ההיגיון העקום של מיזוג בנק אגוד עם מזרחי טפחות

מיזוג אגוד עם מזרחי טפחות הוא מהלך שמחזק את המבנה האוליגופולי של שוק הבנקאות בישראל - הוא מחזק את הבנק השלישי בגודלו, והופך אותו עוד יותר גדול ■ מזרחי טפחות בעצמו צמח במשך השנים באמצעות מיזוגים, וזה לא הגדיל במאומה את התיאבון התחרותי שלו

מירב ארלוזורוב
סניף של בנק מזרחי טפחות ברמת השרון
סניף בנק מזרחי טפחות ברמת השרון. "חזקה על הבנק שיידע להעמיד לטובתו בטוחות מתאימות"צילום: עזרא לוי
מירב ארלוזורוב

משרד האוצר הצטרף רשמית לוויכוח על ההצעה למזג את בנק אגוד אל תוך בנק מזרחי טפחות, עם עמדה של אגף התקציבים ששוללת זאת בתוקף. בנייר עמדה, שצפוי להתפרסם רשמית בימים הקרובים, מנתח אגף התקציבים את מאפייני התחרות בשוק הבנקאות בישראל, ומגיע למסקנה — המתבקשת לטעמנו — שההצעה למזג את אגוד ומזרחי טפחות לא רק שלא תקדם את התחרות, כפי שטוען בנק ישראל, אלא אף תזיק קשות.

במידה רבה העמדה של אגף התקציבים מובנת מאליה. הדיון המפלג את הרגולטורים ואת מגזר הבנקאות, אם מיזוג של הבנק הקטן הגדול ביותר בישראל (אגוד) עם הבנק הבינוני הגדול בישראל (מזרחי טפחות) יקדם את התחרות, הוא דיון סרק. אין סיכוי שמיזוג כזה יקדם את התחרות, למרות עמדתה הנחרצת של המפקחת על הבנקים בבנק ישראל, חדוה בר.

בר טוענת טענה כפולה. היא טוענת שכדי שמזרחי טפחות יוכל לאתגר תחרותית את שני הבנקים הגדולים, לאומי והפועלים, הוא חייב להתחזק — ואין כמו בליעת בנק אגוד כדי לחזק אותו. מהבחינה הזאת, בר טוענת שהמיזוג יקדם את התחרות בבנקאות באמצעות החיזוק של מזרחי טפחות. הטענה הנוספת של בר היא שבכל מקרה אין מה להפסיד מהמיזוג, מאחר שבנק אגוד הוא חסר משמעות תחרותית.

הראיה — הבנק קיים עשרות שנים, הוא הבנק הקטן המוביל בישראל, בשבע השנים האחרונות הוא יצא בהצעות מפתות מאוד לציבור הרחב, בעיקר קבלת ריבית על העו"ש, ותכל'ס בשטח לא יצא מכך דבר. הבנק היה ונותר שולי בנתח השוק שלו, ובהשפעתו על התנהלות התחרות הבנקאית בישראל. מהבחינה הזאת, בר טוענת שאובדנו של בנק אגוד לא יזיק לתחרות בבנקאות.

סניף של בנק אגוד. כשל בניסיונות למשוך לקוחות
סניף של בנק אגוד. כשל בניסיונות למשוך לקוחותצילום: שי אפשטיין

שתי הטענות כאחת אינן מחזיקות מים, ואינן עקביות עם המדיניות המוצהרת של ממשלת ישראל — ובנק ישראל בתוכה — בנוגע לעידוד התחרות בבנקים.

ראשית, הטענה כי החיזוק של בנק מזרחי טפחות יאפשר לו להתחרות בבנק הפועלים ובבנק לאומי היא טענה משונה, לאור העובדה שכבר כיום הבנק חזק דיו כדי להתחרות בהם. מזרחי טפחות הוא כיום הבנק השלישי בישראל. הוא עקף בקלילות את בנק דיסקונט, בהיותו הבנק הרווחי ביותר והיעיל ביותר במערכת. הוא מנוהל היטב, ולו היה רוצה להתחרות בדואופול של הפועלים־לאומי, דבר לא היה מונע ממנו לעשות זאת כבר כיום. העובדה שמזרחי טפחות אינו מתחרה בדואופול אינה נובעת מכך שהוא חלש מכדי להתחרות, אלא מכך שהוא אינו רוצה להתחרות.

אין תחרות בשוק אוליגופולי

מדוע מזרחי טפחות אינו שש להתחרות בדואופול הפועלים־לאומי? גם על כך יש תשובה ברורה. פרופ' אבי בן בסט, חבר ועדת שטרום להגברת התחרות בבנקאות, מצביע על מאפייניו של שוק הבנקאות בישראל — שוק של תחרות מעטים, אוליגופול. שוק אוליגופולי הוא שוק שלעולם לא תתקיים בו תחרות של ממש, כי לכל אחד מהחברים המעטים בשוק יש רק מה להפסיד מתחרות כזו.

נניח שאחד מהבנקים משתגע, ומחליט להגדיל את נתח השוק שלו באמצעות הפחתת מחירים. מאחר שהוא שחקן גדול וחזק, המהלך שלו יביא למשיכת לקוחות אליו. מאחר שהוא גדול וחזק, החברים האחרים באוליגופול לא יוכלו להישאר אדישים, והם יצטרכו להיגרר אחריו למלחמת מחירים. סופה של מלחמת המחירים הזאת תהיה שכל החברים בשוק יפסידו — נתח השוק של אף אחד מהם לא ישתנה מהותית, והרווחיות של כולם תרד בשל ירידת המחירים. מאחר שחברי האוליגופול מודעים מראש לתוצאה הזאת, הם לעולם לא יפתחו במלחמת מחירים.

מיזוג אגוד עם מזרחי טפחות הוא מהלך שמחזק את המבנה האוליגופולי של שוק הבנקאות בישראל — הוא מחזק את הבנק השלישי בגודלו, והופך אותו עוד יותר גדול. הסיכוי שבנק מזרחי טפחות, גדול יותר ועם יותר מה להפסיד, ינצל את הגודל שלו כדי להתחרות בהפועלים ולאומי קטן יותר מהסיכוי שמזרחי טפחות יעז לעשות מהלך כזה כיום, והוא בוודאי קטן יותר מהסיכוי שבנק קטן כמו אגוד יעז לבצע מהלך תחרותי של הפחתת מחירים. הוא הרי עושה את זה, כבר שבע שנים, עם ההצעה לקבל ריבית זכות על כספים בעו"ש.

.

כדאי להזכיר היסטורית כי בנק מזרחי טפחות בעצמו צמח במשך השנים באמצעות מיזוגים, וזה לא הגדיל במאומה את התיאבון התחרותי שלו. כלומר, את הפטנט הזה של הגדלת תחרות באמצעות מיזוג הבנקים הקטנים כבר ניסינו, וראינו שהוא הוביל לכישלון חרוץ.

לשמור על השחקנים הקטנים

אם יש סיכוי כלשהו לתחרות בשוק אוליגופולי הרי זה בעיקר בשוליים — מכך ששחקנים קטנים, שאינם חלק ממאזן האימה השורר בין השחקנים הגדולים בשוק, מעזים לאתגר את שיווי המשקל הלא תחרותי עם הצעות תחרותיות מעניינות. כדי שזה יקרה חייבים להמשיך ולשמר את השחקנים הקטנים, כמו בנק אגוד, ולא למזג אותם.

זאת גם התשובה לטענה השנייה של בר — בנק אגוד אכן לא הצליח ליצור מפנה תחרותי בשוק הבנקאות, מאחר שהוא קטן ושולי, אבל זה לא משנה את העובדה שרק בנקים קטנים ושוליים הם אלה שיכולים להכניס תחרות כלשהי במבנה של שוק אוליגופולי. בר בעצמה הרי טוענת זאת: היא התחייבה בפני ועדת שטרום לבצע כל מהלך אפשרי כדי לעודד את הקמתם של בנקים קטנים ומחוללי תחרות, והנה היא לוקחת את הבנק הקטן הגדול ביותר בישראל ותומכת בהכחדתו באמצעות מיזוגו לתוך בנק מזרחי טפחות.

אין ספק שזוהי עמדה המכילה סתירה פנימית, והיא משדרת מסר בעייתי מאוד: איזה יזם יסתכן במהלך הייסורים של הקמת בנק חדש, כשהוא רואה שבנק ישראל מכחיד את הבנקים הקטנים הקיימים בישראל?

חדוה בר
חדוה ברצילום: אמיל סלמן

אין ספק שבר מאוכזבת מביצועיו הירודים של בנק אגוד. זהו אכן בנק בעל פוטנציאל שמעולם לא מומש — אולי בגלל ניהול גרוע, אולי מפני שהמבנה האוליגופולי של הבנקאות בישראל הוא כל כך חזק שקשה מאוד לערער עליו. בכל מקרה, אין שמץ של סיכוי להצליח ולערער את האוליגופול הבנקאי בישראל אלא באמצעות הקמתם של כמה שיותר בנקים קטנים חדשים, ועידוד הבנקים הקטנים הקיימים.

יכול להיות שבנק אגוד, תחת בעלות חדשה ונועזת יותר, יצליח לממש את הפוטנציאל התחרותי שלו, ואולי נדונו לעד להיות שבויים בידיהם של חמישה בנקים חזקים — שניים גדולים, ושלושה בינוניים. ועדיין, אין לנו דרך לייצר לתחרות אלא באמצעות עידוד פעילותם של בנקים קטנים, וכמובן המשך מהלכים להחלשתם של הבנקים הגדולים. ההיגיון העקום של מיזוג של בנק מזרחי טפחות עם בנק אגוד הולך בדיוק בכיוון ההפוך מכך.

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ