באוצר דורשים לפרק את קרן קיסריה; אברהם ביגר: "למדינה אין מושג מהחיים שלה" - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

באוצר דורשים לפרק את קרן קיסריה; אברהם ביגר: "למדינה אין מושג מהחיים שלה"

קרן קיסריה, שמחזיקה בקרקעות היקרות בישראל, קיבלה פטור גורף ממסים בתמורה להעברת רווחיה לאוניברסיטאות; הפטור סייע לקרן לצבור בקופתה 700 מ' ש', אבל התרומות מגיעות בעצלתיים; ירון זליכה מנסה לפרק את הקרן חרף התנגדותו של השותף, משפחת רוטשילד, ונציגה אברהם ביגר

אברהם ביגר הוא מהמנהלים המוערכים בקבוצת איי.די.בי אחזקות. בנובמבר 2006 הוא מונה לתפקיד יו"ר ומנכ"ל חברת מכתשים אגן, לאחר שהוביל תהליך הבראה מוצלח בחברת מכתשים אגן וביסס את מעמדה כמובילה בשוק קמעונות המזון.

ביגר פחות מוכר כמי שמכהן כסגן יו"ר קרן קיסריה - תפקיד שאותו הוא ממלא מאז 1999. הקרן, בבעלות שווה של מדינת ישראל ומשפחת הברון דה-רוטשילד, מעולם לא נחשפה לציבור, וביגר דבק בתפקיד למרות העומס הניהולי הרב שמוטל עליו באיי.די.בי, כיו"ר וכמנכ"ל חברת מכתשים - היצרנית הגדולה בעולם של חומרי הדברה גנריים.

באחרונה מצא עצמו ביגר בעימות עם החשב הכללי במשרד האוצר, ירון זליכה - דמות שנויה במחלוקת שאינו חושש להתעמת עם בכירי הסקטור הפרטי כל אימת שנראה לו שהם מאיימים לקפח את הקופה הציבורית.

העימות בין השניים הוא נקודת השפל ביחסים המורכבים והטעונים בין בעלי מניותיה של הקרן: מדינת ישראל מצד אחד ומשפחת רוטשילד שאותה מייצג ביגר מאידך. מקורו של הסכסוך בטענות המדינה כי הקרן אינה ממלאת את ייעודה - למרות הטבות ופטורים משמעותיים שהוענקו לה. ואולם, המאבק האמיתי הוא למעשה על השליטה במאות מיליוני השקלים שנצברו בקרן.

710 מיליון שקל בקופה

הדו"ח הכספי של קרן קיסריה עשוי לספק הסבר חלקי מדוע ביגר ממשיך לכהן בתפקיד חסר חשיפה ציבורית במשך שמונה שנים, תקופה שבה הספיק לכהן בתפקידי ניהול בכירים במגזר העסקי ולעזוב אותם לטובת תפקידים חדשים.

קרן קיסריה מחזיקה בקופתה 710 מיליון שקל כולל אחזקות במזומנים, קרנות נאמנות, מניות, איגרות חוב להמרה, פקדונות לזמן ארוך בבנקים והשקעות בקרנות הון סיכון. מלבד נכסיה הנזילים, הקרן מחזיקה בקרקעות שהוערכו במיליארדי שקלים.

הקרן הוקמה ב-1962 על-פי הסכם לשיתוף פעולה בין המדינה לבין הברון ל-15 שנה, שחודש כמה פעמים. בהסכם נקבע כי רווחיה ייועדו לקידום ההשכלה הגבוהה בישראל. חברת פיק"א, שייסד הברון אדמונד דה-רוטשילד, העבירה לקרן 30 אלף דונם בקיסריה, שהוחכרו ב-1921 ל-200 שנה - כולל אופציה להארכה על ידי ממשלת המנדט.

החכרת הקרקעות נעשתה על-ידי ממשלת ישראל, היורשת החוקית של ממשלת המנדט, בנובמבר 1962, כשחתמה על שטר חכירה ל-100 שנה עם אופציה להארכה ב-100 שנה. המדינה הלכה צעד נוסף לקראת הברון דה-רוטשילד כשפתרה סכסוך קרקעות באזור קיסריה בדרך יצירתית: היא הפקיעה את קרקעות המריבה, והחכירה אותן לקרן בנימוק שההפקעה וההחכרה ימנעו עיכובים בפיתוח הקרקעות ביישוב כתוצאה מעיכובים במתן חוזה חכירה לפיק"א על הקרקעות הנוספות.

נכסי המקרקעין העצומים שהועמדו לרשות הקרן היו אמורים לשמש אותה כמקור לקידום ההשכלה הגבוהה ולעיסוק בפיתוח קיסריה. המטרה הנעלה שהוצבה בפני הקרן סיפקה לגיטימציה להנחות ולהקלות משמעותיות. הקרן פטורה מתשלום מס הכנסה על רווחיה ומס שבח על קרקעותיה - וזאת, מבלי שהפטור החריג יעוגן בחוק. פטורים אלה זיכו את המדינה ב-50% ממניות הקרן, בעוד משפחת רוטשילד מחזיקה במחצית השנייה.

זיכרון הדברים מ-1958, שקדם לחתימה על מזכר ההתאגדות של קרן קיסריה, קבע שלאף רשות מקומית לא תהיה סמכות על אדמות קיסריה. הקרן - באמצעות החברה לפיתוח קיסריה שבבעלותה המלאה - לא רק מחזיקה בשליטה באדמות היישוב אלא גם ממלאת חלק מתפקידיה של הרשות המקומית כמו פינוי אשפה ופיתוח סביבתי. בשל כך היא פטורה גם מתשלום מסים עירוניים כמו ארנונה והיטלים שונים שחברות נדל"ן אחרות נדרשות לשלם.

תושבי קיסריה אינם משלמים ארנונה, אלא דמי שירותים לחברה לפיתוח קיסריה. זאת, בעלות נמוכה יחסית לארנונה שמשלמים תושבי אזורי יוקרה אחרים במרכז - ואף שרובם נמנים על פלח האוכלוסייה האמיד ביותר במדינה.

לשבחו של ביגר ייאמר שקיסריה מספקת שירותים ברמה טובה, והיישוב נראה מושקע ומטופח. "אין סיבה לגבות תשלום גבוה יותר", טוען ביגר. "אנחנו מקיימים מערכת עירונית על-פי עקרון אחד: המערכת צריכה להיות מאוזנת. אנחנו לא מרוויחים על התושבים".

תרומה צנועה

קרן קיסריה יצאה לדרך כשבאמתחתה נכסי מקרקעין, שערכם השביח והלך עם השנים בקצב מהיר, ועם הטבות מס מן הגורן ומן היקב, ואולם התוצאות היו מאכזבות. משרד האוצר, ואחריו מבקר המדינה, בדקו ומצאו שהקרן מנצלת את ההקלות שניתנו לה - אבל קופצת את ידה בכל הקשור להתחייבויותיה לתמיכה בהשכלה הגבוהה.

ב-1989, שנתיים לפני המועד האחרון שבו הוארך תוקפו של ההסכם לשיתוף פעולה בין המדינה לבין הקרן, המליץ היועץ המשפטי של משרד האוצר לבחון את ההסדר נוכח רמת מימוש המטרות והפסד ההכנסות ממיסוי. ואולם, שר האוצר אז, שמעון פרס, החליט להאריך את ההסכם עד 2022.

ההסכם המעודכן קבע שהקרן תתרום מדי שנה 67% מהתשואה שתשיג על נכסיה הכספיים או 2 מיליון דולר - לפי הגבוה מבין השניים. כמו כן, הותר לה לכלול תרומות למוסדות חינוך בקיסריה במכסת התרומות המחייבת.

אלא שדו"ח מבקר המדינה מ-2000 גילה שהקרן מתקשה לעמוד אף ביעדים הצנועים שהוצבו לה. הקרן תרמה 8 מיליון דולר בין 1989 ל-1998 - רק מחצית מהסכום שהיתה צריכה לייעד לתרומות ו-25% פחות ממה שהקרן עצמה אישרה לשלם.

עם השנים, ובחסות הפטור ממסים, הוסיפו נכסי הקרן לצמוח. המזומנים נערמו בקופתה והרווחים הצטברו ל-625 מיליון שקל, בעוד שמצבם הכספי של המוסדות להשכלה גבוהה בישראל, שאמורים ליהנות מרווחי הקרן, מידרדר והולך.

לצד אי-העמידה ביעדי התרומות, שהיו הבסיס לפטורים הנדיבים שקיבלה הקרן, גילה המבקר מספר רב של ליקויים אחרים: הקרן לא ניהלה רישום מדויק של הקרקעות שבבעלותה, והציגה אותן בערך סמלי של 1,000 שקל. היתה קיימה זיקה בינה לבין בנק כללי (לימים, יו-בנק), שבשליטת משפחת דה-רוטשילד - אף שהתנאים המסחריים שלו זכתה בבנק לא היו מיטביים. אגב, לימים נמכר הבנק והוא נשלט כיום על-ידי הבנק הבינלאומי.

המבקר מצא עוד כי המדינה לא מינתה דירקטורים מטעמה; כי הקרן חישבה באופן לא נכון את התשואה ששימשה בסיס לתשלום התרומות למוסדות החינוך; שלא שילמה דמי חכירה למינהל מקרקעי ישראל; וכי סיפקה הנחות תמוהות ברכישת קרקעות.

לדעת משרדי הממשלה האחראיים על הפיקוח והקשרים עם הקרן, הדו"ח הקשה לא שיפר את תיפקודה באופן משמעותי. "הקרן לא מימשה את מטרותיה", כתבו החשב הכללי זליכה ומנהל רשות החברות, אייל גבאי, במכתב למשרדי הממשלה. "במהלך השנים הקרן צברה קופת מזומנים עצומה, אך תרמה סכומים זניחים יחסית לסכומים שנצברו בקופתה.

"ב-2005 חילקה קרן קיסריה 29 מיליון שקל - פחות מ-5% מנכסיה הכספיים. תשואה שנתית זניחה ביחס להון של הקרן שהושקע בה כדי שיחולק לציבור".

חלוקה זניחה היתה גם ב-2006 שבה חילקה הקרן 36.5 מיליון שקל - 5.5% בלבד מהיקף הנכסים הכספיים שהחזיקה בתחילת השנה - וזאת באחת השנים הטובות שידעה הבורסה.

סבסוד לעשירון העליון

התשואה שהשיגה הקרן על השקעותיה נראית נמוכה נוכח התשואות שנרשמו באפיקי ההשקעה העיקריים ב-2006 (עלייה של 13% במדד תל אביב 100, ועלייה של 4.8% במדד איגרות החוב הכללי), ונוכח ההרכב של נכסי הקרן ש-19% ממנה הושקעו במניות, איגרות חוב להמרה וקרנות נאמנות, ועוד 3.5% בקרנות הון סיכון כמו פיטנגו, גיזה, קונקורד ופימי.

הניהול הבינוני של ההשקעות והתרומות השוליות ביחס לרווחי הקרן לא היו מקור התסכול היחיד של גבאי, זליכה ונציגי המדינה לאורך השנים. משום שהבעלות קיסריה מתחלקת בחלקים שווים בין המדינה לבין הברון דה-רוטשילד, הקרן אינה נחשבת חברה ממשלתית אלא חברה מעורבת - ולכן סמכויות הבקרה של המדינה עליה מצומצמות. הדו"חות הכספיים שלה לא תמיד היו נגישים לרשות החברות הממשלתיות, והדירקטורים שהמדינה מינתה מטעמה לא תמיד סיפקו לה אותם.

המבנה השוויוני של הבעלות בקרן סיפק לכל אחד משני בעלי המניות כוח שווה בדירקטוריון מבלי שנקבע בתקנונה מנגנון הכרעה. לכל אחד מבעלי המניות ניתנה למעשה זכות וטו על החלטותיה. המדינה, שסיפקה לקרן הטבות בשווי מאות מיליוני שקלים במשך שנים, אף אינה יודעת מה שוויה הכלכלי של הקרקע שבבעלות החברה, שבה היא מחזיקה ב-50% מהמניות.

מתן ההטבות לקרן קיסריה באמצעות פטור ממס שקול במהותו לתמיכה שהמדינה מזרימה לגופים מתוקצבים. אלא שבניגוד לתמיכה במזומן, שצריכה להינתן על בסיס שוויוני ובלתי מפלה, הפטור ממס לקרן קיסריה - שאינו כרוך בזרימת מזומנים מהכיס הציבורי - חמק מביקורת ציבורית הדוקה יותר.

זליכה וגבאי הציעו לשנות את מעמד הקרן, והסבירו כי מסמכי ההתאגדות ומבנה השליטה והניהול שלה, מונעים את חלוקתם של רווחים עצומים שנצברו בקופתה למטרות הציבוריות שלשמן הוקמה. בנוסף טענו, כי היא אינה יוצרת תמריצים למכירת קרקעותיה. מאידך, הקרן ממשיכה ליהנות מפטורים ומתשלומים בתקופה של קיצוץ בתקציב המדינה ובתקציב ההשכלה הגבוהה.

ההטבות לקרן צורמות עוד יותר לנוכח ההערכה שתושבי קיסריה משתתפים בשיעור נמוך יחסית בעלות השירותים שהם מקבלים. כך עשויה הקרן, באמצעות החברה לפיתוח קיסריה, לסבסד את עלות השירותים בעבור התושבים שרובם משתייכים לעשירון העליון - וכל זאת על חשבון התרומות לאוניברסיטאות.

לתבוע ריבונות

זליכה וגבאי הציעו לפרק את הקרן, לבטל את ההטבות והפטורים, לצרף את קיסריה לרשות מוניציפלית, ולחלק את עודפי המזומנים שנצברו בקרן בסכום שלא יפחת מ-600 מיליון שקל כתרומות להשכלה גבוהה.

ביטול הפטורים הוא מהלך קל יחסית, שכן הם אינם מעוגנים בחוק ולכן די בחוזר של נציבות מס הכנסה או בהחלטת ממשלה כדי לבטלם. ואולם, היוזמה של גבאי (שפרש בינתיים) ושל זליכה לא התקדמה מאז שנשלחו מכתבים לשר האוצר אברהם הירשזון, לשר מאיר שטרית, לשר הפנים רוני בר-און ולשרת החינוך יולי תמיר.

עתה נותר לראות אם יקום פוליטיקאי שיעז לצאת נגד אחד המנהלים החזקים בקבוצת איי.די.בי, לשלול מהברון דה-רוטשילד הטבות מס חסרות תקדים בהיקפן, ולהשיב את קיסריה - על אדמותיה וחברת הפיתוח שלה - לריבונותה המלאה של מדינת ישראל. האפשרות השנייה היא כי היישוב היוקרתי יוסיף להתנהל כמדינה נפרדת עד 2022, על-פי ההסכם האחרון שנחתם בין הקרן למדינה, כפי שביגרמעוניין ביגר שיקרה.

ביגר: "אין סיבה בעולם לחלק את כל הכסף"

מאברהם ביגר נמסר בתגובה: "קרן קיסריה שילמה למדינה את כל המגיע לה. למדינה אין מושג מהחיים שלה. קרן קיסריה והחברה לפיתוח קיסריה שילמו את כל המסים ב-1958, כשהקרן נוצרה, והמדינה קיבלה 50% מהקרן ומהחברה ללא תמורה.

"הקרן והחברה נוצרו כשמשפחת רוטשילד תרמה למדינה את כל חברת פיק"א, 500 אלף דונם אדמות מדן ועד מזכרת בתיה כולל זכרון יעקב וראשל"צ, ללא תמורה. זאת מתוך מחשבה שעם הקמת המדינה תפקיד פיק"א הסתיים.

"משפחת רוטשילד התנתה את הסכמתה להעביר את הקרקעות למדינה ללא תמורה, בתנאי אחד בלבד: אזור קיסריה יישמר כאזור מיוחד שפירות הפיתוח שלו יחולקו כתרומות, והמדינה תהיה בעלת 50% מהזכויות בו. ההסכם קובע כיצד מחולקים רווחי הקרן: 2 מיליון דולר לשנה או שני שליש מהרווחים לפי הגבוה.

"עכשיו זליכה וגבאי לא חושבים שזה מספיק טוב. נכון שהצטברו בקרן כספים, אבל למה לחלק אותם? יש הסכם שתוקפו עד 2022 וקובע את דרך הפעולה של הקרן, ואין סיבה בעולם לחלק את כל הכסף. אני מתנגד לחלוקת הכסף משום שאני חושב שהדבר האחרון בעולם שמדינת ישראל צריכה הוא לזרוק מכאן את הברון דה רוטשילד. משפחת רוטשילד היתה הבסיס הכלכלי של העלייה הראשונה, ועכשיו באים ואומרים להם 'תביאו כסף או שתלכו הביתה'. אני לא חושב שנכון לעבוד כך.

"אמרתי לנציגי המדינה: 'אנחנו בסיטואציה לא ברורה. אנחנו מוכנים לתת לכם כסף ואתם תצאו מהחברה, ותעזבו אותנו בשקט'. התחיל דיון באיזה סכום מדובר, אבל המדינה רצתה לשמור על מניית זהב בחברה. אמרתי להם: 'חבר'ה, אין מצב שגם תהיו מחוץ לחברה, וגם תגידו לנו מה לעשות. בזה הדיון על רכישת מניותיה של המדינה הסתיים, לשלב של הערכות שווי לא הגענו, ומאז הגישה של המדינה היא 'תביאו יותר כסף'".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#