עמוס רון, לשעבר מנכ"ל רשות הנמלים: "ראיתי את עצמי בריא לנצח"

בשיאו של המו"מ על הרפורמה בנמלי הים גילה עמוס רון, אז מנכ"ל רשות הנמלים, שחלה בסרטן ■ באותו רגע הוא החל במסע הישרדות אישי ומקצועי ■ כיום, עדיין חולה, הוא מייעץ פה ושם, כותב שני ספרים ובטוח שיום אחד יחלים ויחזור לנהל

ענת ג'ורג'י
ענת ג'ורג'י
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ענת ג'ורג'י
ענת ג'ורג'י

"המחלה התגלתה אצלי בפברואר 2005, בעיצומה של הרפורמה בנמלים. חודש לפני כן אירע הפיגוע בנמל אשדוד, שבו נהרגו עשרה עובדים. הגעתי לבית העלמין עם תום ה-30 כדי לשאת דברים באזכרה, וכשרציתי לצאת משם הרגשתי שאני לא יכול לדרוך על רגל ימין. ביקשתי מהנהג שלי לעזור לי. אמרתי לו שאני לא מרגיש טוב וצריך לנסוע לאיכילוב".

"בשבועות שקדמו לאותו יום הרגשתי קצת לא טוב", הוא ממשיך . "אבל ייחסתי את זה למתח הגדול שהיה במו"מ עם העובדים. זאת היתה תקופה מאוד אינטנסיווית עם מהלכים קיצוניים. חשבתי שזה קשור לעייפות". רון הגיע לאיכילוב ונבדק על-ידי רופאה צעירה ש"הסכימה לאבחנה שלי שמדובר בשבר. לא העליתי בדעתי שזה יכול להיות משהו אחר. לא עישנתי ולא שתיתי, שמרתי על אורח חיים בסדר". לאחר מכן העבירו אותו לרופא ותיק יותר, שמישש את רגלו ואמר שזה לא נראה לו כמו שבר כי יש באזור עוד נפיחויות. "אחרי רבע שעה כבר אמרו לי שמדובר בסוג של סרטן - Mantle Cell Lymphoma. באותו ערב כבר אושפזתי לאבחון ובתוך יומיים היתה דיאגנוזה מפורטת, כולל השלב שבו המחלה נמצאת. הייתי בשלב שלוש - כמה חודשים אחרי שהמחלה התפרצה. קבעו לי מיד טיפולים כימותרפיים".

מה הרגשת באותו רגע?

"זה היה מאוד דרמטי. זה נראה כמו מישהו שנוסע על אופנוע במהירות 140 קמ"ש, לא מבחין שיש מולו קיר ואז נתקע בו. ברור שמאותו רגע החיים נראים אחרת. הטריד אותי מאוד באיזו מידה אוכל להמשיך בעבודה. ידעתי שעם יתר הדברים אוכל להתמודד, ושהמשפחה תהיה מאוד תומכת וחזקה. מהר מאוד החלטתי להמשיך לעשות את הדברים שאני אוהב, למרות הטיפולים הקשים שמשאירים אותך כואב וחלוש".

מה קרה בימים שלאחר מכן?

"המשכתי לעבוד כרגיל אך לא הסתרתי את המחלה. חשבתי שלא יהיה נכון לעשות את זה. הודעתי לעובדים וגם למאיר שטרית, שהיה באותה עת שר התחבורה, ולבנימין נתניהו שהיה אז שר האוצר ולמעשה ניהל את הרפורמה מצד הממשלה".

אילו תגובות קיבלת?

"הסביבה ברובה היתה תומכת ומבינה. נתניהו, למשל, עזר לי מאוד. הוא התנהג בצורה הכי מקצועית ואנושית שאפשר להעלות על הדעת, התעניין מאוד ושינה מועדי דיונים בשבילי. גם העובדים בחברה תמכו, גילו הבנה ודאגה למצבי".

"דן תיכון הזמין את הדו"ח"

בתוך הסערה הבריאותית התמודד רון עם מאבק מתוקשר בינו לבין יו"ר חברת נכסי הנמל (חנ"י), דן תיכון, עם האשמות על מינויים פוליטיים ועם דו"ח ביקורת פנימי חמור על מכירה לכאורה של מכרז - דו"ח שהוביל לפתיחת חקירה משטרתית נגד רון.

חנ"י הוקמה בפברואר 2005 כחלק מיישום הרפורמה הכוללת בנמלים. דן תיכון מונה ליו"ר, ומהרגע הראשון התגלעו חיכוכים בינו לבין רון. בין השאר מתח תיכון ביקורת פומבית על הרפורמה ועל מוביליה, שרון היה אחד מהם, ואף טען כי הרפורמה נכשלה בתחומים רבים. ככל שהזמן עבר נהפכה המחלוקת המקצועית ליריבות אישית מתוקשרת בין השניים.

הסאגה הגיע לסיומה בינואר 2006, אז התפטר תיכון. הוא טען כי עשה זאת לאחר שניסיונותיו לעקור את השחיתות בחנ"י נתקלו בהתנגדות מצד גורמים פוליטיים אינטרסנטיים. במסיבת העיתונאים שבה הודיע על התפטרותו חשף תיכון טיוטת דו"ח של מבקר הפנים של החברה, שהצביע על חשד חמור: רון היה מעורב לכאורה בהליך חפוז ורשלני שבו קיבלה חברת בוסטיקו, שבבעלותו של איש העסקים יעקב אנגל, זיכיון לכריית חול בעורף נמל אשדוד תוך שיתוף פעולה מלא מצד גורמים בהנהלת הרשות.

שווי הזיכיון באותה עת נאמד במיליוני דולרים. בסופו של דבר העסקה נתקעה בשל החשדות ובשל היעדר אישורים מהגורמים המוסמכים. על פי דו"ח הביקורת, העבודות ניתנו לחברת בוסטיקו ללא מכרז במחיר 4.3 שקלים לטונה, בעוד שמחירי השוק באותה עת היו 20-25 שקל לטונה. המבקר כתב בהמלצותיו כי "יש לדעתי להסיק מסקנות אישיות לגבי המנכ"ל וסמנכ"ל הכספים".

"העסקה בוצעה ללא מכרז ובניגוד לכללי הנוהל תוך שימוש בסעיפים שאסור היה להשתמש בהם", טען אז תיכון. "שני יועצים משפטיים סירבו לטפל בעניין, וטענו כי הנושא מסריח. המכרז נוהל בחיפזון, כדי לסיים את הדברים לפני הגעתי. תוך שעה נסגר המכרז ונקבע זוכה אלמוני. גם המחיר במכרז היה מצחיק יחסית לעבודה שנתבקשה. למרות ניסיוני הרב, מעולם לא קראתי דו"ח כזה. הדברים הובאו לידיעתי בסוף דצמבר ונפלתי מהכיסא. לא נותרה לי ברירה אלא להודיע מיד לשרים ולמבקר המדינה, וכך עשיתי".

בעקבות הדו"ח נחקר רון באוגוסט 2006 בחשד לעבירות של שוחד, הפרת אמונים וקבלת דבר במרמה. רון ומנכ"ל חברת אנגל משאבים ואנרגיה, איציק אמיאל, נחקרו בחשד שתפרו את המכרז. התיק נמצא עדיין בטיפול בפרקליטות המדינה.

רון דחה בשעתו את הטענות ודוחה אותן גם כיום. "הדו"ח הוזמן הלכה למעשה על-ידי תיכון, והתוצאות שלו בהתאם", אמר אז. "מבקר הפנים ניסה לסגור אתי חשבונות מאחר שיזמתי את הפסקת העסקתו בשנה שעברה. מדובר בהתקשרות דחופה שאושרה על-ידי כל הגורמים המוסמכים ועל כן הטענות משוללות כל יסוד".

אתה מוטרד כיום מהחקירה, ועוקב אחר החלטות הפרקליטות?

"אני לא עוקב, לא עוסק בזה ואפילו לא לקחתי עו"ד. מפתיע אותי שהפרקליטות לא ממהרת לסיים את העניין. עברו שנתיים וצריך כבר להחליט אם להגיש כתב אישום או לא. לדעתי לא. אנשים במצב שלי אי אפשר למשוך לנצח. תרצו לסגור את התיק כשהאיש כבר מת?"

אתה חושש מהרשעה?

"בבית החולים ממשיכים לחייך אלי - לא משנה אם אורשע או לא. אם אורשע - זאת תהיה הכפשה".

בזמנו היתה ביקורת קשה על התפקוד שלך, בלי קשר למכרז.

"הביקורת היתה בעיקר על מערכת היחסים העכורה ביני לבין דן תיכון. הוא ידע שאני חולה אבל זה לא עיניין אותו. הוא רצה לשבש את הרפורמה בנמלים, כי מאוד אהב את התפקיד שלו ולא רצה לשנות דבר. הוא ראה אותי כמי שמוביל את הרפורמה במהירות לא סבירה, ולכן שאף לעצור את התהליך.

"הוא פגע בי גם ברמה האישית. הוא ידע, למשל, מתי אני עובר כימותרפיה וקבע במועד הזה פגישות דירקטוריון. הייתי מגיע עם תחבושות כדי להגיד את מה שיש לי. פעם אחת הוא אפילו ניסה להדיח אותי וזה לא הצליח כי הוא לא קיבל גיבוי מדירקטורים ושרים".

מה היו הטיעונים שלו?

"הוא טען שהדרך שבה אני מנהל את הרפורמה לא נראית לו. בפרוטוקול של דיוני ההדחה הוא כתב שהוא לא יודע איפה אני במשך ימים ושאני נעלם לטיפולים. בשלב מסוים הוא אפילו רצה לדעת אם יש לי יתרת ימי מחלה כדי למנוע ממני חופשות מחלה וטיפולים. הוא פעל בצורה הנבזית ביותר, כולל הכפשות בתקשורת. בסופו של דבר אני ניצחתי והוא אולץ להתפטר".

וחוץ ממנו? היו עוד אנשים שהערימו קשיים?

"לא. הוא היה מקרה יחיד, מאוד בוטה. הוא לא זכה לתמיכה מאף עובד. העובדים בכל הרמות התנהלו תוך התחשבות במצבי. היינו צריכים לקיים דיון דחוף עם המנכ"ל העולמי של אשטרום דרגדוס, שהגיע בדחיפות לישראל כדי לדון בתהליך הסיום של הפרויקט. הוא הגיע בדיוק ביום שבו הייתי בכימותרפיה. הצעתי שיגיע לאיכילוב וקיימנו דיון במחלקה ההמטולוגית".

דן תיכון מסר בתגובה: "אין מלה אחת של אמת בטענות, הכל סיפור בדים מצוץ מן האצבע. עמוס רון כיהן כמנכ"ל ונמצא בלתי ראוי כשדו"חות מבקר המדינה ודו"חות פנימיים אישרו זאת. מהיום הראשון לכניסתי הוא פשוט לא אהב את העובדה שהתמנה יו"ר פעיל שאמור היה לעשות סדר במוסד ידוע לשמצה, עם עשרות מינויים פוליטים ואישיים שעלו לחברה מיליוני שקלים.

"אין כיום מחלוקת על כך שהרפורמה שהוא מתגאה בה נהפכה לכישלון יתום שעלה למדינה 5 מיליארד שקל. במדינה מסודרת, כל מי שהוביל מהלך שבעקבותיו נגרמו הפסדים כאלה בוודאי היה עומד לדין על רפורמה הזויה שאין לה אך ורע במשק העולמי.

"אני לא ידעתי שהוא חולה כי במשך חודשים רבים הוא הסתיר את עובדת מחלתו. כשגיליתי את דבר מחלתו פעלתי לפנים משורת הדין, וכשהוחלט להדיחו ביקשתי שבגלל מצבו הבריאותי הוא יישאר. הוא אפילו הודה לי על כך, אך מאוחר יותר חזר לסורו".

החיים הם כמו גלגל

במקביל לטיפולים רון המשיך לעבוד. "ככל שעבר הזמן נחלשתי והלכתי", הוא נזכר. "באוקטובר 2005 יצאתי לכנס של ארגון הנמלים הבינלאומי בלוס אנג'לס, וכשהגעתי נאלצתי לחזור תוך יממה כי המערכת החיסונית שלי קרסה. אושפזתי לתקופה לא קצרה באיכילוב".

לא רצית לקחת פסק זמן מהעבודה?

"העבודה עדיין העסיקה אותי. נכון שסדרי עדיפויות בחיים משתנים, אבל לא חוויתי מהפך כל-כך גדול. בהדרגה למדתי שבריאות טובה היא בכל זאת נכס משמעותי ביותר".

איך נראית תקופת הטיפולים?

"בשבוע הראשון יש חולשה בגלל התרופות. השבוע השני גרוע יותר כי ההמערכת החיסונית קורסת. בשבוע השלישי המערכת מתייצבת, וצוברים כוח לקראת הטיפול הבא".

המחלה נעצרה בסוף 2005 ופרצה שוב כשנה מאוחר יותר. "האבחון היה יותר קשה הפעם", הוא אומר. "לא תמיד המחלה מתפרצת עם אותם סימפטומים ולכן לעתים קשה לאבחן אותה".

באוקטובר 2006 החליט רון לפרוש מרשות הנמלים. "החלטתי שזה לא אחראי שמנכ"ל, שסדר היום שלו כולל לפחות 12-14 שעות עבודה, סיורים בשטח ופגישות עם גורמים פנימיים, לא ייתן את כל מה שנדרש. האמנתי שאם המנכ"ל לא מספיק חזק וצריך לטפל יותר בעצמו מאשר בארגון שלו, זה מחייב פרישה".

הפסקת לעבוד לגמרי?

"החלטתי שאני לא יכול לעשות ניהול כללי, ולקחתי על עצמי כמה כמה דברים שמתאימים יותר למידותי. אני דירקטור בדור אלון, יועץ לכמה גופים בהיקפים קטנים ומתנדב למשימות אד הוק, כמו למשל השתתפות בפרויקט של מרכז פרס לשלום, שעוסק בתכנון תשתיות עם הרשות הפלשתינית. מלבד זה אני נח, ולכן החלטתי לכתוב שני ספרים. האחד הוא ספר על הרפורמה בנמלים, שייקח לי כמה שנים להשלים, והשני הוא רומן פוליטי בינלאומי שמסתמן כדבר מאוד נחמד. זה תענוג אדיר. לצערי, יש ימים שאני לא מסוגל לשבת לכתוב. אני מקווה שאספיק להשלים אותו עד 2009".

לא קשה לצאת מזירת ההתרחשות?

"גם בקריירה שלי היו הרבה תנודות. היו תקופות של לחץ מטורף, ניהול תקציבים במיליארדים וסדר יום צפוף ואחר כך תקופות של המתנה בין תפקידים. מהר מאוד מאמצים את ההבנה שהחיים הם כמו גלגל - לעתים אתה למטה ולעתים למעלה. אלה שהיו למטה כשאתה היית בפסגה - יזכרו שהתייחסת אליהם יפה".

מה לגבי הפרנסה?

"יש כמובן פגיעה בהכנסה. למזלי הגדול, כשהתחלתי את הקריירה ישבתי עם יועץ פנסיוני שייעץ לי איך לבנות את הביטוחים שלי ואני מודה לו עד היום. אפשר להתקיים בסדר אם מכוסים נכון. זאת כמובן לא אותה רמת הכנסה ולא אותה רמת חיים".

מטופל שחושב כמו מנכ"ל

הפגישה עם רון נערכת בחדר הישיבות בקומה העשירית של מגדל האשפוז על שם תד אריסון בבית החולים איכילוב. רון, צנום ושביר, מצויד בטלפון נייד ומשדר עסקים כרגיל. מדי פעם נכנס לחדר נציג המחלקה או הדוברות לוודא שהכל בסדר.

פגשת בבית החולים מנהלים נוספים שהיו במצבך?

"לעתים קרובות הייתי פוגש במחלקה את בני גאון ז"ל. היה בינינו קשר מצוין, דיברנו הרבה על המחלה ובילינו שעות של שיחה כשכל אחד מחובר לשקית. חלקנו את החוויה של מישהו שרגיל להיות בעמדת ניהול והיום הוא מטופל. כמובן שבני היה בכיר בהרבה רמות לעומתי, אבל נוצרה תקשורת טובה".

דיברתם על העתיד?

"בני היה יותר אופטימי ממני, והיה בטוח שינצח את המחלה. אני הייתי יותר סקפטי לגבי. פגשתי גם את עו"ד אבי אלתר ז"ל כשכבר היה במצב קשה יותר. במחלקה הזאת מטופלים לא מעט אנשי עסקים".

יש משהו שמייחד מנהלים בכירים לעומת מטופלים אחרים?

"כל אחד מאנשי העסקים שמגיעים למחלקות האלה מעלה הצעות ייעול. הם מסבירים לצוות איך הכי כדאי לנהל, לייעל ולשווק את המערכת. במחלקה נעזרים בי לייעוץ שיווקי, מתייעצים על הרחבת הפעילות ולעתים נעזרים בקשרים שיש לי בכל מיני מקומות".

קיבלת יחס מועדף בבית החולים בגלל מעמדך?

"פרופ' משה מיטלמן, שנהפך לרופא שלי, הגיע אלי אחרי התייעצות שקיימתי עם מנהל איכילוב, פרופ' גבי ברבש. ברבש עשה את השידוך הראשוני, וזה עזר לקצר תהליכים עם פרופ' מיטלמן, אם כי הייתי מגיע אליו בכל מקרה לאחר האבחון. מעבר לזה קיבלתי יחס רגיל - טוב ומתחשב כמו לכולם. בית החולים נפלא. במרכז היום ההמטולוגי יש צוות מצוין שמאפשר לאדם במצב מאוד קשה לעבור יום של כיף בהומור ובאווירה מצוינת. ניהלתי מלחמה עם קופת חולים כללית על אחת התרופות שהייתי זקוק להן, ובסופו של דבר אישרו לי אותה".

איך נראה סדר היום שלך?

אין לי לוח זמנים מוגדר, גם אם זה להגיע לבדיקה או לטיפול. שלוש פעמים בשבוע אני נמצא במשך חצי יום בטיפולים, בבדיקות או בטיפולים משלימים. בימים אחרים יש לי פגישות דירקטוריון או נושאים שאני מטפל בהם. אני משתדל לא להעמיס על עצמי כדי להספיק לנוח. חוץ מזה, אני עושה מעט ספורט, בעיקר שחייה והליכה. ביום טוב אני עושה הליכה מתל ברוך עד המרינה בהרצליה".

נשארת בקשר עם פוליטיקאים?

"כן, עם מאיר שטרית ועם בנימין נתניהו. יו"ר חנ"י יפתח רון-טל הזמין אותי לפגישה והצגתי לו את החזון שלי לפיתוח הנמלים".

במבט לאחור, מה היה הרגע הקשה ביותר?

"רגע הגילוי. זה הלם אדיר. ראיתי את עצמי בריא לנצח. לקח לי שעה להתעשת".

יש כעס שזה פגע דווקא בך?

"אין תחושת מרירות ואני לא כועס. אני ער לסטטיסטיקה".

איך מתמודדים עם הקושי היום-יומי?

"גם עכשיו אני חושב כמו מנכ"ל: איך אני מצליח למגר את המחלה, איך אני עובר עוד שבוע. הרצון להבריא ולהתגבר על המחלה הוא מפתח קריטי להצלחת הטיפולים. אני חי בתחושה שיש לי משהו להתגבר עליו".

אתה מאמין שתנצח?

"בגדול אני מאמין שאצא מזה. הסיכום שלי ושל פרופ' מיטלמן הוא שאנחנו עושים את כל מה שאפשר כדי למשוך זמן עד שתימצא תרופה למחלה הספציפית שלי. אני מצפה להחלים. החלום שלי, שמחזיק אותי עם מצב רוח טוב, הוא לחזור לנהל גוף גדול במערכת הפרטית או הציבורית. אחרי הכל עשיתי כמה דברים בחיי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker