מדוע החליט פינטו לזרוק את אלוביץ' מתחת לגלגלים - שוק ההון - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מדוע החליט פינטו לזרוק את אלוביץ' מתחת לגלגלים

כבר ראינו שאצל טייקונים האגו והכבוד משחקים תפקיד מרכזי, שגורלם של שאר בעלי המניות, של בעלי החוב ושל העובדים לא מעניין אותם - ושהם בוחרים לעתים לרדת למצולות יחד עם הספינה וכל מלחיה

10תגובות
אלוביץ' בתל אביב, 2010
מוטי מילרוד

כשאנשי עסקים מסתבכים ואינם יכולים לשלם את חובותיהם — לבנקים יש דילמה: האם לפעול איתם יד ביד ובהסכמה, או לגשת לבית המשפט ולדרוש מכירה מיידית של נכסי החייב.

מצד אחד, מכירה בבית משפט תניב במקרים רבים תמורה נמוכה יותר ממכירה בשוק הפתוח בהשתתפות מוכר ברצון וקונה מרצון. אבל מצד שני, לאיש העסקים במקרים רבים אין תמריץ למכור את הנכסים — מכיוון שהוא לא יקבל את התמורה. היא תזרום לבנקים ולשאר הנושים, בעוד הוא עצמו לא יקבל דבר ואף יודח מהחברה.

התופעה הזאת ידועה, מוכרת, ונבדקה לעומק בארה"ב. המחקרים הצביעו על כך שכשמנהל או בעל שליטה נמצא ערב פשיטת רגל, ואפילו רק חשש לפשיטת רגל, האינטרס שלו הפוך משל נושיו ומשל בעלי המניות מקרב הציבור. הוא יחפש לבזוז את החברה, להעביר נכסים ממנה לבני משפחתו, למשוך שכר גבוה ולהישאר כמה זמן שהוא רק יוכל בכיסאו — ולעזאזל כל השאר.

זו תופעה שראינו בישראל, ובבהירות, במקרים של נוחי דנקנר, אליעזר פישמן ואחרים. הטייקונים יודעים שהם בצרות אבל אינם פועלים למכירת נכסים והחזר חובות, מכיוון שהם יודעים שהתרגיל הזה ישאיר אותם בלי כלום.

במקרה אחד, זה של פישמן, בנק לאומי פירט בפני בית המשפט את השיטה: בעל השליטה מבטיח שיטפל בחוב וימכור נכסים וחברות — אך במציאות הוא פועל להפך, ואף מטרפד ניסיונות למימוש נכסיו.

ההחלטה של בנק הפועלים והמנכ"ל אריק פינטו השבוע לחדול מניסיונות שיתוף הפעולה עם שאול אלוביץ' ולפנות לבית המשפט מוכיחה שזהו גם המקרה של בעל השליטה בבזק ובשורה ארוכה של חברות נוספות הכוללות, בין השאר, את חלל תקשורת, אנלייט יורוקום ונכסי נדל"ן.

הדבר פשוט: בבנק נוכחו לגלות שאלוביץ' אינו פועל למימוש חברות והקטנת חובותיו, הוא אינו משתף עם הבנק פעולה, ולא מדווח להם אמת — ולכן לא נותרה להם אלטרנטיבה מלבד לפנות לבית המשפט. אם אלוביץ' ממילא אינו פועל מולם בתום לב ואינו מאפשר מכירת נכסים והחזרת החובות, הרי שהחלופה למימוש נכסים במחירי שוק אינה קיימת, וזו שנותרה היא מכירת הנכסים על ידי בית המשפט — גם אם התמורה עשויה להיות נמוכה יותר. זה עדיף על כלום.

שאלה אחרת היא מדוע בנק הפועלים בוחר עתה בדרך ההגיונית הזאת, אך לא עשה כך במקרים של נוחי דנקנר ואליעזר פישמן — וגם לא עשה זאת מוקדם יותר מול שאול אלוביץ'. התשובה נמצאת בטיב הקשרים התת־קרקעיים שהיו קיימים קודם לכן. אלוביץ' הרי היה מקורב לראש הממשלה ולמשרד התקשורת. נוחי דנקנר היה מלך מועדון ההון, בעל חברת ביטוח ובן דודו היה יו"ר הבנק. ואילו אליעזר פישמן החזיק בעיתון כלכלי משפיע.

ואיפה עומד שאול אלוביץ' עתה? גם לו הרי יש מה להפסיד מהיעדר שיתוף פעולה עם נושיו, ובחירה במסלול המשפטי. גם הוא יסבול מתמורה נמוכה לנכסים שיימכרו, ובנוסף הוא חושף עצמו לתביעות משפטיות אישיות שייתכן ויוגשו נגדו ונגד דירקטורים מטעמו. מדוע הוא עושה את זה?

זו השאלה היחידה שאין לנו עליה תשובה ברורה. אולי אלוביץ' חושב שיצליח בכל זאת להיחלץ מהמשבר, שימצא שותפים שיזרימו לו כסף ויצילו אותו, שייצא זכאי מההליכים המשפטיים נגדו, שיצליח בכל זאת לשמור על השליטה בפירמידה שלו. אולי הוא מעריך שעדיף לו להילחם עד הסוף, יהיה מה שיהיה, לעומת האפשרות להרים ידיים עכשיו.

זו לא תהיה החלטה מפתיעה במיוחד: כבר ראינו שאצל טייקונים האגו והכבוד משחקים תפקיד מרכזי, שגורלם של שאר בעלי המניות, של בעלי החוב ושל העובדים לא מעניין אותם — ושהם בוחרים לעתים לרדת למצולות יחד עם הספינה וכל מלחיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם