להפוך את הדירקטור החיצוני לדירקטור בלתי תלוי - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

להפוך את הדירקטור החיצוני לדירקטור בלתי תלוי

פרשת בזק חשפה שוב עד כמה הדירקטוריונים בישראל נכנעים לדעתו של בעל השליטה, גם כשמכהנים בהם דירקטורים חיצוניים ■ הצעה חדשה מנסה לחזק את האי תלות של הדירקטורים החיצוניים, בכך שהם יתמנו לתפקידם על ידי הציבור - ולא על ידי בעל השליטה ■ ההצלחה תהיה תלויה בתפקוד של הגופים המוסדיים

6תגובות
שאול אלוביץ'
אייל טואג

ימים קשים עוברים על חברי דירקטוריון בזק, שראו בתוך כמה שבועות שני יו"רים של הדירקטוריון מובלים לחדרי החקירות.

במקרה של היו"ר הזמני, דוד גרנות, שעוכב אתמול לחקירה במסגרת הפרשה שבה חשוד בני שטיינמץ, חברי הדירקטוריון יכולים אמנם להתנחם בכך שהפעם החשדות אינם נוגעים לחברה עצמה, אך זוהי נחמת שווא. החשדות במקרה של היו"ר הקודם, שאול אלוביץ', הם חמורים דיים, ובמקרה זה עולה תמיהה מהתנהולתם של חברי הדירקטוריון, שבחרו לעצום עיניים נוכח עסקות בעלי עניין תמוהות.

דירקטוריון בזק יצטרך לעשות בדק בית בכל מקרה. השאלות הקשות לנוכח האישורים שניתנו בדירקטוריון לעסקות של אלוביץ' נותרות ללא מענה, והסיכון של תביעות נגד הדירקטורים בגין מה שעלול להיראות כרשלנות מצדם, הוא ממשי ביותר.

גם מעמדו של הדירקטוריון באופן כללי נמצא בימים אלה תחת זכוכית מגדלת. אם החשדות שנבדקים בפרשת בזק יוכחו כנכונים, זו תהיה הוכחה נוספת לחוסר התפקוד של הדירקטוריונים בישראל: למרות כל הסייגים שהושמו על אישור עסקות בעלי עניין, ולמרות המינוי של דירקטורים חיצוניים, בעלי השליטה עדיין שולטים בדירקטוריונים שלהם כחומר ביד היוצר, ועדיין מצליחים להעביר בהם כל החלטה שירצו. עצמאות הדירקטוריונים היא מאתנו והלאה.

מה אפשר לעשות, אם כן? חוק החברות שובר את הראש בסוגיה הזאת כבר יותר מ–20 שנה, עם לא מעט תיקונים, תוספות ושינויים שנעשו — אך כולם לשווא. לאור הכישלון המתמשך, נבחן בימים אלה תיקון נוסף שמנסה שוב להשיג את מה שלא הושג בכל המקרים הקודמים: חיזוק עצמאות הדירקטוריון באמצעות הפיכת הדירקטורים החיצוניים (דח"צ) לדירקטורים בלתי־תלויים.

הדח"צ עדיין קשור בטבורו לבעל השליטה

כיום המונח "דירקטור חיצוני" הוא מונח מטעה — משתמע ממנו כי מדובר במינוי חיצוני לחברה, ולא כך הדבר. קבלה של דח"צ לדירקטוריון מחויבת באישור האסיפה הכללית ברוב רגיל. לבעל השליטה יש רוב באסיפה, ולפיכך, בפועל הוא זה שממנה את הדירקטורים החיצוניים בחברה שלו. באופן כזה, ההבדל היחיד בין דירקטורים חיצוניים לרגילים הוא שדירקטור חיצוני אינו יכול להיות קשור ישירות לבעל השליטה (הוא אינו יכול להיות קרוב משפחה, חבר או עובד של החברה), אך הוא עדיין קשור בטבורו לבעל השליטה אם הוא רוצה להתמנות לתפקיד — ולכן הוא רחוק מרחק רב מלהיות דירקטור בלתי־תלוי.

התיקון האחרון שנעשה בחוק החברות קבע שהארכת כהונה של דח"צ מכהן תחייב רוב של הקולות הבלתי־תלויים באסיפה. כלומר, רק הציבור יכול לאשר את הארכת הכהונה של דח"צ מכהן. התיקון הזה היה אמור להגביר את האי־תלות של הדח"צים, מאחר שכדי ליהנות מהארכת כהונה הם חייבים את תמיכת הציבור — ולכן הם אמורים לשרת גם את הציבור, ולא רק את בעל השליטה. אלא שגם התיקון הזה איכזב, אולי מפני שהדירקטורים העריכו שבכל מקרה איש — מלבד בעל השליטה — לא יטרח להציע את מועמדותם להארכת כהונה, ולכן התלות של הדח"צים בבעל השליטה נותרה ללא שינוי.

הכנסת דח"צים דורשת "שיחוד" חברות?

את הטעות הזאת מנסים עתה לתקן, באמצעות ההצעה שדח"צ ימונה בקולות הציבור בלבד באסיפה הכללית, כבר מהכהונה הראשונה שלו. באופן כזה, יהיה זה הציבור שיבחר את הדח"צ לאורך הכהונה שלו, ולא בעל השליטה, דבר שבעליל אמור לשפר את האי־תלות של הדח"צ. למעשה, ההצעה הזאת יוצקת סוף־סוף תוכן לכינוי "דירקטור חיצוני".

התיקון עשוי לכלול גם את הקביעה שבעל השליטה כלל לא יוכל להציע מועמדים לדח"צים לאישור האסיפה — רק האסיפה תוכל לעשות זאת. זה נשמע מצוין, עד שבוחנים מקרוב את השאלה "מהי בכלל האסיפה הכללית?" במרבית החברות הציבוריות מדובר בקומץ גופים מוסדיים שמחזיקים במניות החברה, והם היחידים שמופיעים לאסיפות הכלליות בשל החובה החוקית שלהם לעשות כן.

מעכשיו תתווסף לאסיפה הכללית חובה חוקית נוספת — לדאוג להציע מועמדים לבחירה כדח"צים בחברה. גם במקרה הזה, אגב, הדיון בדירקטוריון בזק רלוונטי — היום תתקיים אסיפה לבחירת דח"צ לבזק, ובאופן תקדימי שניים משלושת המועמדים לתפקיד הוצעו בידי הגופים המוסדיים. התקדים החריג הזה יצטרך בעתיד להיהפך לכלל מחייב, מה שמעלה תהיות לגבי הדרך שבה יבחרו המוסדיים את המועמדים לכהן כדח"צ — האם תוקם נבחרת דירקטורים, כמו זאת שקיימת בחברות הממשלתיות, גם עבור החברות הציבוריות? האם יותר למוסדיים לתאם עמדות לצורך הצגת מועמדים מוסכמים (תיאום כזה עלול להיחשב עבירה על חוק ההגבלים העסקיים)? וכיצד יתייחסו המוסדיים למטלה הנוספת שהמחוקק מטיל עליהם, לאור העובדה שהם לא רק אמורים להגיע להצבעה, אלא גם להציע מועמדים מטעמם?

התהיות לגבי תפקוד המוסדיים, ועד כמה ניתן לסמוך עליהם בתור ממני דח"צים, מתווספות לאי־ודאות לגבי ההשפעה שתהיה לכך על החברות הציבוריות. דירקטוריון הוא המוסד הניהולי החשוב ביותר בחברה, ולכן ההרמוניה ושיתוף הפעולה בו חשובים. לא כל ההחלטות של בעלי השליטה נגועות בניגודי עניינים, ומרבית הזמן, הדירקטורים אמורים לעבוד עם בעל השליטה וההנהלה — ולא נגדם.

אי לכך, ההצעה לאכוף על דירקטוריונים דח"צים שהם אינם רוצים בהם היא הצעה שעלולה להצטייר כדרקונית, ולהרחיק חברות עוד יותר מרישום למסחר בבורסה של תל אביב. לאור זאת, ההצעה הנבחנת היא שהתיקון יהיה וולונטרי: חברות שיסכימו שהאסיפה הכללית תבחר בעבורן את הדח"צ, בעוד לבעל השליטה אין זכות התנגדות, יקב­לו הקלות בהליך אישור ההחלטות באסיפה הכללית. לדוגמה, הצעות שכיום מחייבות את האישור של הציבור באסיפה, כמו ההחלטות על שכר המנכ"ל או מינוי רואה חשבון, יוכלו להישאר בסמכות הדירקטוריון בלבד, שמינוי הדח"צים הפך אותו לעצמאי יותר. עם זאת, ההחלטות הרגישות יותר, כמו עסקות בעלי שליטה, עדיין ייזקקו לאישור האסיפה הכללית.

האם די יהיה בסוכריות של הגדלת סמכות הדירקטוריון בכמה נושאים כדי לשכנע חברות להסכים מרצונן להכנסת דירקטורים בכפייה לשורותיהן? זאת שאלה שקשה מאוד להשיב עליה, אך כדאי לבדוק אותה.

ולבסוף, נשאלת השאלה אם המינוי באמצעות קולות הציבור בלבד אכן יהפוך את הדח"צים לדירקטורים בלתי־תלויים, המשרתים את האינטרס הציבורי ולא את האינטרס של בעל השליטה. בהקשר הזה צריך להזכיר את ההשפעות שיש לדינמיקה קבוצתית, שעלולות להקשות על דירקטור בודד להילחם על עמדתו מול הרוב — ולהפוך את עצמו למעין טראבל־מייקר. מרבית הדירקטורים יודעים היטב שרכישת מוניטין של טראבל־מייקר עלולה להקשות עליהם לקבל את המינוי הבא בדירקטוריון הבא.

מצד שני, בעידן שבו רק הציבור בוחר, והציבור הוא הלקוח של הדח"צ ולא בעל השליטה, אולי תדמית של טראבל־מייקר — דח"צ שמעז להתנגד לעמדת בעל השליטה כדי להגן על האינטרס הציבורי — דווקא תועיל לו בבואו להתמודד על המינוי לתפקיד הבא. התשובה תהיה תלויה רק בציבור, כלומר רק בגופים המוסדיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#