לאן התגלגלו פיצויי הפיטורים שהיו אמורים להגיע לעובדים?

בחוק ההסדרים הנוכחי נקבע כי פיצויים של יותר מ-32 אלף שקל בשנה יחויבו במס, ובתמורה יועברו פיצויי הפיטורים לרשות העובד - אך הסעיף הזה נעלם מנוסח החוק ■ ההסתדרות: "החוק לא נועד להגן על העובד, אלא לייצר מקור תקציבי"

אסא ששון
מפוטר מליהמן ברדרס, 2008
אסא ששון

חוק ההסדרים הנוכחי, שאושר בכנסת בדצמבר 2016, כלל הכבדה משמעותית במה שנוגע לפיצויי הפיטורים המגיעים לעובדי ישראל: לראשונה נקבע כי פיצויי הפיטורים של עובדים ששכרם גבוה יהיו חייבים במס. הכבדה זו היתה אמורה להיות מלווה ב"גזר" — העברה של פיצויי הפיטורים לרשותו של העובד, כך שיהיו בבעלותו ולא בבעלות מעסיקו. עם זאת, הגזר נעלם מנוסח החוק, ואף שבמשרד האוצר הבטיחו לכנסת לחוקקו, לא חלה כל התקדמות בכך במשך שמונת החודשים שחלפו מאז.

כל עובד בישראל מחויב להפריש 6%–8.3% מהשכרו השוטף כפיצויי פיטורים. הפרשה זו נועדה להגן על העובד במקרה של פיטורים או החלפת עבודה. יחד עם דמי האבטלה, הפיצויים נועדו לסייע לעובדים חסרי תעסוקה עד שימצאו מקום עבודה חדש. בעוד שאת דמי האבטלה משלמת המדינה, את רכיב הפיצויים העובד למעשה משלם לעצמו.

אף שמקור הכסף הוא בשכר של העובד, האחריות על תשלום הפיצויים היא למעשה בידי המעסיק. במקרה שהעובד מפוטר, המעסיק מחויב להעביר לעובד את הפיצויים המגיעים לו — שאמורים להסתכם במשכורת של כחודש על כל שנת עבודה אצל המעסיק. במקרה שהעובד מתפטר — לא חלה על המעסיק חובה לשחרר לידי העובד את רכיב הפיצויים, אף שהכסף הגיע מתוך שכרו של העובד וכבר הופרש. אמנם במרבית מקומות העבודה מקובל כי גם עובד מתפטר מקבל את פיצויי הפיטורים שלו, אך אין חובה כזאת — והדבר משאיר בידי המעסיק שוט מול העובד.

העברת הפיצויים לבעלות העובד היתה אמורה להיעשות באמצעות אימוץ המנגנון שבסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. סעיף זה מאפשר לקבוע באופן וולונטרי כי הפיצויים שייכים לעובד בכל מקרה, בין אם פוטר או התפטר; וכי הפיצויים יהיו רק הסכום שהופקד בפועל — לפי השכר שנצבר לאורך חיי העבודה, ולא לפי השכר האחרון. בהיעדר מנגנון זה, על המעסיק לשלם פיצויים לפי השכר האחרון של העובד, גם אם שכרו במשך רוב תקופת עבודתו היה נמוך יותר.

הכסף שנכנס לחיסכון הפנסיוני של העובד

"להפחית את הטבת המס ל–5% מהשכירים"

עד אישורו של חוק ההסדרים הנוכחי, פיצויי הפיטורים היו הרכיב היחיד בחיסכון הפנסיוני שפטור ממס בכל סכום שהוא. בחוק ההסדרים ביקש משרד האוצר להטיל לראשונה מס הכנסה על פיצויי הפיטורים. הוחלט כי פיצויים של יותר מ–32 אלף שקל בשנה יחויבו במס, לפי המס השולי של העובד. כדי להגיע לרמה כזאת של הפרשה, צריך שכרו החודשי של העובד להתקרב ל–32 אלף שקל בחודש, או לעבור רמה זו.

כשהוצג חוק ההסדרים, ההכבדה החדשה במס לוותה כאמור ב"גזר": הוצע כי פיצויי הפיטורים יעברו לרשות העובד, כך שיוכל לקבל אותם גם אם הוא מתפטר, בכל מצב — למעט במקרה שהעובד מעל בכספי המעסיק או גנב ממנו.

כשהוצגה התוכנית הכלכלית ל–2017–2018, כרך משרד האוצר את שני חלקי החוק זה בזה. לפי מסמך שפירסם משרד האוצר בשנה שעברה, "החיסכון הפנסיוני של עובדים שכירים מורכב משלושה רכיבים שונים: הפרשות העובד לתגמולים, הפרשות המעסיק לתגמולים והפרשות המעסיק לפיצויי פיטורים. נכון להיום, בעלות העובד על הכספים שהופרשו על ידי המעסיק לקופת הגמל לקצבה בגין רכיב הפיצויים אינה חד־משמעית, ובהסכמים מסוימים המעסיק רשאי למשוך חזרה את כספי העובד במקרה שזה התפטר. בכך יש כדי לצמצם את חסכונו הפנסיוני של העובד בשיעור של עד 40%, דבר אשר יפגע משמעותית בהכנסתו בתקופת הגמלאות".

יו"ר ועדת הכספים, משה גפני
יו"ר ועדת הכספים, משה גפניצילום: אוליבייה פיטוסי

באוצר הוסיפו כי "במסגרת התוכנית הכלכלית הוחלט כי כספי הפיצויים שהופקדו לקופת הגמל של העובד יוגדרו כשלו, והמעסיק לא יוכל למשוך אותם חזרה. צעד זה יאפשר לשכירים ליהנות מכספים אלה בגמלאות. כמו כן, נכון להיום ניתנת לפרט הטבת מס במועד הפקדת פיצויי הפיטורים ללא תקרה.

"הטבה זו עומדת בניגוד לתקרות הקיימות בכל אפיקי החיסכון ובניגוד לעיקרון הפרוגרסיביות של מערכת המס הישראלית. לכן, נקבעה תקרה ביחס למתן הטבת המס בשל הפקדת המעסיק לפיצויי פיטורים, כך שפרטים שהשכר המבוטח שלהם גבוה משלוש פעמים השכר הממוצע במשק... ישלמו מס הכנסה על הפרשת המעסיק בעד שכר מבוטח העולה על התקרה האמורה. צעד זה נועד להפחית את הטבת המס ל–5% מהשכירים המרוויחים את השכר הגבוה במשק, וזאת רק על רכיב השכר המבוטח העולה על התקרה האמורה".

מאחר שרכיב הפיצויים מסתכם לרוב בכשליש מסך החיסכון הפנסיוני, בהוראה זו רצה האוצר לוודא כי מי שמושך את כספי הפיצויים לא ימחק לעצמו באחת שליש מהפנסיה. כמו כן, באוצר רצו להבטיח כי המעסיק יהיה מחויב לתת לעובד את המגיע לו.

ההסתדרות: "יוצרים עיוותי מס"

נושא הבעלות על הפיצויים אינו קריטי בעבור מרבית העובדים — אבל לעתים הוא הופך לכזה. למשל, במקרה שבו חברה נסגרת, העובדים שלה עלולים למצוא את עצמם מול שוקת שבורה כשהם מבקשים לקבל את כספי הפיצויים שלהם: הכסף אמנם קיים, אבל העובדים לא יכולים להגיע אליו שכן המעסיק כבר לא קיים.

המפקחת על הביטוח, דורית סלינגר
המפקחת על הביטוח, דורית סלינגרצילום: אמיל סלמן

כשהדיון בפרק זה בחוק ההסדרים הגיע לוועדת הכספים של הכנסת, אושרה הטלת המס על הפיצויים — למרות התנגדות עזה מצד האופוזיציה. עם זאת, הסעיף שקבע כי פיצויי הפיטורים יעברו לבעלות העובד נעלם מהצעת החוק. חברי הכנסת, שהבינו את חשיבות הנושא, תהו מדוע — ובמשרד האוצר הבטיחו להם כי הסעיף ייחקק בנפרד. מאז, כאמור, דבר לא קרה.

מקורות המעורים בהתגלגלות העניינים בנושא ציינו כי אף שארגוני המעסיקים הסכימו להעברת פיצויי הפיטורים לבעלות העובדים, אחד הגופים שלא ראה את הנושא בעין יפה הוא ההסתדרות. לדבריהם, ההסתדרות מעדיפה לדאוג לתנאים הסוציאליים של העובדים בעצמה, כלומר להשאיר לעצמה את היכולת להגיע להסכמות על חוק זה במשא ומתן שהיא תנהל מול המעסיקים — ובכך תזקוף הישג לעובדים.

יו"ר אגף הפנסיה בהסתדרות, מיה אלטרמן־פרי, אמרה בדיון בוועדת הכספים שנערך בנובמבר האחרון: "זה לא חוק של הגנה על זכויות עובדים, אלא (נועד) לייצור מקור תקציבי... רק תהיה פגיעה בחיסכון ולא מעבר, וגם יגרום למיסוי כפול על העובד גם במהלך הדרך וגם בסופה. זה יוצר עיוותי מס. זה שיש לך משכורת גבוהה בחלק מהדרך, לא מבטיח לך הרבה בסוף הדרך — למשל אקדמאי שמתחיל לעבוד מאוחר או היי־טקיסט שמרוויח הרבה בשנים הראשונות ואחר כך מובטל או מרוויח פחות".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker