נפילת טבע: הטעות הגדולה של אלי הורביץ

הסעיפים שנטמנו בתקנון של טבע על ידי אלי הורביץ שמרו על זהותה הישראלית של החברה - אבל גם גררו מינויים של מנהלים ודירקטורים כושלים ■ הקשר לישראל השפיע גם על ההחלטה להמשיך לייצר בירושלים מסיבות שאינן כלכליות גרידא

ארז ויגודמן (מימין) ואלי הורביץ
ארז ויגודמן (מימין) ואלי הורביץצילום: מוטי קמחי ורמי שלוש

קריסת טבע ופיטורי רבע מעובדיה העלו טענות מוצדקות, שלפיהן העובדים נאלצים לשלם את מחיר הטעויות הקשות שביצעו מנהליה הבכירים של החברה בשנים האחרונות. תביעות נגזרות שהוגשו ועוד יוגשו נגד החברה אולי יצליחו להחזיר חלק מהתשלומים המופרזים שקיבלו בכיריה — ובראשם מנכ"ל טבע ב–2015–2017, ארז ויגודמן, שחתם על העסקה שחיסלה את החברה, לפחות כפי שהיתה מוכרת עד אוגוסט 2016: חברת התרופות הגנריות הגדולה בעולם, שמעסיקה 57 אלף איש ופעילה ביותר מ–100 מדינות.

ויגודמן יישא את אות קין הזה עד יומו האחרון, אבל הקריסה הכלכלית הגדולה בתולדות המדינה אינה תוצאה רק של שיקול עסקי מוטעה של אדם אחד, אלא גם תולדה של תרבות ארגונית חולה, ששורשיה בהחלטות שקיבל מייסד החברה, אלי הורביץ — שהפך את החברה שהקים ד"ר גינטר פרידלנדר בשכונת בית וגן ב-1935 , מחברה ישראלית קטנה לחברת ענק בינלאומית, ושימש מנכ"ל ויו"ר החברה מ–1976 ועד מותו ב–2011.

0:00
0:00

הורביץ היה איש כריזמטי ובעל חזון, אך גם אדם כוחני, שהקדיש זמן ומחשבה רבים כדי להבטיח את שליטתו בפועל בחברה, אף שהחזיק רק באחוזים בודדים ממנה. הוא שתל בתקנון טבע תקנות המקשות על השתלטות עוינת על החברה, כמו הסעיף שקובע כי המרכז הניהולי שלה יהיה בישראל, אלא אם הדירקטוריון יחליט על העברתו מישראל ברוב של 75% מהמשתתפים בהצבעה.

סעיף אחר קובע שמרבית חברי הדירקטוריון יהיו תושבי ישראל, אלא אם המרכז הניהולי של החברה יהיה מחוץ לישראל. כמו כן, יש סעיפים הקובעים כי מנכ"ל החברה צריך להיות תושב ישראל לאורך כל תקופת כהונתו, וכי ישיבות מועצת המנהלים יתקיימו בישראל. התקנון של החברה שמר על זהותה הישראלית עד כה, אבל כיום די ברור שלשמירה על הזהות הישראלית של טבע היה מחיר כבד — ששולם קודם על ידי בעלי המניות של החברה, שיותר מ–85% מהם אמריקאים, וכעת מוגש גם לעובדיה.

טובעת בחובות - חובות טבע, במיליארדי דולרים
כיום סוף 2016 סוף 2015
יחס החוב לרווח התפעולי

טבע נאלצה להסתפק במה שיש

האילוץ בתקנון למנות מנכ"ל תושב ישראל גרם לחברה הגנרית הגדולה בעולם להסתפק במנכ"לים מהשורה השנייה, שחלקם — כמו ויגודמן ושלמה ינאי — לא ניהלו מעולם חברת תרופות, או במקרה של ג'רמי לוין חברה בגודל של טבע. כמו כן, החובה לשמור על רוב של חברי דירקטוריון תושבי ישראל פגעה ביכולתה של מועצת המנהלים של החברה לפקח על המנכ"ל, בעיקר בעשור האחרון, שבחלק ניכר ממנו עמד בראש החברה אדם חסר ניסיון בתחום הפארמה.

התרבות הארגונית החולה שהטמיע הורביץ בטבע גרמה לכך שבדירקטוריון של החברה מכהנים עד היום דירקטורים שאינם בקיאים בתחום הפארמה, כמו אמיר אלשטיין, יוסי ניצני וגליה מאור. אלשטיין, בן למשפחת מייסדי החברה, לא הצליח בתפקידו כמנהל המשאבים הפרמצבטיים הגלובליים. הוא הוביל את רכישתה של חברת קוג'נסיס תמורת 400 מיליון דולר במזומן בינואר 2008. מאז נעלמו עקבותיה של החברה, כמו גם תרומתה לסל המוצרים של טבע. הדירקטורים האלה מכהנים במועצת המנהלים של החברה כבר עשרות שנים, וחתומים על הרכישות הכושלות שביצעה — כמו רכישת אקטוויס ג'נריקס ב–39.3 מיליארד דולר, שחיסלה את החברה; והפארסה של רכישת חברת רימסה המקסיקאית במארס 2016 תמורת 2.3 מיליארד דולר.

דירקטור אחר שחתום על עסקת אקטוויס הוא יצחק פטרבורג, שכיהן כיו"ר טבע כשהעסקה ההרסנית הובאה לאישור הדירקטוריון, ונמלט ממנו בשבוע שעבר עקב "סיבות אישיות", רגע לפני שהחברה הודיעה על פיטורי יותר מ–25% לעובדיה. כך הוא חסך לעצמו את הצורך לספוג את הלחץ הציבורי העצום שהופעל על הנהלת החברה בעקבות מסע הפיטורים בה, מהגדולים בתולדות המשק הישראלי.

הפגנה של עובדי טבע בירושלים
הפגנה של עובדי טבע בירושליםצילום: אוליבייה פיטוסי

שדה מוקשים פוליטי

גלולות הרעל האלה, שנטמנו בתקנון החברה, בין היתר בשמה של הזהות הישראלית, הפכו את טבע ליעד פחות אטרקטיבי עבור קרנות אקטיביסטיות — שהיו מסוגלות לנער את הדירקטוריון העייף, השבע והמתוגמל מדי של טבע. אותו עיקרון של שמירה על הזהות הישראלית אחראי כנראה להחלטות פוליטיות לכאורה שהתקבלו על ידי הדירקטוריון במשך שנים.

בהתחשב בכך שמנכ"ל טבע החדש, קאר שולץ, מוכן להסתפק בשמונה מפעלים במקום 80 שטבע מחזיקה כיום, ובכך שהמפעלים שטבע ממהרת לסגור הם בירושלים — ברור שדירקטוריון טבע בחר עד כה להמשיך להפעיל מתקני ייצור שמוססו את רווחי החברה מהקופקסון, או שרווחיותם גבולית, כדי לא להיכנס לשדה המוקשים הפוליטי והציבורי הכרוך בפיטורי 1,100 עובדים בעיר הענייה ביותר בישראל, שבה הוקמה טבע כבית מסחר קטן לתרופות ב–1901.

אין זה מקרה שהמנכ"ל הראשון של טבע המתמודד חזיתית עם המחיר הכבד של הזהות הירושלמית והישראלית של החברה אינו יהודי ואינו ישראלי. הסגירה הבהולה של מפעלים בירושלים מערערת במקצת את הטיעון הרווח שלפיו טבע קיבלה הטבות מס ענקיות מהמדינה בלי שנתנה תמורה. נראה שבעלי המניות של החברה סיבסדו את ירושלים ואת רווחת תושביה, באמצעות שימוש ברווחי הקופקסון כדי לסבסד מפעלים בעיר הכושלת והמידרדרת.

קאר שולץ
קאר שולץ

דברים דומים אפשר לטעון על מפעל חומרי הגלם הפעילים בנאות חובב. ספק גדול אם השיקול להשאיר חלק ניכר מייצור חומרי הגלם הפעילים בישראל, ולא להרחיב את הייצור שלהם בהודו כפי שעשתה למשל חברת מיילן המתחרה, היה כלכלי גרידא. כבר בתחילת העשור טענו אנליסטים, ובהם ד"ר רוני גל מברנסטיין ריסרץ', שמפעליה של טבע בישראל מפסידים, מכיוון שעלות הייצור של 1,000 טבליות בישראל גבוהה מ–10 דולרים, לעומת 5 דולרים בהודו ובמזרח אירופה. טבע, לפחות בראשית תקופתו של ויגודמן, הצהירה על כוונתה להעביר 60% מהייצור למדינות שעלות הייצור בהן היא 6–7 דולרים ל–1,000 טבליות עד 2019.

העובדה שטבע נדרשת עתה לבצע צעדים כה דרמטיים מוכיחה כי הדירקטוריון לא ממש התעקש ליישם את תוכניות ההתייעלות של לוין (5,000 עובדים) וויגודמן במלואה — אולי משום שחבריו לא היו נקיים משיקולים פוליטיים. ישראל היא עדיין המרכז הניהולי של החברה. המנכ"ל עדיין נדרש לשבת בישראל, ואף רוכש דירה ביפו ונשבע אמונים לתרבות הישראלית של החברה, והדירקטוריון של טבע הוא עדיין ישראלי במידה רבה. אבל את מחיר הדבקות בזהות הישראלית, ששולם עד כה על ידי בעלי מניותיה של החברה — ישלמו עתה גם עובדיה.

הבכירים שכיהנו בטבע בעת ההצבעה על רכישת אקטוויס ג'נריקס

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker