שלמה שחר, כונס נכסים הרשמי של ישראל, על הקשיים וההצלחות באחד התפקידים הרגישים בישראל - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שלמה שחר, כונס נכסים הרשמי של ישראל, על הקשיים וההצלחות באחד התפקידים הרגישים בישראל

שחר: "יום לאחר שהתמניתי לנהל את חפציבה נכנס למשרדי החברה מרכדי יונה, אביו של בועז. ראיתי אדם שהיה ברום העלה, וכל עולמו חרב. זו סיטואציה לא פשוטה, שנתקלים בה הרבה בתפקיד שלו" ■ על התנהגות הבנקים בעקבות פרשת חפציבה: "ראינו את החומה הבצורה של הבנקים נבקעת, ואז גם לבנק האחרון שנשאר - הפועלים - לא היתה בריה אלא להסכים למתווה"

תגובות

מאת עידו באום ונורית רוט

לשלמה שחר יש חיוך ממזרי של סיוויל סרוונט שיודע כי הוא מתעסק עם רמאים, נוכלים, גנבים ופושטי רגל שמספרים סיפורי מסכנות כדי שיוותרו להם על חובות. אבל הדבר האחרון שדימיין לעצמו כאשר מונה לפני שש שנים וחצי לתפקיד האפוטרופוס הכללי וכונס הנכסים הרשמי (הכנ"ר) הוא שתפקידו יכלול התייצבות לפרמיירות של התיאטרון הלאומי והתחככות בשחקנים ואמנים. מצד שני, הוא גם לא ציפה לרכוש בתקופה הזו ניסיון בניהול בנק, חברת בנייה או בית חולים, וליהנות מכל רגע.

הוא הגיע לתפקיד הכנ"ר לאחר שכיהן כיועץ המשפטי של משרד המשפטים. קודם לכן שימש במשך כשנתיים מנהל היחידה לניהול וגילוי רכוש בכנ"ר. מי שהמליצה לו להתמודד על תפקיד הכנ"ר היתה מחליפתו בניהול היחידה לניהול וגילוי רכוש, שבאחת מפגישותיהם שאלה אותו למה הוא לא מגיש מועמדות לוועדת האיתור שהוקמה לתפקיד. שחר, שבתחילה לא התלהב מהרעיון, החליט במחשבה שנייה להתמודד - וגבר על יותר מ-20 מתמודדים אחרים.

בחודשים האחרונים הוא הגיע לשלב הסיום של תיקי הפירוק הגדולים שטופלו אצלו: בנק צפון אמריקה - שם הגיע להסדר עם נסים גאון שסיים את הפרשה לאחר 22 שנה; חפציבה - שם הצליח להגיע יחד עם המנהל המיוחד להסדר עם הבנקים לגבי השלמת בניית הדירות; הבנק למסחר, שבימים אלה מסתיים ההסדר עם הדירקטורים שלו; ותיאטרון הבימה - שם ימונה בקרוב נאמן שיחליף אותו בתפקיד. מבחינת שחר, זה סיכום מוצלח של מדיניות ההתערבות במקרי התמוטטות בולטים, שבה הוא נוקט שנכנס לתפקידו.

בדרך כלל תפקידו של כונס הנכסים הרשמי הוא לפקח על מפרקים וכונסי נכסים שמונו על-ידי בית המשפט במטרה להבריא או לפרק חברות שנקלעו לקשיים כלכליים. הכנ"ר בודק את פעילותם ובסופו של ההליך גם מאשר את שכר הטרחה שיקבלו. לעתים נדירות בלבד, בעת משברים מהותיים וקשים, ממונה הכנ"ר עצמו כמפרק של חברה.

זה היה הנוהג עד לכניסתו של שחר לתפקיד. אמנם גם בעבר מונה הכנ"ר כמפרק - כאשר מספנות ישראל, אל על ובנק צפון אמריקה נקלעו למשברים כלכליים - אך אלה היו מקרים בודדים לאורך תקופה ממושכת. מאז שנכנס שחר לתפקיד, אירועים כאלה מתרחשים בתכיפות גדולה יותר. "בפרשת הבנק למסחר, היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין חשב שצריך לבקש את מינוי הכנ"ר לתפקיד המפרק. זה היה התיק הראשון שלי כמפרק. בעבר מינוי כזה נעשה לעתים רחוקות, אך בתקופה שלי זה יותר אינטנסיווי", אומר שחר.

שחר - שאת התואר הראשון והשני שלו עשה במשפטים ואת עבודת המאסטר כתב על "הסמכות והאחריות של כונסי נכסים", הרבה לפני שהחל את תפקידו בכנ"ר - מתוודה כי כדי להשלים את הפערים בהשכלתו הכלכלית הוא לקח בתקופת כהונתו קורסים בתחומי הכלכלה, שוק ההון וייעוץ השקעות.

המערכת שבראשה הוא עומד מטפלת באלפי תיקים בשנה. יש האומרים כי מדובר במערכת קורסת, ששחר לא השכיל לנהל אותה כפי שצריך. אחרים טוענים כי מדובר במערכת שאינה יעילה מספיק ושאפשר להפוך אותה לטובה יותר, אבל סבורים כי המצב נובע מעומס התיקים העצום ולא מתפקודו של שחר.

עורכי דין מהתחום שעובדים עם שחר מספרים כי הוא אדם נעים שנוח לעבוד אתו וכי הוא שולט במערכת ומעורב אישית בתיקים החשובים. עם זאת, ישנם גם עורכי דין מסחריים שאומרים כי בעבודתם עמו נתקלו בפקיד אפור ונטול כישורים משפטיים.

שחר מעיד על עצמו כי אינו לוקח ללב ביקורת. "אי אפשר להיות בתפקיד הזה בלי יכולת לקבל ביקורת", הוא אומר. ועם זאת, לעתים הוא יוצא לקרב. לפני שנה הוא עתר לבג"ץ נגד מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, בדרישה לבטל צו שלטענתו פגע בשמו הטוב. הצו ניתן בעקבות פנייתו למבקר של עו"ד יונתן קירש, עובד באפוטרופוס הכללי, שהתלונן כי הוא נתון להתנכלויות על רקע חשיפת מינויים בלתי תקינים במקום העבודה. לטענתו, בעקבות החשיפה הוגשה נגדו תלונה על-ידי הנהלת משרד המשפטים ונקבע כי הוא גרם להעכרת האווירה במקום העבודה. המבקר, בעקבות פנייתו של קירש, כתב בצו כי מנהלת המחוז החדשה שמונתה התנכלה לעובד "וכי האפוטרופוס הכללי נתן גיבוי מלא למנהלת המחוז בפעולותיה נגד המתלונן". שחר לא אהב את הדברים.

כיום שומר שחר על קור רוח בנוגע לפרשה ואומר: "אני לא מתעלף מהדברים האלה. שירות המדינה רווי בטענות ובהאשמות שחלקן מוצדקות וחלקן נתון לביקורת". לדבריו, בסופו של דבר ביטל המבקר את הצו ואת הקביעות שבו.

שחר היה הכנ"ר הראשון שיישם מדיניות ברורה של מעורבות אקטיווית של המדינה, באמצעותו, בהליכים המשפטיים שליוו קריסות של גופים משמעותיים במשק. התיק האחרון והבולט בסדרת תיקים אלה הוא התמוטטות קבוצת חפציבה של בועז יונה.

שחר, שהמציאות הכלכלית זימנה לו מעילות ענק והתמוטטויות היסטוריות, נזכר ברגע של חולשה אנושית בתחילת פרשת חפציבה: "יום לאחר שהתמניתי על-ידי בית המשפט לנהל את חפציבה נכנסתי למשרדים של החברה וישב שם מרדכי יונה, אביו של בועז. ראיתי אדם שהיה ברום המעלה, וכל עולמו חרב פתאום. זו סיטואציה לא פשוטה, שנתקלים בה הרבה בתפקיד שלי. הוא ביקש להישאר במשרדים ואמר שאולי יוכל לעזור. איפשרתי לו להישאר במשרד עוד כשבוע ימים. בדיעבד הוא לא סייע. גם נכס שהוא הציע להעמיד לכיסוי החובות התברר בדיעבד כנכס משועבד".

איך הוחלט שאתה תתמנה למפרק?

"מיד כשהעניין עלה נערכה התייעצות עם המשנה ליועץ המשפטי דאז, עו"ד דידי לחמן-מסר. היא שאלה אותי מה דעתי על כך שהכנ"ר יתמנה לתפקיד מפרק. לשנינו לא היה ספק שזו שאלה ציבורית ושאצטרך להתערב במוקדם או במאוחר. החשש היה שתהיה בכך הכרה במדינה כגורם בקריסה של חברה פרטית, כאילו המדינה אומרת בכך שיש לה צד בעניין. השיקול בעד המינוי היה שדובר במשבר בסדר גודל לאומי, והיה צורך בערוצים ישירים עם גורמים כמו משרד השיכון, ועדת הכספים והפרקליטות. היה ברור שנצטרך להיות שם".

שחר מספר כי הוא מחליט להתערב בעצמו בתיקים במקרים שחשיבותם גדולה, כמו בקריסת הבנק למסחר בעקבות המעילה שביצעה אתי אלון. היה זה האירוע שהתחיל את המעורבות האינטנסיווית של שחר בליווי התמוטטויות בסדר גודל לאומי: "דובר על קריסה של בנק, 270 מיליון שקל שנגנבו. כרוכים בעניין אלמנטים כמו אמון הציבור במערכת הבנקאות. על אף שהיו עורכי דין פרטיים שביקשו להתמנות כמפרקים, בית המשפט הבין שזה מקרה שצריך בו את המעורבות שלנו מטעם המדינה".

כאשר הוא ממונה כמפרק, שחר מתווה את מדיניות ההצלה או החיסול של החברה. לדבריו, "ברור היה שבכל תיק כזה אנחנו צריכים מנהלים מיוחדים שיבצעו את המדיניות וההחלטות שאנחנו מתווים". כדי לפרק בנק נדרשת מומחיות, ואכן, על פירוק הבנק למסחר פיקחה השופטת ורדה אלשיך שנחשבת השופטת הבקיאה ביותר בתחום.

"העובדה שאלשיך מינתה אותי למפרק לא הפריעה לי להיות במחלוקת מקצועית אתה בשאלה אם צריך למנות כמנהל מיוחד עורך דין ורואה חשבון, כפי שהיא רצתה, או מנהל בנק כפי שאני סברתי", משחזר שחר. "היא התעקשה על המתווה שלה אף שעמדתי קיבלה גיבוי מהיועץ המשפטי לממשלה. בסופו של דבר היא החליטה לפי שיקול דעתה ואני קיבלתי את ההחלטה שלה. אלשיך מינתה את עו"ד אורי ברגמן ואת רו"ח יהודה בר-לב, כפי שרצתה".

האם לדעתך זה היה משנה אם היה ממונה מנהל בנק?

"אני יכול להגיד כיום שהמתווה שבית המשפט קבע היה מוצלח. היו שאמרו שכביכול היחסים ביני לבין אלשיך מאז לא ממש טובים. אז זה לא נכון. אנחנו בקשר מקצועי שוטף ונפגשים מפעם לפעם כדי להתעדכן במה שקורה במחוז תל אביב".

האם העובדה שרק מעט שופטים בקיאים בתחום של פירוקים וכינוסים בעייתית בעיניך?

"יש מצוקה של שופטים בכלל, אבל גם אצלי יש מצוקה של עורכי דין וגם עלי יכולים להגיד שאני לא עומד לעתים במטלה שלי, לתת תגובות לבית המשפט בזמן".

המדינה לא מעל לכל

שחר מעיד על עצמו שאינו חושש להתעמת עם המדינה כדי לעמוד על האינטרסים שהוא מופקד עליהם. "בפרשת הבנק למסחר, רואי החשבון של הבנק, קסלמן, הגישו לבית המשפט בקשה לפסול את המינוי שלי כמפרק. הם טענו שאני שייך למשרד המשפטים ולכן לא יכול לקבלת החלטות אובייקטיוויות לגבי בנק ישראל, שלדבריהם לא פיקח כראוי על הבנק", הוא נזכר. "טענתי שבמעמדי ככנ"ר אני נבדל מהמדינה וכפוף רק לשר המשפטים. כשאני חושב כמפרק שיש אינטרס אחר - כמו טובת הנושים - שגובר על אינטרס המדינה, אני אעמוד על כך. זה יכול ליצור עימות ביני לבין האוצר או הפרקליטות, אבל אם לא אעשה זאת, אחטא לתפקידי". אלשיך קיבלה את עמדתו של שחר, חייבה את קסלמן ב-50 אלף שקל הוצאות ובסופו של דבר המשרד שילם 23 מיליון שקל כדי להיחלץ מתביעת הענק נגד האחראים לקריסת הבנק, מבלי להודות באחריות.

בימים אלה עומדת פרשת הבנק למסחר לפני סיום, מבחינת שחר. הכנ"ר והמנהלים המיוחדים הצליחו להשיב כ-250 מיליון שקל מכספי האשראי שנתן הבנק לפני קריסתו. אתי אלון ואחיה עופר מקסימוב הוכרזו פושטי רגל, ולכן המדינה לא תצליח להשיב מהם סכומי כסף משמעותיים. מנהלי הבנק והדירקטורים עומדים בפני הסדר שלפיו ישלמו מכיסם פיצויים בסכום כולל שמוערך ב-10-15 מיליון שקל. תביעות נוספות מתנהלות נגד גורמים בשוק האפור שאליהם זרמו, כך נטען, כספי חובות ההימורים של עופר מקסימוב.

מנהלי הבנק והדירקטורים ישלמו סכומים של 100-250 אלף שקל. זה נשמע מעט מאוד יחסית. האם זה לא פוגע בהרתעה?

"בניהול מו"מ להסדר אנחנו צריכים לדעת מה המקסימום שאפשר להוציא מהחייבים. חשוב לא לנהל הליך לשווא. הצד הכספי של ההסדר צריך לשדר הרתעה, אבל גם חשוב שלא נצא ושכרנו בהפסדנו. לגבי הבנק למסחר, לפי מה שבדקנו זה המקסימום שאנחנו יכולים לקבל".

באחרונה התפשרתם גם עם נסים גאון בפרשת בנק צפון אמריקה, 22 שנה אחרי הקריסה.

"ניהלתי מולו הליכים במשך שש שנים. לפני ארבע-חמש שנים נפגשתי עם הבת שלו בז'נווה, ולפני שלוש שנים גאון בא למשרד שלי עם אשתו וטען שיש לו הרבה זכויות במדינה. לא התווכחתי אתו כי הוא תרם הרבה למדינה, אבל עם כל הרצון הטוב לא יכולתי לזקוף את זה לזכותו. בסופו של דבר אנחנו צריכים לראות איך אנחנו יכולים להביא כסף לקופת הפירוק, ופה היתה התחייבות של גאון לשלם סכומים והוא לא עמד בכך. לא יכולתי לוותר על זה".

סיכמתם על תשלום של 3 מיליון יורו - גם פה לא מדובר בסכום גדול, בהתחשב בהפסדי הבנק בקריסה.

"לפני שהגענו להסדר עשינו הערכת מצב, בדקנו מה משמעות העיקולים שהוטלו על נכסיו של גאון בשווייץ, מה משמעות התביעות שיש לו נגד המדינה, בדקנו אם ניתן להוציא כסף משווייץ והגענו למסקנה שזה הסכום הנכון שאנחנו יכולים להסכים אתו לגביו - וזה הטוב ביותר שאפשר היה להשיג בנסיבות האלה. אבל אי אפשר לדעת אם אדם הצליח להבריח סכום כסף שלא הגעת אליו".

גם הבנקים אחראים לחפציבה

מחקר בינלאומי שערכה באחרונה חברת הדירוג סטנדרד&פורס קבע כי בישראל יש לנושים סיכוי טוב לגבות חובות כאשר עסק קורס, אך ציין כי בתי המשפט נוטים להתחשב גם בשיקולים סוציאליים. הקונפליקט הזה עמד במרכזה של קריסת חפציבה, שכן הבעיה העיקרית שעמדה מול הכנ"ר נגעה לקבוצה גדולה של רוכשים שלא היו להם ערבויות והם נותרו ללא כספם וללא הדירות. לדברי שחר, "בפרשה הזאת עלה בראשונה הנושא של צדק חלוקתי כמונח שאפשר להשתמש בו באופן משפטי. באופן תקדימי, נטען כי לדיירים ששילמו כסף בעבור הדירה ואין להם ערבויות יש זכות קניינית. אי אפשר להגיד שהסוגיה הזאת הוכרעה מבחינה משפטית, אבל בית המשפט נתן לזה משקל, ובסופו של דבר, דיירים שנראה היה שאין להם שום זכות - קיבלו זכויות בהסכמים שנעשו".

שחר היה האיש עם היד על הדופק של חפציבה כשהובהלה לחדר המיון. "הדילמה היתה אם ללכת להקפאת הליכים או לפירוק", הוא מסביר. הקפאת הליכים משמעה המשך חיים לחברה. פירוק הוא מוות. לדברי שחר, "הקפאה אפשרית אם יש מקורות למימון ההליך, אבל בחפציבה לא היה כסף ולא היה עסק למכור. במצב כזה, לרוב הולכים לפירוק ואז כל בנק ממנה כונס נכסים מטעמו כדי לבנות את הפרויקט שבעבורו נתן מימון. במקרה כזה, הבנקים לא מחויבים לרוכשים חסרי ערבויות. בזה זיהינו את הבעיה המרכזית".

שחר, שהתבקש להמליץ לבית המשפט כיצד לפעול, ידע שגורלם של מאות רוכשי דירות בלתי מוגנים מוטל על כף המאזניים. "זו היתה החלטה לא פשוטה", הוא מודה. "חלק נכבד מהגורמים המקצועיים אצלנו סברו שאין מנוס מפירוק, אבל אני חשבתי שאי אפשר להסתפק בהמלצה כזו לבית המשפט כאשר בעקבות זאת מאות משפחות יישארו ללא קורת גג. בסופו של דבר אמרנו שהאופציה של פירוק קיימת, אבל צריך לשקול הקפאת הליכים, ואמרנו שאנחנו צריכים שבית המשפט ייתן לנו עוד זמן. השופט מישאל חשין אימץ את ההצעה".

מאותו רגע החל העימות עם הבנקים - הנושים הגדולים של בועז יונה. "התחיל מאמץ גדול להביא את הבנקים לכך שיסכימו לממן 70% מהסכומים שאותם דיירים שילמו - יותר מ-200 מיליון שקל שביקשנו ממערכת הבנקאות לתרום לעניין. חלק מהבנקים עמדו כחומה בצורה ולא הסכימו לבקשה", מספר שחר.

שחר והמנהל המיוחד שמינה בית המשפט, עו"ד יצחק מלכו, ניסו לגרום לבנקים להכיר באחריותם המוסרית לדיירים. במקביל, פירסמו מלכו ושחר דו"ח שהעלה סימני שאלה לגבי מידת הידיעה והפיקוח של מערכת הבנקאות על הנעשה בחפציבה. "העלינו שאלות שהתשובות להן היו יכולות להיות קשות מבחינת הבנקים. לא היה ספק שככל שיהיו חקירות ניחשף לחומרים שיכולים להצביע על האחריות של מערכת הבנקאות", אומר שחר.

עורכי הדין של הבנקים טענו נגד מלכו שהוא ניסה לחנך את הבנקים בכוח רב מדי.

"מרגע שמערכת הבנקאות נרתמה לתת את חלקה, יש לראות בכך תרומה. תמיד אפשר לומר שזה נעשה מכיוון שהם חששו מאחריות, אבל זו לא המחשבה שלי. אני חשבתי שאחרי שניצחנו והשגנו את היעד, לא צריך להמשיך לחבוט בבנקים".

הבנק הראשון שהסכים להצטרף למתווה החילוץ היה אדנים. "ראינו את אבני הדומינו נופלות ואת החומה הבצורה של הבנקים נבקעת, ואז גם לבנק האחרון שנשאר - הפועלים - לא היתה ברירה אלא להסכים למתווה. אפשר היה לנהל עם הבנקים תביעות עד אין קץ, להביא את הדירקטורים ולבדוק מי ידע מה, אבל היה ברור שאין לנו זמן לכך וצריך לדאוג לאנשים".

לדעתך, לבנקים היתה אחריות למה שקרה בחפציבה?

"להערכתי כן. אין ספק שלבנקים היתה אחריות כזו או אחרת. מכיון שהעניין לא מוצה בהליך משפטי אני לא יודע להגיד לאיזה בנקים היתה אחריות ובאיזו מידה, אבל אני חושב שההסדר שהושג עם הבנקים הולם ומסדיר את האחריות שלהם".

מערכת הבנקאות צריכה לדאוג יותר כיום?

"היא צריכה להיות יותר זהירה".

שנה לאחר קריסת חפציבה נמצא פתרון לחלק הארי של הרוכשים. "למעט כמאה משפחות שנותרו וצריכות לשלם סכומים נכבדים, אני בהחלט מרוצה מכך ששנה אחרי שהעסק התפוצץ אנחנו נמצאים מאחורי העניין הזה", מסכם שחר.

מי שצריך לתת תשובות כעת זה בועז יונה.

"אנחנו נמצאים כיום בשלב החקירות שלו. מלכו ואני נפגשנו אתו פעמיים, לשעות ארוכות. הוא משתף פעולה ועונה על השאלות. אנחנו מקבלים הרבה מידע שצריך להצליב אותו וכיוונים שאנחנו צריכים לבדוק".

הוא מתחרט? הוא מבין את גודל הכעס עליו?

"הוא אמר לנו שהיה רוצה להיות מתישהו אדם שכבר לא מוקיעים אותו. אבל גם אם הוא מביע חרטה, הבהרנו לו שכיום מוקדם לקבל את החרטה הזאת כי הנזק שנגרם הוא גדול מאוד. הוא לא יכול לבוא עכשיו ולומר: 'חזרתי - אז הכל בסדר'".

הכנ"ר נגד האוצר

התיאטרון הלאומי הבימה מנוהל על-ידי הכנ"ר כנאמן לאחר שקרס כלכלית. מאז 2002 שחר משמש, מתוקף היותו הנאמן, יו"ר דירקטוריון הבימה. התיאטרון עבר הליך שינוי מבני ובימים אלה אמור הכנ"ר לסיים את תפקידו. "זו היתה סביבת עבודה לא פשוטה", מודה שחר. "סביבה של אמנים שחרדים לחופש היצירה שלהם. למשל, אמרתי שאפשר לשלם לשחקן 800 דולר ללילה במקום 1,000, ואז היו לי חילוקי דעות עם השחקנים, במיוחד מול יעקב אגמון".

חילוקי הדעות עם אגמון, שהיה אז מנכ"ל הבימה, התעוררו בין השאר לאחר שמינה את אילן רונן למנהל האמנותי של התיאטרון. שחר טען כי למינוי אין תוקף משפטי. עוד קודם לכן התעוררו חילוקי דעות בין השניים כאשר עם מינוי הוועדה לבחירת מנהל לתאטרון החליט שחר שלא לשתף את אגמון כמשקיף בדיוניה, למרות בקשתו המפורשת של אגמון. בסופו של דבר מינה שחר את שני המנהלים הנוכחיים של התיאטרון, אודליה פרידמן ובני צרפתי, והוא מבקר בו בקביעות. "הם מזמינים אותי לפרמיירות, ומסבירים לי שזה חשוב שיו"ר דירקטוריון יהיה נוכח בהצגות וחשוב שיראו אותי שם".

אתה גם מקבל החלטות לגבי התוכן?

"בתחילת כל שנה אנחנו עוברים על התקציב, ואני בוחן אותו לאורך השנה. כשנותנים לי דיווח כמה הצגה מסוימת מרוויחה אני מביע את דעתי, אבל אני לא קובע מה יוצג".

שחר אף מספר כי המליץ להמשיך להריץ הצגה שהמנהלים דיווחו כי אינה מצליחה. "היתה הצגה שבתחילה היתה לא רווחית, 'מישהו שישמור עלי', שעסקה בשלושה שבויים שנלכדו בלבנון על-ידי מחבלים וביחסים ביניהם. חשבתי שיש חשיבות אמנותית לנושא והמלצתי לא להוריד אותה. קיבלו את דעתי, ובסופו של דבר ההצגה הוגדרה כהצלחה אמנותית ואף כוסו כל ההוצאות. השחקנים והמנהלים התלהבו כשהתברר להם שקלטתי נכון".

ניהול "הבימה" הוא דוגמה לנכונותו של שחר להתעמת עם משרדי הממשלה. משרד האוצר סירב לוותר לתיאטרון על החזר הלוואה משמעותית, לאחר שהוחלט על קיצוץ רוחבי בתקציבי התיאטראות. שחר חשב שזה לא הגיוני וגם קיבל גיבוי מהיועץ המשפטי לממשלה, אבל האוצר התעקש. שחר החליט לפנות לבית המשפט. לדבריו, "נציגי האוצר והפרקליטות לא אהבו, בלשון המעטה, את המהלך שעשיתי - אבל אני חשבתי שזה מהלך נכון. בית המשפט קיבל את העמדה שלי". בינתיים הגישה הפרקליטות ערעור לעליון, שטרם הוכרע.

שחר מונה גם כמפרק מפעל תעשיות אלקטרוכימיות שקרס. כשהגיע לשטח המפעל איימו העובדים לפגוע בו ויו"ר הוועד נחלץ להגן עליו בגופו. עיקר הדאגה בפרשה זו, אומר שחר, נגעה למציאת פתרון לחומרים המזהמים במפעל. שחר גם סייע להשגת הסדר לפיצוי העובדים.

תיק פירוק נוסף שהסתיים בהצלחה, מבחינתו של שחר, עסק בקריסה הכלכלית של בית החולים "ביקור חולים" בירושלים. "היועץ המשפטי ביקש שימנו אותי כי זה היה מצב חירום במערך הבריאות בירושלים", אומר שחר. "התברר לנו שבית החולים צבר גירעון של 250 מיליון שקל. תוך שבוע שיגרתי מכתבי תודה למנהלים שניהלו את בית החולים במשך עשרות שנים ושלחתי אותם הביתה. לאחר שלוש שנים של הפעלה הגענו לעודף תפעולי של 20 מיליון שקל, סכום שייכנס לקופה וישמש לטובת הפנסיונרים של בית החולים".

לאחר ששחר הוציא את בית החולים למכרז, ארקדי גאידמק רכש אותו ב-22 מיליון שקל והתחייב להמשיך להפעילו בחמש השנים הקרובות באופן שיבטיח את העסקתם של 400 עובדים. התמורה ששולמה הועברה בין השאר לפנסיונרים של בית החולים.

אין ספק ששחר נהנה מהעבודה. "עד היום כבר ניהלתי בית חולים, בנק ותיאטרון", הוא אומר.

מה הכי אהבת?

"אני אוהב את הפסיפס הזה".

אחרי שש שנים וחצי, כמה זמן עוד תהיה בתפקיד?

"לא עוד הרבה זמן, עיקר התקופה בתפקיד מאחורי".

מה תעשה אחרי זה?

"אני לא יודע. ככל שאמצא אתגר ועניין בשירות המדינה, זו העדיפות שלי".

מה לגבי שיפוט?

"שופט צריך לשבת שעות ארוכות בבית משפט, ואני עוד צעיר. יכול להיות שעם הגיל זה יקרה. בנוסף, זה עד גיל 70. בתפקיד הזה צריך להמשיך עד הפנסיה כי להיות שופט זה ייעוד, לא קריירה".

שלמה שחר

גיל: 47

מצב משפחתי: נשוי + 4

תפקידים קודמים: יועץ משפטי למשרד המשפטים, מנהל היחידה הארצית לניהול וגילוי רכוש בכנ"ר

השכלה: תואר ראשון ושני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן

עוד משהו: בשעות הפנאי הוא אוהב לקרוא ביוגרפיות. האחרונה שקרא היתה של הילרי קלינטון

תיקי הפירוק המרכזיים בקריירה של שלמה שחר

חפציבה

לאחר קריסת קבוצת חפציבה באוגוסט 2007 מונה שחר לנאמן הזמני בהקפאת הליכים של הקבוצה, כשלצדו עו"ד יצחק מלכו שמונה כמנהל מיוחד. באוקטובר 2007 הציעו השניים לבית המשפט מתווה עם כללים אחידים כפתרון לכל רוכשי הדירות של הקבוצה, שבו על הבנקים להפקיד כ-200 מיליון שקל בקרן שהוקמה לטובת רוכשי הדירות חסרי הערבויות. כל הבנקים כבר חתמו על הסכמים עם הכנ"ר והמנהל המיוחד להשלמת הפרויקטים שאותם ליוו, בהתאם לאותו מתווה, ולמעט כ-100 משפחות כל הרוכשים כבר מצאו פתרון לבעייתם.

הבנק למסחר

בעקבות מעילת הענק של אתי אלון שנחשפה ב-2002 נכנס הבנק לפירוק ושחר מונה למפרק הזמני שלו. ביוני 2005 הגיש שחר כתב תביעה נגד 35 נתבעים, ובהם אתי אלון ומשפחתה, גורמים בשוק האפור, דירקטורים ונושאי משרה בבנק, ומשרד רואי החשבון קסלמן שבשירותיו השתמש הבנק בתקופת המעילה. נגד אלון ובני משפחתה ניתן צו פשיטת רגל; משרד קסלמן שילם בפשרה 23 מיליון שקל; עם הדירקטורים ונושאי המשרה מסתמנת פשרה שתוגש בקרוב לאישור ביהמ"ש, המוערכת ב-10-15 מיליון שקל. התביעה נגד הגורמים בשוק האפור עדיין תלויה ועומדת.

בנק צפון אמריקה

בנק צפון אמריקה נכנס לפירוק ב-1987, לאחר ששנתיים קודם לכן נחשפו מעשי מרמה וזיוף של מנהליו, אשר הסבו לו נזק בהיקף של 41 מיליון שקל. בעקבות זאת הגיש הכנ"ר תביעה אזרחית נגד בעלי תפקידים בבנק, בהם דוד גאון, בנו של איש העסקים נסים גאון, ויואל הרצוג, חתנו של גאון. באחרונה נחתם הסכם פשרה בין נסים גאון לבין הכנ"ר, שלפיו ישלם גאון לקופת הפירוק 3 מיליון יורו מעבר ל-2 מיליון דולר שכבר שילם. הסכם זה הוא אחרון בשרשרת הסכמי פשרה שנחתמו בעבר עם דירקטורים אחרים, ומסיים את עיקר פעולות הגבייה.

הבימה

התיאטרון הלאומי, המנוהל באמצעות הקדש שהוקם ב-1969, נקלע ב-1995 למצוקה כלכלית קשה שבעקבותיה התפטרו מתפקידם נאמני ההקדש. הכנ"ר, כנאמן הציבורי, מונה לנאמן להקדש. לאחר מינויו נערך בין הכנ"ר לבין משרד התרבות והספורט הסכם הבראה שהבטיח את המשך פעילותו של התיאטרון לאורך זמן. התיאטרון עבר הליך שינוי מבני ובימים אלה אמור שחר לסיים את תפקידו כיו"ר הדירקטוריון, שאותו הוא ממלא מאז 2002, ומשרד התרבות והספורט ימנה לתיאטרון נאמן אחר.

"צריך לתגמל את בעלי המקצוע"

באגף הכנ"ר במשרד המשפטים עובדים קרוב ל-300 איש, מתוכם 70 עורכי דין, כלכלנים ורואי חשבון. הם מפקחים על מאות אלפי תיקי פירוק, כינוס, פשיטת רגל ועוד, והעומס עליהם גדול מאוד. מסיבה זו, שחר דוחה את הביקורת על השכר שמקבלים מנהלים מיוחדים שממנה בית המשפט מקרב עורכי הדין הפרטיים בתיקי פירוק, כמו למשל עו"ד ד"ר שלמה נס שמונה לנאמן קלאבמרקט וקיבל שכר של יותר מ-20 מיליון שקל.

"חשוב לנו שיגיעו מקסימום כספים לטובת הנושים, במיוחד הבלתי מובטחים", מסביר שחר. " צריך לשמור על איזון - מצד אחד אנחנו רוצים לשמור על שכר סביר, אך חשוב גם שיבואו בעלי תפקידים טובים. גורם שהוא מקצועי צריך להיות מתוגמל. בקלאבמרקט, שני הנאמנים הביאו למכירת הרשת בסכום מכובד - 765 מיליון שקל - אז צריך גם לתגמל. אלה משרדי עו"ד ששכר הטרחה בהם יכול לנוע בין 200 ל-300 דולר לשעה. אני קבעתי שהשותף הבכיר ביותר לא יקבל יותר מ-100 דולר לשעה".

בשלוש השנים האחרונות חלה עלייה משמעותית במספר תיקי פשיטת הרגל בישראל - מ-1,000 תיקים בשנה ל-2,900. במחצית הראשונה של 2008 נמשכת מגמת העלייה. עיקר התיקים הם פשיטות רגל "צרכניות" - יחידים שתשלומי צריכה שלהם, כמו חשבונות הסלולר, חרגו מעל ומעבר ליכולת התשלום שלהם. אגף הכנ"ר במשרד המשפטים לא תוגבר כדי לעמוד בעומס הגובר, והכנ"ר שחר אומר שבמקום זאת פעל לייעול ההליכים. לדבריו, "הנחיתי שהיעד לסיום פשיטת רגל צריך להיות ארבע שנים. אני מעודד עורכי דין פרטיים לפנות אלינו בחלוף התקופה הזאת ולבקש החלטה אם יש מקום להמשך ההליך או שיש לתת הפטר". חלק מהתיקים מועברים לעורכי דין פרטיים הכלולים במאגר שהקים שחר.

ככל שכמות התיקים עולה, כך מתרבים מעשי המרמה של חייבים. מה אתם עושים נגד זה?

"קבעתי כמה רמות חקירה. בתיקים פשוטים, שאין בהם הרבה כסף, אנחנו משקיעים מעט עבודה. ברמה השנייה צריך לעשות ראיון עם החייב ולהצליב נתונים. בתיקים של חייבים מועדים זו מלחמה בלתי פוסקת, כולל מעקבים. לצערי, בגלל העומס הגדול של התיקים אני לא יכול להגיד שאנחנו מצליחים לעשות את המקסימום שהיינו רוצים".

שחר מזהיר מפני מגמה גוברת של ראשי ההוצאה לפועל להפנות חייבים מוגבלים באמצעים למסלול של פשיטת רגל עוד בטרם ניהלו הליך של חיסול החוב בהוצאה לפועל. מדי שנה נפתחים 50 אלף תיקי חייבים מוגבלים בהוצאה לפועל. "אם ההפניה אלינו תימשך - אנחנו נהיה אלה שנפשוט בסוף את הרגל", אומר שחר.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#