הצתה מאוחרת - שוק ההון - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הצתה מאוחרת

תגובות

>> באחרונה, פסק השופט המחוזי מגן אלטוביה, כי בית המשפט יכול, מיוזמתו, להכריע בערעור מס הכנסה, על פי טענה שלא נטענה בידי פקיד השומה, גם אם שאר טענותיו של פקיד השומה נדחו מכל וכל.

מעשה בארנון הראל, שהיה בעלים של 99% ממניותיה של חברה שעסקה במתן שירותים למשטרת ישראל. ביתרת המניות החזיקה אשתו של הראל. בני הזוג נפרדו והראל ביקש להקים חברה חדשה לשירותי ביומטריקה. אלא מה? התברר, שלהראל היתה יתרת חובה בגין כספים שמשך מחברתו. היתרה עמדה במרכז דיונים עם פקיד השומה במשך כמה שנים. שלטונות המס הכירו ביתרת החובה כהלוואה באותן שנים, אך הפצירו בהראל לפרוע את היתרה, שאחרת ייאלצו לראות בה הלוואה צמיתה ולסווג אותה כדיווידנד או כשכר עבודה, החייבים במס.

בעצת רואה החשבון שלו, החליט הראל לפרק את החברה ולזכות את חשבונו בדיווידנד הפירוק. אותה שעה, חל על דיווידנד הפירוק מס מופחת בשיעור של 10% להבדיל משיעור של 25% על דיווידנד רגיל, או עד 50% על שכר עבודה. על ידי קיזוז יתרת החובה מדיווידנד הפירוק, חסך הראל מס ניכר.

שלטונות המס תקפו את עצם פירוקה של החברה, בטענה כי לא היה בכך כל צורך. לטענתם פעילות החברות היתה זהה והפירוק נועד אך ורק כדי לשלם את המס הנמוך (10%) על יתרת החובה של הראל. לעומתם, טען הראל, כי היה שוני גדול בין פעילות החברות וכי בד בבד עם הפרדת הרכוש שנבעה מגירושיו, ביקש גם לשים קץ לשותפות עם גרושתו באותה חברה.

השופט אלטוביה קיבל את גירסת הראל, שנתמכה על ידי גרושתו ודחה את טענת המלאכותיות. הוא ראה בשתי החברות חברות שונות וראה בגירושים טעם לפירוק החברה הישנה.

בכך לא תמה המערכה. עתה התפנה בית המשפט לעסוק בסוגיה אחרת: אם היתה עסקת ההלוואה שיצרה את יתרת החובה עסקה מלאכותית. הראל טען כי שלטונות המס עצמם הכירו ביתרת החובה כהלוואה ולכן לא היה מקום בכלל לדון בשאלת היותה עסקה מלאכותית. לא כך חשב השופט אלטוביה, שסבר כי היחס בין שכר העבודה לבין המשיכות שיצרו את ההלוואה של הראל, היה בלתי סביר. לדעתו, מכלול הנסיבות הניחו תשתית "יותר ממספקת להפעלת הכלים האנטי תכנוניים לסיווג ההלוואה כהכנסה". אלא שכאן התעורר קושי נוסף: הסכמתו של פקיד השומה לא להפעיל את הכלים האנטי תכנוניים, אם יפרע הראל את ההלוואה. בית המשפט פירש את הנכונות של פקיד השומה לא להפעיל את אותם כלים כראיית ההלוואה כהתחייבות למראית עין, לאמור שרק אם יושבו הכספים, תאויין אותה מראית העין. משלא השיב הראל את הכספים לחברה, היה בית המשפט נכון לראות את יתרת החובה כשכר ולמצער כחלוקת דיווידנד.

הואיל ולא ניתן היה לתקן את שומות החברה, כדי שתוכל לנכות מהכנסתה את המשיכה, לעת סיווגה כשכר עבודה, בחר בית המשפט לסווג את המשיכה כדיווידנד. בכך, ביטל בית המשפט את הכרת פקיד השומה בהלוואה שנטל הראל מהחברה כעסקה אמיתית וכנה וסיווגה מחדש באמצעות הכלים האנטי תכנוניים העומדים לרשות פקיד השומה, בדיעבד, למרות הסיכום הקודם בין הצדדים. שומות סגורות, שכלל לא נדונו בערעור, נפתחו בשל מעשה פירוק תקין, שלגביו לא ניתן היה להפעיל כלי אנטי תכנוני. נפלאות הן דרכי השומה.

-

המחברים הם שותפים במשרד א.רפאל ושות', עורכי-דין

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#