עוד ועוד קריסות ורשלנות מוכיחים: דירקטורים רק רוצים לכייף - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עוד ועוד קריסות ורשלנות מוכיחים: דירקטורים רק רוצים לכייף

התבטאויות של מומחים, אירועים בחברות הגדולות בישראל וגם הליכים משפטיים רומזים כולם: האינטרס של דירקטוריונים אינו תואם את זה של הציבור - ובלי נורמות אחרות, זה לא ישתנה

58תגובות
שלטים בהפגנת עובד טבע בפתח תקוה

קחו את מה שקרה לכמה מהחברות הגדולות בבורסה הישראלית בשנים האחרונות. טבע, החברה הגדולה ביותר, קרסה ברעש גדול לאחר שהדירקטוריון התרשל ואישר עסקה כושלת, ובשבוע שעבר התקיימו מחאות של עובדים מתחת לבתיהם הפרטיים של כמה מהדירקטורים. בבזק, מונופול התקשורת הלאומי, התגלו שורה של מעשים החשודים כפליליים, לרבות עסקות בעלי עניין וניסיונות השפעה פסולים על הממשלה — והמעורבים בפרשיות, לרבות כמה דירקטורים, עשויים בקרוב לעמוד לדין.

אי.די.בי, עד לא מזמן הקבוצה העסקית הגדולה במשק, הגיעה לחדלות פירעון. הטייקון נוחי דנקנר איבד את השליטה בה והורשע בפלילים, וחלק מהדירקטורים מתמודדים בימים אלה עם תביעה משפטיות. קבוצת החברות הגדולה שבראשות אליעזר פישמן, חלקן ציבוריות ואחרות פרטיות, קרסה גם היא, והמנהל המיוחד העוסק בפירוקה הצהיר בפני בית המשפט שההחלטות הניהוליות התקבלו בין שלושת בני משפחת פישמן, ושלא התקיים בה שום דבר הדומה למשטר תאגידי תקין.

דני דנקנר
אורן נחשון

בשני הבנקים הגדולים בישראל, עוד שתיים מהחברות הגדולות במשק, התגלתה שורה של תקלות ניהול ופיקוח בדירקטוריונים, כמו סיוע ללקוחות להסתיר מסים מהממשל האמריקאית, שכבר עלה לבעלי המניות מיליארדי שקלים; יחסים מעוררי שאלות עם טייקונים שגרמו להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית כדי לבחון אותם; ובמקרה של בנק הפועלים גם מעשים פליליים של יו"ר הבנק דאז, דני דנקנר — שבגינם ישב בכלא. יחדיו, החברות האלה מייצגות חלק נכבד מהמשק הישראלי כולו, ושוויין מהווה עשרות אחוזים מתוך שווי השוק של מדד ת"א 35. מול רצף כזה של כישלונות פיקוח, ודווקא אצל החברות הכי גדולות, הכי ציבוריות, עם המנהלים הכי ידועים ומנוסים, מתבקשת מסקנה אחת ברורה: משהו עמוק ויסודי רקוב בשיטת התנהלות הדירקטוריונים ובשיטת הפיקוח שאותה אנחנו מתארים במונח "משטר תאגידי".

זה מוזר ואולי אף מפתיע. בשנים האחרונות נחקקו חוקים רבים כדי לחזק את השליטה של הדירקטוריונים ויכולות הפיקוח שלהם. בפאנל שהתקיים בשבוע שעבר במסגרת קורס הכשרת דירקטורים באוניברסיטת תל אביב, סיפר פרופ' יאיר אורגלר, מוותיקי הדירקטורים בישראל ובעבר יו"ר הבורסה לניירות ערך, כיצד כללי המיון של דירקטורים היו פעם חלשים, וכיצד הוגשה לאישורו מועמדת שניסיונה היה של "עוזרת גננת" — והוא נאלץ לאשר אותה כי החוק לא אסר זאת.

כיום, לעומת זאת, הדירקטורים נדרשים להציג מומחיות פיננסית ומשפטית, בכל חברה ציבורית יש דירקטורים שתפקידם לייצג את ציבור בעלי המניות המפוזר (דח"צים), וחלק מההחלטות המרכזיות של החברה אינן יכולות להתקבל ללא רוב שלהם. יש פרוצדורות רבות שאותם הם חייבים למלא, על פי החוק. ויותר מכל אלה, ישראל נהפכה בשנים האחרונות, כמו אמריקה לפניה, לזירה של תביעות ייצוגיות ותביעות נגזרות נגד מנהלים ודירקטורים, מציאות שעל פי הנרטיב המקובל מפחידה את הדירקטורים ודוחקת בהם לבצע את עבודת הביקורת שלהם בנחישות ובנאמנות. בימים אלה יש הצעות לחזק את הדירקטורים שמטעם הציבור עוד יותר, למשל על ידי בחירתם באופן אקראי מתוך רשימה שאושרה על ידי רשות ניירות ערך, ולא על ידי בעלי השליטה. אלא שלמרות כל ההגנות האלה, הישנות והחדשות, הדירקטורים נכשלים פעם אחר פעם. מדוע זה קורה?

נוחי דנקנר
עופר וקנין

חברות ציבוריות אינן שייכות לדירקטורים

אני רוצה להציע תשובה, שכנראה תגרום ללא מעט הרמת גבות בקרב המועדון הסגור של דירקטורים, מנהלים ועורכי הדין המשרתים אותם: לדירקטורים אין באמת תמריץ למלא את תפקידם — ולעומת זאת, יש להם את כל האינטרסים לשרת את בעלי השליטה, את המנכ"ל ואת המועדון שבו הם חברים.

המסקנה הזאת מתחזקת משורה של ראיות. ב–2014 התקיים באוניברסיטת תל אביב דיון בנושא משטר תאגידי, שבו דיבר עו"ד והמנהל אבי פישר, מראשי אי.די.בי ומי שישב ברבים מהדירקטוריונים בקבוצה, ואף הקים במסגרת האוניברסיטה את מרכז פישר לרגולציה וממשל תאגידי של שוק ההון. מכונים כאלה, הזוכים לשם Think Tanks, על פי ההסבר של פישר עצמו, מיועדים לאגד את אנשי האקדמיה ואנשי המקצוע, כדי שישפיעו על הפוליטיקאים ויציעו חוקים ומדיניות ממשלתית.

מה היה לאבי פישר לומר לקהל של המרכז? הנה: "המרכז נוצר כדי שרגולטורים, אנשי אקדמיה, עורכי דין ואנשי עסקים יוכלו להחליף דעות, להתייעץ, ולדון בנושאים שונים הרחק מזרקורי התקשורת ומנהמת ההמון". לפישר היו עוד דברים להגיד על מגמת הפופוליזם שלטענתו פשתה בשיח ציבורי, אבל כבר מהציטוט הזה המסר ברור: את דרך ניהול החברות ואת המשטר התאגידי אסור להשאיר בידי הציבור, אסור לו לדעת איך החוקים והמדיניות מתקבלים, אסור לערב אותו ואסור שישפיע על התהליך.

אליעזר פישמן
מוטי מילרוד

החברות האלה, אין זה מיותר להזכיר, הן כמובן של הציבור — ולא של הדירקטורים או של חברי צוות החשיבה של מרכז פישר. בטבע, בבזק, בחברות של אי.די.בי, בבנקים — בכל החברות שבהן הדירקטוריונים נכשלו — הרוב המוחלט של המניות נמצאות, כבר שנים רבות, בידי ציבור החוסכים לפנסיה. זהו אותו ציבור שפישר חושב שאסור שיהיה מעורב וישפיע על קבלת ההחלטות. אף שמהות המשטר התאגידי ומהות עבודת הדירקטוריון היא להגן על הציבור מפני בעלי שליטה ומנהלים שפועלים ברשלנות או בעבור עצמם, פישר מבהיר לדירקטורים, לאקדמאים ולעורכי הדין לא לשתף אותו בהחלטות. האם מהדברים האלה נותר ספק היכן האינטרסים שלהם נמצאים?

מהדברים של פישר, מהרקורד של דירקטוריונים ומהכישלונות הרבים, ברור שהאינטרסים של הדירקטורים נמצאים בציר שבינם לבין המנהלים ובעלי השליטה. בעלי השליטה הם אלה שממנים אותם — כן, גם את הדח"צים. כשאין בעל שליטה, הדירקטורים ממנים אחד את השני. הם אלה שמאשרים את שכר המנכ"לים, אבל הם עצמם לעתים קרובות מנכ"לים של חברות אחרות, כך שהאינטרס שלהם הוא להעלות את שכר ההנהלה בכל החברות במשק, כי כך גם הם ייהנו.

קיימת אמנם טענה נפוצה, שלפיה שכר המנכ"לים נקבע על פי מחיר השוק ונקודת המפגש של הביקוש וההיצע למנהלים, אבל זהו בלוף. יש אמנם שוק של מנכ"לים ודירקטורים, אבל מתקיים בו כשל שוק יסודי: קבוצת אנשים קטנה השייכת לאותו מועדון שמכתיבה את המחיר, בעוד מי שמשלם את הכסף הם לא מקבלי ההחלטות האלה אלא החברה, כלומר הציבור שמחזיק ברוב מניותיה. זה אינו שוק, אלא קצת יותר קרוב לשוד.

הדירקטורים נדרשים לנהל דיונים, לשקול את החלטות ההנהלה, לבצע פרוצדורות, ללמוד ולעתים לזמן ולקבל ייעוץ ממומחים חיצוניים — כך על פי החוק. אבל כדי למקסם את ההכנסות האישיות שלהם, ולהצטייר בקרב חבריהם למועדון כאנשי צוות ומשתפי פעולה — תנאי למינוים לדירקטוריונים נוספים — הם צריכים לפעול בעבור ההנהלה ובעבור בעלי השליטה. האמת? במציאות שבה התאגידים עצמם ממוקדים במקסום הרווח, השאת הרווח למנהלים ואופורטוניזם עסקי, התנהלות כזו של חברי הדירקטוריון היא רציונלית לחלוטין.

ארז ויגודמן
אייל טואג

מי דואג באמת לרווחתו של הציבור?

אבל רק רגע, יבואו עכשיו הדירקטורים ויזעקו: מה עם הסיכון שלנו? מה עם האחריות המשפטית שאנו נוטלים על כתפנו? מה עם שיטפון התביעות נגד הנהלות ודירקטוריונים? כל אלה הרי מחייבים אותנו לעשות עבודה נאמנה. עו"ד פרופ' יוסי גרוס, שניהל את קורס הדירקטורים האחרון, אוהב להסביר לכל מי שמוכן לשמוע ש"לא כדאי להיות דירקטור". הטיעון הזה אולי נשמע טוב, ורוב הדירקטורים כנראה באמת מאמינים בו — אבל גם הוא די בלוף. מדוע? כי בחינה של תוצאות ההליכים האלה מראה שבהרתעה המשפטית הזאת יש יותר עשן מאשר אש — ושבשורה התחתונה, גם בתי המשפט וגם עורכי הדין שמגישים את מבול התביעות אינם מתעניינים באמת ברווחת הציבור.

דוגמאות יש אינספור. כשהתגלה שטבע משלמת מאות מיליוני דולרים לחברות שפיתחו תרופות מתחרות באלה שלה, כדי שפשוט ידחו את השקת המוצר מתחרה, התברר שהמעשים אינם חוקיים וטבע שילמה קנס גדול. בעקבות המקרה, אחד מני רבים, המנהלים והדירקטורים בטבע נתבעו בגין הפרשה, אלא שבית המשפט סיים את המקרה בפשרה כמו הרבה תביעות אחרות: עורכי הדין קיבלו כסף, החברה — כלומר הציבור — שילמה קנסות או כסף לבעלי המניות, והדירקטורים לא חויבו בדבר. דוגמה אחרת היא התביעה נגד הדירקטורים של דיסקונט השקעות מקבוצת אי.די.בי, שאישרו ללא דיון ראוי את רכישת העיתון הכושל "מעריב". בית המשפט, בראשות השופט עופר גרוסקופף, קבע שהדירקטורים, כמה מהם מהבולטים בישראל, התרשלו בתפקידם, אך בסיום המקרה שוב נקבעה פשרה שבה עורכי הדין קיבלו כסף — ואילו הביטוח של החברה כיסה כמעט את כל הקנס שהושת על הדירקטורים.

רצף התביעות האלה ותוצאותיהן מבהירים שהסיכון המשפטי־כלכלי של הדירקטורים גם הוא נמוך, כי בתי משפט אינם מתערבים בשיקולים עסקיים לאחר שאימצו את הדוקטרינה האמריקאית, ולא יערערו על סבירות החלטה אם היא התבצעה בהתאם לפרוצדורות, וגם כי במקרה של תקלה, הדירקטורים ייהנו מהשיפוי של החברה ומפוליסת ביטוח הדירקטורים שתמיד יש להם. עובדה: ב–40 השנים האחרונות בישראל (מאז פרשת בנק צפון אמריקה), למרות רצף הכישלונות העסקיים שאנו רואים לנגד עינינו בשנים האחרונות, אף דירקטור בישראל לא נכנס לכלא, אף דירקטור לא שילם מכיסו קנס משמעותי, ואת מספר הדירקטורים שהתפטרו במחאה על החלטות ההנהלה אפשר לספור על שתי ידיים — מתוך אלפי דירקטורים שכיהנו באותן שנים.

מה בכל זאת יכול לגרום להנהלות והדירקטורים להיות נאמנים לציבור ולא בעיקר לעצמם ולמועדון שלהם? הרתעה, בדמות של קנסות גדולים או עונשי מאסר, היתה יכולה להשפיע בכיוון. גם שינוי של הנורמות הציבוריות, אולי בעקבות השיימינג הציבורי שהופנה בשבוע שעבר לכמה מהדירקטורים של טבע. אבל אף אחד לא אומר ששינוי נורמות הוא דבר קל — או שבכלל יגיע.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#