לא צריך להיות מרקסיסטים כדי לתמוך בזכויות העובדים - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לא צריך להיות מרקסיסטים כדי לתמוך בזכויות העובדים

לעתים המעסיק מתעקש להחזיק בעובד כדי להראות מי הבוס

>> נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה, יהודה אלחדיף, פירסם במדור זה ("העובד נהפך למלך", 8.7.08) את עמדתו הנחרצת נגד כוונת המחוקק להרחיב את הזכאות לפיצויי פיטורים גם לעובדים ועובדות העוזבים את מקום עבודתם לאחר שלוש שנות עבודה. מר אלחדיף מכנה את כוונת המחוקק "מהלך חדש ומסוכן", וטוען, כי מעסיקים משקיעים שלוש-חמש שנים בהכשרת העובדים, וכי החוק החדש עלול לאותת לעובדים לעזוב את עבודתם סתם ככה או, חלילה, לאיים בעזיבה לשם שיפור תנאיהם ועוד לקבל על כך "פרס".

איני מכירה מעסיקים משקיענים מהסוג המתואר. אני מניחה שעובדיהם אסירי התודה לא ימהרו לעזוב רק בשל הסרת האיום בהפסד הפיצויים אם יתפטרו. לאמיתו של דבר, אני נחשפת יותר ויותר למעסיקים שממשיכים לשלם שכר מינימום גם לעובדים שרכשו את המיומנות הנחוצה, וסבורים שעובד המצפה להעלאת שכרו "נהפך למלך" בעיני עצמו. למעשה, עובדים המקבלים שכר נמוך בעבודות שוחקות נכבלים אל מעסיקיהם רק משום החשש שהם עלולים להפסיד את דמי הפיצויים אם יתפטרו מרצונם.

עובדת ניקיון, למשל, שעובדת בכמה משקי בית ובוחרת, לאחר 20 שנות עבודה, להחליף עיסוק או לפרוש בטרם הגיעה לגיל פרישה, תתקשה כיום לממש תוכניתה. היא תלויה במעסיקיה, ומעטות הן הדרכים לפרוש ולא לאבד זכאות לפיצויים. אמנם היא יכולה להציג מסמכים רפואיים המעידים על הידרדרות במצבה הבריאותי או במצב בני משפחתה הקרובים, להתגרש ולעבור דירה, להינשא לבן ישוב מרוחק, להתלונן על הרעה מוחשית בתנאים ואפילו ללדת בגיל המעבר, אך אלה אילוצים ולא פתרונות מומלצים.

במקרים רבים הופכים יחסי העבודה לסיוט הן לעובד, העושה הכל לגרום לפיטוריו, והן למעסיק, המתעקש להמשיך ולהחזיק בעובד סורר רק כדי להראות לו מי הבוס. מרבית הנסיבות שבהן מתיר החוק לעובדים להתפטר בלי לאבד זכאות לפיצויים נקבעו בשנות המדינה הראשונות, בשוק עבודה שונה ובאווירה שקידמה צרכים לאומיים.

מי שמתגייסים לשירות ביטחוני או לאומי, נבחרים לכהונה ציבורית או מעתיקים את מגוריהם לאזורי פיתוח, וכמובן יולדות המבקשות להישאר בבית לטפל בתינוקן - זכאים לפיצויי פיטורים גם אם התפטרו. ואולם בשוק העבודה כיום, שבו עובדים מהשורה נאלצים לשלם את מחירי ההתייעלות והגמשת תנאי העבודה הפועלים נגדם, אפשר לצפות מן המחוקק להגמיש תנאים גם לטובתם.

אין הכרח להיות מרקסיסטים אדוקים כדי להבין שעובדים ועובדות תורמים להצלחת ולרווחיות המפעל לא פחות מבעליו ומנהליו, אשר זכויותיהם מוגנות בחוזים תפורים היטב. חברה מתוקנת צריכה לעודד שיתוף עובדים בניהול חברות וברווחיהן. ואולם בעולמנו אין תחליף להתערבות המחוקק בהתרת הכבלים הקושרים עובדים למעסיקיהם (ובאכיפת החוק), ואין לסמוך כאן על רצונם הטוב של המעסיקים. לכן, תשלום מלוא הפיצויים גם במקרה של התפטרות, בהחלט כן חשוב.

הכותבת היא חברה בוועד עמותת "קו לעובד" להגנה על זכויות עובדים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#