לידיעת כחלון ושטרום: התחרות על האשראי בסכנה, התערבות מיידית נדרשת - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לידיעת כחלון ושטרום: התחרות על האשראי בסכנה, התערבות מיידית נדרשת

לכאורה, ההחלטה של הבנקים להעמיק הפעילות בשוק החיתום קשורה לניסיונם להגדיל את הרווחיות. ואולם, רווחי החיתום עדיין זניחים ביחס לפעילות הבנקאית המסורתית. מצב זה מעורר חשד שמא קיימים אינטרסים חבויים בסיפור

3תגובות
יו"ר רשות ני"ע שמואל האוזר, המפקחת על הבנקים חדוה בר והממונה על שוק ההון דורית סלינגר
אמיל סלמן

בשבועות האחרונים מתרחשים שינויים משמעותיים בשוק החיתום וההנפקות המקומי. פרישתו של ארז גולדשמידט מתפקיד מנכ"ל פועלים אי.בי.אי הציתה תגובת שרשרת, שהביאה בין השאר להעמקת פעילות הבנקים בענף. לאחר התפטרותו של גולדשמידט החליט בנק הפועלים להרחיב את אחיזתו בפועלים אי.בי.אי, והגדיל את אחזקותיו לכ–30% — כשלב ראשון בלבד.

בהפועלים אף שקלו לפתוח חברת חיתום עצמאית בבעלות מלאה, שתתמחה בשוק ההנפקות, כמנוע צמיחה אפשרי. בבנק לא הסתירו כי המודל שעומד לנגד עיניהם הוא זה של המתחרה, בנק לאומי, שמחזיק באמצעות זרוע ההשקעות הריאליות שלו — לאומי פרטנרס — בבעלות מלאה על חברת חיתום גדולה ומצליחה, לאומי פרטנרס חתמים.

הפועלים ולאומי אינם היחידים. לפני כשנה וחצי החליטו גם בדיסקונט להעמיק את מעורבותם בשוק ההנפקות. בדיסקונט, שהחזיק עד אז בחברת חיתום קטנה, מיזגו את החברה הבת עם כלל פיננסים חיתום, שנשלטה אז בידי צחי סולטן, ויצרו חברת חיתום מהגדולות בשוק. דיסקונט מחזיק כעת בשליטה (55%) בדיסקונט חיתום באמצעות זרוע ההשקעות הריאליות דיסקונט קפיטל.

לצד המעורבות של הבנקים הגדולים, כבר לפני כמה שנים התחילו הבנקים הקטנים בשיתופי פעולה עם גופי חיתום עצמאיים. כך, למשל, הבינלאומי שותף (20%) בלידר הנפקות, בנק מזרחי טפחות שותף (20%) ברוסאריו קפיטל, ובנק אגוד מחזיק בחברת חיתום קטנה משלו.

לכאורה, ההחלטה של הבנקים להעמיק הפעילות בשוק החיתום קשורה לניסיונם להגדיל את הרווחיות בימים שבהם מקורות ההכנסה המסורתיים מכורסמים. ואולם, רווחי החיתום עדיין זניחים ביחס לפעילות הבנקאית המסורתית. מצב זה מעורר חשד שמא קיימים אינטרסים חבויים בסיפור.

ביד אחת שולטים באשראי הבנקאי, ביד השנייה מנהלים את ברז האשראי החוץ-בנקאי

שליטה של בנק בחברות חיתום עלולה ליצור כמה בעיות. ראשית, היא מאפשרת לבנקים להחליט איזו חברה תקבל אשראי מהבנק עצמו, ומי תופנה למשוך אשראי מחסכונות הציבור. המשמעות היא שלשוק ההון עשויות להגיע חברות שהבנקים חשופים אליהן יותר מדי, או לווים שבנק ישראל לוחץ להפחתת החשיפה אליהם (למשל, הטייקונים); בעוד חברות קטנות וטובות יישארו בבנקים.

בעיה שנייה היא ניגוד העניינים הפוטנציאלי. לבנקים יש יתרון אדיר על פני הגופים המוסדיים בכל הנוגע למידע עסקי. הבנקים יידעו לפני כולם מה מצבו של לווה: האם הוא נתון בקשיים, או מנגד — האם עסקיו משגשגים. זאת, בעיקר בשל דו"חות מסוגים שונים שמופקים עבורם, החל מדו"חות מס ועד לתוצאות הכספיות המלאות.

מסיבה זו, הבעלות הצולבת של בנקים על חברת חיתום ועל פעילות מימון בנקאית עלולה לייצר סיכון מוסרי (Moral Hazard) לבנקאים, שמא יגלגלו סיכוני אשראי של לווים בעייתיים לחסכונות הפנסיה של הציבור. במלים אחרות, הסיכון הוא ששוק האשראי החוץ־בנקאי עלול להפוך לנתיב חילוץ מפני הלוואות בנקאיות גרועות.

בעיה קריטית אחרת, ואולי גם המרכזית, היא הריכוזיות והאי־תחרות שעלולה להיווצר בשוק האשראי בישראל. לחברות החיתום יש תפקיד מקרו־כלכלי חשוב: הן אחראיות על החיבור בין המגזר העסקי לבין חסכונות הציבור שמנוהלים אצל הגופים המוסדיים, והן גם חלופה לאשראי הבנקאי. לכן, מצב שבו הבנקים שולטים ביד אחת באשראי הבנקאי, וביד השנייה גם מנהלים את ברז האשראי החוץ־בנקאי הוא מסוכן ומדאיג.

הריכוזיות שממנה סבל בעבר תחום האשראי בישראל הדאיגה את הרגולטור, וזו אחת הסיבות המרכזיות לכינונה של ועדת בכר, שהוציאה מהבנקים את השליטה בחסכונות הפנסיוניים וקרנות הנאמנות של הציבור. העמקת המעורבות של הבנקים בשוק האשראי החוץ בנקאי היא למעשה נסיגה ביישום המלצותיה של ועדת בכר; הכפפת החיתום למטרייה הבנקאית היא גרועה לתחרות, ממש כפי שייעוץ ההשקעות, שנותר בידי הבנקאים, מקשה על בתי ההשקעות להתחרות במערכת הבנקאות.

יש שיטענו כי בעלות בנקאית על חברות חיתום טובה ביחס לבעלות של בתי השקעות או של חברות ביטוח. לתפישתם, בעלות של גוף מוסדי על חברת חיתום היא פתח לשימוש לא ראוי בכספי החוסכים להגדלת רווחי הגוף המוסדי, למשל באמצעות "סגירת" הנפקות חלשות. ואולם, נראה שהמגבלות שהטיל הפיקוח על שוק ההון בנוגע להשתתפותם של גופים מוסדיים בהנפקות "בתוך הבית" הוכחו כיעילות, כך שקיים כיום קושי אמיתי לשימוש לא ראוי בכספי הציבור. מה גם שהמפקח עומד עם אצבע על הדופק, ועשוי להתערב במקרה שיחשוד להשקעה מאינטרסים זרים.

פתרון אפשרי ראשון למצב הבעייתי הוא עידוד אחזקה של חברות חיתום בידי בתי השקעות, תוך ניתוק מלא של הקשר עם מערכת הבנקאות. פתרון שני הוא עידוד הקמתן של חברות חיתום עצמאיות, בבעלות פרטית, דוגמת לידר הנפקות, רוסאריו קפיטל או אוורסט חיתום, שפעילותן מונחית שיקולים כלכליים בלבד. שני הפתרונות אינם אידיאליים, אך הם יאפשרו לנתק את ענף החיתום מהאינטרסים הבנקאיים החמקמקים והמסוכנים למשק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#