הרגולציה שומרת על הבנקים מפני תחרות - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרגולציה שומרת על הבנקים מפני תחרות

שנה חלפה מאז חקיקת חוק שטרום להגברת התחרות בבנקאות, ובינתיים הפחתת רף הכניסה לבנקים חדשים היא מינורית בלבד, ואילו המהלך שנועד לעודד את הקמתם - ביטוח פיקדונות - תקוע בין בנק ישראל לאוצר ■ תחרות בבנקים? לא אם זה תלוי במפקחים שלנו

3תגובות
חדוה בר במהלך דיון בעניין הסדר החוב של פישמן בוועדת הכנסת
אמיל סלמן

ועדת באזל, הגוף שקובע את אמות המידה הבינלאומיות לפיקוח על פעילותם של בנקים, הוציאה באוגוסט האחרון התרעה תקדימית. במחקר מפורט התייחסה הוועדה לאיום מצדם של גופי טכנולוגיה חדשניים, גופי פינטק, על התחרות בבנקים ועל קיומם של הבנקים.

המחקר קבע כי 10%–40% מהכנסות הבנקים ו–20%–60% מרווחי הבנקים יימצאו באיום בעשור הקרוב, עקב כניסת גופי פינטק לתחרות עמם. עוד קבעה ועדת באזל כי בעידן החדשנות הנוכחית, בנקים לא יוכלו לשמור על המודל העסקי שלהם ויהיו חייבים להשתנות כדי לשרוד.

בנוסף, ועדת באזל קבעה כי האיום של הפינטק הוא הגדול ביותר שהבנקים התמודדו עמו מעודם. לפיכך, היא קראה לבנקים לשנס מותניים ולבחון את המודלים העסקיים שלהם, ולמפקחים על הבנקים — שהם אלה שנשמעים להסדרה שקובעת ועדת באזל — לבחון כיצד הם מעודדים את הבנקים להתייעל ולאמץ חדשנות, כמענה לאיום הממשי עליהם.

הקריאה של ועדת באזל חסרת תקדים בחומרתה, ומעידה על שני דברים. הראשון הוא שמערכת הבנקאות מזהה איום ממשי עליה מכיוונה של טכנולוגיה מערערת חדשנית. השני הוא שמערכת הבנקאות מתכוונת להילחם באיום הזה, ולשם כך תיעזר קודם כל ביתרון הביתי האדיר שלה — הרגולציה ששומרת עליה.

רווחי חברות כרטיסי האשראי במיליוני שקלים

בנק ישראל מתעניין במערכת סליקה חדשה

עדות אפשרית לסיוע רגולטורי כזה לבנקים התפרסם בשבוע שעבר, באחת מאותן הודעות טכניות ומשמימות לעיתונות של בנק ישראל. "קול קורא לקבלת מידע בנושא הקמת תשתית לסליקת תשלומים מיידיים בישראל", היתה כותרת ההודעה. ספק אם יותר מקומץ אנשי מקצוע שעוסקים בצד הטכני של מערכות התשלומים בישראל הבחינו בהודעה הזאת — אף שבפועל זוהי הודעה שיכולה לשנות ברבות הימים את מפת הבנקאות, כרטיסי האשראי והתחרות על האשראי הצרכני בישראל.

בקול הקורא מבקש בנק ישראל מהציבור לקבל מידע לגבי הקמת מערכת סליקה לתשלומים מיידיים. בפועל, יש כיום כבר סליקה של תשלומים מיידיים בישראל — מערכת הסליקה של חברות כרטיסי האשראי: אנחנו מעבירים תשלומים מיידיים מחשבון הבנק שלנו לחשבון הבנק של חנות הנעליים באמצעות המערכת של העברת התשלומים של כרטיסי האשראי בישראל.

החידוש הוא שעתה מבקש בנק ישראל להקים מערכת סליקה חדשה, מקבילה, שתאפשר לבצע תשלומים כאלה שלא באמצעות חברות כרטיסי האשראי — כסף שיוכל לעבור באופן מיידי מחשבון הבנק שלנו לחשבון הבנק של חנות הנעליים דרך מערכת תשלומים שתחבר את החשבונות הללו ישירות אלה עם אלה. בהמשך, החיבור הזה יאפשר כמובן לחבר לא רק חשבונות בנק, אלא גם חשבונות שיושבים אצל ספקי תשלומים אחרים — למשל, מי שיש לו חשבון בפייפאל.

לכאורה זהו צעד טכני שמטפל בזרימת הכסף בישראל. על פניו, את הצרכן הממוצע זה לא מעניין — מה אכפת לו איך המחשבים מדברים אלה עם אלה כל זמן שהוא יכול לשלוף את כרטיס האשראי שלו או את המכשיר הסלולרי שלו ולשלם על הנעליים שזה עתה קנה —אך יש לצד הטכני הזה השפעה גדולה על התחרות הצפויה בעולם הפיננסי.

הקמת מערכת סליקה חדשה וישירה, שלא דרך המערכת של כרטיסי האשראי, תאפשר לשחקנים חדשים, כמו פייפאל, להיכנס לתמונת התחרות על כיסו של הצרכן הישראלי. היא גם מאפשרת את ההפך המוחלט מכך — בעידן שבו חברות כרטיסי האשראי עומדות להיות מופרדות מהבנקים, לבנקים יש אינטרס ברור להזרים את התשלומים שלהם ישירות מבנק לבנק בלי להזדקק לתיווך הטכני של מערכת הסליקה של כרטיסי האשראי באמצע.

התפלגות הרווח מענף הסליקה ב-2016

בפועל, אם כבר כיום המתח גובר בין הבנקים הפועלים ולאומי לבין חברות כרטיסי האשראי שלהם — ישראכרט ולאומי קארד — הרי המסלקה החדשה, אם וכאשר תקום, תוכל להגביר את המתח עוד יותר. במידה רבה היא תאפשר לבנקים לייתר את השימוש בכרטיסי אשראי, כי הציבור יוכל לשלם באמצעות הסלולר שלו עם חיבור ישיר בין חשבונות הבנק.

הבשורה הזאת, יש לומר, אינה ייחודית לישראל. בעולם מפתחים כבר מהלכים טכניים שמאפשרים להעביר כסף ישירות מחשבון אחד למשנהו — בין חשבונות בנק או בין חשבונות של שחקני תשלומים חדשים היושבים על האינטרנט. החיבור הזה הוא הכרחי כחלק מהרחבת גבולות התחרות וחדירתם של שחקנים חדשים לזירת הבנקאות המסורתית.

מהסיבה הזאת, חברות כרטיסי אשראי בינלאומיות, כמו מאסטרקארד, החלו להיכנס לתחום, כלומר, התחילו לרכוש חברות שעוסקות בסליקה ישירה בין חשבונות. החברות הבינלאומיות רוצות להבטיח שהן יישארו רלוונטיות לצרכן, באמצעות מתן השירות של הקנייה בכרטיס האשראי או באמצעות מתן השירות של הזרמת הכסף — שירות הסליקה — גם דרך המערכת של כרטיסי האשראי וגם דרך המערכת החלופית.

רגולציה היא חסם תחרותי כבד בבנקאות

השאלה המעניינת היא מה כל זה יעשה בישראל, שבה חברות כרטיסי האשראי נמצאות בשלב רגיש של הפרדתן מהבנקים, והן צריכות לבסס את עצמן כמתחרות באשראי הצרכני מול הבנקים. לפתע נפתחת לחברות כרטיסי האשראי חזית חדשה, שמאיימת גם על העסק המסורתי שלהן של סליקת הכסף, ופותחת פתח לבנקים להתחרות בהן גם שם.

החשב הכללי במשרד האוצר, רוני חזקיהו
עופר וקנין

מה יעשו חברות כרטיסי האשראי? אפשרות אחת היא שהן יבחרו להיכנס לשירותי סליקה גם במערכת המקבילה לשלהן, וכך להמשיך לשלוט על כל נתיבי העברת כסף במשק. אבל לא בטוח שרשות ההגבלים תאפשר להן זאת.

אפשרות אחרת היא לנסות להתקיף את הבנקים בחזרה. אם הבנקים יתקפו את חברות כרטיסי האשראי במגרש שלהן, כלומר יקחו מהן את עסקי הסליקה, חברות כרטיסי האשראי יכולות לתקוף את הבנקים במגרש שלהם, כלומר להכריז על עצמן כבנקים ולהתחיל לקבל פיקדונות מהציבור.

אם כך יקרה, סוף־סוף תוכל להיפתח תחרות אמיתית לבנקים בישראל מצדם של בנקים חדשים, בדמות חברות כרטיסי האשראי. אלא ששתי בעיות עומדות בפני הפתרון הזה. הראשונה היא הרגולציה אדירת הממדים הכרוכה בלהיהפך לבנק, רגולציה בינלאומית (הוראות באזל) ומקומית (בנק ישראל) גם יחד. הרגולציה הזאת כבדה כל כך, שהיא מוציאה את החשק למרבית שחקני האשראי החדשים — שחקני אשראי חוץ־בנקאי או שחקני פינטק — מלהיכנס לתחום.

בעולם יש מאמץ של חלק מהמפקחים לעודד כניסה של בנקים חדשים באמצעות הפחתת כללי הרגולציה הנדרשים מהם במידה ניכרת. כך עשה למשל המפקח על הבנקים בבריטניה. בישראל, הפחתת הרגולציה היתה עד כה מינורית בלבד, ובנק ישראל מסרב בתוקף לאמץ מודל דומה לזה של בריטניה. זאת בטענה שישראל אינה פתוחה לסיכון של קריסת בנק, גם אם מדובר בבנק צעיר וקטן, ולכן לא ניתן להסתכו בהפחתת רף הכניסה לבנקים חדשים במידה ניכרת.

ביטוח פיקדונות לא נראה באופק

הבעיה הנוספת היא שלא רק שהרגולציה מעמידה רף כניסה בלתי אפשרי לבנקים חדשים, היא גם לא מבצעת מהלכים לטובת בנקים כאלה. המהלך המתבקש הוא זה של הקמת ביטוח פיקדונות — כך שהציבור לא יחשוש להפקיד את כספו בבנק צעיר, חדש ומסוכן, מאחר שיהיה לו ביטוח מהמדינה למקרה של קריסה.

בישראל התקבלה ההמלצה, במסגרת דיוני ועדת שטרום, להקמת ביטוח פיקדונות כאמצעי הכרחי לעידוד הכניסה של בנקים חדשים. שנה חלפה מאז חקיקת חוק שטרום, וביטוח פקדונות לא נראה באופק. בנק ישראל מאשים את החשב הכללי באוצר שהוא מונע הקמת ביטוח פיקדונות, ומשרד האוצר משיב כי אלה תירוצים, וכי בנק ישראל לא עושה את המהלכים הנדרשים להקמת ביטוח כזה. בקיצור, אין ביטוח פיקדונות, ובלי ביטוח כזה אין סיכוי שאי־פעם יוכל לקום בנק חדש, חדשני, צעיר, אך מסוכן.

השורה התחתונה היא שהאיומים שמזהה באזל על עתיד הבנקאות ממשיים, ומחייבים את הבנקים להשתנות. ואולם לא פחות ממשיים הם החסמים שמעמידים המפקחים עצמם כדי לוודא שתחרות כזאת, אם תתפתח, תישאר מרוסנת כדי שלא תסכן את יציבות הבנקים הקיימים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#