אלשטיין עושה צחוק מחוק הריכוזיות, כולם מצפצפים - וכולנו נפסיד - שוק ההון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אלשטיין עושה צחוק מחוק הריכוזיות, כולם מצפצפים - וכולנו נפסיד

כדי לקפל את פירמידת אי.די.בי עורך בעל השליטה, אדוארדו אלשטיין, עסקה פיקטיבית: הוא ירכוש את דסק"ש ויהפוך אותה לחברה פרטית באמצעות הלוואה מאי.די.בי ■ היכן שומרי הסף? למוסדיים הוא זרק סוכריות, רשות שוק ההון מתעלמת, ושרת המשפטים החליטה לא להתערב

58תגובות
אדוארדו אלשטיין
עופר וקנין

אדוארדו אלשטיין, יחד עם קבוצת אי.די.בי שבשליטתו, ממשיכים בדרכם להשלים את אחד המהלכים העסקיים הכי עקומים שנעשו כאן לאחרונה: מכירה של קונצרן עסקי שלם, מהמרכזיים במשק, מחברה ציבורית לכיסו הפרטי של טייקון — והכל באמצעות כסף שאותה חברה ציבורית תלווה לו. נשמע מוזר? הנה מה שבאמת מוזר: אף אחד — לא המשקיעים המוסדיים, לא משרד המשפטים ולא רשות שוק ההון — אינו מגלה עניין בעצירת העסקה.

כיצד זה ייתכן? חוק הריכוזיות, בפרק העוסק בקיפול הפירמידות, מחייב קבוצות עסקיות בישראל לפעול כך שלא יהיו בהן יותר משלוש "שכבות" של חברות עד סוף 2017, ושתי שכבות של חברות (חברה בת וחברה נכדה) שהן חברות ציבוריות - עד דצמבר 2019. כל הקבוצות ביש­ראל עשו זאת, למעט אחת — אי.די.בי, שהיתה בשליטת נוחי דנקנר ועכשיו נמצאת בידיו של אלשטיין, ומי שהיתה הדוגמה המובהקת ביותר לשימוש לרעה בפירמידות.

באי.די.בי לא יספיקו לעמוד בזמנים, ולכן הגו רעיון: אחת השכבות המרכזיות — קבוצת דסק"ש, הכוללת חברות כמו שופרסל וסלקום — תוצא מהפירמידה ותימכר לחברה פרטית של בעל השליטה, שתוקם במיוחד לשם כך. מהיכן יגייס בעל השליטה את הכסף לקנות את דסק"ש, בסכום כולל של 1.7 מיליארד שקל (עבור 71% ממניות דסק"ש)? פשוט מאוד: אי.די.בי תעמיד לאלשטיין הלוואה על כל הסכום.

למי שלא הבין: אלשטיין יקנה את דסק"ש עם כסף שהוא יקבל מאי.די.בי, שהוא למעשה כסף של דסק"ש. זו, על פי כל תיאור אפשרי, עסקה פיקטיבית במהותה: בעל השליטה אינו משתנה, החברות אינן משתנות. המהלך המורכב הזה מבוצע כדי לקפל שכבה בפירמידה של אי.די.בי, ולעמוד באופן פורמלי בהנחיות חוק הריכוזיות — והכל תוך ניצול פרצה שמאפשרת את התרגיל הזה. פשוט מאוד: איש לא חשב על הפרצה בעת כתיבת החוק, ולכן התרגיל לא נאסר לביצוע באופן מפורש.

הפירמידה של אלשטיין
השליטה באי.די.בי — תרשים אחזקות מקוצר

אבל אם זו עסקה פיקטיבית, היכן נמצאים הרשויות ושומרי הסף? הנה התשובות.

1. איפה משרד המשפטים? במש­רד דווקא דנו בסוגיה. כמה בכירים חשבו שהעסקה פסולה ושראוי לתקן את החוק כדי לאסור אותה — אחרת היא עלולה ליצור תקדים שיסמן לחברות בעתיד את הדרך לעקיפת החוק. ככל הידוע, נכתבו אפילו טיוטות בסיסיות לתיקון החוק. ואולם, שרת המשפטים, איילת שקד, אולי לאחר התלבטות ותחת לחצים, החליטה שלא לעשות דבר. אי־עשייה מצדה של שקד כמוה כמתן אישור להשלמת העסקה על ידי אלשטיין. ראוי להב­היר: אי.די.בי ואלשטיין אינם זקוקים לאישור של שקד, אך החלטתה שלא לשנות את החוק, לאחר שכולם כבר מכירים את התוכנית של אי.די.בי ואת לוחות הזמנים, שקולה למתן הסכמה.

2. איפה המוסדיים? בתי ההשקעות, חברות הביטוח וקרנות הפנסיה שמנהלים את חסכונות הציבור ומחזיקים בעבורו בניירות הערך של קבוצת אי.די.בי — בחרו לשתוק. אף אחד מהמוסדיים לא הביע את דעתו בסוגיה גם לאחר שפרטי העסקה פורסמו בהרחבה בכלי התקשורת. מדוע? המוסדיים אמנם מסכימים — ומאשרים זאת בשיחות שלא לציטוט — כי אלשטיין עושה צחוק מחוק הריכוזיות, ולא בפעם הראשונה. עם זאת, אלשטיין זרק כמה סוכריות למוכרים על ידי שווי העסקה, כך שבניתוח פיננסי, מצבם אינו מורע ואולי אפילו משתפר מעט. סוכריות אלה, יחד עם העובדה שכלל לא נדרש מהם להצביע לצורך קיום העסקה או להביע חוות דעת רשמית (אי.די.בי היא חברה שרק האג"ח שלה נסחרות בבורסה, ולא מניותיה), גרמו להם לשתוק.

המוסדיים אינם יכולים לטעון שהעסקה התבצעה מאחורי גבם, מכיוון שלא נדרש האישור שלהם: הם קיבלו שורה של פניות מטעמם של חברי כנסת וקואליציה של עמותות חברתיות, המאיצים בהם לבחון שוב את העסקה ולהתנגד אליה, בין אם בדרך של פנייה לערכאות משפטיות ובין אם בהבעה של חוות דעת ציבורית. בכך המוסדיים הוכיחו שוב, בפעם המי יודע כמה, שלא מעניין אותם שום דבר — גם לא הרוח של חוקי המדינה — כל עוד הם עומדים בחובות החוק ואינם מסתכנים בתביעות משפטיות.

3. איפה רשות שוק ההון? בשנה האחרונה הקימה דורית סלינגר, שהיתה לפני כן ראש אגף במשרד האוצר, רשות חדשה משלה — רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון — שבין תפקידיה המרכזיים נמצא הפיקוח על המשקיעים המוסדיים ועל חסכונות הציבור. אלא שבתשובה לפנייה של ח"כ זהבה גלאון (מרצ) הבהירו ברשות שגם אותם חוק הריכוזיות אינו מעניין, וכי כל עוד לא תפסו שחקן שעובר על החוק — הנושא לא במגרש שלהם. כך כותב יואב גפני, סגן בכיר ברשות, בתשובה לגלאון: "שיקול הדעת לגבי קבלת החלטות ההשקעה נתון בידי הגוף המוסדי עצמו, ואין תפקידו של הרגולטור להחליף את הגוף המוסדי ולהיות זה אשר מקבל החלטות השקעה בפועל". כלומר: ידוע לנו שמתבשלת עסקה פיקטיבית, אנחנו רואים שהמוסדיים אדישים אליה או חיוביים כלפיה, אנחנו מבינים שהיא אולי מסכנת את רוח חוק הריכוזיות ובוודאי מנוגדת לו — אך זו אינה בעיה שלנו.

דורית סלינגר
אמיל סלמן

חברות אחרות יוכלו לעשות תרגילים דומים

אבל רק רגע: אם כולם אדישים, האם ייתכן שזו בעצם לא עסקה גרועה כל כך עבור הציבור? על שאלה זו לא ניתן לענות עכשיו — אלא רק בעוד שנים ארוכות, ואולי לאחר כמה משברים. עם זאת, כבר עתה ברור שהעסקה, שהיא אולי חוקית, לוקה בשלושה היבטים כלכליים לפחות.

ראשית, היא פותחת לרווחה פרצה גדולה בחוק הריכוזיות. מעתה, חברות אחרות יוכלו לעשות תרגילים דומים. שנית, היא מעמיסה על דסק"ש את החובה לשרת את ההלוואה של אלשטיין, כולל מחיר גבוה משווייה הנוכחי של דסק"ש, ולהעביר לידיו זרם דיווידנדים גבוה וקבוע כדי לממן את כל הסיפור. צעד זה נוגד את אחד העקרונות המרכזיים של חוק הריכוזיות: מניעת מצבים שבהם חברה נאלצת לעמול לא רק כדי לשרת את החובות שלה עצמה, אלא גם את החובות של בעלי השליטה.

בפועל, תושבי ישראל, הצרכנים וגם המשקיעים, יקבלו מצב שבו חברת דסק"ש עובדת קשה כדי להרוויח ולשלוח כספים לבעל השליטה, למשל באמצעות העלאת מחירים. בשוק תחרותי, מהלך כזה אינו יכול להתרחש, אך אי.די.בי מחזיקה גם בחברות שנהנות ממעמד של שליטה בשוק, כמו רשת המרכולים שופרסל. אם שופרסל תמשוך את מחיריה כלפי מעלה כדי להעביר כספים לאלשטיין, כל המדינה תסבול. אנחנו נקבל בדיוק את התופעה שחוק הריכוזיות ניסה לצמצם.

לבסוף, ישנו עקרון רוח החוק: אי.די.בי ואלשטיין מצפצפים על כל העקרונות הכלכליים שמאחורי חוק הריכוזיות, ולא בפעם הראשונה, ומקבלים תמיכה פאסיבית ממשרד המשפטים, מהמשקיעים המוסדיים, ממשרד האוצר ומרשות ניירות ערך. מלכתחילה אלשטיין השתלט על אי.די.בי עם פירמידה של חברות זרות וכסף של משקיעים אחרים, כך שהוא עצמו שולט בכל הקבוצה וחברותיה ללא אחזקה ישירה בהון. אלשטיין מעמיד קשיים בפני מכירת חברת כלל ביטוח, כפי שחויב. עתה הוא מבצע תרגיל שקוף, שכל איש שוק ההון אינו מרגיש עמו בנוח. איזה מסר ציבורי עולה מכל זה? רק אחד: טובת המשק והציבור אינה מעניינת איש, גם לא את הרגולטורים ונאמני הציבור, ולכן מותר וכדאי לעשות כל דבר, כל תרגיל וכל התחכמות — ובלבד שיעמדו בהוראות החוק היבשות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם