מי אמר שבנק זה משעמם? כך הרוויח צדיק בינו מיליארד שקל

מניית הבנק הבינלאומי עלתה ב-50% בשנה האחרונה לשיא, ותרמה לגידול בשווי החברה האם פיבי אחזקות ל-3 מיליארד שקל ■ הנהנה הגדול הוא בינו, שרכש ב-2003 את השליטה בפיבי ב-200 מיליון שקל בלבד

מיכאל רוכוורגר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
i-gold advertisement
מעבר לטוקבקים
צדיק בינו
צדיק בינו

המניה של הבינלאומי, הבנק החמישי בגודלו בישראל, עלתה מתחילת השנה ב–17% וב–50% בשנה האחרונה. אתמול היא נסחרה במחיר שיא של 64.9 שקל, המגלם לבנק שווי של 6.5 מיליארד שקל ומכפיל הון (היחס בין שווי השוק להון העצמי) של 0.84.

הנהנה הגדול מעליית הערך של הבינלאומי הוא בעל השליטה הדומיננטי, צדיק בינו. באמצעות בינוהון הפרטית הוא מחזיק ב–38.5% מחברת פיבי אחזקות הציבורית, שמחזיקה ב–48% מהבינלאומי. כך מחזיק בינו בשרשור ב–19% מהבנק. שותפיו האוסטרלים, משפחות ליברמן ואבלס, מחזיקים ב–27% מפיבי, וביחד עם בינו ב–65.5% מפיבי אחזקות וב–32% מהבינלאומי. בסך הכל, מניות גרעין השליטה בפיבי הן כ–52%.

פיבי אחזקות משמשת חברת צינור שדרכה בינו ושותפיו שולטים בהבינלאומי, וכל דיווידנד שמתקבל מהבנק מחולק ישירות על ידי פיבי לבעלי מניותיה. זאת, לאחר שפרעה את כל חובותיה בסך כמיליארד שקל באמצעות מימוש נכסיה — ובהם נתח ממניות הבינלאומי — ובאמצעות התמורה שהתקבלה מהדיווידנדים שחילק הבנק.

הביצועים שרשמה מניית הבינלאומי מציבים אותה במקום השני במערכת הבנקאות מתחילת 2017, אחרי מזרחי טפחות. גם ביצועיה של מניית פיבי מרשימים: מתחילת השנה רשמה המניה עלייה של כ–25%, והיא נסחרת לפי שווי שוק של כ-2.94 מיליארד שקל. שווי זה גוזר לאחזקות של בינו בפיבי שווי שוק של 1.13 מיליארד שקל — לא כולל פרמיית שליטה. בשלב זה בינו אינו מתכוון לחלק את מניות פיבי כדיווידינד בעין לבעלי מניותיה.

בספטמבר בינו ושותפיו האוסטרלים בבנק יציינו 14 שנה להשלמת העסקה לרכישת השליטה בהבינלאומי. באותה שנה, מלבד רכישת הבינלאומי, בוצעו עוד שתי עסקות גדולות במשק: רכישת קונצרן אי.די.בי על ידי נוחי דנקנר ומשפחות לבנת ומנור מידי משפחות רקנאטי וקרסו; ורכישת קו־אופ רבוע כחול על ידי מתיו ברונפמן ושולם פישר לצד קבוצת אלון של שרגא בירן, דודי ויסמן, ארגון הקניות של הקיבוצים ואפריקה ישראל של לב לבייב.

נכון להיום, העסקה שבינו עשה באותה השנה היתה הטובה ביותר מבין השלוש. היא גם היתה עסקה טובה יותר בתחום הבנקאות מזו שביצעו בעבר קבוצת ברונפמן־שראן בדיסקונט וקרנות סרברוס־גבריאל בלאומי.

חשבון ההשקעה של צדיק בינו בפיבי אחזקות

בזכות המחיר הנמוך ששילם ובשקלול דיווידנדים ומכירת מניות, בינו מורווח על ההשקעה בפיבי — וכנגזר מכך בהבינלאומי — בכמיליארד שקל.

הדרך של בינו לשליטה בהבינלאומי החלה ב–2003. משפחת ספרא החליטה לצמצם את השקעותיה בישראל, והתחילה לחפש קונה לבנק. יו"ר הבנק אז, שלמה פיוטרקובסקי, ניסה לאתר רוכש שישאיר אותו בתפקיד. הוא היה קרוב להשלים את המשימה כשחברת הביטוח מנורה נכנסה למגעים לרכישת הבינלאומי — אבל בשל מצבו העסקי המאתגר של הבנק באותה תקופה היא חששה לרשום את הצ'ק ולהשתלט עליו.

בינו, שגדל ככספר בהבינלאומי והתקדם עד לתפקיד המנכ"ל, הכיר את הבנק היטב ולא היה זקוק לבדיקות נאותות. הוא סיכם על רכישת השליטה בפיבי אחזקות תמורת כ–90 מיליון דולר (כ–400 מיליון שקל). מתוך סכום זה השקיע בינו 55% — 200 מיליון שקל. הרכישה נעשתה במחיר ששיקף להבינלאומי בשרשור מכפיל הון (היחס בין שווי השוק להון העצמי) נמוך מ–0.5.

אמנם בינו רכש את הבינלאומי כשנסחר במחיר נמוך, אך הבנק גם סיים את 2002 בהפסד. זאת בשל ההפרשות הכבדות שנעשו בתקופת ניהולו של פיוטרקובסקי בגין חשיפה ללווים גדולים, בעיקר בתחום התקשורת — גד זאבי לצורך רכישת בזק, וחברת הכבלים תבל. באותה שנה שיעור ההפרשה לחובות מסופקים מתוך תיק האשראי של הבנק הגיע לכ–1.7%, והתשואה להון (היחס בין הרווח הנקי להון עצמי) היתה שלילית (מינוס 1.9%). ב–2001–2003 רשם הבנק תשואה ממוצעת של 2.8% בלבד.

נכון להיום שווי השוק של אחזקותיו של בינו בפיבי — המנוהלת על קובי סיט, שמשמש גם דירקטור בהבינלאומי — הוא 1.13 מיליארד שקל. בנוסף, הוא קיבל מפיבי בשלוש השנים האחרונות דיווידנדים של כ–70 מיליון שקל, כך ששווי אחזקתו מוערך ב–1.2 מיליארד שקל. זאת לעומת השקעה של כ–200 מיליון שקל. כלומר, מדובר ברווח של כמיליארד שקל, המגלם תשואה של כ–500% על פני תקופת השקעה של כ–14 שנה ותשואה שנתית של כ–14%.

ב–2014 בינו מכר גם כ–8% מפיבי אחזקות תמורת כ–180 מיליון שקל. מדובר במניות החופשיות שרכש בשוק ושאינן מהוות חלק ממניות השליטה בהבינלאומי.

מנכ"לית הבינלאומי, סמדר
ברבר־צדיק
מנכ"לית הבינלאומי, סמדר ברבר־צדיקצילום: מוטי מילרוד

לפני כשנה וחצי, על פי החוק לצמצום הריכוזיות במשק, קיבל בינו החלטה להיפרד מהשליטה בחברת האנרגיה פז ולהישאר עם הבנק הבינלאומי. פז, שבה נותר עם אחזקה של כ–3%, הניבה לו במרוצת 17 שנה של השקעה רווח מצטבר של כ–3 מיליארד שקל.

כך בינו, שפרע בשנים האחרונות את כל חובותיו האישיים, העדיף להשאיר לשלושת ילדיו את השליטה בבנק סולידי כמו הבינלאומי, המייצר תשואה שנתית להון מייצגת מפעילות בנקאית של כ–8% ומחלק עד 50% מרווחיו כדיווידנד. זוהי תשואת דיווידנד של כ–5% — הגבוהה במערכת.

למעשה, בשל הסיכונים הנמוכים שנוטל הבינלאומי, הנחשב לבנק המשעמם במערכת, ההשקעה בו הכי קרובה להשקעה באג"ח משופר. תשואה של 8% עדיפה על פני זו שמעניקות כיום בשוק איגרות חוב בעלות מאפיינים דומים של פרופיל סיכון.

את ההצלחות רושם בינו בזכות המשמעת והשמרנות שהפגין במשך השנים. מי שמיישמת את האסטרטגיה העסקית שמוביל בינו היא יד ימינו, סמדר ברבר־צדיק, המשמשת מנכ"לית הבנק הוותיקה במערכת, שמכהנת בתפקיד מאז מארס 2007. במהלך השנים האלה נהנתה ברבר־צדיק מחבילת תגמול מצטברת של כ–50 מיליון שקל.

לתפקיד יו"ר הבנק מינה בינו בתחילת 2017 את אירית איזקסון, מהבנקאיות המנוסות והבולטות במערכת. איזקסון צברה ניסיון מצטבר של יותר מ–30 שנה בתפקידים בכירים בתחום האשראי בבנק לאומי, ולאחר מכן כדירקטורית בבנק הפועלים וכיו"ר חברת כרטיסי האשראי ישראכרט. היא החליפה בתפקיד את רוני חזקיהו, שמונה לחשב הכללי במשרד האוצר.

יד ביד

"לא נותן כסף למי שלא בטוח יחזיר"

מאז רכישת הבינלאומי שינו בינו, המשמש דירקטור בבנק, וברבר־צדיק את האסטרטגיה העסקית של הבינלאומי — ממיקוד במתן אשראי עסקי, כולל עסקות רכישת אמצעי שליטה ומימון נדל"ן בחו"ל, להתמחות בתחומי הקמעונות ושוק ההון, תוך רכישות של בנקים וטיוב מתמיד של תיק האשראי העסקי. במקביל נערכו בבנק מהלכי התייעלות, ששיפרו את יחס היעילות התפעולית אל מתחת ל–70%.

מסע הרכישות של הבינלאומי, שהחל ב–2004 ונמשך כמה שנים, כלל את רכישת מלוא האחזקה באינווסטק (ששמו שונה לאחר מכן ליובנק) המתמחה בבנקאות פרטית ובשוק ההון ב–2004; 66% מבנק אוצר החייל ב–2006 (בהמשך הוגדלה האחזקה ל–78%); ו–51% מבנק מסד בסוף 2007. חלק מהבנקים כמו יובנק ופאגי מוזגו לתוך הבינלאומי. התרומה לרווחי הבינלאומי של הבנקים שנרכשו תגדל כשתהיה העלאת ריבית במשק.

"את הכסף שלי אני לא מוכן לתת כאשראי לאנשים זרים כשאני לא בטוח שהוא יחזור", נוהג בינו לומר. בהתאם לכך, הקו השמרני שנקט הבינלאומי בעשר השנים האחרונות מול הלווים הגדולים בא לידי בכך שהבנק לא היה מעורב בהסדרי החוב של חברות גדולות במשק ובעליהן.

הבינלאומי היה הראשון שסגר את ברז האשראי לאליעזר פישמן, לאחר שזה הפסיד מאות מיליוני דולרים בהשקעה כושלת בלירה הטורקית ב–2006. כיום זהו הבנק היחיד שלא צריך ללקק את הפצעים בשל ההפסדים הכבדים שגרמו לבנקים עסקי האשראי של פישמן. הבינלאומי גם לא נתן אשראי אישי לנוחי דנקנר, מוטי זיסר ויוסף גרינפלד ולא לחברות אחזקה או נדל"ן ממונפות כמו אי.די.בי אחזקות, דלק נדל"ן או אמפל.

באחרונה התברר שהבינלאומי הצליח להקטין באופן דרמטי את החשיפה של 850 מיליון שקל שהיתה לו בתחילת 2014 לחובותיהן של החברות הפרטיות של שאול אלוביץ', יורוקום תקשורת ויורוקום נדל"ן. בעקבות הלחץ שהפעיל הבינלאומי פרע אלוביץ' כ–800 מיליון שקל.

ואולם מעידה אחת בכל זאת היתה להבינלאומי בכל הקשור ליחס לטייקונים הגדולים במשק. ב–2012 אילן בצרי, המשנה למנכ"ל וראש חטיבה עסקית בבנק, אישר הלוואה של 15 מיליון שקל למנהל ההשקעות איתי שטרום, שהורשע יחד עם דנקנר בהרצת מניות אי.די.בי אחזקות. ההלוואה ניתנה לאחר שדנקנר התקשר לבצרי והמליץ על שטרום, ואף שניצה זעפרני, מנהלת מחלקת שוק ההון בסניף המרכזי של הבנק, סירבה לכך בטענה כי שטרום לא העמיד ביטחונות. בסופו של דבר, הבינלאומי קיבל בחזרה את מלוא האשראי שהעניק.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker