מי הטעה את ועדת ברודט?

משרדי האוצר והביטחון העבירו נתונים מוטעים לוועדת ברודט. מה זה אומר על מדיניות תקציב הביטחון שנקבעה בעקבות המלצות הוועדה?

גיא לשם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

במאי השנה נפל דבר בישראל. ועדה ציבורית שהממשלה מינתה לבחינת תקציב הביטחון ותיפקוד משרד הביטחון וצה"ל, הניחה על שולחן הממשלה דו"ח בן 190 עמודים (אחרי קיצוצי הצנזורה). היו בו ממצאים, מסקנות והמלצות דרמטיות, שהתבססו על מה שהוצג כבדיקה הכלכלית המקיפה ביותר לגבי מבנה תקציב הביטחון וניהולו.

בוועדה, בראשות מנכ"ל האוצר לשעבר דוד ברודט, היו חברים לא מעט אנשי ביטחון וכלכלה. בין השאר, היא המליצה להעלות את תקציב הביטחון ל-46 מיליארד שקל בשנה עם שיעור גידול קבוע בכל אחת משנות העשור הקרוב. לצד המלצותיה מתחה הוועדה ביקורת קשה על התנהלות צה"ל ומערכת הביטחון מול משרד האוצר, והאשימה את ראשי צה"ל בביצוע מניפולציה מכוונת בנתונים שהציגו למקבלי ההחלטות בניסיון להגדיל את התקציב.

את הגילוי, שאת משמעותו קשה עדיין לאמוד, חייבים אזרחי מדינת ישראל לקובי זכאי ולמשה אלוני, שני עורכי דין נכי צה"ל שקראו את הפרק בדו"ח העוסק באגף השיקום של משרד הביטחון. השניים נחרדו לגלות כי הוועדה המליצה לבצע קיצוץ משמעותי בזכויותיהם של נכי צה"ל ושל משפחות שכולות.

השניים התקשו להבין כיצד שורה של אנשים מנוסים הגיעו למסקנות שחלקן נראות כטעויות מחוסר תשומת לב לנתונים ואחרות נראות תלושות מהמציאות. בעקבות זאת, הגישו בקשה, על-פי חוק חופש המידע, לקבלת המסמכים שהגישו נציגי משרדי הביטחון והאוצר, ופרוטוקולי הישיבות שבהן העידו פקידי המשרדים בנושא אגף השיקום. לאחר חצי שנה של "גרירת רגליים" קיבלו תשובה במסמך בן שני עמודים.

בניסוח משפטי זהיר הודיעה הממונה על חופש המידע במשרד ראש הממשלה, שבו פעלה הוועדה, כי מישהו ניסה "לעבוד" על חברי הוועדה. הממונה הוסיפה כי השניים יוכלו לקבל רק חלק מהמסמכים שהוגשו לוועדה. זאת, פשוט מכיוון שהתגלה כי הנתונים שנכללו בחלק מהמסמכים "שגויים והתבססו על ניתוח כלכלי שגוי במהלך הכנת המצגת". מדובר בעמודי מצגת שהוכנה בידי אגף השיקום במשרד הביטחון, והוצגה לוועדה על-ידי ראש האגף רוני מורנו. בנוסף, במסמכים אחרים התברר שהופיעו "תחזיות כלכליות שגויות שאינן משקפות את המצב הקיים כיום".

ביחס למסמך אחר ציינה הממונה כי בפני הוועדה הוצגו נתונים חלקיים בלבד. ביחס לפרוטוקול עדותו של איש אגף התקציבים ממשרד האוצר, ציינה כי "מבדיקה שנערכה עם אגף התקציבים, סעיף 6 בפרוטוקול אינו מייצג את עמדת האגף".

לעובדה שהנתונים שגויים, מוטעים ומטעים לא היה כאמור רמז במסקנות ועדת ברודט, שהתקבלו במלואן על-ידי הממשלה ושהטיפול ביישומן החל. יו"ר הוועדה, דוד ברודט, אמר בתגובה: "המלצנו להקים צוות מקצועי שיבחן כמה נושאים הראויים לבדיקה ולבחינה נוספת. אם יש לשניים טענות נגד המשרדים הרלוונטיים לגבי נתונים שגויים, שיפנו אליהם".

ממשרד האוצר נמסר כי הנתונים המדוברים הוצגו על-ידי משרד הביטחון. ממשרד הביטחון נמסר כי "אגף השיקום, ככלל אגפי המשרד שנדרשו לכך, הציג בפני ועדת ברודט נתונים כלכליים אודות פעילותו. ההצגה כללה 73 שקפים עמוסים בנתונים, ובחלק זניח מהם העירה הוועדה הערות בונות וענייניות, שאנו רואים בהן כלי חשוב לשיפור העבודה המשותפת. נדגיש כי הנתונים לא נדונו בוועדה ועל כן לא השפיעו על מסקנותיה".

פרסומת סמויה

האווירה בישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת בשבוע שעבר היתה ססגונית ורועשת - אפילו יותר מהרגיל. בחדר הישיבות הצפוף נדחסו הח"כים, נציגי משרד התחבורה והמשטרה, הארגונים הירוקים והלוביסטים. האחרונים נשכרו על-ידי חברות המעוניינות בחוק שיאפשר להן להמשיך להציב שלטי פרסומת ענקיים בצדי הדרכים, שיש הטוענים כי מלבד פגיעה בסביבה, אף גורמים לעלייה במספר תאונות הדרכים.

על-פי החוק כיום, כמעט כל מי שמעוניין בכך יכול להציב שלטי ענק לצדי דרכים באמצעות תשלום לבעלי הנכס. האכיפה מושארת לרשויות המקומיות, שבמרבית המקרים אינן עושות דבר כדי לפקח על הפגיעה הסביבתית ואינן בודקות את ההשפעה על בטיחות הנוסעים בכבישים.

כל מי שנוסע לאורך נתיבי איילון, אינו יכול שלא להבחין ביער של בובות ושלטי ענק שהוצבו שם בשנים האחרונות. נותר רק לדמיין את סכומי העתק שגובות חברות השילוט מהמבקשים לפרסם במקום כזה, שבו עוברים אלפי נהגים בשעה.

ועדת הכלכלה דנה הפעם בהצעת החוק של ח"כ יורם מרציאנו להסדרת הפיקוח על הצבת שלטי הפרסומת באמצעות חוק התכנון והבנייה. ואולם, לטענת הארגונים הירוקים, ההצעה תביא דווקא להגדלת מספר השלטים ולהסרת כל המגבלות הנוגעות לסוג הכבישים שלצדם מותר לפרסם. בזמן הקרוב יצטרכו הח"כים בוועדה לגבש את עמדתם כדי להחליט אם לקדם את הצעת החוק או להכניס בה מגבלות נוספות - כפי שדורשים הירוקים.

אחת מאותם ח"כים שתמיכתם בהצעה שווה לחברות השילוט הרבה כסף, היא רונית תירוש מקדימה. תירוש הגיעה לדיון בהצעת החוק באיחור, אך הספיקה להחליף דברים (שמשום מה לא נרשמו בפרוטוקול) עם כמה מהנוכחים. כמה מאנשי המקצוע הבקיאים בתחום, התפלאו על כך שתירוש בחרה שלא לציין פרט מאוד מהותי, שהיה אולי פוסל אותה מלהשתתף בדיון כלשהו בנושא: השם תירוש מוכר בעולם הפרסום בזכות בנה של הח"כית, הדוגמן ואיש העסקים הצעיר איתי תירוש, המתפרנס בעיקר מייבוא עובדים זרים, אך מדי פעם בפעם עוד מופיע בפרסומות.

לתירוש נוסף בשנה האחרונה עיסוק מניב נוסף: יחד עם שני שותפים הוא הקים את חברת G Media, שעיסוקה הוא לא אחר משילוט חוצות. החברה פועלת בשיתוף פעולה צמוד עם חברת נור סטאר מדיה, אחת השחקניות המרכזיות בתחום שילוט החוצות, האחראית לשלטי הענק בנתיבי איילון ובמקומות אחרים.

בכמה עיריות באזור גוש דן זוכרים איך תירוש הצעיר הגיע אליהן במטרה לשכנע את האחראים על רישוי שלטי פרסום לאפשר לחברה שלו להציב עוד שלטים, בשטחיהן, וזעם על כך שאינם הולכים לקראתו. כל שינוי בחוק - לטובה או לרעה - שווה לחברה של תירוש הבן כסף גדול. זה לא מנע מאמו הח"כית מלהשתתף בדיון.

תקנון האתיקה של הכנסת אינו מאפשר השתתפות ח"כים בדיוני ועדות העוסקים בנושאים שלהם השפעה ישירה על הכנסות בני משפחותיהם. לו היתה תירוש מצהירה על עסקיו של בנה, היתה מנועה מלהשתתף בדיון. תירוש טענה בתגובה, כי אינה מכירה את עסקיו של בנה וכל שידוע לה הוא שעיסוקו בתחום העובדים הזרים. לדבריה, הגיעה לדיון לפרק זמן קצר ולא הביעה עמדה. לטענתה, על הקשר בין בנה לבין חברת נור למדה רק מפניית המדור והדבר אינו משפיע על עמדתה.

guy.leshem@themarker.com

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker