העשירים ימשיכו להתעשר: למה הורדת מס חברות היא רעיון גרוע - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

העשירים ימשיכו להתעשר: למה הורדת מס חברות היא רעיון גרוע

באוצר אין עדיין תוכנית להפחתת מסים, אבל יש כסף בקופה - ואחד הרעיונות לשימוש בו הוא להפחית עוד יותר את מס החברות ■ אלא שהפחתה כזאת תורמת בעיקר להתעשרות נוספת של העשירים ושל בעלי החברות, ומעולם לא הוכח שהיא תורמת גם לתחרותיות

59תגובות
דונלד טראמפ מציג את רפורמת המס
Alex Brandon/אי־פי

עם סיום החגים והחזרה לשגרה, כל המדינה יודעת שבקופת האוצר הצטברו הכנסות מפתיעות ממסים — בעיקר ממכירת חברת מובילאיי והצלחת המבצע לתשלום דיווידנדים בחברות ארנק — וכולם שואלים מה ראוי לעשות בכספים הללו, לפני שהפוליטיקאים ישימו עליהם יד. ככל הידוע, למרות הכותרות שכיכבו בתקופת חגים, עדיין לא גיבשו במשרד האוצר תוכנית לכספים האלה. אבל יש בהחלט רעיונות, ואחד מהם הוא הפחתה נוספת של מס החברות: כיום 24% וצפוי על פי חוק מ–2016 לרדת ב–1%, ל–23%, בתחילת 2018.

במבט ראשון, זה מתבקש. לוועדת הכספים של הכנסת, שאישרה את ההפחתה האחרונה, הסבירו אנשי אגף התקציבים באוצר כי: "הורדת מס החברות היא יוזמה שבאה על רקע נתוני הצמיחה החלשים בשנה האחרונה והתחרות הגוברת בעולם על הבאת חברות זרות. המהלך אמור לעודד את הצמיחה במשק כבר בטווח הזמן הבינוני". מאז, הלחץ העולמי להפחתת מסי חברות רק גבר — בעיקר בשל הצגתה בשבוע שעבר של רפורמת המיסוי ה"מהפכנית" של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, שכוללת הפחתת מס החברות באמריקה מ–35% כיום ל–20%, ואולי אפילו ל–15%.

כולם רוצים להיות תחרותיים

רפורמת המיסוי של טראמפ, גם אם סיכוייה לעבור בקונגרס ובסנט אינם ברורים, עושה כאב ראש גדול לכל שרי האוצר בעולם. הדילמה שניצבת בפניהם פשוטה: אם ארה"ב תחתוך בחצי את שיעור מס החברות שלה, חברות רבות צפויות להעתיק את פעילותן אליה — אבל אם מדינה כלשהי תחתוך את מס החברות שלה לרמה דומה לאמריקאית, היא תחווה ירידה חדה בהכנסות ממסים, שמשמשים למימון שירותים ציבוריים וחברתיים חשובים.

עוד לפני שפורסמו פרטי הרפורמה של טראמפ, מדינות רבות כבר התחילו להגיב. בהולנד הודיעו באחרונה שמס החברות יירד מ–25% ל–21%. בריטניה מתכננת הפחתה הדרגתית של מס החברות, עד ל–17% ב–2020. הפרלמנט הבלגי קיבל החלטה להפחית את המס מ–34% כיום עד ל–25% ב–2022. הונגריה הלכה כנראה הכי רחוק עם החלטה לחתוך את מס החברות ל–9% בלבד.

אצל כולן ההיגיון המוצהר דומה: מסי חברות בעולם פתחו במרוץ לתחתית, החברות הגלובליות יודעות לעבור ממדינה ולמדינה — וכל המדינות רוצות להיות או להישאר "תחרותיות".

בארה"ב, הנשיא טראמפ משווק את רפורמת המיסוי שלו באמצעות המנטרה: "יש לנו באמריקה את המסים הגבוהים בעולם". זאת הצהרה שגויה לחלוטין, אבל היא כוללת חצי־אמת שמאפשרת לטראמפ להפריח אותה: המס הכולל בארה"ב ביחס לתוצר הוא דווקא מהנמוכים בעולם — אבל מס החברות האמריקאי הוא אכן מהגבוהים במדינות ה–OECD.

אל מול התוכנית האמריקאית וההחלטות האחרונות שהתקבלו בכמה מדינות באירופה, לא יהיה קשה למשרד האוצר לשכנע את הכנסת ואת הציבור שמכל השימושים שניתן לעשות במבול ההכנסות ממסים שהציף את קופת המדינה ב–2017 — הדבר החכם לעשות יהיה להפחית עוד יותר את מס החברות, כדי שגם ישראל תהיה "תחרותית" מול שאר העולם.

ישראל בדיוק באמצע

אלא שישנה בעיה יסודית עם הטענה הזאת: היא לא נכונה. במציאות, כפי שכותבים כמה כלכלנים, מתברר שאין קשר בין תחרותיות של מדינה לרמת המיסוי בה — גם שיעור המס הכולל וגם מס החברות. הכלכלן פרנסיס וויזיג בחר להציג את התובנה הזאת באמצעות תרשים שממפה את החברות ב–OECD על פי שיעור מס החברות בהן מול ציון התחרותיות שלהן, כפי שהוא נמדד על ידי הפורום הכלכלי העולמי.

בתרשים אמנם רואים כי ישנן מדינות עם מס חברות נמוך שהן גם תחרותיות מאוד — שווייץ, סינגפור והונג קונג (בעיגולים הכתומים) — והן אכן משמשות לעתים קרובות כהוכחה חותכת לאימוץ תוכנית להפחתת מסים. אלא שמולן יש מדינות תחרותיות מאוד עם מסי חברות גבוהים ביותר — ארה"ב, יפן, וגרמניה (בעיגולים הכחולים) — וגם מדינות שהנהיגו מס חברות נמוך מאוד, אבל רמת תחרות שלהן נמוכה (בעיגולים הירוקים: בולגריה, רוסיה והודו).

ישראל, אגב, נמצאת בדיוק באמצע: גם בדירוג התחרותיות וגם בשיעור מס החברות.

לכל מי שמשקיע בתרשים של וויזיג 20 שניות, המשמעות צריכה להיות ברורה: שיעור מס החברות אינו ערובה לתחרותיות או להצלחה כלכלית, שנקבעות על ידי גורמים רבים ומורכבים — חינוך, תשתיות, שוק עבודה — ומדינה בהחלט יכולה לנהל משטר של מס גבוה יחסית לשאר העולם, ועדיין להיות תחרותית. אלא שכאן עולות שתי שאלות לפחות.

ראשית, האם שרי האוצר ברחבי העולם לא מכירים את התרשים הזה? ליתר דיוק, האם ייתכן שהם מוותרים על הכנסות (הפחתת מס) ומונעים שירותים חברתיים מציבור המצביעים שלהם — בלי סיבה? ובכן, כמה מדינות מורידות את המס מסיבות פנימיות. בבריטניה, למשל, מורידים את מס החברות בגלל הברקזיט והחשש המוחשי והמוצדק מנטישת חברות. אבל הסיבה המרכזית לכך היא שאותם שרי אוצר, למרות התרשים המובא כאן, באמת משוכנעים שמס חברות נמוך יותר יגביר את התחרותיות של הכלכלות שהם עומדים בראשן.

אין קשר בין מיסוי לתחרותיות
מפה עולמית של רמת התחרות – בהתאם לשיעור מס חברות*

השאלה השנייה היא: בהינתן מצבה התחרותי של כל כלכלה, על יתרונותיה וחסרונותיה — האם הפחתת מס חברות לא תשפר את מצבה? בארה"ב, הנשיא טראמפ ושר האוצר שלו מבטיחים זינוק בצמיחה וברמת החיים בזכות הפחתת המסים, אף שכבר עתה ארה"ב נמצאת במקום מצוין בדירוג התחרותיות. אז מדוע, לכל הפחות, לא לנסות את הרעיון?

שטיגליץ נגד טראמפ

את התשובה לשאלה הזאת סיפק בשבוע שעבר האמריקאי חתן פרס נובל לכלכלה ב–2001, ג'וזף שטיגליץ. ההסבר שלו פשוט: הגישה הכלכלית של כל מדינה צריכה לשקף את הערכים היסודיים שלה ואת הסטיות מהם. מאחר שהבעיה המרכזית של ארה"ב היא הזינוק המתמשך באי־שוויון — הרי מדיניות מס שמגדילה עוד יותר את הפערים הכלכליים־חברתיים היא בלתי מתקבלת על הדעת.

על התוצאה החברתית שתביא רפורמת המס של טראמפ איש אינו מערער. אם קיים ויכוח בשאלה אם הפחתת המסים תועיל או תזיק לצמיחה הכוללת של הכלכלה האמריקאית, איש אינו מערער על הקביעה שהפחתת מס החברות ב–50% תעשיר בעיקר את העשירים — אלה שמחזיקים בחברות. זה ברור. אלא ששטיגליץ צריך להתעמת עם הטענה שלפיה הפחתת מסים תעודד חברות להשקיע, ולכן לגייס יותר עובדים, והוא עושה את זה ללא קושי.

ראשית, הוא מסביר שלחברות העסקיות בארה"ב לא חסר כיום כסף. להפך: קופות המזומנים של התאגידים האמריקאיים גדולות מאי פעם — כ–2 טריליון דולר יחדיו. שנית, יש להם גישה חופשית לאשראי זול מאוד. יחד, בזכות הפטור ממס בגין הוצאות ריבית, החברות ממילא לא משלמות את מס החברות המלא, ורווחי אמריקה התאגידית גבוהים כיום פי שלושה משהיו לפני 30 שנה. במלים אחרות: אם חברות אינן משקיעות מספיק זה לא בגלל הרווחיות הנמוכה שלהן — ולכן, מס נמוך יותר ורווחים גדולים יותר לא יועילו במאומה.

"גם התיאוריה וגם הראיות אינן רומזות שתוכנית הרפובליקאים למתן הטבות מס לתאגידים תגדיל את ההשקעות או את התעסוקה", כותב שטיגליץ.

ג'וזף שטיגליץ
בלומברג

ואכן, הניסיון מלמד כי בארה"ב, שכבר הורידה והעלתה מסים פעמים רבות, הפחתה של מס חברות אינה מביאה לצמיחה — אבל גורמת לזינוק בחוב הממשלתי ולעלייה באי־שוויון.

האם יש סיבה להאמין שבישראל התוצאה תהיה אחרת? הניסיון שלנו בהיי־טק מלמד שחברות הטכנולוגיה הגדולות מגיעות לכאן למרות השוק המקומי הזניח, המלחמות והחרם הערבי — כנראה בחיפוש אחר יוצאי 8200 והרוח היזמית — כך שהבדל של 2%–3% בשיעור מס החברות לא ישנה את החלטתן, לכאן או לכאן. כמו בארה"ב, גם בישראל הריבית נמוכה מאוד וחברות טובות, כאלה שיכולות להשקיע ולגייס עובדים, נהנות מגישה נוחה וזולה למימון.

אנחנו יודעים את זה כי בבנקים מתלוננים שיש להם יותר מדי כסף והם לא רואים מספיק חברות טובות שמבקשות אותו. מבט על התשואות והמחירים בשוק האג"ח הקונצרניות המקומי — שרבים טוענים כי הוא כבר "בועה" — מבהיר כי חברות רבות יכולות לגייס הון במחיר כמעט זהה לזה של הממשלה. כלומר, שום דבר אינו תומך בטענה כי הפחתת מס החברות בישראל תביא אלינו עוד חברות זרות, או תגביר את הביקוש לעובדים ותעלה את השכר שהם מקבלים.

מה שבטוח זה שהפחתה במס החברות תעשיר עוד יותר את בעלי החברות ואת בעלי ההון, שמחזיקים את מרב הונם בניירות ערך. התוצאה תהיה זינוק נוסף באי־שוויון בישראל — בין העשירים ביותר ליתר האזרחים. גם כך ישראל בולטת בכל הדירוגים העולמיים בין המדינות הפחות שוויוניות בעולם המפותח — רק אחרי ארה"ב וקומץ מדינות מפותחות פחות, כמו טורקיה ומקסיקו.

פחות מס חברות, יותר אי־שוויון חברתי

במדינות המערב סומן בשנה האחרונה האי־שוויון כסוגיה שתכתיב את הזרמים הפוליטיים ואת המאבקים הכלכליים־חברתיים של העשור הקרוב. רבים גם צופים שהדיון יהיה חריף ואלים מבעבר, בשל השפעה של מגמות טכנולוגיות המחזקות עוד יותר את החברות השולטות, ומגבירות את המתח בין מיעוט קטן השולט בטכנולוגיה ובהון לכל היתר.

האי־שוויון ירד קצת באחרונה מסדר היום הכלכלי־חברתי הישראלי, אולי בזכות הזינוק בצריכה הפרטית וירידתם מהבמה של קומץ טייקונים בולטים. אבל הוא יחזור: בישראל אין מסורת של עשירים מול עניים, והציבור לא יקבל בשקט זינוק נוסף באי־שוויון, בהכנסות ובנכסים — התוצאה הוודאית היחידה של עוד הפחתה במס החברות, על חשבון השירותים החברתיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#