המוזיקאים צריכים הכנסות, הקהל זקוק לריגושים - ותעשיית ההופעות הפכה לאפיק אטרקטיבי להשקעה - שוק ההון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המוזיקאים צריכים הכנסות, הקהל זקוק לריגושים - ותעשיית ההופעות הפכה לאפיק אטרקטיבי להשקעה

הירידה במכירות אלבומים הפכה את ההופעות החיות למקור ההכנסה העיקרי של המוזיקאים ■ חברת לייב ניישן נהפכה לשחקנית המשמעותית בענף בעקבות חוזים עם אמנים מובילים, שליטה באתר הכרטיסים טיקטמאסטר ובעלות על אולמות ברחבי העולם

6תגובות
הופעה של קולדפליי בגרמניה. האינטרנט הרג את מכירות הדיסקים
Jens Meyer/אי־פי

1993 היתה שנה חזקה יחסית להופעות של אמנים מחו"ל בישראל: מדונה, מייקל ג'קסון וגאנז אנד רוזס — השמות החמים של עולם הרוק הופיעו בפארק הירקון ומשכו יחדיו יותר מ–230 אלף צופים. המעריצים בישראל זכו לחוויה חד־פעמית ונדירה, וכל זה בעידן שבו MTV רק נכנס לישראל, ומייסדי יוטיוב עוד היו בחטיבת ביניים.

כיום המצב שונה. כמעט כל הופעה של אמן גדול עולה במלואה לרשת וזמינה לצפייה. ועדיין, כשגאנז אנד רוזס, להקת רוק אמריקאית, הופיעה פעם נוספת בישראל, לפני כחודשיים, הגיעו 60 אלף צופים לצפות באקורד הסיום של סבב ההופעות העולמי שלהם.

שוק ההופעות של אמני מוסיקה פורח בשנים האחרונות. הלהקות ממלאות אצטדיונים. במחצית הראשונה של 2017 הגיעו ההכנסות ממכירת כרטיסים ל–50 סבבי ההופעות הגדולים בעולם לכ–2 מיליארד דולר — צמיחה של 34% לעומת התקופה המקבילה ב–2016. אפשר לזהות את הפריחה גם בישראל; מלבד גאנז אנד רוזס, בקיץ האחרון הגיעו לכאן רדיוהד, אירוסמית', בריטני ספירס, ג'סטין ביבר ואחרים, והצליחו לסחוף עשרות אלפי צופים בכל הופעה.

לחלק מההופעות האלה אחראית בלוסטון גרופ, חברה ישראלית שהוקמה ב–2014 על ידי גיא בסר ושי מור יוסף. לפני כחצי שנה קיבלה החברה דחיפה משמעותית, כשחלק גדול ממניותיה נרכש על ידי לייב ניישן, החברה המובילה בעולם בתחום הפקת הופעות הענק.

גיא בסר (מימין) ושי מור
יוסף, בלוסטון
גרופ
דודו בכר

לייב ניישן האמריקאית פועלת באופן עצמאי ב–12 השנים האחרונות, לאחר שפוצלה ב–2005 מקליר צ'אנל, רשת תחנות רדיו, והונפקה בבורסה בניו יורק. מאז הניבה המניה תשואה שנתית ממוצעת של 10.5%. ואולם את הקפיצה הגדולה שלה שלה עשתה החברה החל מ–2010, אז רכשה את אתר מכירת הכרטיסים Ticketmaster (טיקטמאסטר) האמריקאי, שמוכר כרטיסים להופעות, הצגות ואירועי ספורט.

המניה של לייב ניישן עלתה פי חמישה בשבע השנים האחרונות, ושווי החברה הוא 8.5 מיליארד דולר. עם זאת, היא נסחרת במכפיל הכנסות נמוך מאוד של 0.9 על ההכנסות החזויות ל–2017. הרווחיות שלה נמוכה מכיוון שהיא פועלת בתחום עם הוצאות כבדות. ואולם הרווח לפני הוצאות ריבית, מסים, פחת והפחתות (EBITDA) החזוי ב–2017 הוא 725 מיליון דולר, כך שמכפיל ה–EBITDA הוא 13, שזהו כבר מכפיל גבוה יחסית.

ההחלטה של לייב ניישן לרכוש נתח מחברה ישראלית אינה טריוויאלית. השוק המקומי קטן, מספר האצטדיונים והפארקים שיכולים לשמש להופעות גדולות נמוך מאוד, והעלויות של הטסת האמנים והציוד גבוהות יחסית. כדי להבין את ההחלטה, צריך להתעמק במאפיינים של עולם המוזיקה ובאופן שבו פועלת לייב ניישן.

האינטרנט מוציא את האנשים מהבית

נוהרים להופעות מכירות כרטיסים להופעות מוזיקה גדולות בצפון אמריקה, במיליארדי דולרים

כל מי שנולד לפני שנות ה–2000 זוכר את חוויית העלייה לרגל לחנות דיסקים (או תקליטים) בכל פעם שהאמן האהוב עליו שיחרר אלבום חדש לשוק, ואת הבקשה להאזין לשניים־שלושה שירים, שבסופם יחליט אם לרכוש את האלבום. בהזדמנות הראשונה שבה הם יכלו להאזין לאלבום במלואו, המעריצים עקבו אחר חוברת המלים, וגיבשו חוות דעת מגובשת יותר על האלבום.

החוויה הזאת כבר לא קיימת כיום. האמנים עדיין מוציאים דיסקים, אך הגישה אליהם מתבצעת באמצעים דיגיטליים, כמו יוטיוב או אפל מיוזיק וספוטיפיי, אפליקציות שמאפשרות גישה למגוון רחב של מוזיקה עבור דמי מינוי. המהפך הזה השפיע על תעשיית המוזיקה. מקור ההכנסות של האמנים השתנה, וגם המעריצים החלו לשאוב את ההתרגשות שלהם ממקורות אחרים, ובראשם ההופעות החיות.

"הטכנולוגיה הציבה את האמנים בפני בעיה, מכיוון שאנשים שומעים מוזיקה, ואף אחד לא קונה אלבומים. פעם אמן היה מוציא אלבום ואז יכול לישון בשקט במשך כמה שנים מההכנסות. כיום הוא צריך לצאת לסבב הופעות עולמי בכל שנתיים. זה מה שהחיה את תעשיית ההופעות ופיתח אותה בכל העולם", הסבירו בסר ומור יוסף מבלוסטון גרופ.

שמוליק קרפף, אנליסט מניות חו"ל במערך הייעוץ בהשקעות של בנק לאומי, מצביע על היתרון הטמון בשירותים כמו אפל מיוזיק וספוטיפיי: "תהליך הדיגיטיזציה של תעשיית המוזיקה ב–6–5 השנים האחרונות הנגיש את המוזיקה לכולם, וכיום אנו חשופים לה באופן מיידי וזול יותר. הגידול בחשיפה מעודד את הצרכנים ללכת למופעים פיזיים. בכלל, אני חושב שהצריכה הפרטית של הופעות, בעיקר בקרב דור ה–Y (ילידי שנות ה–80 וה–90), נהפכת לדבר משמעותי יותר ולגיטימי כחלק מהצריכה הכללית. מגמה נוספת שתומכת בגידול בהכנסות מהופעות היא העובדה שחלק ניכר מהצופים הם תיירים. ירידה במחירי הטיסות מאפשרת לטוס במיוחד להופעות".

הצמיחה של ענף ההופעות החיות באה לידי ביטוי בתוצאות של לייב ניישן. לפי תחזיות האנליסטים, החברה צפויה להציג ב–2017 הכנסות של 9.5 מיליארד דולר — עלייה של 14% לעומת 2016. בחמש השנים האחרונות צמחו הכנסות החברה ב–10% בממוצע בשנה. עם זאת, הרווח הנקי של החברה נמוך במיוחד — 92 מיליון דולר במחצית הראשונה של 2017. הפער הגדול בין ה–EBITDA לרווח הנקי החשבונאי נובע בעיקר מהפחתות על השקעות שביצעה החברה, וכן על תגמול מבוסס מניות, והוצאות הקשורות לרכישות. כמו כן, לחברה יש הוצאות גבוהות על ריבית בגין החוב שבו היא מחזיקה. החברה אינה מחלקת דיווידנדים, וגם לא מבצעת רכישת עצמית של מניות.

מקורות ההכנסה שלה הם הופעות חיות (67%), מכירת כרטיסים (22%), ייצוג אמנים (6%) וחסויות (5%). לייב ניישן אינה החברה היחידה שפועלת בכל אחד מהתחומים, אבל היא מובילה בכולם. ב–2015 הגיעו למופעים שהיא הפיקה בעולם 63 מיליון איש — יותר מפי ארבעה לעומת החברה השנייה בגודלה בתחום, AEG Live. החברה עורכת 28 אלף הופעות ב–2017, וצופה כי יגיעו אליהם 80 מיליון איש.

ואולם השליטה של לייב ניישן בתחום מתחילה לעורר ביקורת בעולם. בארגון שמייצג 60 פסטיבלי מוזיקה בבריטניה (AIF) קראו באחרונה לממשלה לחקור את השליטה של החברה בתעשיית ההופעות החיות במדינה.

הופעה של ג'סטין ביבר בישראל, במאי האחרון. הצעירים
מוציאים יותר כסף על הופעות
תומר אפלבאום

שולטת בשרשרת ההפקה

לייב ניישן הצליחה לבנות סל שירותים שכולל את מרבית המרכיבים בשרשרת ההפקה של עולם המוזיקה: הסכמים ארוכי טווח עם אמנים בנוגע לזכויות יוצרים, הופעות ואלבומים; בעלות על והשכרה של כ–200 אולמות, מועדונים ואצטדיונים ברחבי העולם; בעלות על יותר מ–180 פסטיבלים ברחבי העולם; בעלות על טיקטמאסטר; הסכמים עם יותר מ–900 נותני חסויות בעולם; ואספקת המזון והמשקאות להופעות, דבר שיכול להוביל לגידול נאה בהכנסות מכל הופעה. בדו"חות האחרונים שלה ציינה החברה כי היא הצליחה להגדיל את ההכנסות ממזון ומשקאות ב–2 דולרים בממוצע מלקוח במחצית האחרונה, נתון שיכול להוביל להכנסות של כ–160 מיליון דולר בסוף השנה. את מכירת המרצ'נדייז' (מוצרים ומזכרות כמו חולצות, כובעים וכוסות) מבצעת חברה חיצונית, שמשלמת ללייב ניישן עבור הזכות לעשות זאת.

"שרשרת ההפקה משפרת מאוד את הרווחיות. יש גם סבסוד צולב. להביא לפה אמן מוביל יכול לעלות 2 מיליון דולר, אך פוטנציאל ההכנסות שלו עשוי להיות רק 1.7 מיליון דולר. הסבסוד הצולב (הכנסות ממזון, עמלות ממכירת כרטיסים ועוד) הוא זה שמאפשר להביא את האמן לארץ. מצד שני, השליטה בשרשרת ההפקה מחייבת להחזיק גם חברת הפקה ולקחת סיכון עם האמנים", מסבירים בסר ומור יוסף.

אחד הסיכונים שאליהם מתכוונים השניים הוא החתימה על חוזים ארוכי־טווח עם האמנים. כך, באחרונה חידשה לייב ניישן את החוזה שלה עם הראפר האמריקאי ג'יי.זי, ותשלם לו 200 מיליון דולר ל–10 שנים. החוזה הקודם שנחתם עמו ב–2008 היה בהיקף של 150 מיליון דולר. האמן מצדו יכול להיות רגוע לגבי עתידו, והחברה מקבלת את הזמן הנדרש לה כדי לבנות אסטרטגיה שיווקית, לחזק את האמן, וליהנות מההשקעה. בעבר חתמה החברה, בין השאר, על חוזים דומים עם מדונה ו–U2. האמנים מצדם מעדיפים לעבוד עם חברה בעלת כיסים עמוקים והשפעה גדולה, וכך לייב ניישן מצליחה לצבור עוד ועוד כוח בתעשייה.

החברה מממנת את ההסכמים האלו בעזרת חוב, שמגיע כיום ל–2.3 מיליארד דולר. כנגד החוב מחזיקה החברה בקופתה 2.2 מיליארד דולר. כשני שלישים מהחוב הוא בנקאי, והשאר מגולם בשתי סדרות אג"ח שייפדו תוך 5–7 שנים. תזרים המזומנים החופשי של החברה גבוה, והגיע ל–890 מיליון דולר בארבעת הרבעונים האחרונים.

לייב ניישן לא תמיד עובדת עם אמנים באופן בלעדי, ולעתים היא רוכשת סבב הופעות בודד. בכל מקרה, היא זו שאחראית לגבש את התוכנית של הסבב — ההופעות עצמן והמיקום שלהן, והיא עושה זאת שנה־שנתיים מראש. החברה מתחשבת בבקשות של האמן, אבל ההחלטה הסופית בידיה, מה שמאפשר לה לנצל את שרשרת ההפקה באופן מיטבי. כך, אם החברה סבורה שיהיה לה קל יותר לשווק הופעה של אמן מסוים בברלין, או שהרווחיות של ההופעה תהיה גבוהה יותר באמסטרדם — היא תקבע את סבב ההופעות בהתאם. גם עומס הופעות בעיר מסוימת והיקף התיירות הצפוי בה עשויים להשפיע על ההחלטה.

הופעה של בריטני ספירס בישראל
אבישג שאר-ישוב

מכירת כרטיסים היא התחום הרווחי ביותר של לייב ניישן. החיבור הישיר לטיקטמאסטר וההוצאות הנמוכות בתחום מאפשרים לפעילות זו לתרום כמחצית מהרווח של לייב ניישן. הפרסום והחסויות אחראים לכשליש מרווחי החברה; הפקת ההופעות לכ–10%; וייצוג האמנים ל–5%.

בסר מוסיף כי עלויות המופע נקבעות בין היתר לפי המדינה שבה הוא נערך. "בארה"ב הלוגיסטיקה פשוטה יותר, ולכן העלויות גבוהות פחות, והאמנים מוכנים לבצע יותר הופעות; השוק האירופי אמנם מתפתח מבחינת הנכונות של אמנים להופיע בו, אך החשש מפיגועים והצורך לאבטח בצורה טובה יותר את האולמות מקשה עליו; אסיה היא שוק מאוד גדול, שגם כן מתפתח, ולייב ניישן פועלת בתשע מדינות ביבשת, בהן הודו, סין, סינגפור ויפן. במארס האחרון קולדפליי יצאה לסבב הופעות שכולו היה במזרח הרחוק", אומר בסר.

מלבד כניסתה לישראל ולמדינות במזרח הרחוק, התרחבה לייב ניישן בשנים האחרונות גם לניו זילנד, דרום אפריקה, דובאי ואבו דאבי. "לייב ניישן רצתה להיכנס לשוק הישראלי כי זה שוק חזק, למרות כל הדיבורים על BDS והזמר רוג'ר ווטרס, שקוראים להטיל חרם תרבותי על ישראל. היא בדרך כלל מזהה שחקן חזק בכל מדינה, שמתאים לה מבחינת התפישה והיכולות, רוקמת קשרים ואז מחליטה אם לרכוש אותו. כשלייב ניישן נכנסת למדינה היא לא עוצרת, ורוכשת חברות הפקה נוספות", הוסיף בסר. הכניסה למדינות נוספות, גם מדינות קטנות כמו ישראל, מספקת לה אפשרויות נוספות בקביעת סבב ההופעות וגמישות גדולה יותר.

המניה כבר לא זולה

עלתה פי 5 מניית לייב ניישן, בדולרים

לפני כחודש הופיעה להקת קולדפליי הבריטית באצטדיון סולג'ר פילד (Soldier Field) בשיקגו. לייב ניישן ניצלה את ההופעה הזאת כדי לעשות ניסוי. היא חברה לסמסונג, ושידרה את ההופעה בשידור חי ב–VR (מציאות מדומה). ההופעה צולמה ב–360 מעלות וצופה עם ציוד מתאים (משקפי VR) יכול היה לצפות בה מזוויות שונות ולדמות מצב שבו הוא נמצא בהופעה. לייב ניישן מתאמצת לקדם את האפשרות הזאת מבחינה טכנולוגית, מה שיכול להיות עבורה בהמשך מקור הכנסה נוסף לכל מי שהחליט שלא לכתת רגליו לאחת מאלפי ההופעות שהיא מפיקה.

מנגד, חברות הטכנולוגיה עשויות לאיים על פעילות החברה: בחודש האחרון פורסמו דיווחים כי פייסבוק ואמזון עשויות לבנות מערכת למכירת כרטיסים, דבר שעשוי לפגוע בפעילות הכי רווחית של לייב ניישן.

המשקיעים כנראה עדיין לא מוטרדים, והמניה נמצאת בשיאה. "המניה לא זולה. התמחור משקף צמיחה דו־ספרתית חזקה, של יותר מ–30%", אומר קרפף, שמציין כי מרבית הכרטיסים להופעות של לייב ניישן ל–2017 כבר נמכרו, ולכן הצמיחה השנה תהיה יותר מ–25%. "גם אם מכפיל המכירות שלה נמוך יחסית — פחות מ–1 — שיעורי הרווחיות של החברה אינם גבוהים, וה–EBITDA (רווח לפני הוצאות ריבית, מסים, הפחתות, ופחת) הוא 7% מכלל ההכנסות — אם לייב ניישן לא היתה כזאת גדולה, היחס הזה היה עומד על משהו כמו 2.5% בלבד", הוא מוסיף. האנליסטים צופים כי ה–EBITDA של החברה יגדל ב–11% בשנה הבאה.

מחיר מניית לייב ניישן כיום הוא 41 דולר. מרבית האנליסטים אמנם המליצו עליה ב"תשואת יתר", אך מחיר היעד המשוקלל הוא 43 דולר — 3.5% בלבד מעל מחיר השוק, דבר שמצביע על כך שפוטנציאל העליות מתחיל להתמעט.

השקעה נוספת בחברה יכולה להיות באחת משתי סדרות האג"ח שלה: היקף הסדרה שנפדית ב–2022 הוא 250 מיליון דולר, הסחירות בה נמוכה והתשואה שלה היא 2.1%; הסדרה שנפדית ב–2024 היא בהיקף של 575 מיליון דולר והמסחר בה ער יותר. התשואה עליה היא 4.15%. שתי הסדרות מדורגות B פלוס. "חברות הדירוג נתנו לה דירוג נמוך מכיוון שהיא משתייכת לענף מסוכן, אבל הדירוג הנמוך עושה לה מעט עוול לטעמי, מכיוון שזו חברה תזרימית", ציין קרפף.

לדבריו, "חברות הדירוג מסתכלות על הרווח הנקי החשבונאי, שהוא נמוך, אבל נראה שהשוק אמר את שלו, ולכן התשואות נמוכות. לדעתי, התשואה על הסדרה הארוכה אינה מלהיבה, אבל בהחלט מפצה על הסיכון, וזו השקעה טובה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם