סכנה לדמוקרטיה: בעלי ההון שונאים תחרות ושוק חופשי - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סכנה לדמוקרטיה: בעלי ההון שונאים תחרות ושוק חופשי

אילי ההון קונים פוליטיקאים, רגולטורים ועיתונאים

בגיל 51, אחרי כ-30 שנה בעסקים, הוא נהפך לאיש העסקים מספר 1 במדינה - והקונצרן העסקי שבו הוא שולט הוא הכוח הגדול ביותר במשק.

העיתונות הפופולרית חוגגת סביבו, וגם משתדלת להימנע מלכתוב נגדו. שמו מוכר בכל בית והוא נחשב כיום לדמות נערצת ומוכרת יותר מגדול המנהיגים הרוחניים והפוליטיים של המדינה, אשר הובילו לקבלת העצמאות שלה מהשלטון הבריטי לפני קצת יותר מ-60 שנה.

בשלב זה ברור לקורא שורות אלה במי מדובר: אם לא גילו של איש העסקים ולא הזמן שחלף מאז שקיבלה המדינה עצמאות מהבריטים - הרי העובדה שהוא כיום דמות יותר מוכרת במדינה מאנשי רוח מסגירה מיד במי עסקינן.

אבל השורות שבהן פתחנו לא עוסקות בנוחי דנקנר או בלב לבייב וגם לא ביצחק תשובה. הן לקוחות מתוך כתבה גדולה שפורסמה לפני שבועיים ב"הרלד טריביון" על מוקש אמבני - האיש העשיר ביותר בהודו, הבן הבכור למשפחת אמבני, שהעיתון הבינלאומי קובע כי הוא "החליף את מוהנדס גאנדי בתפקיד האזרח המפורסם והמשפיע ביותר בהודו".

הודו וישראל מדינות כה שונות: ישראל זעירה והודו היא המדינה השביעית בגודלה בעולם והשנייה בגודל האוכלוסייה. המכנה המשותף היחיד של השתיים הוא אולי הזיהוי הבולט שלהן עם דמוקרטיה ליברלית.

הדמיון בין סיפורם של הודו, מוקש אמבני וקומץ מיליארדרים הודים לבין העוצמה חסרת התקדים שהחלו לצבור בישראל קומץ של אילי הון בשנים האחרונות אינו מיוחד. אף שקורא העיתונים בישראל מקבל לעתים את הרושם כי התהליכים הכלכליים בישראל בשנים האחרונות ייחודיים - מדובר בתופעה גלובלית הבאה לידי ביטוי קיצוני בעיקר בכלכלות צעירות ומתפתחות באסיה, בדרום אמריקה ובמזרח אירופה: היחלשות הדרגתית של השלטון על מוסדותיו והתעצמותם של הסקטור העסקי ושל קומץ אילי הון.

גם הפערים הגדלים בין שכבות האוכלוסייה השונות אינם תופעה ישראלית. הקיצוניות של הפערים בישראל נובעת בעיקר מהנתח הגדול של שתי אוכלוסיות שנמנעות מעבודה גם מסיבות תרבותיות ואידיאולוגיות.

השיח הציבורי, העיתונות הפופולרית, אנשי הציבור המסמנים עצמם כ"חברתיים" ואפילו הבלוגוספירה שאמורה להיות יותר עצמאית ומשוחררת מרבים לעסוק בתופעה בפריזמה מאוד צרה: ההתעשרות העצומה של מעטים.

אלא שההתעשרות של מעטים רחוקה מלהיות בעיה כלכלית וכלל לא בטוח שהיא גם לב הבעיות החברתיות.

הקטנת מספר היזמים המצליחים לא תביא לשיפור החינוך, הרווחה או הכושר התחרותי של המשק ועוד לא נמצאו שיטות כלכליות טובות יותר ליצירת צמיחה ורווחה מאלה אשר במרכזן תחרות, יוזמה ותגמול על הישגים.

הגלובליזציה, הטכנולוגיה ופתיחת השווקים אחראיות להצטברות העושר האדירה בידיהם של יזמים מעטים בעולם, ולמרות העיוותים, האנומליות וההגזמות הפרועות ודוקרות העין שהן הביאו - החלופות שלהן לא מבטיחות יותר.

מטרידה הרבה יותר היא הדרך שבה הצטברות העושר והכוח הכלכלי בידי מעטים עלולה לאיים על היסודות החשובים ביותר של החברה הדמוקרטית וגם על הכלכלה החופשית והתחרותית עצמה.

בעוד שרוממות השוק החופשי והדמוקרטיה הליברלית היא בפיהם של מרבית אילי ההון - הרי שבפועל הם עסוקים במשך חלק ניכר מזמנם בניסיון לעקוף את הדמוקרטיה ואת הכלים שבהם השלטון מבקש להכניס תחרות והוגנות בשווקים שבהם הם פועלים.

העיסוק האינטנסיווי של התקשורת בפערים החברתיים ובהתעשרותם של מעטים אינו מטריד את עשרת או 20 או 30 אנשי העסקים העשירים והחזקים בישראל. אולי הוא אפילו משרת אותם, שכן הוא מסיט את הדיון מהדרך שבה חלקם צוברים את העושר והכוח שלהם ומשמרים אותם: עקיפת הדמוקרטיה, קניית העיתונות והחלשת הרגולציה המבקשת להטמיע תחרות הוגנת בעסקים שלהם.

מי ששרוי ומצוי בכלכלה הגלובלית יקפוץ בשלב זה של המאמר ויסביר לנו עד כמה אנחנו נאיווים: ההון עסוק בלקנות את השלטון, הרגולציה והעיתונות בכל מדינה בעולם המערבי המזרחי. יש מדינות שבהן זה ברוטאלי, כמו רוסיה וסין, ובמדינות אחרות יש מערכות של איזונים ובלמים טובים יותר - בעיקר בעולם המערבי.

אבל כמו בכל דיון כלכלי על המשק הישראלי - גם כאן צרת רבים היא נחמתם של טיפשים.

ישראל, בניגוד למרבית המדינות שבהן אנחנו מתחרים, לא יכולה להרשות לעצמה מה שהן יכולות; ישראל היא מדינה קטנה ומאוימת ביטחונית; כל שחיתות פלילית או ממוסדת ו"חוקית" המסיגה את ישראל בתחרות הכלכלית הגלובלית - מאיימת על העצמאות הכלכלית והמדינית שלה.

כמה אילי הון חצופים, אלימים ותאבי כוח במיוחד, בסיועם של עורכי הדין והיחצ"נים שלהם, יצאו בשנתיים האחרונות למסע דה-לגיטימציה לביטוי "הון ושלטון" או הקשר המלא: "הון-שלטון ועיתון".

הקשר בין ההון והשלטון, הם מסבירים, הוא לגיטימי ואפילו מתבקש משום שתפקידו של השלטון הוא לסייע למשק (להלן "ההון") למצות את פוטנציאל הצמיחה שלו.

זאת דמגוגיה של אנשים הסבורים ששומעיהם הינם רפי שכל: הרי איש אינו יוצא נגד הדיאלוג המתבקש בין השלטון לבין הסקטור העסקי, שמטרתו לגבש אסטרטגיה כלכלית מתקדמת.

קשרי הון ושלטון ועיתון אינם דיונים של נציגי עולם העסקים עם נציגי המשרדים הכלכליים והחברתיים.

קשרי הון שלטון הם ההתגייסות של שרים, פוליטיקאים ופקידים בשלטון לטובת אנשי עסקים ספציפיים - באמצעות החלשת הרגולציה, תפירת מכרזים, הזרמת מידע פנימי ואלף ואחת שיטות נוספות שמטרתן לדאוג שהעסקים של קומץ אנשים ישגשגו על חשבון כלל משלמי המסים.

להצטרפות לשירות ה-Newsletter

מרכזי המפלגות, שיטת הבחירות הגרועה ושליטת הוועדים הגדולים בפריימריז הם לא האויב היחיד של הדמוקרטיה בישראל: ההשפעה הגדלה והולכת של עשרות אנשי עסקים במישרין או בעקיפין על השלטון היא איום לא פחות גדול.

ובאופן פרדוקסלי ומפתיע האיום הגדול ביותר על השוק החופשי והכלכלה החופשית אינו מצד פוליטיקאים פופוליסטים ותנועות חברתיות קיצוניות והזויות שמעדיפות משק קטן, חלש וסגור על פני משק תחרותי, הישגי וצומח - אלא דווקא רבים מאילי ההון הבולטים: אלה שלאחר שכבשו נתחים ושווקים בכלכלה - רוצים לשמור את הסטטוס קוו החוקי, הרגולטורי והמבני המזרים לעסקיהם את המיליארדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#