לפני שתעמדו מול שוקת שבורה: למה כדאי לשים לב בפנסיה שלנו? - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לפני שתעמדו מול שוקת שבורה: למה כדאי לשים לב בפנסיה שלנו?

האם החיסכון הפנסיוני שלכם יאפשר לכם לשמור על רמת חיים נאותה גם בגיל פנסיה? ■ גודל החיסכון מושפע מגיל הפרישה, ממועד משיכת הפיצויים ומשיעור ההפרשה ■ נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר לצבור חיסכון שאינו מאפשר הזדקנות בכבוד

10תגובות
גן העיר בראשון לציון. למצולמים אין קשר לכתבה
עופר וקנין

חתן פרס נובל, פרופ' ריצ'רד תאלר, מומחה לכלכלה התנהגותית, מתווה בעבודתו כללים לייעוץ פנסיוני. הוא פורש בפני הקורא תיאוריה סדורה שלפיה החלטת ההשקעה בחיסכון פנסיוני מושפעת מאלמנטים התנהגותיים בולמים, וראוי לאמץ מדיניות של "הינד" (דחיפה קלה, nudge) כדי לכוון עובדים להצטרף לחיסכון פנסיוני.

בארה"ב ההצטרפות היא וולונטרית, ומספר גדול של עובדים אינו מכוסה. לפי תאלר, אפשר להשיג שיעור מצטרפים משמעותי לתוכנית פנסיונית שעונה על הקריטריונים הבאים: נגישות קלה לתוכנית בעלת מבנה אוניברסלי פשוט; רישום לתוכנית כברירת מחדל; מבנה השקעות פשוט כפוף לרגולציה; והתחייבות מראש לתוספת הפרשה (אסקלציה) אוטומטית על פי שינוי השכר.

מתכונת מומלצת זו אומצה בישראל, ואף התחזקה באחרונה, כשהוחלט על מבנה תוכנית אחיד ומחייב. עם זאת, רבים טוענים שהחיסכון הפנסיוני בישראל אינו מקנה סכום פנסיה שמשמר את רמת החיים של העובד ערב הפרישה, גם בצירוף קצבת זקנה של המוסד לביטוח לאומי. ההסברים לכך הם שרק חלק מהשכר מגובה בהפרשה לפנסיה; שכספי הפיצויים שהם חלק ניכר מהחיסכון הפנסיוני נמשכים לצריכה במהלך שנות העבודה; שתוחלת החיים מעבר לגיל הפרישה התארכה; וששיעור הריבית שמייצג את צפי תשואת השקעות קרן הפנסיה ירד דרמטית.

כאינדיקטור לחישוב המידה שבה משמרת הפנסיה את רמת חיי העובדים ערב הפרישה, מחושב מדד שמכונה "יחס ההמרה" או "שיעור התחלופה". זהו היחס שבין סכום הפנסיה (בתוספת קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי) לבין ההכנסה (ברוטו או נטו) של העובד ערב הפרישה לפנסיה.

מקובל במדינות המערב ששימור רמת החיים לפורש לפנסיה מחייב יחס המרה ברוטו (לפני מס) של 75%. מתברר שבישראל, יחס ההמרה של רוב העובדים נמוך משמעותית מכך — כלומר הפנסיה עצמה אינה מספיקה לשמר בתקופת הפרישה את רמת החיים של העובד ערב יציאתו לגמלאות.

כדי לבחון אקטוארית את משקל הגורמים שמשפיעים על יחס ההמרה, נפתח בתרחיש בסיסי שמקנה יחס המרה מעל 70%. אחר כך נשנה את הנחות התרחיש ונתאימן למציאות הכלכלית הנוכחית. נמצא שמתקבל יחס המרה נמוך משמעותית, כלומר פנסיה חסרה.

בתרחיש הבסיסי נתייחס לעובד, גבר שמצטרף לקרן פנסיה חדשה מקיפה בגיל 32, פורש בגיל 67, בשכר בסיסי של 10,000 שקל בחודש, בשיעור הפקדה של 20.83% מהשכר (שיעור נפוץ הכולל 12.50% בעבור תגמולים ועוד 8.33% בעבור פיצויים) וצפי גידול שנתי ריאלי בשכר של 1.25%. קרן הפנסיה משקיעה את החלק המותר באג"ח מיועדות הנושאות תשואה ריאלית שנתית מסובסדת של 4.86%. יחס ההמרה הצפוי לעובד זה תלוי בשיעור התשואה המיוחל על השקעות חופשיות של הקרן ושיעור דמי הניהול. הנחת הבסיס היא שצפי שיעור התשואה הריאלי השנתי על השקעות חופשיות, לא כולל אג"ח מיועדות, הוא 3% (עד מועד הפרישה ולאחר מכן) ושיעור דמי הניהול הוא 4% על הפקדות ו–0.3% על הצבירה. מתקבל צפי יחס המרה לפני מס, כולל קצבת הזקנה של המוסד לביטוח לאומי, של 71%.

נבחן מה קורה ליחס ההמרה בהנחות חלופיות: נניח שצפי שיעור תשואה על השקעות חופשיות הוא 2.5% ריאלי. יחס ההמרה שמתקבל יהיה 66%. נניח שלעובד מרכיב שכר של 12% שאינו מכוסה בפנסיה (שעות נוספות, בונוסים, רכב וכו'), נדגיש שלחלק ניכר של העובדים המאורגנים שיעור מרכיב זה גבוה בהרבה, מתקבל יחס המרה של 64%. נניח שהעובד מושך (בגיל 45) את מרכיב הפיצויים מהחיסכון הפנסיוני, משיכה שכיחה בין עובדים שנובעת ממעבר בין מקומות עבודה. יחס ההמרה שמתקבל הוא 61%. אם נניח שהעובד מתחיל חיסכון פנסיוני בגיל 40 במקום גיל 32, יחס ההמרה הצפוי יהיה 56%.

החיסכון לא יספיק יחס ההמרה* בתרחישים שונים

בתרחישים משולבים, כשמשתנים במקביל כמה ממרכיבי יחס ההמרה, פוחת היחס באופן דרמטי. למשל, בתרחיש ירידה מתמשכת בשיעור התשואה של הקרן (בדרך כלל במצבי משבר כלכלי), נניח ל–2%, שמלווה במשיכה מוגברת של כספי פיצויים, נניח בגיל 45, יפחת יחס ההמרה ל–53%.

יחס ההמרה שמתקבל אינו מספיק לשימור רמת החיים של הפורש, במיוחד לגבי עובדים שהתחילו לחסוך בגיל מאוחר, שמשכו סכומי פיצויים או עובדים שלגביהם מרכיב השכר שאינו מכוסה בפנסיה הוא גבוה.

לאישה, צפי יחס ההמרה הוא נמוך יותר באופן ניכר, עקב תקופת הפרשות קצרה יותר — עד גיל 62 לאישה לעומת עד גיל 67 לגבר, ועקב תקופת תשלומי פנסיה ארוכה יותר — מגיל 62 לאישה במקום מגיל 67 לגבר, ותוחלת חיים ארוכה יותר.

כיצד להעריך את החיסכון הפנסיוני?

פנסיה הולמת ניתנת כמובן להשגה באמצעות סבסוד המדינה, הן בהטבות מס והן בהגדלת שיעור ההשקעה באג"ח מיועדות. לא נתייחס להטבות הנשענות על תקציב המדינה, אלא נתמקד רק בפתרונות שנלקחים מתחום יחסי העבודה.

החישובים שלהלן מתייחסים לגבר שמצטרף לקרן פנסיה חדשה מקיפה בגיל 32 ופורש בגיל 67, ובנפרד לאישה שמצטרפת בגיל 32 ופורשת בגיל 62:

1. העלאת גיל פרישה: להוספת שנה אחת לגיל הפרישה יש השפעה על יחס ההמרה, כי מתווסף חיסכון ונגרעת שנה מתשלומי הפנסיה. עקב ההשפעה המשולבת, עולה יחס ההמרה ברוטו ב–4% לגבר וב–2% לאישה.

2.מניעת משיכה של פיצויים: באופן עקבי עם גישת תאלר, המרת משיכה של פיצויים בהסדרי אשראי לתקופות גישור בין עבודות תתרום לשימור החיסכון הפנסיוני, משום שהיא תיצור מסגרת מאלצת להחזר הסכום שנמשך לפני הפרישה לפנסיה.

3.העלאת שיעור ההפרשה לפנסיה: השיעור הנוכחי הוא 20.83% בכל התרחישים הנ"ל. תוספת של 1% מוסיפה 3% ליחס ההמרה ברוטו בפרישה לגבר ו–2% לאישה. השיעור המרבי הוא 22.83% בעבור עובד שכיר.

אלמנט מרכזי שקובע את יחס ההמרה במועד הפרישה הוא שיעור התשואה על מרכיב התיק החופשי של הקרן בניכוי דמי ניהול. כל שינוי של 0.5% בשיעור התשואה הריאלי משפיע ב–5% על יחס ההמרה ברוטו לגבר וב– 3% לאישה. לאור זאת, קיימת חשיבות לבחירת הגוף שמנהל את הקרן ולמעקב אחרי ביצועיו.

בחירת מנהל בתוכנית פנסיה אחידה (אוניברסלית) נגזרת משני פרמטרים: דמי ניהול ויכולת ביצוע (תשואות). לגבי דמי ניהול, שינוי של 0.1% בשיעור שנקבע לסכום הצבור ו–1% להפקדות משנה את יחס ההמרה ברוטו ב–2% לגבר וב–1% לאישה.

לגבי הערכת יכולת ביצוע בתקופת ההפקדות עד למועד הפרישה, שהיא פונקציה של תשואה וסיכון, התשובה מורכבת עקב הקושי לבנות מדד לסיכון בקרן פנסיה. מדדי ביצוע מקובלים שבהם נמדד הסיכון על פי תנודתיות התשואה התקופתית שמיושמים להשקעה בתיקים מנוהלים ובקרנות נאמנות (כמו מדד שארפ), אינם רלוונטיים להשקעה פנסיונית.

המבנה שקבעה הרגולציה לקרנות פנסיה חדשות בישראל ממקד את הסיכון הפיננסי בשווי החיסכון ערב הפרישה לפנסיה, כלומר בגיל 67 לגבר ובגיל 62 לאישה, כשבתקופת הפרישה החיסכון מוגן על ידי תיק אג"ח מיועדות (60%) ואג"ח סחירות (40%). ברור לחלוטין שהתאמה (matching) של תקופת פדיון אג"ח והשנים עד למועד הפרישה היא מפחיתת סיכון פיננסי, אך על פי מדדי הסיכון המקובלים היא מנפחת סיכון עקב תנודתיות מחירי אג"ח ארוכות טווח עם כל שינוי בריבית, ומפני שאג"ח מהוות את עיקר השקעת קרן הפנסיה. כדי לשפר הערכת ביצוע שנמדדת בטעות במדדים מקובלים, מתומרצים המנהלים לקצר את תקופת איגרות החוב בניגוד לאינטרס העמיתים.

גם יכולת הניוד, שהרגולציה עודדה כמכשיר להפחתת דמי ניהול, פועלת לעתים באופן לא עקבי, הן בגלל קיצור משך החיים הממוצע של הנכסים, וכתוצאה מכך — הפסד פרמיית הזמן הארוך, והן בגלל שמירת נזילות עודפת בקרן יחסית לנדרש בחיסכון פנסיוני.

נדרשים מדדי סיכון מיוחדים לקרנות פנסיה, שלפיהם סיכון יימדד לא בתנודתיות התשואה השוטפת, אלא בתנודתיות הסכום הצבור למועד הפרישה. סיכון נמוך של סכום זה יבטיח יציבות בתשלומי הפנסיה למשך כל תקופת הפרישה.

ברנע הוא פרופסור אמריטוס למימון במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת ת"א; פפרמן הוא מנכ"ל אלן פפרמן שירותים אקטואריים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#