האיש המסוכן בעולם: "הוא יכול ללחוץ על הכפתור האדום"

שנה חלפה מאז בחירתו של המועמד האאוטסיידר לראשות המדינה העשירה בעולם, הכלכלה הגדולה בעולם והמעצמה הצבאית רבת העוצמה ביותר. האם נבואות הזעם והסיכון שרואים רבים בטראמפ מוצדקים?

דפנה מאור
דפנה מאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
i-gold advertisement
מעבר לטוקבקים
דונלד טראמפ
דפנה מאור
דפנה מאור

אם היו מבקשים מאתנו לזהות את האיש המסוכן ביותר בעולם, את מי היינו מסמנים? האם היינו בוחרים בקים ג'ונג און, הדיקטטור מצפון קוריאה שמפתח נשק גרעיני; אולי בג'ף בזוס, הטייקון שתנופת ההשפעה שלו על עסקים ושלטון בארה"ב היא הגדולה ביותר; אולי בראשי חברות טכנולוגיית המידע הענקיות, גוגל ופייסבוק; ואולי היינו בוחרים במנהיג העולם החופשי, דונלד טראמפ, הנשיא שמפגין התנהגות בלתי יציבה וחוסר אכפתיות מוחלט למוסכמות פוליטיות ולדרישות תפקידו.

שנה חלפה מאז בחירתו של המועמד האאוטסיידר לראשות המדינה העשירה בעולם, הכלכלה הגדולה בעולם והמעצמה הצבאית רבת העוצמה ביותר. בשנה הזאת הצליח טראמפ לייצר רעש תקשורתי, מחאה ציבורית וזעזועים פרסונליים בצמרת הממשל כפי שלא עשו רוב קודמיו. הוא אחד הנשיאים השנויים ביותר במחלוקת בציבור ובקרב האליטות הפוליטיות, הפיננסיות והחברתיות.

טראמפ גם השיג בתוך פחות משנה הישג מפוקפק מאוד: שיעור התמיכה בו, בשקלול שעשה אתר fivethirtyeight לכל סקרי דעת הקהל, הוא 38% כעת, לעומת 52% שקיבל קודמו בתפקיד ברק אובמה באותו שלב בכהונה הראשונה. אובמה סיים את כהונתו השנייה בשיעור תמיכה גבוה אף יותר, 53%. בסקר עולמי שערך מכון המחקר פיו (Pew) אודות האמון שנותנים אזרחי מדינות אחרות בנשיא ארה"ב, ירדה התמיכה מ–64% בסוף כהונת אובמה ל–22% בתחילת כהונתו של טראמפ, ו–24% כעת.

באחרונה הכתיר השבועון "אקונומיסט" את נשיא סין, שי ג'ינפינג, כאדם המשפיע ביותר בעולם. הסיפור של סין ועלייתה לצמרת הכלכלה העולמית הוא מדהים, אבל מאחורי הקביעה הנחרצת של "אקונומיסט" מסתתרת בעיה שמנקרת את עיני הציבור האמריקאי והעולמי. "הגישה של מנהיג העולם החופשי לזרים היא צרה ומבוססת עסקות, והוא נראה חסר יכולת ליישם את סדר היום שלו בארצו שלו. ארה"ב היא עדיין המדינה החזקה בעולם, אבל מנהיגה חלש בבית ופחות אפקטיבי בחו"ל מכל קודמיו, לא מעט מפני שהוא בז לערכים ולבריתות שעליהם נבנתה השפעתה של ארה"ב".

לא רק מול עלייתה של סין נחלשת השפעתה של ארה"ב ומנהיגיה: כפי שציין "אקונומיסט", הבריתות ההיסטוריות בין ארה"ב לאירופה, עם מדינות באסיה, עם מקסיקו וקנדה, ואפילו ברית נאט"ו כולה — זכו ליחס של שנינה ובוז מצד הנשיא.

סטלין (מימין), רוזוולט וצ'רצ'יל בוועידת ילטה, 1945צילום: Keystone / Hulton Archive / Gett

היתה זו קנצלרית גרמניה, המנהיגה הלא רשמית אך בעלת העוצמה של האיחוד האירופי, שאמרה במאי 2017, לאחר פגישה עם טראמפ: "הימים האלה שבהם יכולנו לסמוך על אחרים חלפו במידה מסוימת. אנחנו האירופאים חייבים לקחת את גורלנו בידינו. כמובן שעלינו לשמור על יחסים ידידותיים עם ארה"ב ועם בריטניה ושכנות אחרות, כולל רוסיה, אך עלינו להילחם על עתידנו במו ידינו".

אלה דברים מפי מנהיגת גרמניה המאוחדת, שבזכות החזון רב המעוף של מנהיגי ארה"ב לאחר מלחמת העולם השנייה, זכתה מדינתה לשגשוג כלכלי ואזרחי במקום לענישה, כפי שספגה לאחר מלחמת העולם הראשונה; שכלכלתה תלויה בגבולות הפתוחים עם שכנותיה באיחוד ובמטבע המשותף עם חברות גוש היורו. מלים חסרות אופטימיות כאלה יכולות להיות רק תוצר של מפח נפש קשה, אפילו טראומה, מהמפגש עם המנהיג החדש של בעלת הברית הוותיקה ולנוכח התנהלותו.

מן ההגינות יש לציין כי קודמו בתפקיד של טראמפ, אובמה, אולי היה פופולרי יותר בארצו ובעולם, כפי שמראים נתוני הסקרים שהבאנו, אבל גם הוא נקט מדיניות שונה משל קודמיו בכל הנוגע להתערבות בענייני חוץ, והתווה כיוון בדלני יותר.

מדוע חשוב כל כך שטראמפ מחליש את מעמדה של ארה"ב בעולם? הרי מעצמות עולות ויורדות במחזוריות של עשורים ומאות: בריטניה תפסה את ההגמוניה העולמית בין המאה ה–18 לתחילת המאה ה–20; וקצה של האימפריה האמריקאית שהחליפה אותה נחזה זה שנים רבות.

ההבדל הוא שבפעם האחרונה שזה קרה, בטווח שבין שתי מלחמות העולם, היו אלה הבריטים שקדו קידה ופינו את מקומם לאמריקאים. בכך הם העבירו את לפיד ההגמוניה למי שהיתה אז דמוקרטיה מתקדמת אף ממנה. כעת, משטראמפ מפנה עורף לתפקיד ההובלה של ארה"ב, היחידה שיכולה לתפוס את מקומה היא אמנם כלכלה מצליחה מאוד, אבל מדינה שהשלטון בה אינו דמוקרטי במוצהר, סין.

בהגמוניה של סין טמונים סיכונים מרובים — פוליטיים, כלכליים, ערכיים וחברתיים. ואולם אלה כבר נתנו את אותותיהם עוד לפני ממשלו של טראמפ, וככל הנראה היו מתנהלים בכיוון דומה גם בלעדיו. אז מה מסוכן כל כך בטראמפ?

במשאל קצר ולא מייצג שערכנו בקרב גולשים, הצביעו התשובות על חשש מאישיותו הבלתי יציבה של טראמפ וניגודי האינטרסים שלו: "לא מסוגל לאמפתיה"; "אימפולסיבי, אפס חסמים ומחשבה"; "יכול ללחוץ על הכפתור האדום". טראמפ מתנהג בצורה שמעוררת הפתעה, תמיהה, חשש ולעתים אפילו סלידה. האם זו סיבה טובה לחשוש שהוא מסכן את כלכלת ארה"ב והעולם, או את ביטחונם?

דונלד טראמפ ואנגלה מרקלצילום: Evan Vucci/אי־פי

נתחיל בחדשות הטובות: הכלכלה האמריקאית צועדת על נתיב של צמיחה מתונה אך איתנה, בסביבות 3%. זהו הקצב הדרוש כדי לשמור על רמת החיים בארה"ב בהתחשב בגידול האוכלוסייה, ועוד עודף קטן, והאבטלה נמוכה מאוד. השווקים הפיננסיים גואים: המדדים בשיא נומינלי, מכפילי המניות סמוכים לשיאים היסטוריים, תשואות האג"ח נמוכות ומחירי הנדל"ן כבר עקפו את שיאי טרום משבר הסאבפריים. בשאר העולם נראית התאוששות איטית לכיוון של צמיחה שפירה.

יש המכנים את המהלך בשווקים "ראלי טראמפ", ויש המזכירים שההתאוששות כבר ניכרה בצורה משכנעת בזמן כהונת אובמה, והיא תוצר של מדיניות שהנהיג במשך שמונה שנים, בהמשך למהלכי החילוץ המוניטריים והפיסקליים שננקטו במשבר 2008. מנהלי השקעות יאמרו לנו כי בעולם של ריבית נמוכה, הכסף מחפש תשואה בכל מקום ומכאן העליות. ואולם שוק מניות תמיד משקף את ציפיות המשתתפים, והעליות משקפות ציפייה שטראמפ ייטיב עם העסקים והכלכלה.

הבטחות שנויות במחלוקת של טראמפ, כמו ביטול רפורמת הבריאות של אובמה, הטלת מכסים על יבוא, מלחמת סחר עם סין, הגבלת תנועה של נוסעים ומהגרים — כל אלה לא יושמו, אם בשל התנגדות פוליטית נמרצת, החלטות בתי משפט בארה"ב ופיגור קשה באיוש תפקידי ממשל. במלים אחרות, אוזלת יד של הצוות של טראמפ.

ההסבר האחרון לוקח אותנו לבעייתיות האמיתית של כהונת טראמפ עד כה: קיפאון כמעט מוחלט בביצוע וחקיקה. עד סוף אוגוסט חתם טראמפ על 50 חוקים, שרק שניים מהם התוו מדיניות חדשה. השאר ביטלו תקנות וסעיפים רגולטוריים, יישמו תקציבים או הורו לבדוק או להתכונן ליוזמות חדשות, אך לא יישמו אותם בפועל. חלק גדול מהצווים הנשיאותיים שעליהם חתם ברעש גדול מחייבים עבודה חקיקתית ארוכה וקשה.

במקרה של איסור כניסת מוסלמים או ביטול רפורמת הבריאות, שסיפקה כיסוי ביטוחי לעשרות מיליוני אנשים, אולי אין רע ברפיון: הליברלים חששו שטראמפ יהרוס את מוסדות השלטון והדמוקרטיה האמריקאית, ועדיין חוששים שמא יפתח במלחמה עם צפון קוריאה ואיראן, אך הדברים הנוראיים האלה עדיין לא התרחשו.

אבל לטראמפ היו גם כמה הבטחות שאנשים מרחבי הקשת הפוליטית ציפו להגשמתן, בעיקר זו של השקעות ענק בתשתיות, שיעודדו את הכלכלה האמריקאית. טראמפ הבטיח גם לערוך רפורמה בשיטת המס האמריקאית. אין לאף אחד ספק שהשיטה הנוכחית מקולקלת, ולטראמפ אולי אין את הפתרון לתחלואיה, אבל גם בכך לעת עתה לא הצליח הממשל להציג תוכנית קונקרטית ומפורטת, שלא לומר כזו שתיתכן פוליטית. על תוכנית ההשקעה בתשתיות לא התחילו לעבוד כלל בממשל.

אי מילוי הבטחות חשובות אינו דבר נדיר בקרב פוליטיקאים, בפרט בממשל נשיאותי ודו־מפלגתי שבו בית הנבחרים יכול לטרפד בנקל את סדר היום של הנשיא. טראמפ דווקא קיים שתי הבטחות: ביטול חתימת ארה"ב על הסכם הסחר הטראנס־פסיפי (TPP) ועל אמנת פריז למניעת שינוי אקלים. הראשון היה שנוי במחלוקת למדי בשל סודיותו ובשל ההטיה הכבדה לטובת תאגידים על חשבון ממשלות ריבוניות, כך שגם רבים מיריביו של טראמפ בירכו על כך. במקרה השני, הביטול עורר ביקורת קשה בכל העולם.

אם כך, האם נבואות הזעם והסיכון שרואים רבים בטראמפ  מוצדקים? התשובה, באופן נחרץ, היא כן. ברמה הגיאופוליטית אנו מקבלים את הסיכון של מנהיג עולמי שמדבר בקול צעקני ואין אלה בידו, אם להפוך את דבריו של טדי רוזוולט (Speak softly and carry a big stick). ובצד השני, אישיותו מקטבת והביאה רוח רעה של שנאה וכעס, חוסר קוהרנטיות וחוסר היגיון אל ההנהגה של מי שלמרות הכל, היא עדיין המעצמה החשובה ביותר — והרוח הרעה נושבת על פני תבל כולה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker