המשנה למפקח על הביטוח באוצר, ניר כהן: "הפנסיה של הציבור לא תספיק לו לפרישה" - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המשנה למפקח על הביטוח באוצר, ניר כהן: "הפנסיה של הציבור לא תספיק לו לפרישה"

מי שנדמה לו כי לידין ענתבי, יש תדמית של מפקח קשוח, כנראה עוד לא פגש את המשנה של ענתבי, ניר כהן: השוטר הרע, שמוביל את הקו הנוקשה נגד חברות ביטוח וסוכני הביטוח ■ בראיון לוחמני ל-TheMarker כהן אינו מהסס לבקר את חברות הביטוח על הדרך שבה הן מתעמרות במבוטח העומד המולן, וגם אינו מהסס מלומר לציבור את האמת: הפנסיה שלו פשוט לא תספיק כדי לכלכל אותו בכבוד עם פרישתו לגמלאות ■ רק על עניין אחד כהן מתחמק מלדבר: על האפשרות כי הוא יירש את ענתבי בתור המפקח הבא על הביטוח

מאת מירב ארלוזרוב ואתי אפללו

מי שנדמה לו כי למפקח על הביטוח במשרד האוצר, ידין ענתבי, יש תדמית של מפקח קשוח - כנראה עוד לא פגש את המשנה של ענתבי, ניר כהן. על תקן השוטר הטוב והשוטר הרע, ענתבי הוא השוטר הטוב של הפיקוח על ביטוח. מי שנושא בתפקיד השוטר הרע, ומוביל את הקו הנוקשה נגד חברות ביטוח ונגד סוכני הביטוח - הוא כהן.

בראיון לוחמני ל-TheMarker כהן אינו מהסס לחשוף את עמדותיו הביקורתיות לגבי חברות הביטוח, והדרך שבה הן מתעמרות במבוטח החלש העומד המולן, וגם אינו מהסס מלומר לציבור את האמת: הפנסיה שלו פשוט לא תספיק כדי לכלכל אותו בכבוד עם פרישתו לגמלאות. רק על עניין אחד כהן מתחמק מלדבר: על האפשרות כי הוא יירש את ענתבי בתור המפקח הבא על הביטוח.


ניר כהן, איך זה להיות האיש שיקבע דבר בעולם הביטוח והפנסיה בישראל?

"כיף".


כיף? את זה עוד לא שמענו מרגולטור.

"זה מאוד מעניין. אין כמעט יום שלא עושים בו דבר חדש, מה עוד שהעשייה נעשית מתוך הרגשה שאנחנו נמצאים בצד הנכון. הצד של הציבור".


הציבור זה הצד הטוב בסיפור, וחברות הביטוח הן הצד הרע?

"זה לא עניין של טובים ורעים. התפקיד שלנו הוא לשרת את הציבור, וזאת הרוח הגבית בעבודה מסוג זה".


השתמשת במונח של "הצד הנכון", משתמע מכך שחברות הביטוח הן הצד הלא נכון.

"יש צד אחר, עם אינטרסים אחרים ומטרות אחרות. צריך לזכור שחברות הביטוח פועלות למטרת רווח, ולכן הן יעשו כל מה שאפשרי כדי לשרת את הרווח שלהן. לעומת זאת, מי שעובד באוצר יש לו את הזכות שלא להסתכל על שורת הרווח. לכן, לעבוד במערכת כמו האוצר זה הרבה יותר כיף. זה כיף לעשות דברים שהשורה התחתונה שלהן זו טובת הציבור, ולא שורת הרווח הנקי".


אז מה, כשתסיים קדנציה כאן לא יעניין אותך לעבור לעבוד באחת מחברות הביטוח?

"אני מניח שבשלב כלשהו גם אני אעבור לעבוד במקום שבו השורה התחתונה זה רק הרווח הכספי".


מסתגלים לכל דבר, מה?

"מסתגלים בקלות, אבל אני חייב להדגיש שהיתרון הגדול בעבודה באוצר שאתה באמת יכול לתת משקל מאוד גבוה לערכים, ופחות דגש על השכר שלך. זאת פריוולגיה שיש רק למי שעובד במגזר הציבורי".


בוא נחזור לצד הנכון והלא נכון בסיפור. האם הכעס של הציבור על חברות הביטוח מוצדק?

"אם אנחנו מבינים את משחק המוטיווציות - אז כל זמן שהציבור יאפשר לחברות הביטוח, קרנות הפנסיה או קופות הגמל להשקיע פחות במה שחשוב לציבור, ויותר במה שחשוב להן עצמן - אז זה מה שיקרה".


הציבור אשם?

"הבעיה בתחומים שלנו שאין ציבור שמגלה מעורבות או עניין, אלא כשזה מאוחר מדי - אחרי שהוא כבר עבר תאונה ונשאר חסר יכולת עבודה, או אחרי שהוא נשאר בלי פנסיה ורוצה לתבוע את חברת הביטוח. רק אז אותו מבוטח מגלה פתאום שבעצם אינו יודע מה הוא קנה, ומי שייעץ לו בזמנו לא באמת ייעץ לו, והוא לא ממש עקב אחר הדיווחים של החברות וכדומה.

"מה שמחמיר את הבעיה הוא שאותם מבוטחים שמוצאים עצמם פגועים, בטח במקרים כמו תאונות או פטירה מוקדמת, הם פרומילים מהאוכלוסייה בלבד. כך שלרוב הציבור אין לכאורה סיבה לגלות מעורבות, או ליצור לחץ על חברות הביטוח. כתוצאה מכך, אלו שנפגעו מוצאים עצמם עומדים לבדם כאזרחים בודדים מול חברות הענק האלו. זה קורה בדרך כלל כשהם נמצאים בנקודה של חולשה, אחרי אירוע קשה של תאונה או שהמפרנס של המשפחה מת. במצבים כאלה קשה להתמודד עם החברות שהם ניצבים מולן. האתגר שלנו זה לגרום לזה שהציבור יבין את חשיבות המוצרים, ויתעורר הרבה קודם".


ועדיין קשה להאשים את הציבור כאן, הרי מי שמנצל בציניות את מצוקתו אלו הן חברות הביטוח.

"חברות הביטוח פועלות בסביבה עסקית, לפי המוטיווציות שלהן. הן לא מגזר ציבורי, ולא חברות מתנדבות. ולכן אם הציבור אדיש - אז אין סיבה שחברת הביטוח תתאמץ ללכת לקראתו".


למשל?

"למשל, נראה הרבה השקעה בשיווק, בקמפיינים, בשלב המכירה ובפנייה בעיקר למשווקים - סוכני הבטוח. נראה, לעומת זאת, הרבה פחות השקעה בכל מערכת השירות, התפעול, ובכל הקשור לתביעות. כשמגיע אדם לתבוע את חברת הביטוח, אז היא מבחינתה תעשה כל מה שביכולה כדי להקטין את הנזק. כל עוד אין לחץ צרכני, או כלים בידי הצרנים שיגרמו לזה שהחברה תנהג אחרת - אז היא ממשיכה לפעול לפי המיטב של רווחיה".


כלומר, חברות הביטוח אינן הגונות, והן עושות כל מה שהן יכולות כדי להתחמק מלשלם תביעות?

"אני חושב שיש הרבה מקרים שהמבוטחים עצמם אינם מכירים את הזכויות שלהם, והחברות אינן מתנדבות לספק את כל הפרטים בהקשר הזה. אם אין גורם מקצועי שילווה את המבוטח, אז הוא לא יקבל את כל מה שמגיע לו".


התחמקת מלהשיב: שאלנו אם חברות הביטוח אינן הגונות.

"זאת הכללה. אי אפשר להגיד שכל חברות הביטוח פועלות כך - כי חוסר הגינות מרמז לפעולה לא לגיטימית. הרי אין מצבים שמי שחסך לפנסיה לא קיבל את הפנסיה שלו".


אתה מביא את זה לקיצוניות.

"אין ספק שאחד מהיעדים שלנו זה, פה באגף, זה לשפר את אופן סילוק התביעות על ידי חברות הביטוח. צריך לזכור שהבעיה בסוג מוצר כמו ביטוח אובדן כושר עבודה שהמבוטח עצמו אינו מבין את המוצר שהוא קנה. למשל, מי שקנה פוליסה של אובדן כושר עבודה לעיסוק הספציפי שלו ועבר תאונה, הוא יצפה לקבל את הביטוח שלו. רק שאז מתברר שיש עוד סעיף בפוליסות שמחייב אותו לעבור תהליך שיקום כתנאי לתשלום הביטוח. מה המשמעות של דרישת שיקום? ברור שזה ניסיון להביא לכך שהוא ישתקם ויוכל לעבוד בכל מקצוע, ולאו דווקא במקצוע הספציפי שהיה לו קודם".


האם יש מקרים כאלה?

"כן, בדיוק עכשיו בדקנו תלונה כזו של קוסמטיקאית שנפגעה בידיים, וחברות הביטוח התנו את תשלום הביטוח בכך שהיא תעבור שיקום. התברר שזאת לא רק חברה אחת שנהגה כך".


נו, אז אתה ממש מחזק את דעתנו בדבר חוסר ההגינות של חברות הביטוח
.

"כל תשובה תהיה בגדר הכללה. זה ברור שיש מקום לשיפור בתחום סילוק התביעות".


בוא נשאל את זה אחרת: האם יש לנו סיבה לבטוח יותר בקרנות הפנסיה מאשר בחברות הביטוח?

"קשה להשוות בין חברות ביטוח לקרנות פנסיה - כי בחברות הביטוח התשלום בא מכספי החברה, ובפנסיה תשלום הביטוח בא מכספי העמיתים בקרן הפנסיה. המוטיווציות הן שונות, ולכן ידן של חברות הביטוח הרבה יותר קשה ומקפידה בתשלום תביעות ביטוח".


משמע, קרנות הפנסיה הן הגונות יותר בתשלום תביעות.

"בלי לחלק ציונים של הגינות או חוסר הגינות, עצם העובדה שעניין סילוק התביעות עולה אצלנו כעניין אסטרטגי מלמד שאיננו מרוצים מהאופן שבו חברות הביטוח מטפלות בתביעות".


וזה נכון רק לגבי חברות ביטוח, ולא נכון לגבי קרנות פנסיה?

"אחת המטרות שלנו היא שחברות הביטוח יתנהגו יותר כמו קרנות פנסיה, ולא להפך".


איך גורמים לזה לקרות?

"ראשית, מנסים ליצור איום של השוק ושל הצרכנים על חברות שמסלקות תביעות בצורה לא הוגנת. זה אומר שצריך ליצור כלים שיאפשרו להשוות בין החברות השונות. השאלה של איך חברה משלמת למבוטח כשקורה אירוע היא לא פחות חשובה מגובה דמי הניהול או התשואה. עם זאת, בסילוק תביעות אין לציבור כל פרמטרים שמאפשרים לו לדרג את החברות.

"שנית, לייצר רגולציה עם כללים ברורים לכל תהליך סילוק התביעות. לייצר תכתיבים ברורים שיורו לחברות כיצד עליהן לנהוג בעת סילוק תביעה.

"שלישית, שינוי במדיניות הפיקוח בכל הקשור להסתכלות שלנו על פניות הציבור. הכוונה היא שמחלקת פניות הציבור תשתדרג, ונסתכל על כל תלונה אלינו כאל מדגם מייצג של עוד הרבה מבוטחים שפשוט לא היה להם את הידע או את הכוח לפנות אלינו. כבר יש לנו כמה דוגמאות של תלונות ספציפיות שהשלכנו מהן כללי התנהגות על כל חברות הביטוח".


למשל?

"הקוסמטיקאית שדרשו ממנה שיקום, או התיישנות על מקרה מוות. בחוק כתוב שצריך לתבוע ביטוח חיים בגין פטירה בתוך שלוש שנים מיום המוות, אבל בכך יש התעלמות ממקרים שבהם אנשים לא ידעו שלנפטר היה ביטוח חיים ושמגיע להם לקבל את הכסף. רוב הציבור אינו מודע להיקף הכיסוי שלו, מה עוד שביטוחי חיים בדרך כלל נעשים דרך מקום העבודה ולא תמיד בן הזוג מכיר את פרטי הביטוח שנעשה בעבודה של הנפטר. חוץ מזה, מבחינתנו מי שמקבל מאתנו רישיון לעסוק בתחומים האלה הוא מי שיש לו חובה כלפי הלקוחות שלו. לכן, ההתיישנות תמשיך לחול, אבל היא תיספר רק לאחר שחברות הביטוח יעשו מאמץ של ממש לאתר את המוטבים ולהודיע להם על זכותם לקבל ביטוח".


חלק גדול מהטענות המופנות כלפי חברות הביטוח צריכות להיות מופנות למעשה לסוכני הביטוח, לא?

"הרבה מאוד שנים, ולמעשה גם היום, סוכני הביטוח תיפקדו למעשה כסוכני מכירות של חברות הביטוח. הם ניצלו את העובדה שהם היו ערוץ הפצה בלעדי של תוכניות ביטוחי המנהלים, ולכן בלא מעט מקרים הם תיפקדו יותר כסוכני מכירות של חברת הביטוח מאשר כמי שאמונים על טובת הלקוחות שלהם".


במלים פשוטות: הם דפקו את הלקוחות.

"לאחר חקיקת חוק הייעוץ נכנסה תחרות לערוץ ההפצה, ועכשיו סוכני הביטוח יצטרכו להתמודד עם ערוץ ההפצה של הבנקים. אני מניח שהתחרות הזו תגרום לכך שסוכני הביטוח ישפרו את השירות שלהם ללקוחות, ויהיו חייבים להתמקצע הרבה מעבר למה שנדרש בעולם הישן".


התחמקת מהשאלה שלנו: האם אפשר לבטוח בסוכני הביטוח?

"קודם כל, סוכני הביטוח הם בני אדם, ולכן חלקם עובדים טוב יותר וחלקם טוב פחות. עם זאת, צריך לזכור שהפרנסה של סוכן הביטוח באה מחברת הביטוח. זה אומר שיכול להיות שיש לך סוכן ביטוח מצוין, ואין כל בעיה עם העובדה שהוא מקבל תגמול מחברת הביטוח. עם זאת, ייתכן שיש סוכני ביטוח שהגורם העיקרי שמנחה אותם זה גובה העמלה שהם מקבלים מחברת הביטוח".


מה אפשר לעשות בנוגע לבורות הציבור לגבי הפנסיה שלו?

"כל אחד יכול לראות את זה על עצמו: שישאל את עצמו עד כמה הוא היה מעורב בקבלת ההחלטות בנוגע לחיסכון הפנסיוני שלו, ועד כמה הוא מבין את החיסכון הזה. ללא קשר לרמת ההשכלה, כמעט כל שכבות האוכלוסייה ייאלצו להודות שההבנה שלהן את החיסכון הפנסיוני היא מועטה. זה לא שהציבור אשם, זה רק שהרבה שנים זה לא שינה בכלל - כי זה היה חלק ממקום העבודה וחלק מההחלטות שהמעסיק קיבל בעבור עובדיו.

"כיום, אין יותר מצב שבו אדם מצטרף למקום עבודה ושוהה בו 40 שנה עד גיל פרישה. גם ההבטחה לקבל פנסה מסוימת לא שרדה, כי קרנות הפנסיה שהעלו את ההבטחות האלו פשטו את הרגל. כל העולם הישן של פנסיה שהבטיחה לי זכויות אינו קיים יותר, כי התברר שמבטיחי הזכויות לא וידאו שיש מספיק כסף בקופה כדי לממש אותן. לכן, מאז 95' כולם חוסכים לפנסיה בגופים שאיכות הניהול שלהם היא שתקבע כמה פנסיה תקבל בסוף. לכן הציבור אינו יכול להמשיך ולהישאר אדיש.

"מאחר שמדובר בתחום מאוד מסובך, התפקיד שלנו זה לייצר כלים שיאפשרו לציבור לגלות מעורבות. משמע, להפוך את הפעילות לשקופה ובת השוואה. למשל, לייצר סוכני מידע בדמות יועצים פנסיוניים. למשל, לייצר מערכת חיסכון פנסיוני שמתמקדת במה שחשוב באמת: לא הטבות המס שמקבלים, אלא טיב ניהול ההשקעות והכיסויים הביטוחיים.

"דבר נוסף זה לתת לציבור את הכלים להשפיע, משמע שהחיסכון הפנסיוני לא יהיה יותר חתונה קתולית, אלא לחוסך תהיה את הזכות לבחור אצל מי הוא חוסך לפנסיה. עצם העובדה שיצרנים יידעו שהצרכן יכול לקום ולעזוב אותם תשנה לחלוטין את ההתייחסות שלהם כלפי הלקוחות. יש לנו כבר דוגמאות לכך: מרגע שניתן ההיתר לעזוב את קרנות הפנסיה החדשות, אז נפתחה התחרות ביניהן על הנחות בדמי ניהול, שיפור התקנונים שלהן ועוד. וזה לא בא מהרגולטור, זה בא מהשוק".


האם בעידן שבו ניתן לעבור בין מכשירי הפנסיה השונים, האם לא כדאי למבוטחי חברות הביטוח לעבור לקרנות הפנסיה?

"לפני שמניידים חיסכון פנסיוני אני מציע לפגוש יועץ פנסיוני".


זה לא סוד שקרנות הפנסיה הרבה יותר זולות מחברות הביטוח
.

"הגורם היחיד אינו רק מחיר, ולכן לא נכון להסתמך על כלל אצבע, אלא חייבים להתייעץ באופן ספציפי".


איזה ציון היית נותן לתמונת המצב החיסכון הפנסיוני של הציבור בישראל?

"החיסכון כיום לחלוטין אינו מספק. קודם כל, היקף החיסכון הוא זה שנקבע לפני 30 שנה. ההפרשות המקובלות לפנסיה, בשיעור של כ-17.5% מהשכר, נקבעו כשתוחלת החיים היתה נמוכה בהרבה. תוסיפו לזה את הניידות הגבוהה של שוק העבודה כיום, כלומר מצב שבו כמעט שאין עובד שמצליח לצבור 40 שנות חיסכון רצופות - ותגיעו לכך שאנחנו בבעיה. אם לאורך השנים לא נגדיל את החיסכון הפנסיוני ולא ניצור רצף מספק של שנות חיסכון, אז הפנסיה שנקבל בסוף הדרך תהיה נמוכה יחסית".


כמה נמוכה? תן לנו דוגמה במונחי שכר אחרון.

"לדעתי, הפנסיה הממוצעת תעמוד על 50% מהשכר האחרון, ולא ה-70% שאנחנו רגילים לחשוב".


מה המשמעות של המספר הזה?

"שאם לא נעודד את החיסכון הפנסיוני, אז הדור הבא של הגמלאים יחווה ירידה ברמת החיים שלו עם הפרישה לפנסיה".


כלומר, אנחנו צופים דור של פנסיונרים עניים?

"בישראל רוב הציבור משתכר בין שכר מינימום לשכר הממוצע. אם הציבור הזה יחסוך ברצף, ותהיה לו פנסיה של 50% מהשכר האחרון שלו, אז יחד עם קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי בסך הכל מצבם של הפנסיונרים האלו יהיה בסדר".


אז אם כך, אין בעיה.

"מה שמטריד אותי כשמדברים על עשרות שנים קדימה, זה שהעלייה בתוחלת החיים כנראה לא תיבלם. לכן כל ההערכות שמעריכים כעת לוקות בחסר".


ונניח שאני עובד צעיר שקורא את דבריך בדאגה. מה עלי לעשות?

"מי שיסתכל על החיסכון הפנסיוני שלו כעל 'שגר ושכח', ולא ידאג להתעדכן על הזמן, יכול להגיע למצב שיהיה מאוחר לתקן".


מה זה אומר? מה עלי לעשות כבר כעת?

"קודם כל, לא למשוך כספים מהפנסיה. משיכת כספי הפיצויים משמעה להישאר עם פנסיה נמוכה יותר. יש פיתוי למשוך את הכסף היום, ולהגיד יהיה בסדר בעוד כמה עשרות שנים. אסור להתפתות לכך. צריך גם להשתדל ולהמשיך לחסוך פנסיה גם בתקופות של אבטלה. רצוי גם להעיף מבט לדיווח השנתי שנשלח אלינו הביתה, ולנסות להבין אותו. להשתדל גם להתייעץ עם גורמים מקצועיים-אוביקטיוויים, כמו הבנקים".


ומה עם המדינה: האם היא לא שוקלת לחייב הגדלה של ההפרשות לפנסיה?

"המדינה, כחלק מהראייה הזאת, מאפשרת כבר כיום להגדיל את ההפקדות לחיסכון הפנסיוני, אלא שרוב העובדים והמעבידים אינם מנצלים את האפשרות הזאת. כרגע, אנחנו איננו שוקלים לעשות דבר בכפייה. כפינו כבר את פנסיית החובה, וכדאי גם לדעת שעובד שכיר יכול לבחור לנצל את זכותו ולהפריש יותר לפנסיה. במקום ה-5% המקובלים, הוא יכול להפריש עד 7% משכרו החודשי, בלי קשר למה שמעסיק שלו מפריש בעבורו".


ומה עם להטיל חובת חיסכון גם על העצמאים? הבנקים מדווחים שהיקף החיסכון הפנסיוני שלהם מעורר חמלה.

"להטיל פנסיית חובה על העצמאים זה סיפור אחר לגמרי מהשכירים, כי אצל השכירים הנקודה המרכזית היתה שמי שנושא בעיקר נטל החובה הוא המעביד. אצל העצמאי, לעומת זאת, אין מעביד, ולכן זה אומר בעצם לחייב את העצמאי בעצמו. לי זה נראה מאוד קיצוני לחייב עצמאי לחסוך ממקורותיו שלו. במקום לחייב, הגדלנו את הטבות המס לעצמאים ב-40%, ואנחנו מעריכים שזה יעודד את העצמאים מרצונם להפריש יותר לפנסיה".


הציבור כן מבין פרמטר אחד של החיסכון לפנסיה: דמי הניהול, ושם הוא רואה רק התייקרויות.

"לא מדויק. חברות הביטוח עדיין לא נפתחו למעבר של עמיתים, ועוד לפני שזה קורה מתחילים לראות אצלן תחרות בדמי הניהול. דמי ניהול בביטוח יורדים, ואני יכול לומר שדמי ניהול של 13% מהפרמיה - וזה המקסימום שמותר להן לגבות - כבר כמעט שאינם נראים יותר.

"גם בקופות הגמל אני מניח שנראה תהליכים דומים. בינתיים השוק עובר תיקון, שלטעמי הוא די הגיוני. כשקופות הגמל היו בשליטת הבנקים הן היו עוד שירות ללקוח במסגרת סל שירותים שהבנקים הציעו לו. כתוצאה מכך, כנראה שהתמחור של קופת הגמל מעולם לא היה מלא, אלא הן סובסדו באמצעות שירותים בנקאיים אחרים. כך אפשר לראות שקופות הגמל הבנקאיות גבו את אותו שיעור דמי ניהול מכל הלקוחות, גדולים וקטנים גם יחד, וזה לא הגיוני. עכשיו מתחילה התאמה של שיעור דמי הניהול לגובה הנכסים שלך בקופה".


יופי, אתה רוצה שהלקוחות הקטנים והעניים יאכלו אותה, וישלמו יותר דמי ניהול מהלקוחות הגדולים העשירים?

"חוסכים צעירים לא יאכלו אותה, כי הם ישלמו יותר דמי ניהול כיום כשהם רק מתחילים לחסוך, ודמי הניהול הנגבים מהם יירדו עם השנים ועם הגדלת היקף החיסכון שלהם. גם פה, איום הלקוחות לעזוב את הקופות עוד יעשה את שלו וימתן את עליית דמי הניהול".


בכמה דמי הניהול בקופות הגמל התייקרו בשנה האחרונה?

"אם תחת הבנקים הממוצע היה 0.7%, כיום הממוצע הוא כנראה קרוב יותר ל-1.2%".


האם זאת אינה עדות לכישלון הרפורמה בשוק ההון, שידועה גם כרפורמת בכר?

"זאת אמירה שמסתכלת רק על פרמטר אחד. אם השוק הזה נהפך יותר תחרותי ויותר מקצועי, אז האם אני כלקוח לא מרוויח מזה? ההנחה שלנו היא שהתחרות בין הגופים היא ההגנה הכי טובה לחוסכים".


ראינו גם איך התחרות דוחפת את מי שמנהל בעבורנו את הפנסיה ליטול על עצמו סיכונים, רק בשביל להשיג תשואה חודשית גבוהה יותר. ראו מקרה פריזמה.

"ההפך הוא הנכון. עצם העובדה שבראשונה מקרה כמו פריזמה מדווח לציבור, עוד לפני שהרגולטור מתערב, ושהגוף מוצא לנכון לפצות מכספו את העמיתים (מחשש לנטישה המונית של עמיתים) - מוכיחה שהתחרות מגנה על העמיתים. זה לא המצב שהיה קיים עשרות שנים קודם, שבו הפקידים בבנקים קבעו את הכל.

"זה אחד הסימנים החיוביים לתפקודה של תחרות, ואנחנו גם יודעים שהשוק הפנים את מקרה פריזמה - הדירקטריונים של הגופים המוסדיים למדו את המקרה ועידכנו את מערכי הבקרה שלהם".


מה זה עוזר לנו אם כל מיני גופים לא מוכרים משחקים משחקים לא ברורים עם כספי הפנסיה שלנו? האם הרפורמה לא הביאה להפקרת כספי הפנסיה שלנו?

"לא הפקרנו את כספי הפנסיה של הציבור. הסיבה שהציבור שמע על מקרה פריזמה מעידה על תגובה מהירה של הפיקוח, ועל שקיפות טובה יותר. בעבר, שכולם כל כך אוהבים להתרפק עליו, נעשו מעשים לא פחות חמורים - רק שאיש לא ידע עליהם".


אל תגזים, אחרי משבר 94’ הבנקים ניהלו את קופות הגמל בסך הכל בצורה אחראית וסבירה.

"התוצאה היתה שבמשך 30 שנה הכסף שלי נוהל בצורה בטוחה אך בינונית, והתשואה שקיבלתי עליו בהתאם היתה נמוכה יחסית. זה נכון שגם לשוק מקורטל יש יתרונות. אם היה רק בנק אחד בישראל, אז בוודאות הבנק הזה לא היה קורס לעולם. ואולם במשך כל יום הציבור היה משלם קנס של מחירים גבוהים בגלל היעדר התחרות וקיומו של בנק יחיד. לכן, ככל שהשוק יותר תחרותי, כך בסופו של דבר ההגנה על כספי העמיתים תהיה טובה יותר. כי בשוק תחרותי אי אפשר להסתיר דברים, ובשוק תחרותי חוטפים מיד על כל כשל שנחשף".


הציבור יכול להרגיש בנוח מכך שכספי הפנסיה שלו מנוהלים בידי ברוקרים אנונימיים?

"הציבור יכול להרגיש בנוח, אבל כעצה - כדאי לו לגלות יותר מעורבות. גם הנוחות שהציבור הרגיש לפני הרפורמה נבעה מהאשליה של חוסר ידיעה. לכן מבחינתנו כפיקוח זה לא נורא שהציבור ירגיש פחות בנוח - כי הנוחות משמעה אדישות, והאדישות מביאה למצבים שכולם נפגעים מהם".


אתה כבר עשר שנים עובד בפיקוח על הביטוח, וכיום אתה המשנה של המפקח ידין ענתבי. האם אתה רואה את עצמך יורש את ענתבי בתפקיד?

"מאחר שאני די הרבה זמן במגזר הציבורי, למדתי שאי אפשר לחזות מה יהיה".


לא ענית לשאלה שלנו.

"נכון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#