שעתם של בעלי ההון האמיתיים

קשיי הנזילות של הטייקונים - הזדמנות לחוסך הישראלי

גיא רולניק
גיא רולניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים53
גיא רולניק
גיא רולניק

הנה הסיפור הכלכלי הגדול ביותר של החודשים האחרונים כפי שהוא נארז, משווק ונמכר לכם בימים אלה על ידי חלק מכלי התקשורת:

משבר פיננסי חסר תקדים ששוטף את הכלכלה הגלובלית הגיע לישראל. הוא סגר את שוקי ההון בפני הקונצרנים וחברות הענק הישראליים, הכה בעסקיהם והפיל את מניותיהם ואיגרות החוב שלהם. עד כאן - סיפור פשוט שקשה להתווכח עמו, אבל עכשיו הוא מקבל תפנית מעניינת: לחלק גדול מהחברות ואנשי העסקים הגדולים אין יכולת להחזיר את תשלומי הריבית או הקרן על ההלוואות הגדולות שהם לקחו מהציבור. קשיי נזילות אלה מאיימים על פעילותם. כדי למנוע את קריסתן של החברות, שמהוות חלק ניכר מהפעילות במשק, צריכה הממשלה להזרים להן סיוע כספי באמצעות קרנות המכונות "מנוף" או ליזום דחייה של תשלומי הריבית והקרן למועד רחוק יותר - שבו יתאוששו השווקים הפיננסיים.

זהו, בקליפת אגוז, הסיפור שמשווקים לנו בשבועות האחרונים בעלי החברות הגדולות במשק יחד עם עורכי הדין, הבנקאים, רואי החשבון, היחצ"נים והעיתונאים המקורבים אליהם.

נשמע מצוין, אבל מיד נביא כאן תיאור חלופי של המציאות, הפעם בעיניים של עולם המימון והפיננסים.

עולם המימון הוא לכאורה מאוד טכני, קפיטליסטי ואכזרי, אך למעשה, כפי שתגלו מיד, כאשר לא נותנים לאלה המכנים עצמם "קפיטליסטים" להרוס את כלכלת השוק - היא יכולה ליהפך לשיטה פחות מרושעת ויותר צודקת ממה שנראה.

בעיניהם של אנשי המימון, המשבר הפיננסי האחרון הוא תיקון לבועה פיננסית ענקית שהתנפחה בעולם ובישראל בשנים האחרונות; הבועה הזאת איפשרה לאנשים המתמחים בגיוס כסף מהציבור להתעשר על חשבונו של הציבור.

בעיניים של איש המימון, מה שקרה בשנים האחרונות הוא שחברות, אנשי עסקים ויזמים הצליחו לגייס כסף בריביות ותנאים שלא שיקפו את הסיכון; בעיניים של איש המימון חלק גדול מהמתעשרים של השנים האחרונות עשו זאת על גבם של משקיעים שהלוו להם כסף מבלי לדרוש לעצמם חלק מהרווחים.

האמת היא שזה לא עניין חדש במיוחד: לכל אורך ההיסטוריה הפיננסית נצבר העושר הגדול אצל אלה שלקחו סיכונים גדולים עם כספם של אנשים אחרים, בדרך כלל גם תוך תשלום מסים נמוכים.

מי שחושב שכל התיאור הזה הוא הנרטיב של הוגי דעות "סוציאליסטים" או תנועות חברתיות המנותקות מהמציאות הכלכלית - כדאי שיתחבר בעצמו למציאות.

ניתוח דומה של המציאות הבאנו כאן ב-TheMarker לפני שנה וחצי מפיו של ביל גרוס, מנהל קרן האג"ח הגדולה בעולם.

גרוס, קפיטליסט אכזרי, מתוחכם וחד הפועל בשוק המסובך ביותר בעולם, קבע ביוני 2007 שמשבר הסאבפריים מבשר את סוף עידן הכסף הזול, סוף התקופה שבה יזמים, חברות ומנהלי קרנות קיבלו כסף מהציבור בחינם, מבלי לשתף אותו ברווחים.

גרוס, מיליארדר בעצמו, לעג לעשירים המחלקים תרומות לנזקקים כדרך להראות את נדיבותם ואמר שהעשירים כלל אינם מודל לחיקוי, שהרי בסופו של דבר זהו הציבור (צרכנים, משקיעים) אשר אחראי לרוח הנושבת במפרשיהן של (ספינות) העשירים.

הקלישאה של בתי הספר למינהל עסקים אומרת שכל משבר הוא הזדמנות. אבל הפעם ההזדמנות היא אמיתית: המשבר הפיננסי חסר התקדים הוא הזדמנות היסטורית של הציבור - של האנשים אשר בכספם הימרו הטייקונים והחברות הגדולות - לתבוע ולקבל את חלקם ברווחים.

קשיי הנזילות של הלווים הגדולים במשק הם ההזדמנות של החוסך הישראלי לקבל תמורה הוגנת עבור כספו, לקבל תשואה גבוהה עבור הסיכון הגבוה - ובמלים פשוטות: להגדיל את פוטנציאל הרווחים של הפנסיה שלו.

בשנתיים הקרובות צריכים המשקיעים המוסדיים המנהלים את כספי הציבור לקבל לידיהם את הבעלות והשליטה בחברות שיתקשו לגייס הון מהציבור.

כל טייקון, כל חברה, כל יזם שלא מסוגל לפרוע את תשלומי הריבית והקרן שלו לבעלי איגרות החוב או לבנקים - יידרש להעביר את כל מניותיו בחברות שבשליטתו לנושים. הנושים (הציבור) יוותרו על חלק מהחוב רק כאשר יקבלו מניות או אופציות בהיקף משמעותי.

בניגוד להסדרי החיתוך ופרישה של החובות שמציעים בעלי העניין ומשתפי הפעולה הסמויים שלהם בממשלה או בעיתונות - להסדרי חובות שבמרכזם העברת הבעלות בחברות לבעלי החוב שלושה יתרונות גדולים:

* קבלת מניות משפרת את מבנה ההון של החברה, מקטינה את הסיכון בפעילותה ומגדילה את הסיכוי שלה להתאושש.

* קבלת מניות ואופציות תבטיח שהציבור הרחב ישתתף ברווחים, אם יהיו, כאשר שוק ההון והמשק יתאוששו. כיום הציבור שותף רק לסיכונים - בעוד שכל הרווחים (בעיקר המשכורות המנופחות, האופציות והבונוסים) הולכים לבעלי החברות.

* קבלת מניות תדלל את בעלי השליטה הנוכחיים ותיצור מבנה משק פחות ריכוזי - היא תקטין את עוצמת הלפיתה של האוליגרכיה המקומית בגרונו של המשק.

המשבר הפיננסי הגלובלי הוא הזדמנות חסרת תקדים של הציבור - שהוא בעל ההון האמיתי במשק, המממן את העסקים וההימורים של הטייקונים והחברות - להיות שותף מלא ברווחים, כאשר יהיו כאלה.

הבעיה היא שהציבור עצמו לא מודע ברובו לזכויותיו הבסיסיות כמי שהעמיד את כספו, את הפנסיה שלו, כהלוואות לכל הטייקונים והחברות הגדולות. הציבור מיוצג בשוק ההון על ידי משקיעים מוסדיים - בנקים, קרנות נאמנות, קופות גמל, חברות ביטוח וקרנות פנסיה.

המכשול האמיתי לרפורמה המימונית הזאת הוא האנשים אשר מנהלים את המשקיעים המוסדיים. חלק מהם נמצאים בשליטתם של הטייקונים והקונצרנים הגדולים במשק - והם מזדהים עם האינטרסים של הבוסים שלהם ולא עם אלה של הציבור שאת כספו הם אמורים לנהל בנאמנות.

מכשול אחר לרפורמה הוא חלק מהבנקאים שמזדהים גם הם, מסיבות שונות, עם האינטרסים של הקונצרנים הגדולים ולא עם אלה של בעלי המניות והפיקדונות שלהם.

ההזדמנות מונחת איפוא לפתחם של משקיעים מוסדיים "עצמאיים", כאלה שלא שייכים ללווים גדולים במשק - כאשר הבולט שבהם הוא רועי ורמוס, מנכ"ל חברת פסגות - המשקיע המוסדי הגדול ביותר, ולפתחם של רגולטורים כמו המפקח על הביטוח ושוק ההון באוצר ידין ענתבי, ויו"ר רשות ניירות ערך זוהר גושן, שצריכים להוביל את כל השוק המוסדי והבנקאי לכיוון הקטנת הסיכון והגדלת הסיכוי בתיקי ההשקעות שלהם.

ורמוס, ענתבי, גושן ושאר המשקיעים המוסדיים והרגולטורים צריכים להעביר עכשיו מסר חד לכל השוק: בעלי ההון האמיתיים הם החוסכים ועכשיו הרגע שלהם לקבל את המגיע להם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker