פרשת מובילאיי: האם הציבור יכול לתבוע את האוניברסיטה העברית? - שוק ההון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פרשת מובילאיי: האם הציבור יכול לתבוע את האוניברסיטה העברית?

פסיקה ישנה קובעת כי כאשר אדם מחזיק במידע פנים ואסור לו למסור אותו לאחר, הוא אינו רשאי להיכנס עמו לעסקה ■ לדברי משפטנים, ייתכן כי איסור זה חל גם על אמנון שעשוע ■ האוניברסיטה ושעשוע: "האוניברסיטה קיבלה את מלוא התמורה המגיעה לה. הצגת הדברים כאילו ויתרה על מיליוני שקלים מעוותת ולא נכונה"

11תגובות
מובילאיי

פרופ' אמנון שעשוע, ממייסדי מובילאיי, החזיק במידע עודף לגבי עתידה של החברה בעת שהחתים שלושה מראשי האוניברסיטה העברית על מסמך ויתור במארס. שעשוע ידע כי מובילאיי מנהלת משא ומתן מתקדם על מכירתה לאינטל, בשעה שאנשי האוניברסיטה לא ידעו זאת. לדברי עורכי דין המתמחים בדיני חוזים, ייתכן כי במצב כזה לשעשוע אסור היה להחתים את אנשי האוניברסיטה על המסמך.

ה"תרגיל" של החתמת ראשי האוניברסיטה על המסמך, שנחשף ב–TheMarker בשבוע שעבר, מעלה לא מעט שאלות הנוגעות לא רק למעשיו של שעשוע, אלא גם לראשי האוניברסיטה. אלה הצהירו במסמך שהם מוותרים על זכויות, אם יש כאלה, המגיעות לאוניברסיטה, שהיא מוסד המתוקצב על ידי המדינה. ביום ראשון בשבוע שעבר אף החליט הוועד המנהל של האוניברסיטה לא להמשיך בנקיטת הליכים נגד מובילאיי לגביית כספים נוספים, במטרה להחזיר למוסד את שעשוע, שהתפטר על רקע העימות הכלכלי בין מובילאיי למוסד האקדמי.

אם באוניברסיטה עודדו אנשי סגל כמו שעשוע לעסוק גם בפיתוחים שעשויים להפוך למסחריים, ואף להניב לאנשי הסגל רווח אישי, מדוע שיגרו עורכי דין מטעמה ב–27 ביולי מכתב למובילאיי עם בקשה למידע על אנשי האוניברסיטה שהועסקו בחברה? ולחילופין, אם האוניברסיטה סבורה שמגיעים לה כספים ממובילאיי, מדוע התקפלה בפניה?

אוניברסיטה העברית.
אוליבייה פיטוסי

חתימה חרף התנגדות באוניברסיטה

האוניברסיטה העברית סובלת מקשיים כלכליים בשנים האחרונות ומצויה בגירעון אקטוארי כבד של יותר מ–10 מיליארד שקל — כך שכל הכנסה ממובילאיי היתה מסייעת לה. מובילאיי נוסדה על ידי זיו אבירם ושעשוע, בשעה ששעשוע כיהן כאיש סגל באוניברסיטה. הפיתוח הטכנולוגי שלה בתחום התרעה מפני סכנות בעת נהיגה מבוסס בין השאר על מומחיותו של שעשוע בראיית מכונה, שאותה פיתח גם במסגרת תפקידו באוניברסיטה.

במסמך שעליו שיכנע שעשוע את ראשי האוניברסיטה לחתום כמה ימים לפני ההכרזה על רכישת מובילאיי על ידי אינטל תמורת 15.3 מיליארד דולר, מוצהר כי כל מה שפותח על ידי כל עובד של האוניברסיטה בשיתוף פעולה עם מובילאיי — שייך למובילאיי. על המסמך חתמו נשיא האוניברסיטה מנחם בן ששון, הרקטור אשר כהן וסגנית הנשיא באוניברסיטה והמנכ"לית בילי שפירא.

משמעות המסמך היא ויתור של האוניברסיטה על כספים שעשויים להגיע לה בגין הפיתוחים והקניין הרוחני של מובילאיי. הוא נחתם תוך עקיפה של חברת יישום, האחראית על מסחור הטכנולוגיה והפטנטים שמקורם באוניברסיטה, וחרף התנגדות פנימית באוניברסיטה. שעשוע טען בפני ראשיה כי הוא נדרש להציג את המסמך על ידי רשות ניירות ערך האמריקאית (SEC).

"יתרון בלתי הוגן ביחס לאוניברסיטה"

לדברי עו"ד אלרן שפירא בר־אור, מומחה במשפט אזרחי ממשרד שפירא בר־אור מצקין, לפי המתואר ב–TheMarker, "חלה חובה ברורה על שעשוע לגלות את מה שיכול היה לגלות, או לכל הפחות להבהיר כי צפויות התפתחויות ולהעמיד את האוניברסיטה במצב דברים שבו היא יודעת על המשמעות הכלכלית של החתימה. הסוגיה מעוררת שאלות של תום לב במשא ומתן וחובות גילוי לפי דיני החוזים".

את דבריו מחזק ד"ר אורי בן־אוליאל, שבעבר שימש מרצה באוניברסיטה העברית וכיום מרצה לדיני חוזים במרכז האקדמי למשפט ועסקים. בן־אוליאל טוען כי "לכאורה, שעשוע היה מנוע מבחינה משפטית מלהחתים את בכירי האוניברסיטה על מסמך הוויתור, בנסיבות שבהן יש לו מידע פנים המעניק לו יתרון בלתי הוגן ביחס לאוניברסיטה".

את מסקנתו מבסס בן־אוליאל על פרשה דומה, שבה דנה השופטת דליה דורנר בהיותה שופטת בית המשפט המחוזי — ה"פ (מחוזי ירושלים) 1021/86. "באותו מקרה, רוכש מניות העלים לכאורה מידע פנימי ממוכר המניות בדבר ההנפקה הצפויה של המניות בבורסה. המוכר ביקש מבית המשפט כי יצהיר שהקונה הפר את חובת תום הלב בכריתת חוזה. הקונה טען בפני בית המשפט בין היתר כי היה מנוע מלגלות למוכר מידע בנוגע להנפקה הצפויה מפני שמדובר במידע פנים", מספר בן־אוליאל.

אלרן שפירא בר אור

החוק בישראל מגדיר מידע פנים כ"מידע על התפתחות בחברה, על שינוי במצבה, על התפתחות או שינוי צפויים, או מידע אחר על החברה, שאינו ידוע לציבור ושאילו נודע לציבור היה בו כדי לגרום שינוי משמעותי במחיר נייר ערך של החברה או במחיר נייר ערך אחר, שנייר ערך של חברה הוא נכס בסיס שלו". לדברי בן־אוליאל, "דורנר דחתה את הטענה, וקבעה כי אמנם אסור למסור מידע פנים, אך כשהמידע אינו מצוי בידי הצד השני ואף אסור למסור אותו, כך שלבעל המידע יתרון בלתי הוגן, בעל המידע אינו רשאי להתקשר בעסקה".

לדברי בן־אוליאל, "אחת התוצאות המשפטיות היא שמסמך הוויתור שעליו חתמה האוניברסיטה העברית ניתן לכאורה לביטול מכוח דיני החוזים". עורך דין בכיר מסכים, ומוסיף כי "שעשוע היה מנוע מלהתקשר בחוזה זה".

"כל משלם מסים יכול לעתור לבית המשפט"

בתגובה שמסרה האוניברסיטה (תגובה משותפת למובילאיי) על חשיפת המסמך בשבוע שעבר, נכתב כי "האוניברסיטה לא דרשה ואינה דורשת תמלוגים נוספים בעקבות עסקת אינטל". לעת עתה, נראה כי האוניברסיטה אינה מעוניינת בביטול המסמך שעליו חתמה. עם זאת, שפירא בר־אור מסביר כי "יכול להיות שההתקשרות בטלה מעיקרה, שכן לא ברור אם הגורמים המוסמכים באוניברסיטה חתמו כדין על המסמך, ואם עמדו בפרוצדורות הנדרשות לשם אישור העסקה".

עורך הדין הבכיר מוסיף: "כבעלי תפקיד במוסד, חברי הוועד המנהל של האוניברסיטה חבים לו חובת נאמנות. אם יש לאוניברסיטה זכות לבטל את מסמך הוויתור, חובת הנאמנות מצדיקה כי בכירי המוסד יפעילו זכות זו. זאת חובה זהה לחובה של דירקטור או מנהל בחברה".

חברי הוועד המנהל יכולים אמנם לטעון שמוטב היה לאוניברסיטה לחתום על המסמך, למשל כדי לשמור על המוניטין שלה. עם זאת, אומר עורך הדין, "מכיוון שמדובר בסכומי ענק של מיליוני דולרים, לא ברור ששמירת מוניטין גוברת על האינטרס של קבלת הכסף. לא ברור שתיגרם פגיעה ממשית לאוניברסיטה אם תממש את הזכויות לקבלת הכספים, וייתכן שדווקא אי־עמידה של בכירי האוניברסיטה על זכויותיה לקבלת הכספים מהווה פגיעה במוסד".

אם יימצא כי חברי ההנהלה הפרו את חובת האמונים שלהם, קיים קושי לפעול נגדם, למשל באמצעות הגשת תביעה ייצוגית או תביעה נגזרת (תביעה שמגישים בעלי מניות בחברה בשם החברה, אם הם סבורים שהחברה אינה עומדת על זכויותיה). אמנם באחרונה פסק בית המשפט העליון כי אפשר להגיש תביעה ייצוגית נגד חברת החשמל בגין תוספות שכר לא חוקיות ששילמה לעובדיה, שהביאו לכאורה לניפוח של תעריף החשמל. עם זאת, לדברי מומחה לתביעות נגזרות, לא בטוח שאפשר להגיש תביעה דומה נגד האוניברסיטה. "בניגוד למצב שבו בעל מניות תובע את חברה, או הציבור תובע את חברת החשמל, במקרה של האוניברסיטה יהיה קשה להוכיח את הפגיעה בסטודנטים. צריך יהיה לשנות את המצב החוקי כדי ליצור מנגנון שיעזור לפקח על שיקול הדעת של הנהלת האוניברסיטה", הסביר.

שפירא בר־אור טוען כי "לא צריך לפנות לדוקטרינות רחוקות כמו הפרת חובת אמונים", וייתכן כי הדין המתאים קשור דווקא לדיני החוזים. לדבריו, "מכיוון שההסכמים הקודמים שנחתמו בין הצדדים אינם בפנינו, אין לדעת אם האוניברסיטה איבדה בגלל מסמך הוויתור טובת הנאה שהיתה מגיעה לה אלמלא נחתם. אם אכן כך היה, יש עילה חזקה מאוד לביטול ההסכם, וניתן להגיש עתירה ציבורית שתדרוש מבית המשפט לבטל את ההסכם.

"האוניברסיטה אינה גוף פרטי לחלוטין, וחלות עליה חובות מהמשפט הציבורי. אם ימצא בית המשפט כי האוניברסיטה אינה נוקטת אמצעים סבירים כדי להגן על זכויותיה, ייתכן כי ניתן לחייבה לפעול לביטול ההסכמות. מכיוון שזהו גוף הנתמך על ידי המדינה, כל אדם אשר משלם מסים יכול לעתור לבית המשפט בעניין כזה. הסמכות מוקנית כנראה לבית המשפט לעניינים מינהליים, ואולי לבג"ץ, אם יפנו לפני כן למועצה להשכלה גבוהה, וזו תחליט שלא לפעול".

האוניברסיטה העברית, מובילאיי ושעשוע לא השיבו על השאלות שנשלחו אליהם מ–TheMarker לגופן, והסתפקו בתגובה משותפת: "התמורה שהגיעה לאוניברסיטה בגין הקניין הרוחני שפותח על ידי שעשוע הוסדרה בהסכם שנחתם בין הצדדים לפני כ–15 שנה, על בסיס הנהלים של האוניברסיטה ולאחר הליך גישור, שלפיו הוקצו לאוניברסיטה מניות במובילאיי. הסכם זה מיצה את מלוא זכויותיה של האוניברסיטה כלפי שעשוע ומובילאיי. האוניברסיטה מעולם לא הוציאה מכתב דרישה לקבלת כספים נוספים ממובילאיי.

"המכתב שנמסר לשעשוע במארס 2017 משקף נכון את מערכת היחסים החוזית בין הצדדים. האוניברסיטה קיבלה את מלוא התמורה המגיעה לה על פי המתחייב מההסכם, והצגת הדברים כאילו ויתרה לשעשוע על מיליוני שקלים היא מעוותת, לא נכונה ונטולת כל בסיס עובדתי ומשפטי. האוניברסיטה ומובילאיי ממשיכות לשתף פעולה לטובת המחקר המשותף והפריה הדדית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם