טבע צמחה על קשרי הון־שלטון - ועכשיו היא כנראה גמורה - שוק ההון - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

טבע צמחה על קשרי הון־שלטון - ועכשיו היא כנראה גמורה

סיכויי ההבראה של טבע נמוכים עד אפסיים ■ הרעיונות לעדכון החוק לעידוד השקעות הון - שגויים ■ המנהלים חגגו על הקופקסון והטבות המס, שיחקו ברכישות ומיזוגים ולקחו עשרות מיליונים הביתה, והרגולטורים הצטרפו לריקודים

178תגובות
אהוד אולמרט (מימין) ואלי הורביץ
משה מילנר / לע"מ

בכל הרעש של השביתה במשק שעליה הכריזה ההסתדרות כאות סולידריות עם עובדי טבע, התרעומת על שכר המנהלים והמכוניות שלהם, והביקורת על הטבות המס שטבע קיבלה מהמדינה - מעט מדי זמן הוקדש לניתוח הכלכלי של מצב החברה וסיכויי ההצלחה של תוכנית ההבראה שהוצגה ביום חמישי. אלה, כנראה, נמוכים מאוד: מעבר לסימני השאלה על עצם היכולת של הנהלת טבע להוציא לפועל את התוכנית, טבע נחשבת כיום בשוק הפארמה האמריקאי לחברה "גמורה".

השוק העולמי של חברות התרופות מתחלק לחברות ענק עם יכולת פיננסית אדירה מחד גיסא, ולחברות נישה קטנות מאידך גיסא. ואולם טבע מצאה את עצמה באמצע - עם חובות אדירים, ללא מזומנים וללא תרופות שיכולות לייצר רווחים גבוהים בעתיד.

גלולת רעל: הפרנויה והמגלומניה שהפילו את טבע | סמי פרץ 

לדעת מומחים אמריקאים מתוך הענף, שהוא מהתחרותיים והאגרסיביים שיש, אין כמעט סיכוי לטבע לחזור למקום שבו שהיתה ב-2015, כשמחיר המניה שלה שיקף שווי של מעל 60 מיליארד דולר. מניית טבע כבר התרסקה ב-70% ביחס לאותו השווי, ובתום המשבר הנוכחי היא כנראה תחדל להתקיים כחברת ענק, לאחר שחלקיה יירכשו על ידי אחרים, או ייסגרו. לחלופין, היא תחדל להתקיים לחלוטין לאחר שתמוזג לתוך חברה אחרת, או תחזור להיות חברת נישה לא גדולה במונחים בינלאומיים.

הניתוח הכלכלי מבהיר שתוכנית ההתייעלות והפיטורים הנוכחיים הם רק פרק ראשון בסדרה של מכירת פעילויות, השתלטויות על ידי אחרים, התכווצות עסקית, ארגון מחדש של החוב ודילול בעלי המניות - וגם עוד סבבים של פיטורים מעבר לזה שהוכרז בשבוע שעבר.

בעולם של חברות הפארמה הגדולות לא היו ואין כמעט סיפורים של קאמבק מוצלח לאחר משבר בגודל שאליו נקלעה טבע - שגם הוא אירוע נדיר ביותר. אין סיבה להעריך שדווקא טבע, הפחות מנוסה מהחברות הגדולות, היא זו שתעשה את הבלתי־ייאמן, דבר שאף חברה כמעט כמותה לא עשתה קודם לכן. בניתוח פיננסי־בורסאי, חברה עם חוב של 35 מיליארד דולר ושווי שוק של 19 מיליארד דולר היא סוג של אופציה על סיכויי ההצלחה של תוכנית ההבראה - והם לא נראים טוב.

הדיון על הטבות המס מפספס את העיקר

אמנם טבעי שהדיון על 20 מיליארד השקלים שטבע קיבלה בעשור האחרון מהמדינה בדרך של הטבות מס יהיה במוקד השיח הציבורי, אך הדיון הוא פופוליסטי ומפספס את העיקר. האתוס של טבע כספינת הדגל של התעשייה הישראלית, ובמיוחד המעמד הציבורי של אלי הורביץ ושאר המנהלים והדירקטורים בטבע - אנשים כמו דן פרופר, גליה מאור וארז ויגודמן - איפשרו לטבע לקבל הטבות מס יותר מכל חברה ישראלית אחרת אי פעם, לרבות פטור מלא ממס ל–10 שנים, בתמורה להקמת מפעלים בפריפריה.

בלומברג

אלא שזו הדרך שבה טבע "עקצה" את קופת המדינה: היא בנתה כמה מפעלים שבהם העסיקה כמה אלפי עובדים, ובתמורה קיבלה הטבות בהיקפים שהיו פי כמה מעלות ההשקעה - כך יכלה לצאת לרכישות, לשלם משכורות עתק למנהליה ולהעניק להם תנאי שירות מפנקים.

נכון: מפעלי טבע בפריפריה כנראה לא היו מוקמים מלכתחילה ללא הטבות המס האלה. אבל השורה התחתונה הכלכלית היא שהמפעלים הוקמו על בסיס כסף של משלמי המסים, לא תמיד עם בסיס עסקי מוצק - ושימשו מסך עשן למיליארדים הרבים שזרמו לכיסיהם של בעלי המניות והמנהלים.

זו גם הסיבה לכך שההצעות לשינוי החוק לעידוד השקעות הון, כך שמקבלי ההטבה יהיו מחויבים לשמור על העובדים מפני פיטורים - הן שגויות. מבנה תעשייתי כזה אינו כלכלי. הוא שוב ייצור סוג של "ארביטראז' רגולטורי", שבו חברות יקבלו שקל מהמדינה כדי להעסיק עובד בחצי שקל - והוא אינו ניתן לפיקוח. הוא ייצור מציאות שמבוססת על סובסידיות ממשלתיות ולא על מצוינות מקצועית ויכולת תחרות בשוק העולמי - וזהו מבנה כלכלי שבמוקדם או במאוחר ייסדק ויקרוס.

מופתעים מהניתוח הזה? לא בצדק. כבר ב-2013 פרס מבקר המדינה, יוסף שפירא, את עיקר הסיפור בדו"ח השנתי שלו: "מתן הטבות בהיקף בלתי־מוגבל, ללא בחינת עלות מול תועלת, וללא בחינת חלופות אחרות, הוא התנהלות לא כלכלית הפוגעת באינטרס הציבורי", כתב שפירא.

שפירא הוסיף, כבר לפני ארבע שנים, כשטבע היתה בשיא תפארתה: "אין כל ודאות לגבי הערך המוסף של ההטבות לפיתוח התעשייה, בייחוד בפריפריה: מסלולים שנועדו למשיכת משקעי חוץ מנוצלים להפחתת מסים שמשלמות חברות ישראליות". עוד הוא ציין כי "לא קבעו המשרדים מי הם הגופים האחראים למעקב אחר נתוני הטבות המס, לא הגדירו קריטריונים לבחינה שיטתית וסדורה של הנתונים, ולא יצרו מנגנון בקרה אפקטיבי שיבחן באופן שוטף את מתן הטבות המס ויסייע בהקצאתן לחברות, כדי להביא להשגת יעדי החוק".

כיום צריך להיות ברור: ראוי היה להעניק לטבע הטבות מסוימות כדי שתתפתח דווקא בישראל ולא בחו"ל, אך היה אסור לתת לה הטבות בהיקף בלתי־הגיוני של עשרות מיליארדי שקלים. מדברי המבקר ברור עניין נוסף: המדינה אינה יודעת, וקשה להאמין שתדע בעתיד, לפקח על תנאים ומגבלות שישולבו בגרסה חדשה של החוק לעידוד השקעות הון - שאותה ימציאו מחוקקים שבעיקר צמאים לתשומת לב תקשורתית בתקופת בחירות.

מדוע הורביץ הילל את אולמרט?

את המונח הון־שלטון מייחס הציבור למכירת חברות ציבוריות לטייקונים, להשפעה על רגולטורים ומחוקקים כמו במתווה הגז, ואולי גם להעברת מעטפות לראשי ערים כדי לקבל זכויות בנייה. אלא שגם לסיפור עלייתה ונפילתה של טבע יש רובד יסודי של הון ושלטון, שבו שוב מעורבות כמה מהדמויות המרכזיות של עולם העסקים הישראלי, לרבות המנהל האגדי של טבע, הורביץ.

הסיפור הוא זה: במארס 2009, התקיים אירוע פרידה שערכו כ–100 תעשיינים לראש הממשלה אהוד אולמרט, שנאלץ אז לפרוש בשל כתב האישום שהוגש נגדו, ובו השתתפו ארז ויגודמן, דן פרופר וישראל מקוב - כולם בעלי תפקיד בטרגדיה של טבע. במהלך האירוע עלה הורביץ לבמה ואמר: "הכרתי הרבה מנהלים בחיי, אתה מבוזבז כראש ממשלה, הייתי מעניק לך את הציון הגבוה ביותר בניהול".

הורביץ כינה את אולמרט "ידיד אמיתי של התעשייה הישראלית", ואמר: "יש לנו מדינה רשעה, לא סולחת ולא מוחלת, אבל להשמיץ היא יודעת טוב". הורביץ אמר כי הוא אינו סומך על מערכת התביעה בישראל ואינו מכבד אותה, אך נותן את כל הכבוד ואת כל ההערכה למערכת הצדק והשפיטה. "עומדים לפניך ימים קשים", אמר הורביץ לאולמרט, "אך תבטיח לנו שתזמין אותנו למסיבת הניצחון שלך". למרות הדה־לגיטימציה לפרקליטות ולתביעה בישראל מצד הורביץ, איש לא יצא אז להפגנות מול ביתו או ברוטשילד, שכן הוא היה "מראשי המשק", מקורב לתקשורת, אדם ״משלנו״.

מחאת עובדי טבע בירושלים
אוליבייה פיטוסי

מדוע היה כה חשוב להורביץ לשבח ולהלל ראש ממשלה הפורש מתפקידו בשל חשד לפלילים, ובד בבד לתקוף את הפרקליטות? די פשוט: אהוד אולמרט, בעיקר בעת שכיהן כשר התעשייה והמסחר, היה זה שסייע לתעשיינים - ובמיוחד לטבע - לקבל את הטבות המס האדירות, המוערכות כיום ביותר מ–20 מיליארד שקל. אין זה בדיוק אקדח מעשן, אך זו ראיה להערכה שגם טבע היא חברה שצמחה ופינקה את מנהליה בזכות קשרים עם השלטון, הטבות מס מפליגות ושליטה בשוק התרופות הישראלי.

רבים הרגישו דבר מה צורם כשקראו את תוכן השיחה בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו לבין מנכ"ל טבע החדש, קאר שולץ, שבה אמר נתניהו כי הוא "מודאג ממצב החברה", וביקש "שהפגיעה בעובדים הישראלים תהיה מזערית ככל שניתן, בדגש על העובדים בפריפריה". גם התשובה של שולץ, במכתב לנתניהו, לא סבלה מהיעדר קלישאות: "אני מבקש להתנצל בכנות ובאופן אישי בשם הנהלת טבע הקודמת על המצב שעמו מתמודדת החברה כיום".

מנהלים חדשים לעולם יאשימו את ההנהלה הקודמת בכל תקלה, ואפשר לשאול אם שולץ יודע היכן מתחילה ומסתיימת הפריפריה הישראלית, וגם איפה בסיפור הזה נמצאת ירושלים. אך מה שמדהים הוא שפעם אחר פעם מנהיגי המדינה ומנהלי התאגידים רוצים כלכלה קפיטליסטית בלי התערבות של המדינה ובלי שזו תביע את דעתה על שכר המנהלים - אבל כשמגיע המשבר, והוא תמיד מגיע, כולם רוצים לפתע לחזור למודל של קיבוץ סוציאליסטי, סולידרי ומחבק.

כיום כבר ברור: מרגע שישראל אימצה את המודל הכלכלי של קפיטליזם אמריקאי וחברות רשומות בבורסה, המנהלים והדירקטורים לעולם יעבדו עבור עצמם, ייקחו לעצמם כספים ומשכורות ללא קשר למקובל בקרב העובדים והציבור, ויעשו הכל כדי לשמור על המציאות הזאת - כולל הימורים על כל הקופה ועל כל החברה.

זהו הרי הסיפור של קריסת טבע: ההנהלה והדירקטוריון חששו מפני השתלטות של גורם חיצוני שהיה בוודאות מסלק את כולם מכיסאותיהם, ולכן עשו עסקת רכישה בלתי־הגיונית בסכום של 40 מיליארד דולר - ששברה את החברה.

יהיו מי שיטענו שטבע הציגה עד לאותו אירוע רקורד מרשים של רכישות מוצלחות, אבל זו תהיה פיקציה. הרכישות שביצע הורביץ וגם אלה שבאו אחריו היו קטנות בהרבה, והתוצאות שלהן נבלעו בתוך הרווחיות של הקופקסון והטבות המס שהציבור הישראלי העניקו לחברה.

העסקה של רכישת אקטוויס ב-40 מיליארד דולר, לעומת זאת, בוצעה על ידי צוות חסר ניסיון בעסקות בסדר גודל כזה ולקראת סיום תקופת הפטנט של הקופקסון - ואת המחיר משלמים עתה, וכנראה ימשיכו לשלם, עובדי החברה. אמת, גם כמה מהמנהלים נאלצו לעזוב - החל מהמנכ"ל ויגודמן, שהוביל את העסקה ועד ליו"ר הדירקטוריון, יצחק פטרבורג שאישר אותה - אבל הם יצאו מטבע עם הכנסות של עשרות מיליוני דולרים, ובמוקדם או במאוחר כבר ימלאו מקומות אחרים בהנהלות או דירקטוריונים של תאגידים אחרים.

עכשיו כבר מאוחר מדי ופופוליסטי מדי להפוך את טבע לחברה עם ד.נ.א אחר, תרבות אחרת, מודל עסקי שאינו מבוסס על הטבות מס ומוצר אחד שמייצר את רוב הרווחיות שלה.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#