האם נפתרו בעיותינו המקרו-כלכליות?

ההחלטה להגדיל את ההוצאה הציבורית עלולה לעלות לנו ביוקר כאשר חגיגת הגיאות, עודפי הנזילות והצמיחה הגלובלית ייפסקו או ישנו את אופיים

גיא רולניק
גיא רולניק
שתפו בפייסבוק

במשך חודשים ארוכים ישב לו דוד ברודט, מבכירי אנשי הכלכלה והמשק בישראל, בראש ועדה שבדקה את תקציב משרד הביטחון; ישב, חקר, למד ושמע.

אלא שכאן מקבלת העלילה תפנית. אחרי שבחן מקרוב את תקציב הביטחון, הכריז ברודט השבוע, בראיון ל-TheMarker, כי הגיע הרגע לבצע שינוי אסטרטגי במדיניות הכלכלית של ישראל ולהגדיל את ההוצאה הציבורית, שכן "הבעיה שלנו כבר אינה ברמה המקרו-כלכלית אלא ברמת השירותים הציבוריים".

דו"ח ועדת ברודט על תקציב מערכת הביטחון הישראלית הוא אחד ההחמצות המקרו-כלכליות הגדולות ביותר שהיו כאן שנים.

הפער רק גדל

לכאורה יש בדו"ח הזה את כל המרכיבים הנכונים: הוא מאתר את רוב בעיות הצבא והמערכת הצבאית, ומציע רפורמות בדרך ניהול התקציב ומעבר לתוכניות רב-שנתיות.

אך בפועל, הסיכויים כי מהדו"ח הזה יצא שינוי מהותי בהקצאת המשאבים וסדרי העדיפויות בתקציב המדינה - קלוש.

הביטוי הטוב ביותר לכך הוא ההתייחסות של הוועדה לנושא גיל הפרישה מצה"ל. ברודט וחבריו ממליצים לאמץ את מסקנותיה של ועדה קודמת, שהמליצה להעלות ל-57 את גיל הפרישה מצה"ל.

מדוע 57? מדוע לא 67 כמקובל בשאר חלקי המשק? הרי הוועדה עצמה חישבה ומצאה כי תנאי השכר והפנסיה בצה"ל מנותקים משאר חלקי המשק בכלל והמגזר הציבורי בפרט.

מכיוון שמערכת הביטחון אילפה לאורך עשרות שנים את כל המערכת הציבורית בישראל, לימדה אותנו שיש דין אחד למשלמי מסים ודין אחר לאנשי הביטחון, התוצאה היא שברודט וחבריו קבעו מראש יעדי התייעלות נמוכים - שממילא יקוצצו, יסורסו ויישחקו לאורך השנים.

עכשיו ברודט מצטרף למנכ"ל משרד אוצר לשעבר אחר, אהרון פוגל, וקורא למשרד ל"החליף דיסקט" כדבריו, ולהגדיל את ההוצאה הציבורית כדי לשפר את רמת השירותים לאזרחים.

ברודט צודק; ריסון תקציבי לא יכול להיות יעד של הממשלה. זהו רק אמצעי שמטרתו לאפשר לה בסופו של דבר לשפר את רמת השירותים לאזרחים.

השאלה היא איך משיגים את השיפור בשירותים הציבוריים: על ידי הגדלת מסגרות התקציב או על ידי ניהול והסטת משאבים בתוך התקציב.

ברודט מניח כנראה כי את בורות השומן הגדולים במגזר הציבורי ואת כשלי הניהול לא ניתן לייבש ולתקן; אז הוא מציע להגדיל את ההוצאה. הוא מתבשם מהנתונים המקרו-כלכליים הטובים של השנתיים האחרונות בישראל ומניח כי המגמה הזאת תימשך.

וכאן הסכנה הגדולה: הצמיחה החזקה במשק הישראלי בשנתיים האחרונות לא מעידה על שינוי מבני בסיסי בכלכלה ואינה נשענת על יסודות חזקים. היא משקפת בעיקר בום כלכלי עולמי.

פרשנים רבים בעיתונות הכלכלית מנסים להסביר מדי יום את השיאים החדשים בבורסה ברווחיות החברות הישראליות, במדיניות הכלכלית של הממשלה ובהישגים יוצאי הדופן של היזמים הישראלים.

כל אלה טובים ויפים, אבל יש עוד עניין קטן, שממנו אפשר להתרשם בקלות באמצעות הטבלה הטכנית המצורפת כאן: התשואות של 49 הבורסות הגדולות בעולם בשנה האחרונה.

לא צריך להתעמק בטבלה כדי לראות כי למעט תאילנד, שעברה הפיכה צבאית לפני שנה, לא תמצאו בורסה אחת בכל העולם שעלתה ב-12 החודשים האחרונים בפחות מ-25% עד 50%; כאשר יש גם כמה שעלו ב-60%, 70% ו-150%.

מה יקרה כאשר הגיאות הפיננסית העולמית תיעצר או תאט? מה יקרה לגביית המס במשק הישראלי?

לא רק ההשוואה של הבורסה בתל אביב לעולם מעוררת מחשבות; אם נשווה את הביצועים של המשק הישראלי לכלכלה הגלובלית - ספק רב אם נגיע למסקנה של ברודט שנפתרו בעיותיה המקרו-כלכליות של ישראל.

למעשה, יש סיכוי טוב שנחשוב כי הן החריפו: הכלכלה הגלובלית צומחת בשנים האחרונות בקצבים הגבוהים ביותר בתולדותיה, והפער בין ישראל לבין רוב המדינות שלהן אנחנו משווים את עצמנו רק גדל והולך.

ראש לשועלים

זווית ראייה מעניינת למצבה של ישראל בעולם סיפק השבוע האנליסט של מריל לינץ', חיים ישראל.

בעוד שבבנק ישראל ובמשרד האוצר חוגגים את הכניסה הצפויה של ישראל למועדון ה-OECD של המדינות המפותחות, ביקש ישראל להזכיר להם שהדבר יכול להביא ליציאה מאסיווית של כסף זר מהשקעה בשוק המניות הישראלי.

כיצד קורה הדבר הזה? כיום ישראל מסווגת כ"שוק מתעורר", כלומר כלכלה שעושה את דרכה ממתפתחת למפותחת. חלק גדול מהכסף הזר שזורם לישראל מקורו בקרנות השקעה גלובליות, המקצות נתח מסוים מנכסיהן ל"שווקים מתעוררים", על פי משקלן של כל אחת מהבורסות המתעוררות במדדים הגלובליים - שהחשוב בהם הוא המדד של מורגן סטנלי.

ישראל חושש שכאשר ישראל לא תקוטלג כ"שוק מתעורר", יקטינו המשקיעים הזרים את הנתח שמוקצה לה כיום, בהיותה חלק ממדדי השוקים המתעוררים. לעומת זאת, חלקה של ישראל במועדון החדש שתיכנס אליו - של המדינות המפותחות - יהיה קטן בהרבה.

זהו הסבר פיננסי ארוך לתופעה פשוטה מאוד: כראש לשועלים (השווקים המתעוררים) ישראל נראית טוב מאוד. ואולם בתוך עדת האריות - היא זניחה ולא תעניין אף אחד.

אבל מי שיתעמק יגלה כי הבעיה של ישראל מורכבת יותר: גם בתוך עדת השועלים - ישראל רחוקה מלהיות הראש. רמת החיים בישראל אמנם גבוהה משמעותית מרוב חברות מועדון זה, אבל קצב הצמיחה של ישראל נמוך משמעותית מזה של החברות הבכירות במועדון.

אפשר להתווכח על הסיבות שהביאו את ישראל לפיגור משמעותי בביצועיה הכלכליים בעשור האחרון מול העולם ועל התרופות הכלכליות המתאימות. אבל דבר אחד בטוח: ישראל רחוקה מפתרון בעיותיה המקרו-כלכליות. הניסיון לזנוח את השמירה על התוואי היורד של הוצאה ציבורית עלול לעלות לנו ביוקר, כאשר המוסיקה בחגיגת הגאות, עודפי הנזילות והצמיחה הגלובלית תיפסק או תשנה את סגנונה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker