פרשנות

המכשול הגדול במיזוג אגוד-מזרחי

כל עוד מהלך הפרדת חברות כרטיסי האשראי יתעכב, כחלון יתנגד למיזוג, שכן יהיה לו קשה להסביר כיצד דווקא במשמרת שלו פחת מספר הבנקים

סמי פרץ
שר האוצר משה כחלון
שר האוצר משה כחלוןצילום: אוליבייה פיטוסי
סמי פרץ

ההחלטה של בנק מזרחי טפחות לרכוש את בנק אגוד ולהתמזג אתו תמורת הקצאה של מניות מזרחי בשווי של 1.4 מיליארד שקל הניבה שתי תגובות סותרות: מתנגדי העסקה — ובראשם 1,200 העובדים ושר האוצר, משה כחלון — טוענים כי המיזוג יפגע בתחרות. לעומתם, המפקחת על הבנקים, חדוה בר, טוענת כי מיזוג כזה עשוי דווקא לתרום לתחרות, מכיוון שבנק ממוזג יוכל לתת פייט לשני הבנקים הגדולים — הפועלים ולאומי.

כידוע, לכל נושא יש שלושה צדדים: הצד שלו, הצד שלה והאמת. והאמת היא שמיזוג כזה לא יעלה ולא יוריד מהתחרות במערכת הבנקאות. אגוד הוא בנק קטן, וחשיבותו לתחרות זניחה. גם מכיוון שאין לו שום ייחוד.

תחרות אמיתית במערכת הבנקאות יכולה להתפתח רק באמצעות שחקנים שעובדים אחרת מהבנקים המסורתיים, במבנה העלויות ובשיטות ההפצה. בעליו הנוכחיים של אגוד (משפחות אליהו, לנדאו, מנור ואלמוג) הם לא השחקנים שיביאו עמם בשורה טכנולוגית חדשה של בנק אינטרנטי חדשן עם מבנה עלויות רזה. אלה בעלים "אולד סקול", שלא ראו ברכה מהשקעתם בבנק ולא קיבלו דיווידנד בתשע השנים האחרונות. ניתן היה לקוות שמי שיקנה מהם את הבנק יהיה שחקן כזה — בנק זר, חברה טכנולוגית מעניינת — אבל כאלה אין בנמצא. יש רק מזרחי טפחות.

בשבועות הקרובים נראה מאבק גדול סביב השאלה אם המיזוג יועיל או יפגע בתחרות. מיטב המומחים לענייני תחרות כבר מכינים חוות דעת, אבל לא צריך לעצור את הנשימה. חוות הדעת ישקפו רק את מה שמזמיניהן יבקשו.

ואולם שלושה מכשולים אמיתיים עומדים בדרך למימוש העסקה: רשות ההגבלים, העובדים והפוליטיקאים — לא בהכרח בסדר הזה. כדי שהמיזוג יצא לפועל צריכים לקרות הדברים הבאים:

בנק אגוד
סניף בנק אגודצילום: שי אפשטיין

1. העובדים יהיו מרוצים. כרגע העובדים חרדים לפרנסתם, ובצדק. ההערכות הן ש–500 עובדים יילכו הביתה, והמספר הזה יכול לתפוח ל–800 בהמשך. עם זאת, כבר ראינו במערכת הבנקאות שעובדים מוכנים ללכת הביתה אם מציידים אותם בחבילות פרישה מפנקות, כך שמדובר בעיקר בעניין של כסף.

2. הסכמה של הממונה על ההגבלים העסקיים, מיכל הלפרין. זה יקרה רק אם היא תשתכנע שלא תהיה פגיעה בתחרות.

3. הסביבה הפוליטית תשתכנע בכדאיות המהלך. על הפרק עומדות המלצות של ועדת שטרום להפריד את חברות כרטיסי האשראי משני הבנקים הגדולים, כדי לייצר תחרות באשראי הצרכני. זה הבייבי של כחלון, שעוד לא קרה. כל עוד המהלך הזה מתעכב, כחלון יתנגד למיזוג. ספק אם הפרדת חברות כרטיסי האשראי תצא לפועל במהלך הקדנציה הנוכחית של כחלון, ויהיה לו קשה להסביר כיצד דווקא במשמרת שלו פחת מספר הבנקים.

ובכלל, הסביבה הפוליטית נתפשת כמכשול הגדול ביותר בדרך למיזוג, משום שמדובר בפיטורי מאות עובדים. לכן, המפתח לקידום המהלך הוא הגעה להסדר מהיר עם העובדים שישביע את רצונם.

ומה באשר לתחרות? אם היא תגיע, היא תצמח מחברות כרטיסי האשראי, ובלבד שמי שיקנה אותן ירצה להביא בשורה לשוק הבנקאות. להבדיל משוק הביטוח, שבו יש התעניינות של חברות סיניות (והתנגדות של רשות שוק ההון והביטוח למכור להן) — בבנקאות ובאשראי אין תור של משקיעים סינים או אחרים.

ההסבר פשוט: בנקים נותנים אשראי בעיקר בישראל, וזה לא מעניין משקיעים זרים. חברות הביטוח מבצעות השקעות בכל העולם, וזה כבר הרבה יותר מפתה מבחינת משקיעים זרים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ