גם בשוודיה אין פתרון קסם לפנסיה

שוודיה רצתה ליצור מערכת שתהיה שקופה למבוטחים, ודרכה הם יבינו מה הזכויות שלהם וכיצד הם צוברים אותן. במציאות, השוודים אינם מבינים את המערכת וכאשר יש להם פחות זכויות ממה שחשבו, אין הם יודעים מדוע — והם כועסים

אביה ספיבק
שתפו בפייסבוק
פנים של אישה צבועות בצבעי דגל שוודיה

שוודיה הצליחה ליצור מדינת רווחה שמהווה מודל להתבוננות ולמידה לכל העולם. אחד החידושים שלה היא מערכת של פנסיה תעסוקתית NDC שהוכנסה לשימוש בשנת 2000. אבל לא כל מה שנראה מרחוק טוב, מתוחכם וחדשני ראוי לאימוץ במקומות אחרים. למעשה, הפנסיה בשוודיה הפכה לנושא פוליטי חם ולמקור לאי־ודאות לכלכלה ולחברה השוודית.

איך זה קרה? בשנים 2011–2012 היתה הורדה בפנסיה בשוודיה בכמה אחוזים, בעקבות המשבר העולמי. בהמשך, התברר לשוודים שמי שיעבוד כל חייו במשרה מלאה ויחסוך במערכת הפנסיה החדשה יקבל פנסייה דומה למי שעבד חלקית, ונתמך על ידי מערכת הרווחה. זאת בגלל שפנסיית ה–NDC מהווה קיצוץ בזכויות יחסית לפנסיה שהייתה בתוקף קודם לכן. ולכן השוודים העובדים ממורמרים והנושא הפנסיוני צפוי להיות בראש סדר היום במערכת הבחירות הבאה.

שינוי בזכויות הוא חלק מהסטנדרט במערכות ביטוח לאומי שבהן הצעירים משלמים את הקצבה של הזקנים שפרשו. זו השיטה של הביטוח הלאומי בישראל, וזו גם השיטה השוודית. בעולם מזדקן יש יותר זקנים מצעירים בגלל עליית תוחלת החיים וירידת הילודה. הדבר הטבעי במקרה כזה הוא להקטין את הקצבאות, וזה מה שקורה בשוודיה.

מה רצו השוודים להשיג? מערכת שתהיה שקופה למבוטחים, והם יבינו מה הזכויות שלהם, כיצד הם צוברים את הזכויות ומהו המצב הכולל של מערכת הפנסיה. בשיטת ה–NDC לכל מבוטח יש חשבון, והוא רואה את צבירת הזכויות שלו. הם קיוו שכאשר תהיה הבנה כזו, תיווצר תמיכה פוליטית במערכת הפנסיה החדשה, וכן, כל אחד יוכל לעשות את החשבון שלו לגבי צבירת הזכויות שלו במערכת. הרשות הפנסיונית בשוודיה שולחת מדי שנה במעטפה בצבע כתום בוהק לכל מבוטח את הדו"ח שלו, שבו מפורטים זכויותיו ומצב המערכת, והוא מוזמן להיכנס לאתר של הרשות כדי לקבל תמונה עוד יותר מפורטת. הרשות גם עושה מסע פרסום נרחב סביב משלוח הדו"חות — אין שוודי שאינו יודע מהי המעטפה הכתומה שמכילה את הדו"ח.

האם השוודים פותחים את המעטפה? האם הם קוראים? האם הם מבינים? התשובה היא — לא. ולכן, השוודים אינם יודעים מה הזכויות שלהם, אינם מבינים את המערכת וכאשר יש להם פחות זכויות ממה שחשבו, אין הם יודעים מדוע — והם כועסים. כלומר, התקווה של יוזמי הרפורמה מתנפצת אל מול המציאות: לאזרחים אין יכולת להבין את מערכות הפנסיה שלהם. זהו דבר ידוע בכל העולם: הפנסיה היא עניין מסובך, שנהיר לרואי חשבון וכלכלנים אבל לא לשאר האוכלוסייה. המחקרים מראים כי, היכולת להבין מערכות כלכליות מורכבות לוקה בחסר בכל המדינות. מחקרים נוספים מטילים ספק ביכולת ללמד בכלל את הנושאים המורכבים האלה למי שאינם אנשי מקצוע.

ובכל זאת, שיטת ה–NDC קוסמת לעיתונות ולאנשי המקצוע. מדוע? בזכות שיווק נכון. השוודים הם אמני השיווק, ואיני אומר זאת לגנותם. השם שהם נתנו לשיטה שלהם מהדהד את שיטת הצבירה לפנסיה DC — זאת שפועלת גם בקרנות הפנסיה החדשות בישראל. ב–NDC יש ניסיון לקחת שיטה שאין בה כסף — אין בה צבירה — ולדמות אותה לקרן עם צבירה. אבל זה לא הולך. למה כלכלנים ומשרד האוצר אוהבים את הקרן בשיטת DC? כי היא יציבה באופן טבעי. הזכויות שיש למבוטחים הם בדיוק הצבירה שלהם — לא יותר ולא פחות, לפי החשבון שלהם. בשיטת NDC יש לפרט גם כן חשבון, אבל אין מולו יתרה, כי הרי הכסף שהצעירים חוסכים הולך מיד לפנסיה של הזקנים. הקצבה של הצעיר כאשר הוא עצמו יהיה זקן תלויה בכמה צעירים יהיו בעתיד, וזה לא תלוי בכמה שהוא עצמו הפריש לפנסיה.

פרופ' אביה ספיבק
פרופ' אביה ספיבקצילום: עופר וקנין

אנו חוזרים למסקנה העגומה והריאליסטית: בפנסיה אין פתרונות קסם. היא החוזה הכי ארוך טווח שהפרט עושה עם הקרן שלו: מגיל 24 עד גיל 100. בחוזה כל כך ארוך ומציאות שמשתנה ללא הרף אין פתרונות פלא. גם לא בשוודיה.

הכותב הוא כלכלן באוניברסיטת בן גוריון, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל ומכהן כדירקטור בקרן פנסיה גדולה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker