איך הרוויחו הטייסים איתן סטיבה, רועי בן-ימי ועמי לוסטיג מאות מיליוני דולרים באפריקה - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך הרוויחו הטייסים איתן סטיבה, רועי בן-ימי ועמי לוסטיג מאות מיליוני דולרים באפריקה

רועי בן-ימי, עמי לוסטיג ואיתן סטיבה הם שלושה טייסי קרב שהקימו את קבוצת LR וגרפו יותר ממיליארד שקל בעסקות נשק ונפט באנגולה ■ עכשיו, אחרי שבחנו אפשרות לרכישת בזק, פרטנר וערוץ 10, ביצעו השקעה ראשונה בישראל - בחברת גילת ■ חשיפה ראשונה של השלישייה הכי סודית בסקטור העסקי בישראל

11תגובות

לפני כ-30 שנה הם היו נפגשים בחדרי התדריכים של אחת הטייסות בבסיס חיל האוויר. זה היה לפני תרגילים משותפים של קרבות אוויר, שנערכו בין טייסת פאנטומים שנאבקה על תהילתה לבין טייסת צעירה, אשר הוקמה במיוחד כדי לקלוט את ראשוני מטוסי ה-F16 שהגיעו לישראל באותן שנים.

האווירה היתה תחרותית במיוחד. בין אנשי טייסת הפאנטום שהשתתפו באותם תרגילים היה גם הנווט הצעיר מאיר שמיר. בין אנשי ה-F16 היו שלושה טייסים שכבר אז, על-פי חבריהם לטייסת, בלט הקשר המיוחד ביניהם - איתן סטיבה, עמי לוסטיג ורועי בן-ימי. השבוע נפגשו שוב כל היריבים, והפעם לא בחדר תדריכים אלא במשרדיה המפוארים של קבוצת LR שבבעלות סטיבה, לוסטיג ובן-ימי. הארבעה ערכו ישיבת עבודה ראשונה לאחר שרכשו במשותף את השליטה בחברת הלוויינים גילת, בהשקעה של כמעט חצי מיליארד דולר.

החשיפה התקשורתית שליוותה את ההודעה על העסקה אינה דבר חדש בעבור שמיר, המככב במדורי הכלכלה והספורט בשנים האחרונות. בעבור שלושת שותפיו החדשים ההפך הגמור הוא הנכון. במשך כל שנותיהם בעסקים הקפידו השלושה להימנע מכל חשיפה מיותרת - לא רק בכלי התקשורת אלא אפילו בפני שותפים עסקיים, קבלני משנה ועובדים.

באופן נדיר, כשמדובר בקהילה העסקית המקומית, הצליחו השותפים להיעדר גם ממדורי הרכילות ולהימנע מחיים ראוותניים ומושכי תשומת לב. בחסות האנונימיות היחסית הצליחו השלושה לבנות ב-20 השנה האחרונות אימפריה של ממש הפועלת בארבע יבשות, מעסיקה כ-3,000 עובדים, מתוכם 100 בישראל, ומחזור עסקיה מוערך במיליארד דולר בשנה.

הקבוצה פעילה במגוון תחומים - החל במסחר בנשק, דרך הקמת שדות תעופה, פרישת מערכות הגנה אווירית והפעלת תקשורת סלולרית ולוויינית ועד חקלאות. הפעילות הענפה מתבצעת תחת ההגדרה "סחר בינלאומי ופיננסים". מקרב עובדי החברה והחברות הבנות בישראל ובעולם - וגם בקרב המנהלים - רק מעטים יודעים על מכלול הפעילויות, בעיקר בתחומים כמו מכירת נשק ואימון כוחות צבאיים.

גם העובדה כי השלושה הקפידו במשך השנים שלא לצבור לעצמם יריבים ולא להפר הבטחות וחוזים סייעה לשמירה על החשאיות, החשובה כל-כך בעסקים מסוג זה. רכישת השליטה בגילת תלווה במחיקתה מהמסחר בבורסה והפיכתה לחברה פרטית, שבה יוכלו הבעלים לעשות הכל הרחק מחובת הדיווח לציבור ומביקורת מיותרת - בדיוק כמו שעבדו עד היום.

חמש הפלות ביום

סטיבה, לוסטיג ובן-ימי, כולם בתחילת שנות ה-50 לחייהם, הכירו בהכשרה להטסת מטוסי קרב. השלושה שובצו בטייסת הראשונה שקלטה מטוסי F16 מארה"ב, ונשלחו לקורסי הכשרה בחו"ל . עם שובם שולבו במערך המבצעי העסוק של הטייסת, שאליה הוזרמו אז הטובים שבטייסי הקרב של החיל.

הטייסת נועדה לספק מענה לאיומים מצפון, ובעיקר לחיל האוויר הסורי שפעל בשמי לבנון. סטיבה ולוסטיג זכורים עד היום לוותיקי החיל כשניים שהתבלטו מיד. בחודשים שלפני מלחמת לבנון הפילה הטייסת חמישה מטוסי קרב סוריים - שניים מתוכם היו מדגם מיג 23, שנחשב אז אתגר בלתי מנוצח. אחד המיגים הופל על-ידי לוסטיג.

בימים הראשונים למלחמה הפיל חיל האוויר עוד 40 מטוסי קרב סוריים. הפעם היה זה סטיבה שהפיל חמישה מהם באותו יום - ארבעה בגיחה אחת. הוא נחשב אחד מבכירי הטייסת, המכונה בעגת הטייסים "אייס" (ACE). בגיל צעיר הוא מונה למוביל רביעיית מטוסים.

עם השנים נהפך סטיבה לאחד מעמודי התווך החברתיים של הטייסת, והוא מקיים בביתו ערבים חברתיים עם טייסים מכל דורות הטייסת. גם בנו הבכור משרת בחיל האוויר.

גם לוסטיג ממשיך עד היום בשירות מילואים פעיל, אבל לא בטייסת המקורית. יחד עם טייסים ותיקים אחרים הוא משרת כמדריך בבית הספר לטיסה של חיל האוויר. גם בשבוע שעבר, בזמן שבו פורסמה ההשקעה הגדולה שלה הוא שותף, שהה בשמים בטיסת הדרכה עם חניך בית הספר. בן-ימי זכור בחיל האוויר בעיקר כמי שטס יחד עם מפקד החיל, אליעזר שקדי.

"הם היו טייסים מסוג אחר, גם בהשוואה לאופי המיוחד שנדרש מטייס", משחזר איתן בן-אליהו, שהיה מפקד הבסיס שבו פעלה הטייסת. "לוסטיג וסטיבה, מעבר להיותם טייסים מבריקים מבחינה מקצועית, מטייסי הקו הראשון של חיל האוויר, היו גם מנהיגים ובעיקר יזמים. כשהחליטו שלא להמשיך את השירות ניסו להשאיר אותם ולשכנע בכל מה שאפשר. אבל הם התעקשו ונשארו במילואים בלבד". בעת שירותם השלימו השלושה גם לימודים באוניברסיטה. לבן-ימי תואר בכלכלה, לסטיבה תואר במדעי המחשב וללוסטיג תואר בהנדסה.

השלושה אמנם השתחררו, אך לא התרחקו במיוחד מהאווירה שהכירו. בסוף 1983 הם היו הטייסים הראשונים שהשתלבו כיועצים בפרויקט פיתוח מטוס הקרב הישראלי לביא בתעשייה האווירית. אף שרק ללוסטיג יש השכלה בתחום ההנדסה, קיבלו שלושתם תפקידים של מהנדסי פיתוח מערכות, והיו אחראים לתרגום הדרישות המבצעיות שהכירו לתוכנת ההפעלה של המטוס. בתעשייה האווירית עדיין לא היו רגילים לעבודה עם טייסים, אך הניסיון עם השלושה היה כה מוצלח, עד שאחריהם גויסו לתעשייה האווירית 100 טייסים נוספים.

הזדמנות עסקית באפריקה

במאי 1985 פרשו השלושה מפרויקט הלביא, אף שהיה אז בשיאו. מקורב לשלושה מספר כי מאחר שהיו מעורבים בפרויקט מתחילתו והכירו גם את ה-F16, הם חשו כי חיל האוויר הישראלי ימשיך להעדיף את המטוס האמריקאי.

השלושה בחרו להמשיך בדרך משותפת, ובעזרת חסכונות שנותרו להם מהמשכורת הצבאית הקימו את חברת LR אוויוניקס. הם הקימו את החברה עם אל"מ במיל' יצחק אלמוג, שהיה בעבר קצין קשר ראשי של צה"ל ומפקד חיל המדע, ונחשב יקיר התעשיות הביטחוניות. עברו כנספח צה"ל ביפאן ומאוחר יותר בלונדון יצר לחברה החדשה מערכת קשרים בינלאומית.

בתחילת הדרך עסקו השלושה בייעוץ לחברות בתעשייה הביטחונית בישראל. לוסטיג נהפך ליועץ מיוחד של רפא"ל לפיתוח ושיווק טילי אוויר-אוויר, ואילו אלמוג חיפש עסקות בחו"ל. העסקה הראשונה היתה מפתיעה בהיקפה. המשטרה הכלכלית של משרד האוצר בפורטוגל חיפשה גוף שיקים בעבורה כוח שיטור ימי להגנה מפני חדירות והברחות. לשותפים לא היה כל ידע בתחום, אבל הם האמינו שבתכנון נכון יוכלו לחבר בין הקצוות.

הבעיה היתה גיוס הסכום הראשוני שנדרש לצורך פיתוח המערכת. עם רעיון ואבטיפוס הגיעו הטייסים לחברת אלביט, ויחד אתה זכו בפרויקט - לאחר שערכו הדגמה מרשימה במיוחד, ששיכנעה את המשרד הפורטוגלי לפטור אותם ממכרז. כשיצא הפרויקט לדרך, הם אירגנו את ביצועו ותיאמו בין כל הגופים המעורבים.

במקביל נכנסו השלושה גם לפרויקט של ייצור מערך תעודות זהות ומרשם אוכלוסין ממוחשב בעבור הממשלה הרומנית. כאן נדרש גם מימון חיצוני, שאותו השיגו מבנק הפועלים. בכך לא הסתכמו עסקיהם ברומניה: הם קיבלו מחברת קודאק זיכיון להקים שם רשת מעבדות צילום לפיתוח והדפסה מיידית.

לאחר ההצלחה בפורטוגל נפתחה בפניהם הזדמנות עסקית נדירה. הפורטוגזים, ששלטו בעבר באנגולה - מדינה ענקית בדרום-מערב אפריקה - המליצו עליהם לממשל המקומי שביקש לבצע פרויקט דומה של הגנה על החופים.

אנגולה היא אחת המדינות העשירות באפריקה. באדמתה טמונים מחצבים ויהלומים שערכם נאמד במיליארדי דולרים ולאורך חופיה נמצאו מרבצי נפט מהגדולים בעולם. לצד העושר הטבעי סבלו תושבי המדינה ממלחמת אזרחים עקובה מדם, שלטון רודני ורמה אפסית של טכנולוגיה.

במקום שבו יש מלחמות והרבה כסף קיימת דרישה תמידית לידע וציוד ביטחוני, הנישה שאליה נכנסו השלושה עד מהרה. נציגים של משרד החוץ וגם גורמים במערכת הביטחון, שלהם היו קשרים בצמרת השלטון באנגולה, סייעו לשלושה מתוך תקווה שבבוא העת הם יזכרו לקנות בעבור האנגולזים ציוד ביטחוני ישראלי.

השנים הראשונות לא היו קלות, אבל בראשית שנות ה-90, כשאנגולה נכנסה לתנופת פיתוח והצטיידות, היו שם שלושת הטייסים. החוזה הראשון שבו זכו לאחר פרויקט ההגנה על החופים היה הכנת שדה התעופה בלואנדה הבירה לביקור של האפיפיור במדינה. מאוחר יותר הם זכו גם בחוזה להתקנת מערכות תקשורת במגדל הפיקוח של השדה, תאורת מסלולים ומערכות בקרה אווירית.

לאחר ההצלחה בפרויקט זכתה החברה בחוזה להקמת חמישה שדות תעופה ושיפוצם בכל מחוזות המדינה, בהיקף כולל של עשרות מיליוני דולרים. בהמשך הלכה גם קונגו בעקבות אנגולה, והזמינה מ-LR שיפוץ כולל של שדה התעופה הבינלאומי בפונט נואר.

לאנגולה היה אז חוב לאומי של יותר מ-6 מיליארד דולר, ולא היה בידיה מטבע זר לתשלום תמורת הציוד והעבודה. חלק מהחוזים שנחתמו בין החברה לממשלת אנגולה כללו מימון מכספים שיתקבלו ממכירת נפט המופק במדינה. הבסיס לחוזים היה מחיר נמוך במיוחד לחבית. כיום, כשהמחיר גבוה במאות אחוזים, קפצה גם התמורה שמקבלת החברה מממשלת אנגולה בשיעור דומה. שלושת הטייסים מצאו את עצמם סוחרים גם בכמויות גדולות של פולי קפה, שומשום, קקאו ותבואה שניתנו להם כתשלום בעבור כמה מהעסקות.

"הם לא קיבלו שום דבר במתנה או בגלל קשרים", אומר מקורב לשלושה, "לא היה להם כסף למימון הרכישות ולכן הם התעקשו לקבל תשלום בעבור כל פרויקט. בהמשך מומנו חלק מהפרויקטים מרווחי מכירת הנפט". אחרי זמן קצר זינקו המחירים, ובתקופה קצרה הרוויחו השלושה סכום שעלה בהרבה על התשלום שהיו אמורים לקבל בעבור הפרויקטים שביצעו.

"מי שיודע לעבוד עם קומודיטיז (סחורות) יכול לתפור כל עסקה באפריקה ולממש את הפוטנציאל העסקי של היבשת, שיש לה משאבים אבל לא מזומנים", מסביר איש עסקים ישראלי הפועל באפריקה. "השלושה לא חששו, ועם השנים צברו ניסיון המאפשר להם לתפור כמעט כל עסקה, ולא משנה איך משלמים להם".

בינתיים, כיסאו של הנשיא ז'וזה אדוארדו דוש סנטוס החל להתערער. מלחמת האזרחים החריפה לאחר תבוסת מפלגת UNITA, שייצגה את המתנגדים לדוש סנטוס שנתמכו וחומשו על-ידי ה-CIA האמריקאי. דוש סנטוס, שעד אז שם את מבטחו בבריה"מ, נותר לאחר התפרקותה ללא תמיכה ביטחונית וללא ידע מספק בהפעלת הצבא וכוחות ביטחון.

מחירי הנפט המאמירים, וגם כסף מערבי שהחל לזרום לאוצר המדינה כתוצאה ממכירת זיכיונות לחברות בינלאומיות, הביאו את דוש סנטוס ואנשיו להורות בסוף שנות ה-90 על רכישת כמויות ענק של נשק ברחבי העולם. גם LR נהנתה מכך, והקימה מערך אבטחה לאורך חופי אנגולה, שהיו החלק היחיד במדינה שבו שלטה הממשלה.

בהמשך הכניסו השותפים לעניין גם את חברת מגל הישראלית, המייצרת גדרות ואמצעי אבטחה אלקטרוניים. בתחילה עסקה מגל בגידור שדות תעופה אזרחיים, ובהמשך בגידור מתחמים צבאיים, בחוזים שהיקפם נאמד בעשרות מיליוני דולרים.

בין שלושת השותפים נוצרה חלוקת תחומים ברורה, שהיא אולי הסוד לשיתוף הפעולה הפורה ביניהם במשך שני עשורים. תחום הביטחון והאבטחה וכן רכישת נשק הופקד בידיו של לוסטיג, שנחשב אדם המנהל מו"מ קשוח, והוא גם בעל קשרים מצוינים באוקראינה. היחסים עם השלטון באנגולה וניהול הפרויקטים במדינה הופקדו בידי איתן סטיבה, שמוביל גם את התחום הפיננסי בחברה. תחום היזמות והפיתוח העסקי, ובהמשך תחום התקשורת, הופקדו בידי בן-ימי. שלושתם, אגב, מוגדרים מנכ"לים משותפים בחברה.

"כיום, אחרי 25 שנה של עסקים, כל אחד מהשותפים יכול להוביל בכל תחום שיבחר", אומר חבר קרוב. "כל אחד מהם יודע להיות איש שיווק וגם לנהל מו"מ. הם כולם רכים וידידותיים כשצריך, וגם קשוחים וחסרי פשרות כשהמצב דורש זאת".

ציונות או עסקים

העסקה הבאה של LR היתה רכישת מטוס בואינג 707 בעבור דוש סאנטוש ושיפוצו בעזרת התעשייה האווירית. היקף החוזה היה 14 מיליון דולר . למרות הצלחת העסקה, היא הביאה דווקא להפסקת הפעילות המשותפת עם התעשייה האווירית לתקופה מסוימת. בתעשייה האווירית קיבלו דיווחים על כך שהטייסים רוכשים את מרבית הציוד בעבור אנגולה במדינות הגוש המזרחי לשעבר. ב-LR לא התנערו מההאשמות. הם הודיעו לאנשי התעשייה האווירית שלא מדובר בזניחת החזון הציוני, אלא בשיקולי כדאיות עסקית: הצבא האנגולזי היה מבוסס על נשק סובייטי, והמערכות הישראליות לא התאימו לו באותה תקופה.

בינתיים התעצמה LR באנגולה וסיפקה ציוד לא רק למשמר החופים ולחיל האוויר במדינה, אלא גם לצבא היבשה. התעשייה הצבאית הישראלית מכרה לאנגולה כמויות גדולות של פגזים למרגמות ולתותחים וגם תחמושת ונשק קל, ששימשו להדיפת התקפות המורדים על עיר הבירה לואנדה. היקף העסקות נאמד בעשרות מיליוני דולרים. LR התבקשה לשדרג את מערך הארטילריה של הצבא המקומי והביאה מערכות טיווח של אלביט. כחלק מהעסקה, תותחני הצבא האנגולזי עברו הכשרות אצל מדריכי חברת אזימוט הישראלית, שעבדה בשיתוף עם LR.

בתעשייה הצבאית, שהיתה אז במשבר, ראו בכל עסקה כזו הזרמת חמצן חיוני, והבינו די מהר שאם הם רוצים לעבוד באנגולה, שהסתמנה כאחת מצרכניות הנשק הגדולות באפריקה, כדאי להם לשתף פעולה עם חבורת הטייסים. כשהצבא האנגולזי פירסם מכרז להרחבת טווח המודיעין שלו, גייסו השלושה את התעשייה האווירית וחברות ישראליות נוספות, והצליחו להגיש הצעה שהיתה זולה במחצית מההצעה הקרובה אליה ביותר.

העסקה כללה רכישת מטוס בואינג 707 מחיל האוויר של צ'ילה, שנשלח לשיפוץ בחברת אל על. מפעל תמ"ם של התעשייה האווירית הוסיף מערכות לראיית יום ולילה ואלישרא סיפקה את יכולות הלוחמה האלקטרונית, בעסקה שהיקפה הכולל מוערך ב-20 מיליון דולר. במקביל קיבלה LR פרויקטים במדינות נוספות בתחום שיפור התעבורה האווירית - משדרוג שדות תעופה ועד הכשרת פקחי טיסה.

תמר גולן, שהיתה שגרירת ישראל באנגולה ב-1994-2000 ומאוחר יותר נשארה באפריקה כנציגת ארגון בינלאומי, מעידה על שלושת הטייסים כי "יחסית לישראלים וליתר סוחרי הנשק שעברו באנגולה ובאפריקה במשך השנים, ניתן לומר שמדובר באנשים הגונים. הציוד שהם מכרו כאן היה שמיש והם עמדו בכל תנאי החוזים, דבר שקשה לומר על כמה ממתחריהם".

בתקופת כהונתה של גולן היו השלושה בני בית בשגרירות, למגינת לבם של כמה מהמתחרים, שטענו כי גולן מקדמת את LR בעסקיה באפריקה. גולן מחייכת למשמע הטענות: "במסגרת תפקידי נאלצתי להזמין לקבלות פנים גם ישראלים שלא ממש הערצתי את אופיים ועיסוקיהם, לכן אין איש שיכול לטעון שהפליתי אותם לטובה".

תעלומת המכ"ם האוקראיני

במקביל לשיתוף הפעולה עם התעשיות הצבאיות בישראל לא זנחו השלושה את הקשרים במזרח אירופה, שנהפכו למקור מניב לציוד מתקדם. בתחילה רכשה LR שני מטוסי קרב מדגם סוחוי 27, מתוצרת רוסיה.

במרחב האווירי של אנגולה טסו באותה תקופה עשרות מטוסים סובייטיים ישנים, שנחכרו על ידי סוחרי נשק. הם נחתו באזורי הלחימה, פרקו דלק ונשק והועמסו ביהלומים מהמכרות שבהם שלטו לוחמי המורדים, בהנהגתו של ג'ונאס סווימבי. האגדות באנגולה מספרות שהמטוסים המשוכללים לא נאלצו להשתתף אפילו בקרב אווירי אחד, פשוט מכיוון שלא היו להם יריבים כלשהם במרחב. הגעתם לזירה סילקה את כל המטוסים של סוחרי הנשק והותירה את המורדים ללא אספקה.

עסקת הסוחוי המוצלחת גרמה לנשיא דוש סנטוס ולשריו להבין בסוף שנות ה-90 שהדרך לחידוש מלאי הנשק של צבא אנגולה עוברת דרך LR. החברה פתחה בינתיים משרד בקייב, שבו העסיקה רבים מיוצאי מערכת הביטחון והממשל האוקראיני, ובהם מקורבים לנשיא אוקראינה באותה תקופה ליאוניד קוצ'מה. כשהאנגולזים חיפשו מערכת טקטית לגילוי כוחות אויב הציעו להם ב-LR להכיר את תעשיית המכ"מים האוקראינית המפוארת, שחיפשה אז לקוחות.

לאחר שמכרו באנגולה מספר מערכות של מכ"מ קרקעי התחילו לזרום הזמנות ממדינות נוספות. אחד ממוצרי הדגל של התעשייה הביטחונית האוקראינית היה מכ"ם מדגם קולצ'וגה, הפועל בטווחים של עד 800 ק"מ ונחשב אחד הטובים מסוגו. ב-2000 נמכרו מערכות קולצ'וגה לאתיופיה, ושנתיים מאוחר יותר חשפה העיתונות באוקראינה חשדות לפיהם מצאה אחת המערכות שנמכרו לאתיופיה את דרכה לידיו של הרודן העיראקי סדאם חוסיין. על-פי הפרסום, מאחורי המכירה לעיראק עמד הנשיא קוצ'מה, שהסתייע בידידיו מחברת LR. הפרסום עורר הדים באוקראינה וגם בבריטניה ובארה"ב, שהקימו צוות חקירה מיוחד כדי לגלות את קורותיו של המכ"ם.

לאחר חקירה ארוכה הוחלט שאין דרך לאתר את המכ"ם בעיראק, וכי אין כל הוכחה לכך שקוצ'מה או LR היו מעורבים בהעברתו לעיראק. בישראל לא נפתחה בעניין כל חקירה רשמית על-ידי הגורמים במשרד הביטחון, האמונים על אישורי סחר בציוד ביטחוני.

זו, אגב, לא היתה הפעם הראשונה שקשריהם הטובים של הטייסים באוקראינה הביאו אותם לכותרות בהקשר שלילי. בכתב אישום שהוגש ב-1999 ברומניה נגד שמעון נאור, סוכן מכירות לשעבר של תעשיות ביטחוניות מישראל, נטען בין השאר כי חברת LR, שגם בעבורה עבד, היתה כיסוי למכירת נשק למדינות באפריקה שעליהן הוטל אמברגו - כמו ניגריה ואריתריאה.

לפי כתב האישום, נשק שהגיע לאוקראינה מאיראן וממרכז אירופה הוטען על מטוס שנחכר על-ידי LR, שפעלה באוקראינה בחסות השלטונות. עוד נטען כי המשלוח נשא תיעוד מזויף, כשבפועל נועד לאותן מדינות שעמן נאסר לסחור בנשק. נציגי LR הכחישו כל קשר לעסקה ולנשק כלשהו שהועבר למדינות האמברגו. השלטונות הרומניים הגיעו למסקנה כי מסמכים המעידים על מעורבותה של RL בעסקה זויפו.

עקפו את גאידמק בסיבוב

ב-2001 זיהו שלושת הטייסים כי חיל האוויר של אנגולה זקוק לטייסת מסוקים לצורך משימות סיור וחילוץ. בשלב הזה לא היה באנגולה מי שיתחרה בהם, במיוחד בתחום זה. לאחר שנה של דיונים עם השלטונות סוכם על עסקה בהיקף של כ-25 מיליון דולר, שבה אמורה היתה אנגולה לרכוש מישראל 12 מסוקים מדגם בל 212 (המכונים בצה"ל אנפה), בתיווכה של LR.

לדברי מקורות בענף, מדובר במחיר הנמוך במחצית מהמחיר המקובל בשוק לעסקה בהיקף כזה. "זו בדיוק השיטה שבה עובדת LR", אומר מקור בתחום. "הם מצליחים לשלב יעילות ניהולית עם העובדה שכולם רוצים לעבוד אתם כי הם מביאים עסקות - ולכן יורדים במחיר".

בפני העסקה עמד מכשול - העובדה שהאמריקאים אינם מאושרים, בלשון המעטה, מכך שנשק מתוצרת ארה"ב נמכר באזורי עימות. כאן נכנסו לתמונה קשריהם הטובים של השלושה בממסד הישראלי. בצעד נדיר הגיעה לאנגולה משלחת של בכירים ממשרד הביטחון, שנפגשו עם בכירים במדינה. בראש המשלחת עמד האלוף במיל' יוסי בן-חנן, שכיהן אז כראש האגף ליצוא ביטחוני במשרד. הנסיעה כמעט שלא סוקרה בישראל, אך באנגולה זכתה המשלחת לכבוד מלכים, שנועד להבהיר כי מדובר בעסקה בין שתי מדינות - אף שאת דמי התיווך גוזרים סוחרי נשק פרטיים.

העילה הרשמית היתה היכרות בין ראשי מערכות הביטחון בשתי המדינות, אבל עיקר השיחות עסקו בשיווק עודפי נשק של צה"ל לאנגולה באמצעות LR. בעקבות הביקור הגיע אישור להעברת שני מסוקים מישראל לאנגולה, ובהמשך אושרה העסקה כולה, אך לפי שעה רכשו האנגולזים שמונה מסוקים בלבד. במקביל שלחה LR לישראל צוותים של חיל האוויר האנגולזי, לאימונים בבסיס חיל האוויר חצרים.

בזמן המגעים לקידום אותה עסקה נתקלו לוסטיג, בן-ימי וסטיבה בתחרות בלתי צפויה. המיליארדר ארקדי גאידמק הציע אף הוא עסקה דומה לחיל האוויר האנגולזי, אבל במחיר נמוך יותר, ועם מסוקים מתוצרת בריה"מ לשעבר שזמן אספקתם מהיר יותר. גאידמק גייס באותה תקופה את ראש המוסד לשעבר דני יתום ואת ראש אחד מהאגפים במוסד לשעבר, אבי דגן, שהיו אמורים להיות נציגיו לעסקי ביטחון באנגולה. אבל השניים, וגם גנרלים נוספים שהביא גאידמק מישראל לאנגולה, לא הצליחו לשכנע את השלטונות לוותר על העסקה עם LR.

זו לא היתה הפעם האחרונה שבה עקפו הטייסים את גאידמק בסיבוב בדרך לארמון הנשיאות בלואנדה. הנשיא דוש סנטוס התקנא בכמה מחבריו, שליטי המדינות הסמוכות, וביקש להקים לעצמו משמר נשיאותי. גם הפעם היה מדובר בחוזה שמן במיוחד, אבל בניגוד לתחומים שבהם עסקה בעבר, לא היה ל-LR יתרון יחסי על פני ישראלים נוספים שהתעניינו בעסקה.

גאידמק, באמצעות יתום ודגן, הגיש הצעה שכללה גם הקמת מערך אבטחה למכרות יהלומים בבעלות המדינה. הטייסים החליטו ללכת בקטן יותר, אבל ללא פשרות - הם גייסו את מפכ"ל המשטרה לשעבר אסף חפץ, ממקימי היחידה המשטרתית ללוחמה בטרור, שהגיע לאנגולה כדי לאפיין את הצרכים של היחידה החדשה. לאחר שזכו במכרז, בזכות מחיר נמוך יותר מזה של גאידמק ויתום, אירגן חפץ משלחת של לוחמי ימ"מ שהגיעו ללואנדה והקימו מחנה אימונים משוכלל למשמר הנשיאותי.

במהלך אימוני הטלת רימוני רסס השליך אחד המתאמנים המקומיים רימון קרוב מדי לאיש הימ"מ שאימן אותו. הרימון התפוצץ, וקטע חלק מידו של איש הימ"מ. בתוך זמן קצר הוטס המדריך הפצוע לישראל, וכל המעורבים התבקשו שלא לדבר על המקרה. לאחר הפציעה קלטו השותפים את איש הימ"מ כעובד קבוע בחברה.

החברה הקימה בית ספר לטיסה בעבור חיל האוויר באנגולה וגם מערך אבטחה לאסדות קידוח נפט מול חופי המדינה בעבור חברות נפט אמריקאיות. בתחום זה משתפת LR פעולה עם חברה ישראלית מצליחה נוספת, יצרנית המזל"טים אירונאוטיקס.

מכירת חיסול ושינוי כיוון

ב-2002 הגיעה התקופה הטובה של סוחרי הנשק באנגולה לקצה, עם חיסולו של מנהיג המורדים סווימבי. אחרי מיליון וחצי קורבנות לשני הצדדים, הגירה של מיליוני אנשים אל מחוץ לגבולות המדינה ושיתוק כמעט מוחלט של הכלכלה המקומית, נהפך לפתע הנשק באנגולה למצרך בלתי מבוקש.

מרבית סוחרי הנשק מכל העולם שפעלו במדינה העבירו את פעילויותיהם למדינות אחרות, כמו חוף השנהב, שבה החלה מתיחות בין קבוצות מורדים לבין השלטון המקומי. מצבורי נשק גדולים שנותרו מיותמים באנגולה ובקונגו השכנה נהפכו למלאי פוטנציאלי בעבור כוחות לוחמים במדינות שבהן בערו עדיין העימותים.

באופן רשמי כבר היו אז אנשי LR מחוץ למעגל הראשון של הסחר בנשק, אבל אדם שעבד עם החברה והעביר בינתיים את עסקיו למדינות סמוכות ניסה לארגן ב-2004 עסקה סבוכה במיוחד. העסקה כללה העברת נשק מבולגריה לקונגו, והטסתו משם ללב אזורי הלחימה במורדים יחד עם נשק שכבר נמצא בבעלות LR.

בין המסמכים שהוחלפו בין הצדדים היו גם כתבי כמויות מפורטים של סוגי הנשק, מכדורי קלצ'ניקוב ועד תחמושת נ"מ. ההוראות שנלוו לכתב הכמויות כללו גם הנחיה להקמת מסלול נחיתה מאולתר למטוסים שיגיעו עם התחמושת, יפרקו אותה וייעלמו. בצד הכספי, כיוונו ההוראות את הרוכשים לחשבון בנק של חברה הקשורה ל-LR הישראלית אך רשומה בקפריסין.

העסקה לא יצאה בסופו של דבר אל הפועל, עקב התערבות הממשלה הצרפתית בלחימה ופנייתה לישראל כדי שתורה לחברות ישראליות להפסיק לסייע לשלטונות חוף השנהב. מקורבים ל-LR מכחישים כל מעורבות בעסקה. לדבריהם, "כך היה נהוג בכל אפריקה. יש הרבה ישראלים שעשו את זה, אבל לא LR".

במשך השנים ניהלה החברה פרויקטים ביטחוניים גם באקוודור ובמדינות נוספות בדרום אמריקה, כולם על בסיס הידע האווירי של השותפים בשילוב דרישות ביטחוניות ספציפיות של כל מדינה, כמו הקמת יחידות סיור והכשרת לוחמים שיגבו את המערכות היבשתיות.

בינתיים, הוקם במשרד הביטחון האגף לפיקוח על יצוא ביטחוני, והוגבר הפיקוח על ישראלים הסוחרים בנשק ברחבי העולם. בשונה מהעבר, הורחב הפיקוח גם לאזרחים ישראלים המוכרים בעולם נשק שאינו מתוצרת ישראל, שחויבו כעת לקבל היתר מראש אפילו לניהול משא ומתן מקדמי. הידוק הפיקוח הוציא רבים מסוחרי הנשק מהמשחק, ועל-פי הערכות של גורם ותיק בתעשיות הבטחוניות הוא היה גם העילה להחלטתה של LR לחפש כיוון חדש.

גם הרגישות האמריקאית לסחר בנשק גרמה לשותפים ב-LR להבין שאם הם רוצים שותפים אמריקאים עליהם להוריד פרופיל בפעילות הביטחונית, שאותה הם מתעקשים לכנות בשם האזרחי "ביטחון פנים" - כדי שיוכלו להמשיך לקבל מימון מבתי השקעות החרדים מביקורת ציבורית.

כהרגלם זיהו שלושת השותפים את המגמה בשוק מבעוד מועד, והעבירו את ליבת עסקיהם לתחום האזרחי. ב-LR הבינו כבר לפני עשר שנים כי תחום החקלאות באפריקה טומן בחובו פוטנציאל גדול בזכות שטחים נרחבים, אדמה טובה והרבה מים. הפעילות החקלאית של LR, שאותה מנהל גבי נחום, החלה בהקמת מחלבה. גולת הכותרת היא פרויקט אלדיה נובה (הכפר החדש) באנגולה, שמעתיק לאפריקה את רעיון המושבים הישראליים של שנות ה-50.

מאז הקמתה, האסטרטגיה של LR היא לאתר את הדרישות והתקציבים הפתוחים ואז לתכנן פרויקטים מתאימים. את פרויקט אלדיה נובה הציעו ב-LR לנשיא דוש סנטוש לפני כשש שנים. הרעיון התאים לממשלת אנגולה, שניסתה אז ליישב אזורים שננטשו בתקופת מלחמת האזרחים וחיפשה תעסוקה גם לחיילים המשוחררים - ובסיוע הבנק העולמי הוקצו לשלב הראשון 70 מיליון דולר.

מדובר בפרויקט בשטח של 180 אלף דונם, שנוצל בינתיים רק בחלקו. על השטח הוקמו שישה מושבים עם 600 משפחות, שכל אחת מהן קיבלה אמצעי ייצור בסיסיים, כמו פרות ותרנגולות, וחלקה לגידולים שאותם ניתן למכור בשוק המקומי. אנשי LR הקימו מערכת תומכת עם משחטה, מחלבה, מכון תערובת וקורסים בחקלאות ובבריאות הציבור. החברה הקימה גם בית ספר להכשרת אחיות, לא הרחק מלואנדה. כיום הפרויקט מאוכלס ברובו, ובאנגולה יש אפילו חג לאומי מיוחד לציון יום השנה להקמתו.

התושבים, שהרוויחו בעבר רק דולר אמריקאי אחד ליום, מרוויחים כיום 500-1,000 דולר בחודש. "הם שלחו לשם את מיטב המומחים החקלאיים מישראל ואת כל יצרני המיכון החקלאי", מספר מקורב לחברה. "כיום הם יצואני הפרויקטים החקלאיים הגדולים בישראל".

החברה נכנסה לתחום הרפואי גם באוקראינה, שם הקימה עם שותפים מקומיים בית חולים אונקולוגי משוכלל בפרויקט שהיקפו מוערך ב-70 מיליון דולר. רבים מהרופאים בבית החולים הם ישראלים, ומומחים מישראל מוטסים אליו לצורך ביצוע ניתוחים מורכבים. גם שירותי הסריקה והביופסיה לבית החולים מבוצעים על ידי LR בישראל.

במקביל נכנסה LR גם לתחום הבנייה והתשתיות באנגולה ובמדינות נוספות, בעיקר בפרויקטים ממשלתיים הנתמכים על-ידי הבנק העולמי ובשותפות עם חברות מקומיות. המומחיות העיקרית היא פרויקטים בשיטת Turn Key, שבהם אחראית החברה על תכנון והקמת הפרויקט ומוסרת אותו ללקוח כשהוא מוכן לפעולה. כך למשל, באמצעות חברה בת הרשומה בפורטוגל, הקימה קבוצת LR מערך להכשרת מורים באנגולה בשפה הפורטוגזית וגם רשת בתי ספר מקצועיים, שבהם נלמדים מקצועות נדרשים.

חשיפה מוקדמת

הניסיון שצברו בתחום האזרחי וההיכרות עם הרמה הטכנולוגית הנמוכה במרבית מדינות אפריקה הביאו את שלושת השותפים להבנה שהדבר הבא באפריקה הוא תחום התקשורת. חוסר בתשתיות טלפון קוויות והתקדמות הטכנולוגיה הסלולרית, יחד עם הפיכתו של הטלפון הנייד לסמל סטטוס במרבית מדינות אפריקה, סייעו לתחום לפרוח. בעוד ששיעור החדירה של הסלולר בישראל הוא 2%-3% בשנה, הרי שבאפריקה חוזה הבנק העולמי חדירה בשיעור של יותר מ-20%, שתעלה בשנים הקרובות.

לאחר שנכנסו לתחום הסלולר והטלפוניה באפריקה החליטו שלושת השותפים לחזור לעשות עסקים בישראל. בשלוש השנים האחרונות הם ניסו להתמודד על רכישת חברת בזק יחד עם הישראלי בני אלג'ם, החי כיום בארה"ב. מאוחר יותר ניסו לחבור לזכי רכיב ויונתן קולבר בהתמודדות על רכישת מניות האצ'יסון בחברת הסלולר פרטנר. שני הניסיונות נכשלו.

ב-2005 שקלו השלושה כניסה לתחום התוכן בתקשורת, כשהתעניינו ברכישת נתח ממניות ערוץ 10 כחלק ממהלך גיוס משקיעים שהוביל איש העסקים רון לאודר, מבעלי הערוץ. השלושה חברו לשני טייסים נוספים, שנהפכו גם הם לאחר שחרורם לאנשי עסקים. אלא שחקירת מס הכנסה כנגד השניים (שאינה קשורה ל-RL) התפוצצה באותם ימים, ומעצרם המתוקשר גרם לשלושת השותפים לרדת מהרעיון מתוך הבנה שרכישת המניות תביא לחשיפה מוקדמת ובלתי רצויה.

מפגש במריל לינץ'

לצורך הכניסה לתחום הסלולר באפריקה, שאותו מוביל כיום בן-ימי, גייסה LR מומחים ישראלים ובינלאומיים שתיכננו בעבורה מערכת בפרישה רחבה. LR מנהלת (בהסכם ניהול) את חברת הסלולר Movicel, השנייה בגודלה באנגולה. היא צברה ניסיון רב בהנדסה באזורים בעייתיים ובניהול מערך חיובים אצל לקוחות שלרבים מהם אין כלל חשבון בנק.

במקביל, מנהלת החברה שלוש רשתות סלולריות - בסיירה ליאונה, ליבריה וגיניאה. בשלושתן היא תפסה את ההובלה בשוק באמצעות הקמת רשת דיגיטלית במקום האנלוגית שהיתה קיימת שם, וחדירה אגרסיווית באמצעות חלוקת טלפונים במחיר סמלי והנחות גדולות לתשלום מראש בעבור שיחות.

ברוב המדינות שבהן פועלת החברה, המרחקים הגדולים ומחסור בתשתיות מתאימות יצרו צורך בגיבוי המערכת הסלולרית באמצעות תקשורת לוויינית. כאן השתלבו בתמונה הטכנולוגיה והמוצרים של חברת ההיי-טק הישראלית גילת לוויינים, המתמחה בתחנות לוויין זעירות ובתחנות מרכזות לקליטת ולשידור נתונים.

הרשת של LR מיועדת לאספקת שירותי טלפון ואינטרנט מהיר באזורי ספר, לחיבור חנויות ומוקדי מכירה לרשת נתונים ארגונית מרכזית, ללימוד מרחוק בבתי ספר ולגיבוי רשתות הטלפון הוותיקות. לפי מקורבים לחברה, כבר עתה נחשבת LR ללקוחה משמעותית של גילת באפריקה, בהיקף של עשרות מיליוני דולרים בשנה.

הפעילות עם גילת באפריקה חשפה את שלושת השותפים לניסיונות של המנכ"ל והיו"ר עמירם לוינברג לגייס משקיעים לחברה, שכמעט פורקה בראשית העשור לאחר התפוצצות בועת ההיי-טק. בשנים האחרונות מנסה איש העסקים מאיר שמיר לרכז סביבו משקיעים שירכשו את השליטה בחברה. הוא מקווה לעשות עם גילת את מה שעשה עם חברת ליפמן הנדסה לפני שמכר אותה לחברת וריפון - הוא השביח אותה ובמכירה גזר קופון נאה של כ-235 מיליון שקל למבטח שמיר.

לפני כשנה הצליח שמיר לאסוף סביבו קבוצה של משקיעים מישראל ומארה"ב, שבהם יו"ר ומנכ"ל וריפון דאגלס ברז'רון, קרן ההשקעות האמריקאית הפרטית Gores, הנהנית מקשרים טובים בממשל האמריקאי, ושלושת השותפים ב-LR.

למרות ההיכרות המוקדמת מחיל האוויר, הקשר הנוכחי בין שמיר לטייסים נוצר דווקא באמצעות הנציגות המקומית של בנק ההשקעות מריל לינץ' והמנכ"ל יורם ענבר, שאליו פנו השלושה כדי להתעניין בהנפקת עסקי התקשורת שלהם. ענבר, שחיפש משקיעים גם בעבור שמיר, שידך בין הצדדים, שכל אחד מהם רכש בעסקה 27.5% מגילת - וביחד 55%, שמבטיחים להם את השליטה בחברה.

שני הצדדים מקווים כי ביחד יוכלו להרחיב את עסקיה של גילת במדינות מתפתחות, כמו באפריקה ובאזורים נוספים בעולם שאותם כבר כבשו שלושת הטייסים.

כיום ברור לשותפים כי הם חייבים להיחשף גם בישראל, ובסביבתם מתחילים לדבר על השקעה בחברה הישראלית ומעורבות בקהילה אחרי 25 שנה של עבודה בחו"ל. "גם בעסקיהם בחו"ל הם מקפידים לתת עדיפות לתוצרת ישראל", אומרים מקורבים לחברה.

למרות ההשקעה המשמעותית בגילת, איש בסביבתם של השותפים אינו מוכן לאמוד את הונו האישי של כל אחד מהם. "מדובר בשווי עסקים של מיליארד דולר בשותפות המחולקת בין השלושה בחלקים שווים", אומר מקורב. "זה עסק פרטי ולכן לא בטוח שאפילו הם יודעים כמה בדיוק כל אחד מהם שווה. אם עושים חישוב גס, ניתן להבין שכל אחד מהם יכול להתברג בקלות לרשימת 500 אנשי העסקים העשירים בישראל".

קבוצת LR

תחום פעילות: מכירת ציוד צבאי ואימון לוחמים, חקלאות, תקשורת סלולרית, תשתיות, טכנולוגיה ותעופה. החברה פועלת בשווקים מתעוררים בעולם, עם התמקדות באפריקה

מיקום: הרצליה פיתוח

שנת הקמה: 1985

בעלים ומנכ"לים משותפים: איתן סטיבה, עמי לוסטיג ורועי בן-ימי

מספר עובדים: 100 בישראל וכ-3,000 ברחבי העולם

מחזור עסקים שנתי: מוערך במיליארד דולר

גילת

תחום פעילות: פיתוח ושיווק מוצרים ושירותים לרשתות תקשורת לווייניות

מיקום: פתח תקוה

שנת הקמה: 1987

יו"ר ומנכ"ל: עמירם לוינברג

מספר עובדים: כ-950

מכירות (2007): 283 מיליון דולר

רווח נקי (2007): 10 מיליון דולר

שווי לצורך רכישת החברה: 475 מיליון דולר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#