסחרית.

רשימה חלקית בלבד: הראיונות של מודי בראון ב"הכל אנשים", הספרות של אבירמה גולן, מוסיקה ישראלית של רוני צייג (הופעות מצולמות בגל"צ), של טל גורדון (רוק ישראלי) ושל אריה ורדי (קלאסית), סדרה על הקולנוע הישראלי מתחילתו, מאה מושגי ציונות ותוכניות לימוד שפות מעולות לילדים. אלפי שעות, מאות תוכניות.

מה שקרה לחינוכית במרוצת השנים היה הגרסה הישראלית של מלכוד 22 של ג'וזף הלר. תקציב של 200 מיליון שקל קוצץ ל-80 מיליון שקל, שמתוכם יותר מ-20 מיליון משולמים כאגרת תדרים לרשות השידור. באמת יופי. מה נשאר - מימון בקושי למשכורות העובדים (קיצצו בערך מחצית מהם) ולטכנולוגיה. ולהפקות? לא באמת נשאר. כלומר, כמו בסיפור על הסוס והקש, קיצצו עד מתחת למינימום, ואז מתלוננים שהתכנים לא טובים מספיק (כי אין כסף) ולא מושקעים מספיק (לא יכולה להיות נאותות הפקה אמיתית) ושהקהל של היום לא רואה את השידורים (כי אין כסף לשיווק).

לכולנו מגיעה טלוויזיה ציבורית. זכותנו כאזרחים לקבל תכנים איכותיים ומחובת המדינה להקפיד שיהיה מי שייצר אותם, ללא שיקולי רייטינג, ללא משקיעים וללא לחצים של מפרסמים ומשווקים. הערוץ הראשון צריך ויכול להיות ה-BBC שלנו, והטלוויזיה החינוכית צריכה ויכולה להיות ערוץ מדע, טבע וחינוך, כמו במדינות מתוקנות.

תארו לכם את הכנסת בסיטואציה לא דמיונית: בוועדה א' דנים בבעיית חוסר הערכים, התרבות הירודה, הלשון העילגת וחוסר ההשכלה הרחבה של בני הנוער, כשבוועדה ב' (משרד האוצר, בדרך כלל) קוראים לסגור את הטלוויזיה החינוכית. לסגור? ההפך - לשלש את התקציב ולתת לה להפיק ולשדר תכנים שיספקו לפחות חלק מהתשובה לבעיות של ועדה א'. האם זה אפשרי? ועוד איך - הטלוויזיה החינוכית היא גוף חי של אנשים מקצועיים ומסורים, ואם יתנו להם חבל כלכלי הם יגיעו בתוך זמן קצר למטרה: ערוץ ציבורי ברמה גבוהה.

-

הכותב הוא בעלים במשותף עם עמרי דולב של יוניונ ייעוץ תוכן דיגיטלי ומעורכי "היום שהיה" בערוץ 10

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#