אל תגזימו עם הרדיפה של הפיקוח על הבנקים - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אל תגזימו עם הרדיפה של הפיקוח על הבנקים

חדוה בר, המפקחת על הבנקים, טועה בתמיכתה במיזוג הבנקים אגוד ומזרחי טפחות, אבל זו בשום פנים ואופן אינה סיבה לפגוע בעצמאותה ■ ההצעה של ח"כ רועי פולקמן והשר אלי כהן לשלול מבר את הסמכות לאשר את המיזוג היא מדרון חלקלק ותפגע בניהול המערכת הפיננסית כולה

24תגובות
חדוה בר, המפקחת על הבנקים
עופר וקנין

לפני שלושה חודשים פירסמנו כאן מאמר בכותרת "ההיגיון העקום של מיזוג בנק אגוד עם מזרחי טפחות". במאמר ניתחנו את כל הסיבות לכך שהמיזוג הזה יפגע בתחרות בשוק הבנקאות, ולכך שהמפקחת על הבנקים בבנק ישראל, חדוה בר, טועה כשהיא תומכת במיזוג.

נמנענו מלתקוף אישית את בר, אף שאנחנו חושבים שהתמיכה שלה במיזוג, בטענה כי הוא דווקא יקדם את התחרות, היא משונה, ועומדת בסתירה לעמדה המוצהרת של בנק ישראל, שלפיה הוא תומך בהקמתם של בנקים חדשים. אין ספק כי העמדה של בנק ישראל בעד המיזוג של אגוד ומזרחי מחזקת את החשד עתיק היומין כי הפיקוח על הבנקים לוקה בתסמונת השבי הרגולטורי. כלומר, מרוב שנים שהפיקוח על הבנקים עוסק בענייני בנקאות בלבד, ומדבר עם בנקאים בלבד, הוא התחיל להזדהות עם האינטרסים של הבנקים, עד כדי נטישת חובתו לשרת את האינטרס הציבורי.

שבי רגולטורי אינו מצב נדיר אצל מפקחים, ובמקרה של הפיקוח על הבנקים יש סיבות מהותית לחשוד בכך — תפקידו העיקרי של הפיקוח הוא לדאוג ליציבות הבנקים, ויציבות הבנקים אינה עולה בקנה אחד עם עידוד התחרות בבנקאות והפחתת מחירים לציבור. בגלל הסתירה הפנימית הזאת, בכל פעם שהפיקוח על הבנקים נשבע שהוא רואה רק את טובת הציבור לנגד עיניו, דבריו מתקבלים בספקנות רבה מאוד.

כך, אנחנו עוקבים בדאגה רבה אחרי החלטתה הצפויה של בר בנוגע להפחתת העמלה שגובות חברות כרטיסי האשראי (העמלה הצולבת), הפחתה שתוריד עלויות לציבור אבל גם תפגע קשות ברווחים של חברות כרטיסי האשראי וברווחי הבנקים המחזיקים בהן.

בנוסף, בכנסת מתכוננים לצלוב את הפיקוח על הבנקים בכל הקשור לאי־התערבות הפיקוח בהעמדת האשראי לטייקונים. ועדת החקירה הפרלמנטרית בנוגע להעמדת האשראי לאליעזר פישמן מכוונת את חציה לפיקוח על הבנקים יותר מאשר לבנקים. איך אנחנו יודעים את זה? מפני שח"כ רועי פולקמן אמר לנו כך מפורשות. "אני לא רוצה להקדים דברים שוועדת החקירה עוד לא פירסמה", הוא אמר, "אבל יש שם ממצאים על עולם שלם של תקלות. מוקד הרשלנות שוועדת החקירה זיהתה נמצא בפיקוח על הבנקים. מאז 2008 הפיקוח על הבנקים נכשל בתפקידו".

פיקדונות הציבור בבנקים בסוף הרבעון השלישי של 2017 , במיליארדי שקלים

הפוליטיקאים תוקפים

את כל ההקדמה הארוכה הזאת הבאנו כדי להבהיר שעמדתנו היא כי בר טועה טעות גסה כשהיא מצדדת במיזוג של אגוד ומזרחי, וכי השגיאה הזאת מלבה שוב את החשד הקבוע נגד הפיקוח על הבנקים — שהוא משרת בעיקר את האינטרסים של הבנקים. למרות זאת, לא יכולנו שלא להזדעזע השבוע למקרא הצעת החוק שמקדם פולקמן, יחד עם שר הכלכלה, אלי כהן: מיזוג בנקים שנתח השוק שלהם יותר מ–10% יחייב את אישורם של שר האוצר ושל שר הכלכלה בלבד.

אין צורך להסתיר: המניע להצעת החוק הוא כמובן הצעת המיזוג המתגבשת בין אגוד ומזרחי — מיזוג שפולקמן, כהן וגם כחלון מתנגדים לו (וכמוהם הח"מ, וכך גם רבים וטובים נוספים). הצעת החוק, המאיימת לשלול את סמכותה של בר לאשר את המיזוג, מצטרפת לאיום של יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, ח"כ משה גפני, על בר לפני שבוע, כי אם לא תשנה את עמדתה בנוגע למיזוג, הכנסת תקדם הצעת חוק להפרדת הפיקוח על הבנקים מבנק ישראל ולהגברת הפיקוח של הכנסת על הפיקוח על הבנקים.

הפוליטיקאים, בקיצור, עלו למתקפה נגד הפיקוח על הבנקים. המתקפה נובעת מסיבה מוצדקת — הטעות של בר בהגנה על מיזוג אגוד־מזרחי — אבל זה לא הופך את ההתקפה עצמה למוצדקת. להפך — זו התקפה מסוכנת שפוגעת בקודש הקודשים של עצמאות הרגולציה הפיננסית בישראל.

עד כמה ההתקפה מסוכנת תעיד הנמהרות שלה: מיזוג אגוד־מזרחי זקוק לאישור של שני מפקחים, המפקח על הבנקים ורשות ההגבלים העסקיים. רשות ההגבלים, שעדיין לא החלה כלל בבדיקת המיזוג, צריכה לבדוק את ההשלכות האפשריות של המיזוג על התחרות בבנקאות. כלומר, בפועל, מפקח התחרות העיקרי בישראל אמור עוד לבדוק אם הצעת המיזוג מקדמת או פוגעת בתחרות בבנקאות, ולקבוע אם המיזוג מותר. בהנחה שהניתוח שלנו הוא מדויק, הרי בכל מקרה המיזוג האמור לא יאושר, בדיוק מפני שהוא פוגע בתחרות ובריכוזיות בבנקאות. אז מה אצה הדרך לפוליטיקאים להפקיע את הסמכויות של הפיקוח על הבנקים וגם של רשות ההגבלים?

נזכיר ששר הכלכלה כהן הוא השר הממונה על רשות ההגבלים. כלומר, המפקח של כהן עצמו הוא שאמור לבדוק באופן מקצועי ובלתי־תלוי אם המיזוג מקדם את התחרות או פוגע בה. כהן רץ להפקיע את הסמכויות של רשות ההגבלים לפני שאפילו התחילה לבדוק את המיזוג, ובלי שנתן לה סיכוי למלא את תפקידה.

ח"כ רועי פולקמן
עקיבא וויס

פזיזות ישראלית

אלא שהנמהרות היא רק חלק מהבעיה. עיקר הבעיה הוא שלילת הסמכויות, בכוונת מכוון, של שני מפקחים עצמאיים. "עצמאות הרגולטורים חשובה, אבל רגולטור הוא לא שחקן וטו", מסביר פולקמן את עמדתו. "בנושאים מז'וריים ראוי שהשרים הם אלה שיחליטו. שאלת התחרות בבנקאות אינה שאלה מקצועית, אלא שאלה של מדיניות — ואת המדיניות השרים קובעים".

פולקמן צודק — השרים קובעים מדיניות — אבל בשוק הפיננסי יישום המדיניות הופקד בידי גופים מקצועיים בלתי־תלויים, כלומר רגולטורים עצמאיים. זו אינה המצאה חדשה, וגם אינה המצאה ישראלית. בכל העולם מקפידים על עצמאות הרגולטורים הפיננסיים, לאחר שהתברר שעצמאותם היא מרכיב חיוני בשמירה על היציבות והאיתנות של המערכות הפיננסיות. "מחקרים שנעשו בעולם הראו שמדינות שבהן המפקחים הפיננסיים לא היו עצמאיים סבלו ממשברים פיננסיים רבים יותר", אומר פרופ' אבי בן בסט, שהיה חבר בוועדת שטרום. "אני מתנגד בתוקף למיזוג של אגוד־מזרחי, אבל גם ההתנגדות שלי אינה סיבה לפגוע בעצמאות של הפיקוח על הבנקים".

בן בסט, מהמתנגדים הקולניים ביותר למיזוג, הוא קולני לא פחות בהגנה על עצמאות המפקחים הפיננסיים בישראל. הוא אף פירסם ספר בנושא. לדבריו, עצמאות המפקחים קריטית, מפי שהיא מונעת ניגודי עניינים. המפקחים אמורים לשרת שלוש מטרות בלבד — תחרות, יציבות והגנת הצרכן. הפוליטיקאים, לעומת זאת, משרתים מטרות רבות נוספות, כמו הצמיחה והפחתת האי־שוויון. אלה מטרות נאצלות, אבל לא כשהן מובילות לניגודי עניינים בניהול המערכת הפיננסית ולערעור יציבותה.

הצעת החוק לוקה כמובן גם בפזיזות ישראלית מצויה: החלפת שיקול הדעת המקצועי של המפקחים הפיננסיים בשיקול הדעת הבלתי־מקצועי בעליל של הפוליטיקאים. השאלה הנבחנת — האם מיזוג אגוד ומזרחי מקדם את התחרות או פוגע בה — היא שאלה מקצועית, שצריכה להיבדק מקצועית. האם כהן ופולקמן יידעו להשיב על השאלה הזאת טוב יותר מרשות ההגבלים, שיש לה כל הכלים והידע המקצועי לבחון זאת?

קשה להאמין שהפוליטיקאים חכמים יותר מהמפקחים ושהם יידעו להחליט טוב מהם, ולכן כל מה שנקבל הוא החלפת הדיון המקצועי בשליפה פוליטית. במקרה זה, מדובר במטרה שניתן להסכים לה — התנגדות מוצדקת למיזוג — אבל ברגע שהפוליטיקאים מחליטים שהם חכמים יותר, זהו מדרון חלקלק שעלול להביא להגבלת העצמאות הרגישה של המפקחים הפיננסיים באשר הם.

כדאי גם להזכיר את הפזיזות של הפרדת הסמכות מהאחריות. נניח שהפוליטיקאים מונעים את מיזוג אגוד ומזרחי, ונניח שכתוצאה מכך אגוד ייחלש וייקלע לחוסר יציבות. מי יהיה אחראי על המהומה שתיווצר, והבריחה המבוהלת של בעלי פיקדונות מהבנק — הפוליטיקאים שהחליטו, או המפקחת על הבנקים, שתצטרך לנסות להציל את הבנק? לפוליטיקאים קל לקחת את הסמכות אליהם, אבל בתוצאות הם לעולם אינם נושאים.

מפקחים טועים - פוליטיקאים יותר

בר הביאה על עצמה את ההתקפה נגד עצמאות הפיקוח על הבנקים בעמדותיה השמרניות, המעדיפות יציבות על פני תחרות. בין אם היא רגולטור שבוי, ובין אם היא סתם טועה בשיקול דעת, היא קוממה עליה פוליטיקאים, פקידים וכלכלנים כאחד. למרות זאת, העצמאות של בר — ושל רשות ההגבלים, רשות ניירות ערך ורשות שוק ההון — חשובה יותר. הבחירה להפוך את המפקחים לעצמאיים כללה את האפשרות שהמפקחים יטעו בשיקול הדעת, וטעות כזאת היא חלק מכללי המשחק. הפוליטיקאים יכולים להתערב בהגדרת מטרות המדיניות של בר, למשל לחדד בחוק בנק ישראל שהפיקוח על הבנקים צריך לדאוג גם לקידום התחרות, אבל אסור להם להתערב בניהול הפיקוח עצמו.

"בבחירה בין רגולטור שבוי לפוליטיקאי שבוי, אני מעדיף את הראשון, מהסיבה הפשוטה שיש הרבה יותר סיכון שהפוליטיקאים ייהפכו לשבויים, ויפעלו מתוך אינטרסים שאינם מטובת העניין", אומר בן בסט. "מפקחים טועים, אבל פוליטיקאים טועים הרבה יותר".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#