מה יכולים בנק ישראל והאוצר לעשות כדי למנוע את התייקרות האשראי הצרכני? - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

מה יכולים בנק ישראל והאוצר לעשות כדי למנוע את התייקרות האשראי הצרכני?

האשראי שייקחו החברות ביום שלאחר הפרדתן מהבנקים צפוי להיות יקר יותר ■ כאל תמשיך ליהנות ממסגרות אשראי זולות מדיסקונט ומהבינלאומי, בעוד ישראכרט ולאומי קארד יתמודדו עם מגבלות מימון, שיקשו עליהן להגדיל את מחזורי הפעילות ואת ההלוואות לציבור - בניגוד למטרות של חוק שטרום

2תגובות
קניון עזריאלי בתל אביב
אייל טואג

עברו קצת יותר מארבעה חודשים מאז שאושר בכנסת חוק שטרום, שנועד להגביר את התחרות במערכת הבנקאות — וענף כרטיסי האשראי נתון באי־ודאות חריפה. כל מי שעוסק בתחום מתעניין בשאלת זהותם של הבעלים החדשים של ישראכרט ולאומי קארד, לאחר שהבנקים, הפועלים ולאומי, ימכרו אותן במהלך ארבע השנים הקרובות, כפי שנקבע בחוק.

במערכת הבנקאות ובענף כרטיסי האשראי יש גם רבים שחוששים כי אם לא ייכנסו לשוק האשראי שחקנים חדשים שיגדילו את ההיצע, ואם לא יינתנו לחברות המופרדות הקלות בנושאים מסוימים, כמו מקורות מימון — ההחלטה של המפקחת על הבנקים, חדוה בר, להתיר את כאל בידי דיסקונט עלולה להתברר כטעות. החשש הוא כי הדבר יוביל בסופו של דבר להתמסמסות חוק שטרום — ואף לחיזוקם של הפועלים ולאומי בטווח הרחוק יותר.

המלחמה העיקשת שניהלו בר והנגידה, קרנית פלוג, הובילה לכך שחברת כרטיסי האשראי השלישית, כאל, תישאר בשליטת דיסקונט (72%) והבינלאומי (28%) לפחות בארבע השנים הקרובות. הנימוק לכך היה כי הדבר יגדיל את התחרות מצד הבנקים הבינוניים ויתרום להורדת המחירים שישלמו לקוחות פרטיים ועסקים קטנים.

במהלך דיוני ועדת שטרום, דאגו בבנק ישראל לדחות את הטענות כי ההתעקשות על השארת כאל נבעה מחששות שדיסקונט לא יוכל להתקיים כבנק יציב בלי כאל (חששות שהופרכו בינתיים לאור התוצאות המשופרות שהציג הבנק), ובשל הרצון להמשיך לפקח על חברות כרטיסי האשראי. ההתעקשות של בנק ישראל על אי־הפרדת כאל תמוהה למדי, שכן היא באה דווקא לטובת החברה, שגובה מלקוחותיה הפרטיים את הריבית הממוצעת הגבוהה בענף — כ–11% — ונהנית ממונופול בסליקת דיינרס, שתורם תרומה משמעותית לרווח שלה.

אי־ודאות וחששות נוספים נובעים משאלות לגבי טיב ההסכמים העתידיים בין החברות המופרדות לבין הפועלים ולאומי, ולשיעור העמלה הצולבת שישלמו החברות החדשות (העמלה שהחברה הסולקת משלמת לחברה המנפיקה את כרטיס האשראי). את שיעור העמלה אמורה לקבוע בר, כנראה ביולי. בנוסף, בענף ממתינים להחלטתם של שר האוצר, משה כחלון, ושל בר, אם לפתוח לתחרות את שוק הסליקה של עסקות בכרטיסי דיינרס ואמריקן אקספרס. זו נשלטת כיום באופן בלעדי על ידי כאל (במקרה של דיינרס) וישראכרט (אמריקן אקספרס).

הערכה: ההפרדה תתרחש בתוך שנה

החששות בנוגע להשפעה ארוכת הטווח של חוק שטרום ולמעמד המיוחד שקיבלה כאל מתמקדות בין השאר בהגנות הינוקא שיינתנו לחברות המופרדות. אם אלה לא יהיו מספיק אפקטיביות — נוכח הנחיתות שתיווצר להן בכל הקשור למקורות מימון וליחסים עסקיים עם בנקי האם — הן ייאלצו להעלות את המחירים, כלומר את הריביות שהן יגבו מהלקוחות הפרטיים בגין האשראי הצרכני.

כאל קיבלה יתרון מובנה מבר, וכבר סיימה בסיוע של חברת מקינזי להכין את התוכנית העסקית החדשה שאמורה לסייע לה לנצל ביתר שאת המומנטום החיובי שייווצר בעבורה. לעומתה, החברות שיופרדו מצויות בעיצומו של גיבוש התוכניות העסקיות החדשות שלהן ליום שלאחר ההפרדה, במהלכו הן נתקלות בסוגיה חדשה שעלולה למנוע מהן ליהפך לגורם רלוונטי ומאתגר בשוק האשראי מול הבנקים ומתחרים נוספים. אחת הסוגיות המרכזיות בהקשר הזה היא מקורות המימון שלהם זקוקות החברות כיום וביום שלאחר ההפרדה.

לילך אשר טופילסקי ויוסי בכר
דניאל בר און

אמנם תיאורטית, ההפרדה יכולה להיעשות בתוך כמה שנים, אך מעשית, במערכת הבנקאות ובענף כרטיסי האשראי מעריכים כי היא תתרחש כבר בתוך כשנה. בנק הפועלים כבר נערך לחלוקת המניות של ישראכרט כדיווידנד בעין לבעלי מניות הבנק, ועם השלמת כתיבת התשקיף לישראכרט, שתיארך עוד כמה חודשים, ישראכרט תירשם למסחר בבורסה בתל אביב. לאומי, מצדו, מנסה למצוא קונה אסטרטגי שירכוש את השליטה בלאומי קארד במחיר הגבוה מההון העצמי של החברה, מה שיאפשר לבנק לרשום רווח, ולחלופין מנסה למצוא קונה שירכוש 20% מלאומי קארד, ובהמשך להנפיק אותה בבורסה בתל אביב.

לגייס אג"ח — ולרדת בדירוג

הסיבה לחששות בעניין מקורות המימון — מהסוגיות הקריטיות שאתן יצטרכו להתמודד החברות המופרדות — היא מסגרות האשראי הדרושות לחברות כדי לגשר על הפער בין מועד הזיכוי של בית עסק לבין יום הגבייה של מחזיק כרטיסי אשראי ולצורך המשך גידול בתיקי האשראי.

עוד לפני שעוסקים בגידול במחזורי הפעילות (קצב גידול נוכחי של כ–7%–8% בשנה, מ"ר) ובמתן האשראי ללקוחות פרטיים, כפי שמצפים הרגולטורים שיקרה ביום שאחרי ההפרדה, ישראכרט זקוקה למסגרות אשראי בהיקף מוערך של 10–12 מיליארד שקל ולאומי קארד, הקטנה יותר, זקוקה למסגרות של כ–8–9 מיליארד שקל. כיום, לפי הערכות, מרבית המסגרות האלה ניתנות לישראכרט ולאומי קארד על ידי הפועלים ולאומי, ובמחירים נמוכים לעומת חלופות אחרות.

המטרייה של בנקי האם מספקת כיום לחברות את צורכי האשראי שלהן, ובמחירים אטרקטיביים, שמאפשרים להן להניב רווחים נאים. לעומת זאת, ביום שלאחר ההפרדה התמונה תהיה אחרת.

ישראכרט ולאומי קארד לא יהיו חלק מקבוצת הפועלים ולאומי, ולכן הבנקים יצטרכו להתחיל להקצות להן הון בגין מסגרות האשראי, בהתאם לדרישות הרגולציה. הדבר ייקר בהכרח את מתן האשראי בעיני הבנקים, ויביא לעלייה במחירים שישלמו ישראכרט ולאומי קארד על מסגרות האשראי שיהיו דרושות להם — לבנקי האם לשעבר או לבנקים אחרים. כל זה לא יקרה לכאל, שתמשיך ליהנות ממקורות המימון הבנקאיים הזולים של דיסקונט והבינלאומי.

כל זאת בזמן שכיום רוב הכרטיסים בישראכרט ולאומי קארד הם של לקוחות הבנקים בכלל ופועלים ולאומי בפרט. כלומר, חברות כרטיסי האשראי מעמידות מקורות אשראי, שניתן בפועל בחינם ללקוחות שלא הבנקים המחזיקים בהם ללקוחות הבנקים. כיום, כשהחברות מוחזקות בידי הבנקים, אין להן מגבלות מימון, כך ששאלת המימון של המסגרות האלה אינה קריטית. ואולם ביום שלאחר ההפרדה — נטל מימון האשראי ייפול על ישראכרט ולאומי קארד.

בעיה נוספת שקשורה במתן מסגרות האשראי לחברות המופרדות היא ההגבלה הרגולטורית שהוטלה על הבנקים בשנים האחרונות, שלפיה נאסר עליהן לתת לגוף כלשהו אשראי ביותר מ–15% מההון של הבנק (מגבלת לווה בודד או קבוצת לווים).

ב–2018 ייכלל בחישוב זה הון הליבה מרובד 1 בלבד של הבנקים (הון עצמי המיוחס לבעלי המניות). נכון לסוף מארס 2017, הסתכם הון זה בכ–35.7 מיליארד שקל בבנק הפועלים ובכ–33 מיליארד שקל בלאומי. בהתאם לכך, החל מיום ההפרדה, הבנקים לא יוכלו להעניק לישראכרט ולאומי קארד מסגרות אשראי של יותר מ–3–5 מיליארד שקל כל אחד, כך שהחברות המופרדות יצטרכו לפנות לבנקים וגופים פיננסיים נוספים — פעולה מורכבת ויקרה יותר עבור החברות המופרדות.

כאן נכנסים לתמונה אתגרים נוספים: בעוד המחירים הנמוכים של גיוס אג"ח בשוק ההון קורצים להרבה חברות, שמגייסות חוב ופורעות הלוואות שנטלו מהבנקים, על גופים כמו חברות כרטיסי אשראי חלה ההגבלה של "חוק נאווי". הגבלה זו אוסרת על הגופים שמעניקים אשראי לגייס אג"ח ציבוריות בסכומים של יותר מ–2.5 מיליארד שקל כדי להעמיד אשראי לציבור.

גם אם חברות כרטיסי אשראי המופרדות יבחרו באפיק המימון הזה, הן כבר לא יקבלו את הדירוג הגבוה ביותר, כפי שהיה להן כשהיו חברות בנות של הבנקים. בפועל, בניית תיק חוב כזה של אג"ח ציבוריות עשויה לקחת כמה שנים.

סוגיית דירוג האשראי תשפיע גם על מחיר החוב שישלמו החברות המופרדות. סביר להניח שהדירוג של החברות המופרדות יהיה גבוה, אך עדיין נמוך יותר מזה של הפועלים ושל לאומי — ולכן האשראי שייקחו החברות המופרדות יהיה יקר יותר. גם ההורדה הצפויה של העמלה הצולבת, שכנראה תפגע ברווחיות של חברות כרטיסי האשראי, ודאי לא תועיל לדירוג האשראי שלהן.

בנוסף, בשל אופי החוב שיגויס (לרוב ארוך וצמוד למדד המחירים לצרכן), המחיר שישלמו חברות כרטיסי האשראי — כלומר הריבית — תתייקר לעומת המצב כיום. כיום, כשהן חלק מקבוצות בנקאיות, חברות כרטיסי האשראי מקבלות מחברות האם שלהן אשראי לטווח קצר (כספי פיקדונות). לעומת זאת, הנכסים שלהן, כלומר האשראי שהן מעניקות, ניתן לטווח ארוך, ואילו בעתיד, החוב שייטלו חברות כרטיסי האשראי, יהיה לטווח ארוך יותר — ולכן גם יקר יותר.

מה אפשר לעשות עם חוק נאווי

לשר האוצר יש את הסמכות להגדיל את היקף גיוס האג"ח הציבוריות תחת חוק נאווי ל–5 מיליארד שקל. לחלופין, הכנסת יכולה לפטור את חברות כרטיסי האשראי מהצורך להיכלל בחוק זה, ולאפשר להן לגייס יותר איגרות חוב בשוק ההון הציבורי.

אם שר האוצר והכנסת לא יעשו זאת, חברות כרטיסי האשראי המופרדות יצטרכו לגייס כסף באמצעות אג"ח פרטיות — על ידי גיוס בפלטפורמת רצף מוסדיים או באמצעות נטילת הלוואה פרטית (מסוג "טיילור מייד") מגופים מוסדיים — דבר שייקר את מקורות המימון של החברות, שכן הוא יצריך תשלום של פרמיית אי־סחירות, שעשויה להגיע ל–0.5% של ריבית שנתית.

מגבלה אחרת היא שמכשיר כמו ניירות ערך מסחריים (הנע"מים), שהשימוש בו מתאים מאוד לאופי הפעילות של חברות כרטיסי אשראי, אינו רלוונטי תחת התנאים הנוכחיים של חוק נאווי. נייר ערך מסחרי הוא נייר ערך המונפק על ידי תאגיד כלשהו, כשהתאגיד שמנפיק את אותו נייר מתחייב לשלם לרוכש של הנייר הזה את סכום הכסף שנטל ממנו תוך תקופת זמן שלא תעלה על שנה אחת בתשלום אחד. זאת בשונה מאג"ח, שבהן החזר המימון נפרש על פני שנים רבות ובמספר לא מבוטל של תשלומים.

מעבר לכך, הדברים שיכולים להחריף את הבעיה עבור החברות המופרדות הוא מעבר להתחשבנות יומית מול בתי עסק. מדובר ברעיון שהועלה בעבר על ידי הממונה להגבלים עסקיים (ושעדיין לא ירד מהשולחן), שלפיו התשלום לסולק של כרטיסי אשראי יהיה מיידי — בעוד הגבייה מהלקוח הפרטי תתרחש פעם בחודש. כך יגדל הצורך של חברות כרטיסי האשראי לגייס מקורות מימון נוספים, שעליהן תתקבל הכנסה רק אם הלקוחות יחויבו בתשלום על מסגרות האשראי — דבר שעשוי לגרום ללקוחות להעדיף את המסגרת שניתנת להם על ידי הבנקים, ודבר שיחזק את הפועלים ולאומי ובנקים אחרים.

בעקבות כל הגורמים האלה ואחרים, העלות של חלק ממסגרות האשראי שיילקחו מחוץ לבנקי האם, בהיקף של 3–4 מיליארד שקל בשנה, תעלה בכ–1%. כלומר, מדובר יהיה בתוספת של כ–40 מיליון שקל בשנה לפחות עבור ישראכרט ולאומי קארד, כל אחת.

החברות יישארו בלי קונים

הדבר עשוי להביא לכך שהחברות המופרדות לא יוכלו לחלק דיווידנדים או שיעשו זאת בהיקפים מופחתים, עניין משמעותי מאוד עבור קונים פוטנציאלים אסטרטגים, שישאפו להחזיר את ההשקעה הגבוהה ברכישת החברות, ועבור ציבור בעלי המניות (גופים מוסדיים), אם החברות יונפקו בבורסה. כך שאם לא יחולו שינויים, לא תהיה לחברות המופרדות מנוס אלא להעלות את המחירים לצרכן — דבר שנוגד את מטרת החוק ושיפגע ביכולתן להגדיל את האשראי הצרכני ולהתחרות בבנקים, גם כן בניגוד לחוק שטרום.

בסוף החודש שעבר, במסיבת עיתונאים שקיימה המפקחת על הבנקים לרגל הצגת הדו"ח השנתי שלה על מערכת הבנקאות, היא נשאלה אם טעתה בכך שלא הפרידה גם את כאל מדיסקונט, שכן ייתכן כי הצרכנים יהיו אלה שישלמו ריבית גבוהה יותר. בר נתנה תשובה מתחמקת: "עדיין מוקדם מדי לבצע הערכות של הצלחה או כישלון של אופן יישום רפורמת שטרום. מה גם שיש הבדלים בתמהיל תיקי האשראי של החברות, שחלקן למשל מעניקות יותר אשראי לכלי רכב שמגובים בשעבודים".

בר גם סירבה להתחייב לשבירת מונופול הסליקה של עסקות בכרטיסי דיינרס ואמריקן אקספרס. לדבריה, "מדובר בהחלטה של שר האוצר. זו סוגיה שיש לה יתרונות וחסרונות. בינתיים, לאור הצורך להטמיע שינויים רבים אחרים במערכת הבנקאות, איני רואה סיבה למהר ולבצע שינויים בשוק הסליקה של דיינרס ואמריקן אקספרס".

כך או אחרת, בנק ישראל והאוצר בכל זאת יכולים ליזום כמה מהלכים שיסייעו לחברות המופרדות להתארגן מחדש. הם יכולים להוציא את חברות כרטיסי אשראי מתחולת חוק נאווי, לפחות בשנים הקרובות; לשנות את מגבלת לווה בודד עבור חברות כרטיסי אשראי; בנק ישראל יכול לאשר לחברות כרטיסי האשראי לגייס ממנו מקורות במחיר בנק ישראל (זול יותר מחלופות אחרות) כנגד השוברים שבידיו (להשתתף "במכרזי בנק ישראל"); הוא גם יכול לפטור את הבנקים ממגבלות הקצאת ההון החלה על חברות כרטיסי האשראי לתקופת הגנות הינוקא, ולדרוש מבנקי האם להעמיד את היקף המקורות הנוכחי במחיר המקובל לפני הפרדה. כך יצליחו חברות כרטיסי האשראי לצלוח את המהלך הזה מבלי להטיל את עיקר העלויות שלו על הציבור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#