הכלכלה פורחת - אבל הצעירים נשארים מאחור

תחזיות הצמיחה, ההכנסות ממסים, הבורסות ואפילו הביטקוין — כולם בשיא, אלא שלא כולם מרוויחים. ומה אתכם?

איתן אבריאל
משה כחלון עם צעירי כולנו לפני הבחירות
שר האוצר משה כחלון עם צעירי כולנו לפני הבחירותצילום: ירון כהן צמח
איתן אבריאל

אז מה המצב? במלה אחת: נהדר. לאחר עשור של משברים, התייצבות, דשדוש במקום וצמיחה "מתחת לפוטנציאל", הכלכלה העולמית עלתה בחודשים האחרונים על הרכבת המהירה, או לכל הפחות על אוטובוס ישיר בכביש פתוח.

הנה למשל, מהימים האחרונים, הכותרת של התחזית השנתית ל–2018 של בנק ההשקעות גולדמן סאקס, אולי הבנק הנחשב בעולם: "הכי טוב שאפשר" (As Good As It Gets). כלכלני גולדמן, בראשות יאן האתזיוס, מדווחים כי בראשונה בעשור הנוכחי הכתה הצמיחה העולמית את התחזיות. הם חושבים שהמגמה הזאת תימשך, הם חוזים שהתוצר הגלובלי יעלה ב–2018 ב–4% לעומת 3.7% ב–2017, ושהנס הזה יתרחש כמעט בכל מקום — גם במדינות מערביות מפותחות וגם במדינות מתפתחות.

כלכלת ישראל היא בעיקרה משק המבוסס על סחר בינלאומי, ולכן כדאי להתעמק עוד טיפה בתחזית של גולדמן סאקס. מהיכן האופטימיות? בצד ההיצע, כלומר יצרני המוצרים והשירותים, מתברר שהעולם ספג את עודפי כושר הייצור שנוצרו במשבר הכלכלי העולמי של 2008, אם כי לא באופן זהה בכל מקום. הכלכלנים מעריכים שהייצור האמריקאי יימצא בקרוב את מלוא הפוטנציאל שלו, בעוד שלאירופה ייקח עוד כמה שנים כדי לחזור לתעסוקה מלאה.

מול תחזית כזאת, השאלה שעולה היא מדוע עדיין לא רואים עליות במחירי המוצרים, דהיינו אינפלציה. והכלכלנים לא מתחמקים ממנה: היא תחזור בשנה הקרובה, גם אם עדיין לא תגיע ליעדים של הבנקים המרכזיים. בגולדמן סאקס מעריכים שבתוך זמן לא רב יגיעו כמה בנקים מרכזיים לתחושה שהמצב כבר "טוב מדי", ויתחילו לעלות את הריביות. בניגוד לדעת הרוב, בגולדמן מעריכים שהריבית תעלה מהר מהצפוי בארה"ב, בשוודיה ובאוסטרליה, ולאט יותר באירופה וביפן.

כל זה בטוח? אין סכנות? אין איומים? הכלכלנים חושבים שכמעט אין כאלה, ורק הפוליטיקאים הם אלה שיכולים לקלקל את התמונה הוורודה. למשל נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, ותוכניותיו לסגת או לשנות כמה מהסכמי הסחר הבינלאומיים, מהלך שעלול לפגוע בעסקים בין ארצות כמו ארה"ב ומקסיקו, או משברים פוליטיים במדינות כמו איטליה. אנשי גולדמן סאקס כל כך אופטימיים שהם כבר חושבים קדימה על האטה שתבוא לאחר הגאות הנוכחית — שתמשך ב–2018–2019 לכל הפחות — ומאיצים בבנקים המרכזיים של ארה"ב ושל כמה ארצות מתפתחות, לתכנן כבר היום "נחיתה רכה" מהגבהים הכלכליים האלה.

גם בישראל האופטימיות במגמת עלייה, אפילו גאות. יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, אבי שמחון, אמר בשבוע שעבר ל–TheMarker כי "אם ננהג נכון, נמשיך לראות צמיחה לפחות בשיעורים שראינו בשנים האחרונות, וכי מהפכת ההיי־טק אינה בועה ואינה דבר חולף, והיא הפכה את כלכלת ישראל לכלכלה יציבה וחסונה במיוחד".

2017 — שנה חלומית לעשירים
שינוי מצטבר במספר המיליונרים מאז שנת 2000

שמחון אמנם אמר את הדברים כחלק מהסבריו לשאלה מדוע ניתן היום להוריד מסים — כנגד ההמלצה של נגידת בנק ישראל וכלכלנים רבים אחרים — אבל הם בהחלט משקפים את תפישת העולם האופטימית במשרד האוצר ואצל ראש הממשלה. רשימת הנקודות האופטימיות שלו ארוכה: הגאות בהיי־טק, היחס הטוב של התוצר מול החוב (60%, טוב מזה של מדינות מובילות רבות), עודף של 100 מיליארד דולר בנכסים מול התחייבויות במט"ח — ואפילו מגמה יורדת באי־שוויון כפי שהוא נמדד באמצעות מדד הג'יני.

באופן לא במיוחד מפתיע, שמחון מתיישר עם התחזיות של גולדמן סאקס, ועם הדרך בה כלכלנים רבים מתארים כיום את הכלכלה הגלובלית: "כלכלה זהובת תלתלים" — Goldilocks Economy — מונח הלקוח מתוך הסיפור על זהבה ושלושת הדובים, שמתאר כלכלה שאינה קרה מדי או חמה מדי, בעלת אינפלציה, אבטלה וריבית נמוכים, המאפשרת צמיחה מתונה וארוכת טווח יחד עם עליות מחירים בבורסות ושוקי ההון.

העשירים מרוויחים

עולם מושלם? כך זה נראה על פי התחזיות, למעט סוגיה מרכזית אחת: כיצד כל הטוב הזה יתחלק בציבור. מגזר אחד שבוודאי מרוויח מהגאות הכלכלית, זאת שנרשמה בשנה הנוכחית וזאת שצפויה בשנתיים הבאות, הוא העשירים. במקביל לתחזיות של גולדמן סאקס, התפרסם בשבוע שעבר הדו"ח השנתי העושר העולמי השנתי של הבנק השווייצי קרדיט סוויס, מסמך הנחשב ליסודי ביותר בחקר העשירים. הוא מראה עד כמה 2017 היתה חלומית עבורם, ועד כמה האי־שוויון בעולם עדיין עצום.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ
נשיא ארה"ב דונלד טראמפצילום: Michael Conroy/אי־פי

הנה כמה מהממצאים המרכזיים של הדו"ח: העושר העולמי עלה בשנה שחלפה (מיוני 2016 עד יוני 2017) ב–6.4%, לסכום כולל של 280 טריליון דולר (טריליון שווה לאלף מיליארד), אבל 1% העשירים מחזיקים כיום כ–50% מכלל הנכסים של משקי בית. בשנה האחרונה נוצרו 2.3 מיליון מיליונרים חדשים. לו כל העושר העולמי היה מוחזק באופן שווה, כל משק בית היה בעל נכסים בערך של כ–57 אלף דולר — ואילו במציאות הערך החציוני של משק בית הוא 3,582 דולר בלבד.

בחלוקה גיאוגרפית אמריקה עדיין מובילה: 43% מהעושר העולמי נמצא בארה"ב, בעוד מספר העשירים בבריטניה וביפן דווקא ירד בגלל הירידה בערכם של הלירה הבריטית והין היפני. גם אצלנו בישראל זו היתה שנה פנטסטית לבעלי הון: כפי שנמצא בניתוח של 500 העשירים במגזין TheMarker של יוני, כלכלני קרדיט סוויס מצאו שהמדיניות שנהנו מעליית עושר הגדולה ביותר השנה היו פולין, ישראל ודרום אפריקה — תוצאה של עליית הבורסות וערך המטבע. בצד השני של הדירוג נמצאת השכנה שלנו מצרים, שאיבדה בשנה האחרונה לא פחות ממחצית העושר של אזרחיה.

למי שמתלבט באיזו מדינה הוא מעוניין לחיות, והשיקול הכלכלי הוא מרכזי עבורו, בדו"ח של קרדיט סוויס אין חידוש: כמו בשנים קודמות, שווייץ היא עדיין המדינה בעלת העושר הממוצע (וגם החציוני) הגבוה בעולם.

המזל הרע של דור ה–Y

צילום: רמי שלוש

אז לעשירים טוב. לעומת זאת, הדו"ח של קרדיט סוויס מבהיר מי הם המפסידים, לפחות באופן יחסי: הצעירים, או המיליניאלס — אצלנו נהוג לכנות אותם דור ה–Y — אלה שהגיעו לבגרות אחרי שנת 2000. הנה מספרים: בארה"ב אזרחים בני 30 עד 39 מחזיקים בעושר נמוך ב–46%, בממוצע, ביחס לעושר של המחזור הקודם, כפי שהוא נמדד ב–2007. כך נראית התמונה גם במדינות מערביות אחרות, הסיבה: עבור אמריקאים, הגורם המרכזי לפיגור בצבירת נכסים נובע מחובות על הלוואות לתשלום שכר לימוד, יחד עם מחירי הדיור הגבוהים שדוחקים אותם למגורים בשכירות.

הדו"ח אינו מנתח את מצבם של בני דור ה–Y בישראל, אבל אין סיבה לחשוב שמצבם שונה, והוא אולי קשה יותר. צעירים ישראלים אמנם אינם מתקשים להחזיר הלוואות שנלקחו לתשלום שכר לימוד — הודות למערכת ההשכלה הגבוהה הציבורית — אך יוקר המחיה הגבוה ומחירי הדיור מלמדים שגם בישראל מתקשים הצעירים להתחיל בתהליך בניית ההון והנכסים, אלא אם הם שייכים כבר עתה ל–1% העשירים. בעבור אלה, הצמיחה של המשק, עליית הבורסות, התחזקות המטבע ועקרון הריבית דריבית ממשיכים לעשות קסם פיננסי ולנפח את העושר במהירות. במבט קדימה, אפשר להמר כבר שלצעירים יהיו פחות "עושר", ולכן רמת חיים נמוכה יותר מלהוריהם.

מי אשם במצב הזה? הבנקאים של קרדיט סוויס מדברים על "מזל רע": העובדה שהם נכנסו לגיל הבגרות ולשוק העבודה בדיוק כשהחל המשבר הפיננסי, ושהם "הוכו בפטיש על ידי עליית מחירי הדיור, עליית החובות לתשלומי לימודים ועליית האי־שוויון. בקרדיט סוויס מבהירים שעושר הוא כמובן תמיד גם עניין של גיל, אבל שמצב דור ה–Y גרוע ממצבם של הוריהם כשהיו באותו גיל — בכל הקשור לחסכונות, לנדל"ן ולפנסיה. "הם אינם מה שניתן לכנות כדור בר מזל", כך מסכמים בבנק השווייצי.

אבל חלוקת שלל כלכלית, בעיקר בתקופה של גאות, אינה עניין של מזל רע או מזל טוב — אלא תוצאה של החלטות של בני אדם, בדרך כלל פוליטיקאים. כשטראמפ מחליט לבצע מהלך דרמטי של הפחתת מס חברות, הוא גם מחליט להטיב את מצבם של האנשים המחזיקים בחברות או במניות של חברות — כלומר תיקי השקעות גדולים — ובכך הוא מחריף את הפער בין העשירים לשאינם כאלה, וגם את הפערים הכלכליים בין הצעירים למבוגרים.

גם בישראל כששמחון, נתניהו ואולי גם שר האוצר משה כחלון, מתכננים על בסיס "מצבנו הטוב" והעודף הגדול בגביית המסים, מהלך נוסף של הפחתת מסים לבעלי שכר של 10–30 אלף שקל בחודש — מהלך שמטרתו להשאיר את מהנדסי ההיי־טק בישראל — ברור שתוצאותיו יהיו הגדלת הפער בין בעלי הנכסים לבין כל השאר. במדינה בה השכר הממוצע הוא פחות מ–10,000 שקל בחודש והשכר החציוני הוא פחות מ–7,000 שקל בחודש — מספרים שמאפיינים את רמת ההכנסה של צעירים — מדיניות כזו מעצם הגדרתה תגדיל את האי־שוויון ותעמיק את הפערים בין הצעירים לבין המבוגרים יותר. כפי שזה נראה כיום, ה"מזל הרע" של הצעירים, למרות הכלכלה זהובת התלתלים, עוד לא נגמר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker