מהמעבדה לבנק: שלושה חוקרים ממכון ויצמן יתחלקו בעשרות מיליוני דולרים - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מהמעבדה לבנק: שלושה חוקרים ממכון ויצמן יתחלקו בעשרות מיליוני דולרים

מכון ויצמן למדע זכה לאחד ההישגים העסקיים החשובים בתולדותיו; לפי הסכם שנחתם בשבוע שעבר, יקבל המכון מחברות התרופות סנופי אוונטיס ואימקלון 120 מיליון דולר ותמלוגים של כ-3% מהמכירות העתידיות של התרופה המובילה לסרטן ארביטוקס

תגובות

חברת ידע שליד מכון ויצמן למדע זכתה בשבוע שעבר לאחד ההישגים החשובים בתולדותיה - לפחות בתחום העסקי: לפי הסכם פשרה שחתמה עם חברת הביוטכנולוגיה האמריקאית אימקלון ועם ענקית התרופות סנופי-אוונטיס, תקבל ידע 120 מיליון דולר.

ידע עוסקת במסחור קניין רוחני של מדענים במכון ויצמן. החברה אמנם ניהלה משפט מול שתי חברות זרות, אך סיפורו של המאבק על זכות הקניין הוא, לא פחות מכך, סיפור של מאבק פנימי על אגו, יוקרה וכסף בקרב אצולת הביו-טק הישראלית, שהביא מדענים ידועי שם ומועמדים לפרס נובל להטחת האשמות הדדיות כמו "תאב בצע" ו"מדען מצוין, אך חסר אתיקה".

לפי ההסכם, נוסף על תשלום של 120 מיליון דולר במזומן, תקבל ידע מאימקלון ומסנופי-אוונטיס תמלוגים בשיעור חד-ספרתי נמוך, ככל הנראה 3%, מהמכירות העתידיות של ארביטוקס

(Erbitux) - תרופה לטיפול בסרטן המעי הגס ובסרטן הצוואר והראש. כך עשוי הערך הנקי של הסכם הפשרה להגיע למאות מיליוני דולרים על פני חיי הפטנט המגן על התרופה עד 2018 (ר' מסגרת).

ההסכם יהפוך את תרופת הארביטוקס, שמכירותיה הגיעו ל-1.3 מיליארד דולר ב-12 החודשים האחרונים, לאחד מרכיבי ההכנסה החשובים של ידע, שהכנסותיה מוערכות ב-75 מיליון דולר בשנה.

ההסכם בין ידע לאימקלון וסנופי-אוונטיס מסיים מאבק משפטי, שנמשך ארבע שנים, על זכויות הפטנט בתרופה ארביטוקס. הפשרה שאליה הגיעו הצדדים תזרים מיליונים לכיסיהם של שלושה חוקרים - פרופ' מיכאל סלע, ד"ר אסתר הורביץ וד"ר אתי פירק; השלושה הוכרזו על ידי בית משפט מחוזי בניו יורק כממציאים האמיתיים של הפטנט, והם זכאים ל-40% מהתמלוגים שחברת ידע תקבל - כלומר, ל-48 מיליון דולר.

סלע זוכה כבר עתה לתמלוגים גבוהים מחברת ידע, בהיותו אחד מממציאי תרופת הקופקסון לטיפול בטרשת נפוצה שנמכרת ב-1.4 מיליארד דולר בשנה. ככל הנראה, סלע הוא אחד המדענים הבודדים בעולם שמעורב בפיתוח שתי תרופות רבות מכר (Block Busters), שמכירותיהן גבוהות ממיליארד דולר בשנה.

סיפורה של הארביטוקס התחיל באמצע שנות ה-80, בעת שפרופ' יוסף שלזינגר - לימים זוכה פרס דן דוד על תרומתו להבנת התפתחות הסרטן וראש המחלקה לפרמקולוגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת ייל - יצא לשבתון ממכון ויצמן. שלזינגר בחר לבלות את השנה בחברת הסטארט-אפ מלוי/רורר (Meloy/Rorer) שנרכשה ברבות הימים על ידי ענקית התרופות סנופי-אוונטיס, ובראותו כי טוב, זימן שלושה חוקרים נוספים מהמכון - ד"ר פרנסואז בלו, ד"ר ריצ'רד כריס וד"ר דוד גבעול - להצטרף אליו.

תחת הדרכתו של שלזינגר פיתחה הקבוצה שני נוגדנים חד-שבטיים - מולקולות חלבון השייכות למערכת החיסון ונקשרות למולקולות על פני השטח של פולשים לגוף. בינואר 87' נפגש שלזינגר עם הורביץ והציע לה דוגמאות של הנוגדנים. בעקבות הפגישה ביצעו סלע, הורביץ ופירק ניסויים בנוגדנים במשך 14 חודשים, ובמהלכם גילו כי כאשר אחד הנוגדנים ניתן לצד טיפול כימותרפי, נוצר אפקט סינרגטי - כלומר, האפקט של הטיפול המשולב היה חזק מצירוף האפקטים של שני הטיפולים.

הרעיון של טיפול משולב בנוגדן חד-שבטי ובתרופה כימותרפית הוא תמציתו של הפטנט השנוי במחלוקת. על כן, השאלה אם שלזינגר יכול היה לצפות שהמדענים שנותרו מאחור במכון ויצמן, יבצעו ניסוי של מתן משולב או לא - היתה אחת מנקודות המחלוקת המרכזיות במשפט.

שלזינגר טען כי ידע שהניסוי יבוצע על בסיס היכרותו עם מחקריה של הורביץ, בעוד היא העידה כי קודם לניסוי עסקה בנושאים אחרים. הורביץ טענה בעדותה כי היא, סלע ופירק החליטו לבצע את הניסוי בטיפול משולב רק שנה לאחר שהמחקר החל, כתוצאה מהערכתה שניסוי כזה עשוי להביא לתוצאות מבטיחות.

זמן קצר לאחר גילוי האפקט הסינרגטי יידעו סלע ופירק את שלזינגר על כך, בביקור שערך במכון ויצמן. חודש מאוחר יותר, באפריל 88', שלחה פירק לשלזינגר טיוטה של מאמר שכתבה לסיכום הניסוי. כמעט מיד אחר כך החלה מלוי/רורר בתהליכים לקבל הגנת פטנט על שני הנוגדנים ועל שיטת הטיפול המשולב - שפותחה במכון ויצמן.

בבקשת הפטנט נכללו רק שמותיהם של המדענים שעבדו עבור מלוי/רורר - שלזינגר, בלו, קריס וגבעול - אף שכל הניסויים שהתייחסו לטיפול המשולב בוצעו במכון ויצמן על ידי סלע, הורביץ ופירק. יתרה מזו, מלוי/רורר ואחר כך סנופי-אוונטיס שרכשה אותן, ואימקלון שרכשה את הרישיון לשימוש בטכנולוגיה, העתיקו את הטקסט והמספרים ישירות מהמאמר שנכתב על ידי פירק.

גלגולו של פטנט

בקשת הפטנט הראשונה הוגשה על ידי מלוי/רורר בספטמבר 88'. בתקופה העוקבת דחה משרד הפטנטים האמריקאי כמה פעמים בקשות לרשום פטנטים על הנוגדנים החד-שבטיים שהיו פרי המחקר המקורי של קבוצת המדענים הישראלים שהתקבצה במלוי/רורר, משום שלא סבר כי יש בהם חדשנות.

משרד הפטנטים האמריקאי, שהתרשם כי חלקים מבקשת הפטנט נלקחו מהמאמר של מדעני מכון ויצמן, אף ביקש הסברים על כך משלזינגר וחבורתו, אך אלה דחו את הרמיזה בטענה שהם הגו את רעיון הניסוי. לדבריהם, מדעני מכון ויצמן רק פעלו על פי הנחייתם. הפטנט, שאושר כמעט 13 שנים לאחר הגשתו, באפריל 2001, כלל רק טענות לפטנט שהתייחסו לשיטת מתן הנוגדן החד-שבטי בשילוב תרופות כימותרפיות.

יתרה מזו, הנוגדן שאותו מוכרת כיום אימקלון תחת השם ארביטוקס אינו אחד משני הנוגדנים שהומצאו על ידי המדענים הישראלים במלוי/רורר, אלא נוגדן אחר בקבוצת הנוגדנים שפורטה בבקשת הפטנט - שיוצר קודם לנוגדנים שייצרו שלזינגר ושותפיו.

בעוד שלזינגר, בלו, קריס וגבעול מתמודדים עם המהמורות שהעמיד בפניהם משרד הפטנטים האמריקאי, בחרו סלע, הורביץ ופירק במסלול האחר השמור למדענים: הפרסום המדעי. הם לא היו מודעים כלל לניסיון של שלזינגר וחבורתו לרשום פטנט, שכן אלה לא יידעו אותם או את חברת ידע בכך.

ידע למדה לראשונה על הניסיון של שלזינגר וחבריו לרשום פטנט רק בינואר 2000 - 12 שנה לאחר ההגשה הראשונית של בקשת הפטנט ו-14 חודשים לפני אישורה. החברה עוד ניסתה לצרף את סלע, הורביץ ופירק לפטנט, אך בינתיים קיבלה אימקלון אישור מרשות המזון והתרופות האמריקאית (FDA) לשווק את הארביטוקס, וקיבלה מאז ועד למשפט תמלוגים בסכום מצטבר של 900 מיליון דולר.

הממציאים הבלעדיים

השופטת נעמי בוכוולד נדרשה להכריע בשתי שאלות בסיסיות: איזו משתי קבוצות המדענים שטענו להמצאת הפטנט, אכן המציאה אותו, ואם טענת ההגנה של סנופי-אוונטיס ואימקלון, שלפיה ידע התרשלה כשלא תבעה את זכויותיה בפטנט - מוצדקת.

מסקנתה של השופטת היתה מרחיקת לכת: בוכוולד קבעה כי סלע, הורביץ ופירק הם הממציאים הבלעדיים של הפטנט, משום שהגו את הרעיון של שילוב נוגדן חד-שבטי ותרופה כימותרפית. לפי פסיקתה, מכיוון ששלזינגר לא נתן להורביץ כל מידע ספציפי בדבר הנוגדנים או השימוש הראוי בהם, הנוגדנים שהמציאו שלזינגר וחבריו, ואשר שימשו את מדעני ויצמן, אינם מקנים לשלזינגר וחבריו זכות להיחשב כממציאי הפטנט.

בוכוולד קבעה כי ידיהן של אימקלון וסנופי-אוונטיס אינן נקיות, משום שהעתיקו ישירות את הטיוטה של מדעני מכון ויצמן לבקשת הפטנט שהגישו והסתירו מחברת ידע את עצם ההגשה של בקשת פטנט. על כן, לדבריה, ידע לא השתהתה באופן בלתי-סביר בתביעתה לזכויות בפטנט.

בוכוולד אמנם יצאה מגדרה בתיאור שיעור קומתם של המדענים משני הצדדים, אך בסופו של דבר נימקה את פסק הדין בכך שגרסת מדעני ויצמן נתמכה במסמכים, בניגוד לגרסת אימקלון וסנופי-אוונטיס. השופטת הסבירה כי קביעותיה מבוססות על הערכת האמינות של העדים, ואף שחלקם הפכו עם השנים למדענים מהשורה הראשונה בעולם, נראה שבוכוולד העדיפה שלא להאמין להם.

אימקלון וסנופי-אוונטיס עירערו על פסק הדין. ואולם, ביום שבו הדיון אמור היה להתקיים, נחתם הסכם הפשרה עם ידע, שיוצגה על ידי עו"ד ניקולס גומברידג' ממשרד ויל גושטל ושות' הניו יורקי ועוה"ד רות לובן ואורנה ששון ממשרד יגאל ארנון ושות' הישראלי.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#