הפיטורים בטבע: יש הפגנות בחוץ, מה עושים?

איזה מודל ינצח במאבק הפיטורים בטבע - האמריקאי, הדני או הישראלי? ■ במקום פגישות מתוקשרות עם מנכ"ל טבע, נתניהו וכחלון צריכים לצלול לעומקו של שוק העבודה הישראלי, ולבנות מנגנוני הכשרה מקצועית ודמי אבטלה גבוהים

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנת עובדי טבע בירושלים, הבוקר
סמי פרץ

בסוף השבוע דווח כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האוצר, משה כחלון, מתכוונים לפגוש השבוע את מנכ"ל טבע , קאר שולץ, כדי לדון עמו בתוכנית הפיטורים המתוכננת — שבה אמורים כ–1,700 מעובדי טבע בישראל לאבד את מקום עבודתם. טבע תפטר רבע מעובדיה בארץ ובעולם, ובכוונתה גם למכור כמה מפעלים, כך שבסופו של דבר ייתכן שמצבת העובדים של טבע בישראל תצטמצם בתוך שנתיים במחצית. נתניהו וכחלון ינסו ללחוץ על שולץ לצמצם את היקף הפגיעה בעובדים ישראלים.

שולץ הוא אזרח דני שאת רוב הקריירה שלו עשה כמנהל בכיר בתעשיית התרופות הדנית — תחילה ככלכלן ומנהל בכיר בענקית התרופות הדנית נובו נורדיסק ועד לאחרונה כמנכ"ל חברת לונדבק.

הצעד שעליו הכריז שולץ משקף תרבות אמריקאית שנהוגה בשוק התרופות הגלובלי: החברה בצרות? — מבצעים תוכנית הבראה אגרסיבית ללא פשרות ושולחים הביתה כמה עובדים שצריך. אלא ששולץ אינו מגיע דווקא מהתרבות האמריקאית, אלא מהתרבות הדנית. בדנמרק, מותר לפטר ולגייס עובדים בהתאם לצורך וללא חוכמות, אבל זה נעשה בתנאים שונים לחלוטין מהמקובל בשוק האמריקאי.

האחריות לגורלם של המפוטרים בדנמרק רובצת על הממשלה. היא זו שאמורה לספק להם הכשרה מקצועית ודמי אבטלה לתקופה ממושכת, עד שייקלטו מחדש בשוק העבודה. בדנמרק קוראים לזה "משולש הזהב" — כי הוא נשען של שלוש צלעות: גמישות ניהולית, הכשרה מקצועית ודמי אבטלה משמעותיים. למודל עצמו קוראים "פלקסיוריטי" — הלחם של "גמישות" ו"ביטחון" — משום שהוא מעניק בו־זמנית גמישות להנהלה ורשת ביטחון מדינתית לעובד.

בדנמרק, חברה עסקית נהנית מגמישות ומתאימה את מצבת כוח האדם שלה לצרכיה, והממשלה היא זו שנושאת באחריות. בארה"ב אין מודל כזה, וכשחברה נמצאת בצרות היא מפטרת עובדים, והם אמורים להסתדר איכשהו.

בדנמרק יש אלמנט ייחודי נוסף: העובדים שותפים מלאים בקבלת ההחלטות — בגיוס עובדים וגם בפיטוריהם. בחברת נובו נורדיסק למשל, שבה שולץ היה סמנכ"ל ומנהל בכיר, יש ארבעה חברי דירקטוריון שמייצגים את העובדים במועצת המנהלים, המונה 11 חברים. בדרך זו, העובדים מכירים מקרוב את מצב את החברה ואת האתגרים והקשיים שלה — והם חלק אינטגרלי מכל תהליכי קבלת ההחלטות. זה עושה למנהלים שם חיים די פשוטים במה שנוגע לפיטורי עובדים. כך, פיטורים אינם נתפשים שם כטרגדיה וסוף העולם, ובוודאי לא כסיבה לסכסוך עבודה ושביתות.

נובו נורדיסק, שמתמחה בתרופות לסוכרת, היא אחת החברות הדניות המצליחות בעולם, ושווייה מגיע לכ–130 מיליארד דולר. מסתבר שאפשר לשגשג גם עם ארבעה נציגי עובדים בדירקטוריון. גם בחברת לונדבק, שאותה ניהל שולץ עד לאחרונה, יש בדירקטוריון שלושה נציגי עובדים מתוך שמונה דירקטורים בסך הכל. זהו מודל סוציאל־דמוקרטי אמיתי, ולא מה שמכונה אצלנו בטעות סוציאל־דמוקרטיה.

מר שולץ, ברוך הבא למודל הישראלי

עם הניסיון בשוק העבודה הדני והיכרות עם כללי המשחק בשוק האמריקאי, פוגש כעת שולץ את שוק העבודה הישראלי. לא ברור אם שולץ הספיק להכיר את הנורמות המקובלות בו, אבל שיחה עם נתניהו וכחלון תלמד אותו כמה הוא שונה מהשוק הדני.

כאן, אין שום מנגנון ממשלתי מוסדר להכשרה מקצועית, ודמי האבטלה משולמים לתקופות קצרות של כמה חודשים בלבד — לא שנתיים, כפי שמקובל בדנמרק. זה אומר שהממשלה אינה מספקת רשת ביטחון למפוטרים. אז מדוע נתניהו וכחלון נדרשים למשבר בטבע? כי בישראל, השיטה היא שהפוליטיקאים נכנסים לתמונה רק כשיש עליהם לחץ פוליטי — הפגנות, שביתות ולחצים של ראשי ערים שביישוביהם מפעלים נסגרים. המודל הישראלי הוא "אין לנו מודל, אבל יש שם הפגנות בחוץ אז בוא נשב נראה מה עושים".

מנכ"ל טבע, קאר שולץ

סביר להניח ששולץ הופתע לשמוע שההסתדרות מתכוונת להשבית את מרבית המשק הבוקר. בדנמרק שביתות הן עניין נדיר, אף שמרבית הדנים מאוגדים בארגוני עובדים. הנוכחות של נציגי העובדים בדירקטוריונים ורשת ההגנה החברתית שהמדינה מעניקה לעובדים מונעות את השביתות שם. וכאן? שולץ עוד לא פירסם את מספר המפוטרים, וכבר ההסתדרות הכריזה על שביתה כללית. המנכ"ל הדני עוד לא דיבר עם העובדים, וכבר יש לו פגישה עם ראש הממשלה ושר האוצר. ובכן, מר שולץ, ברוך הבא למודל הישראלי.

איך נגדיר את המודל הישראלי בדרך הכי טובה? אולי נקרא לו "המודל הכוחני". בהיעדר מנגנונים מסודרים של הכשרה מקצועית, דמי אבטלה לתקופה ממושכת ויחסי אמון והידברות בין הנהלות לעובדים, התוצאה במרבית סכסוכי העבודה היא פונקציה של יחסי הכוחות. מי שיודע להפעיל כוח, לרתום את המערכת הפוליטית וללחוץ על הכפתורים הנכונים — מגיע להישגים. מי שלא — מופקר לגורלו.

זה לא המודל האמריקאי,שבו כולם אדונים לגורלם, ולא המודל הדני, שבו הממשלה אחראית למצוא פתרונות והגנות למפוטרים. זה מודל שבו החזקים הם בעיקר בעלי השאלטרים ואנשי המגזר הציבורי. כדי לצאת כאן עם חבילת פרישה נאה, אתה צריך להיות מנהל בכיר עם מצנח זהב, או להישען על הקופה הציבורית, שמסוגלת לספק פיצויי פרישה מוגדלים מכספי משלם המסים (כמו בתעשיות הביטחוניות), או לעבוד בנתח שמנמן של המגזר פרטי, כזה עם עבר ממשלתי (כמו הבנקים).

כדי לדחות תוכניות התייעלות חיוניות בישראל אתה חייב לעבוד במגזר הציבורי — כמו בחברת החשמל, שבה מורחים את הרפורמה הכל כך נחוצה כבר יותר מעשור. בשאר המגזר הפרטי הישראלי אין הגנות — לא בהיי־טק, ולא בקרקעית שוק העבודה, שבה מועסקים קרוב למיליון איש בשכר מינימום.

נותר רק למזער נזקים ולסחוט הבטחה סמלית

אז איפה טבע נמצאת בסיפור הזה? בטבע יש עובדים מכל הסוגים — מעובדי שכר מינימום במפעלי הייצור ועד דוקטורים במעבדות המחקר והפיתוח. רוב העובדים נמצאים בהסכם קיבוצי ומאוגדים בהסתדרות. המפעלים של החברה פרושים מרמת חובב, דרך ירושלים וכפר סבא, ועד קרית שמונה.

כל אלה, בתוספת המספר העצום של המפוטרים, הם נקודת פתיחה טובה יחסית במאבק שהעובדים ינהלו נגד ההנהלה. נקודת החולשה שלהם היא העובדה שהנהלת טבע אינה עורכת "פיטורי ייעול" לשיפור הרווחיות, אלא נאבקת על חיי החברה ויכולתה לשרוד ולעמוד בהתחייבויות שלה.

בשיחה עם נתניהו וכחלון יסביר שולץ בפירוט את חומרת מצבה של טבע. הוא כבר הבהיר שללא תוכנית התייעלות אגרסיבית "לא תהיה טבע". זה המאבק שהוא מנהל, ועם מסר כזה קשה להתווכח. ייתכן שנתניהו וכחלון יסחטו משולץ כמה פשרות קטנות על מספר המפוטרים ואולי על חבילות הפיצויים שיינתנו להם, אבל זה לא ישנה את התמונה הגדולה: טבע מכווצת את פעילותה בישראל בצורה דרמטית.

אז מה נותר לנתניהו וכחלון? למזער את הנזק. לצמצם את מספר המפוטרים. לסחוט איזו הבטחה על "השארת מטה החברה בישראל", שיש לה כעת רק משמעות סמלית ולא מעבר לכך.

מה שמטריד את נתניהו וכחלון במיוחד הוא הכוונה לסגור את המפעל בירושלים. אמנם רק לפני שבוע חגג נתניהו את הכרזת נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, על ירושלים כבירת ישראל, אבל הפסטיבל הזה הסתיים, וכעת צריך לתת מענה למאות המפוטרים בעיר הענייה הזאת, שייאלצו לחפש עבודה ואולי גם חיים חדשים מחוץ לעיר.

את המפגש עם שולץ כדאי לנצל להפקת לקחים למאבקים הבאים, ולהתעניין אצלו איך כדאי ליישם אצלנו משהו מהמודל הדני. אבל זו כבר עבודה אמיתית, שתחייב את כחלון ונתניהו לצלול לעומק שוק העבודה ולבנות מנגנוני הכשרה מקצועית ודמי אבטלה גבוהים — וזה פרויקט גדול יותר מפגישה מתוקשרת עם המנכ"ל הדני.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker