לא נסחפתם? על כתפיו הדקות של בנק שולי מונחת התקווה לתחרות בבנקאות

המפקחת על הבנקים תומכת במיזוג מזרחי טפחות ואגוד בתקווה שהבנק המאוחד ייתן פייט לבנקים הגדולים ■ ואולם בסביבת שר האוצר משה כחלון מתנגדים וטוענים: קודם תדאגי שתהיה תחרות, אחר כך תמחקי בנק קטן מהשוק ■ הפתרון האידיאלי: למכור את אגוד לבעלים חדשים שיהפכו אותו לבנק נועז, חדשן ודיגיטלי. יש קונה כזה?

סמי פרץ
חדוה בר, המפקחת על הבנקים
חדוה בר, המפקחת על הבנקיםצילום: עופר וקנין
סמי פרץ

בנק אגוד נהפך בשבועות האחרונים לבן ערובה במחלוקת בין משרד האוצר לבנק ישראל בשאלה אם לאפשר את מיזוגו עם בנק מזרחי טפחות . על פניו, זה מיזוג בין בנק קטן ושולי לבנק בינוני בגודלו, שלא אמור ליצור עימות בין האוצר לבנק ישראל. איש לא יינזק ממיזוג כזה, ואין טעם להעמיס על כתפיו הדקות של אגוד את הציפיות למערכת בנקאות תחרותית יותר. ודאי לא תחת הבעלות הנוכחית שבה מחזיקים יחדיו משפחות לנדאו, מנור ואליהו. מדובר בבעלי מניות שמרנים, "אולד סקול", שלא מתכוונים להפוך את הבנק לשחקן דיגיטלי ועדכני שיכול לעשות דברים בצורה נועזת ושונה.

המחלוקת משקפת מתח בין שני הגופים שעניינו רמת התחרותיות הנמוכה במערכת הבנקאות. מעשית, במערכת הבנקאות הקיימת, מיזוג כזה לא יוסיף ולא יוריד לרמת התחרותיות של הבנקים. ואולם המפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר, טוענת כי המיזוג יחזק את כוחו של מזרחי טפחות ויאפשר לו להיות תחרותי יותר מול שלושת הבנקים הגדולים — הפועלים , לאומי ו דיסקונט . עמדתה משקפת מדיניות רבת שנים של בנק ישראל — לסלק מדרכו בנקים קטנים, שאינם מסוגלים לתת פייט לגדולים ומחייבים משאבי פיקוח יקרים.

מנגד, משרד האוצר בראשות השר משה כחלון, ומשרד הכלכלה בראשות השר אלי כהן, שעמד בראש ועדת הרפורמות של הכנסת, מתנגדים נחרצות. לטענתם, המיזוג יפגע בתחרות, ולעמדתם מסייעים הכלכלן הראשי במשרד האוצר, יואל נוה, ואנשי משק מומחים לענייני בנקאות, ובהם פרופ' אבי בן בסט ודרור שטרום. לחבורה הזו אין מעמד פורמלי בהכרעה אם המיזוג יצא לפועל, מכיוון שזו החלטה הנמצאת בתחום הסמכות של בנק ישראל ורשות ההגבלים העסקיים. אלא שיצירת אווירה המתנגדת למיזוג יכולה כמובן להכשיל את הוצאתו לפועל.

אגוד פלוס מזרחי שווה מזרחי (בערך)

מקור המתח בין האוצר לבנק ישראל נוגע לשאלה מה יקדם למה: הוצאתה לדרך של רפורמת התחרות במערכת הבנקאות שעליה הוחלט בינואר 2017, וכוללת הפרדת של חברות כרטיסי האשראי מהבנקים והורדת דרישות ההון ממי שירצה להקים בנקים חדשים, או המיזוג בין אגוד למזרחי טפחות. בנק אגוד ובעליו הופכים כאן למעשה לבני ערובה: אם תהיה תחרות — ההתנגדות למיזוג תוסר, אם לא תהיה תחרות — ההתנגדות של האוצר תימשך. גם עובדי אגוד הם בני ערובה, אבל מבחינתם המחלוקת הזו טובה, מכיוון שהיא דוחה את הקץ.

עם כניסתו לתפקיד שר האוצר, החליט כחלון לקחת את מערכת הבנקאות כפרויקט ולנסות לחולל בה תחרות. כבר בחתימת ההסכמים הקואליציוניים הוא דרש להכניס אליהם התחייבות של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים. לאחר דין ודברים מול נגידת בנק ישראל, שהתנגדה לכך, הוחלט להקים ועדת בראשות שטרום שתבחן את הדרכים להגברת התחרות בבנקים. הוועדה עבדה במשך שנתיים, ועד מהרה התגלעו מחלוקות גדולות בין עמדת בנק ישראל לעמדת האוצר.

אנשי האוצר ושטרום עצמו דחפו להפרדת כל חברות כרטיסי האשראי מהבנקים והסרת חסמים בפני יזמים שרוצים להקים בנק, הקלות מפליגות בקידום אפליקציות בנקאיות והעברת הפיקוח על חברות כרטיסי האשראי מחוץ לבנק ישראל. המחשבה היתה שכל עוד בנק ישראל מפקח על חברות כרטיסי האשראי הוא לא יאפשר לתחרות אמיתית וחריפה להתפתח.

חלקו הולך וקטן

בנק ישראל נעמד על הרגלים האחוריות וסירב בתוקף להוצאת הפיקוח מידיו. החשש שלו היה שיתפתח "ארביטרז' רגולטורי" — פער גדול בין הדרישות הקפדניות שבנק ישראל דורש ממוסד פיננסי להבטחת יציבותו ובין מה שידרשו גורמים אחרים. המאבק על ההמלצות נמשך לאורך כל עבודת הוועדה ונציגי האוצר ושטרום חשו שבנק ישראל פשוט לא בשל לקדם תחרות.

בסופו של דבר הושגו הסכמות שכללו, בין השאר, הפרדה של שתי חברות כרטיסי האשראי הגדולות מהבנקים (לאומי קארד מלאומי וישרכארט מהפועלים), הורדת דרישות ההון המינימליות מבנקים קטנים מ–400 מיליון שקל ל–75 מיליון שקל, הקמת לשכה לשירותי מחשוב שבה יוכלו להשתמש בנקים קטנים ובכך יוזלו עלויות המחשוב שלהם (עלויות מחשוב נחשבות לחסם יקר במיוחד; בנק אגוד בעצמו רוכש שירותי מחשוב מבנק לאומי) וקידום אפליקציות בנקאיות. מדובר בצעדים מעניינים ומבטיחים, אלא שהפרדת חברות האשראי עדיין לא יצאה לפועל וההבטחות הגדולות להרחבת התחרות רחוקות מלהתממש. באוצר ובוועדת שטרום יודעים היטב שבנק ישראל יכול לשלוט בווליום של התחרות ללא קושי באמצעות הצבת דרישות שונות ומשונות.

בינתיים בן ערובה

קשה מאוד לדרוש מבנק ישראל לאשר בקלות כל יוזמה להקמת בנק — ולא שיש תור ארוך של מתעניינים. בנסיבות האלה, תחרות ממשית תצמח רק אם נראה נחישות של בנק ישראל ופתיחות אמיתית ליצירת זירת בנקאות תחרותית ותוססת. כל עוד זה לא קורה, מצדדי התחרות בבנקאות לא יהיו מעוניינים לתת למפקחת על הבנקים את הפרס של מיזוג מזרחי טפחות ואגוד. הם רואים בזה תשלום על סחורה שעדיין לא סופקה. זה מה שהופך את אגוד לבן ערובה.

שטרום, שמתנגד למיזוג, לא טוען בלהט שאגוד הוא שחקן תחרותי חשוב, אך ההסתכלות שלו היא לא על מערכת הבנקאות הקיימת, אלא על זו העתידית. אם העתיד אמור לכלול בנקים קטנים, תחרותיים, בעלי מאפיינים מיוחדים, הרי שאגוד יכול להיות שחקן כזה תחת בעלים אחרים. לכן הוא מציע להעמיד את בנק אגוד למכירה למשך חצי שנה ולחפש לו בעלים אחרים, שמוכנים להפוך אותו לשחקן ייחודי ומחולל תחרות, במקום לתת לו להיבלע לתוך בנק מזרחי טפחות.

אגוד ניסה להיות שחקן מחולל תחרות בשנים האחרונות באמצעות מבצעים שהעניקו ריבית על היתרה בעו"ש והניבו לו כמה אלפי לקוחות. במושגים שלו זה היה הישג נאה, אבל זה לא שינה את מקומו היחסי במערכת, שהלך וקטן. גם היעילות שלו נחשבת לנמוכה במערכת. זו אחת הסיבות לכך שבנק ישראל מעדיף שהבנק הזה ייעלם לו מהעיניים, ויפה שנה אחת קודם.

שר האוצר משה כחלון
שר האוצר משה כחלון צילום: מוטי מילרוד

אם מסתכלים רק על המספרים, המיזוג בין אגוד למזרחי טפחות לא מבהיל. הוא יחזק את מזרחי טפחות בתחום העסקי ויפחית במידה מסוימת את תלותו הרבה בשוק המשכנתאות (ראו גרף). זה בדיוק מה שהמפקחת על הבנקים רוצה. כך גם יהיו לה פחות בנקים לפקח עליהם, והיא גם תסייע למזרחי טפחות לגוון את עסקיו ולהפחית את התלות בשוק המשכנתאות — שהתנפח בעשור האחרון יותר מכל תחום, ונמצא תחת בקרה הדוקה של בנק ישראל החושש ממשבר בענף.

בנוסף, המפקחת מעדיפה פתרון של מיזוג הבנקים על פני פתרון של פירוק בנק אגוד ומכירת נכסים לכל המרבה במחיר. פתרון כזה יכול להיות קטלני לבנק אגוד, מכיוון שהוא יחסל אותו בן לילה. מי רוצה להשאיר את כספו בבנק שעומד בפני פירוק?

אז איך אפשר בכל זאת לצאת מהפלונטר הזה? הכדור נמצא בידי המפקחת על הבנקים. כדי להסיר את ההתנגדות למיזוג, בר צריכה לשכנע בכנות כוונותיה לפתח את התחרות בבנקאות הן במתן אפשרות לשחקנים חדשים להיכנס לתחום, הן במתן אפשרות להציע יותר ויותר שירותים דיגיטליים ובעיקר בגישה הכללית שצריכה להיות פחות שמרנית.

בשלב ראשון, היא יכולה להכריז שתאפשר למי שירצה לרכוש את בנק אגוד להציע תוכנית ואסטרטגיה עסקית שתהפוך אותו לשחקן שונה ונועז במערכת הבנקאות. היא יכולה להקציב לכך פרק זמן מסוים ובינתיים לקדם את שאר הנושאים שאמורים לשפר את התחרות. אם לא יהיו מתעניינים באגוד (שאינם מזרחי טפחות) אפשר יהיה למזג אותו בתקווה שנראה עד אז ניצנים של תחרות.

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ