השופט גרוסקופף נגד "הפישמניסטים" מפירמות עורכי הדין הגדולות: מי ינצח? - שוק ההון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השופט גרוסקופף נגד "הפישמניסטים" מפירמות עורכי הדין הגדולות: מי ינצח?

החשיפות בפרשת פישמן לימדו את הציבור שקיימת בישראל מערכת, שיטה משומנת, שמעבירה באמצעות מגוון דרכים כספים מכיסי הציבור לכיסיהם של חברים במועדון מצומצם. האם שופט אחד יצליח לעמוד מול הסחף - ולסדוק את חומת ה"פישמניזם"?

54תגובות
השופט עופר גרוסקופף
טס שפלן

בשבוע שעבר נחשף הציבור לחלקים מרכזיים בשערוריית ה"פישמניזם". הוא למד להכיר את מה שעשה אליעזר פישמן, הוא ראה כמה הסיפור דומה לזה של נוחי דנקנר, הוא הבין שבנקים הם שחקנים מרכזיים בפרשה, הוא למד שהפיקוח על הבנקים היה עד כה חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון.

בעיקר, הציבור התחיל להפנים שפרשת פישמן אינה סיפור של תפוח רקוב אחד או "תקלה" מקרית — למרות טענות הבנקאים שלפיהן "בעסקים לפעמים מצליחים ולפעמים לא". הציבור למד שקיימת בישראל מערכת, שיטה משומנת, שמעבירה באמצעות מגוון דרכים כספים מכיסי הציבור לכיסיהם של החברים במועדון קטן.

אלא שהציבור עדיין לא נחשף למלוא התמונה הגדולה. עדיין חסרים לו חלקים חשובים מהפאזל השלם של תופעת הפישמניזם, למשל התפקיד של הדירקטורים, המנהלים ועורכי הדין הגדולים, שאותם נכנה כאן פישמניסטים. איפה הם היו? היכן היו הדירקטורים בבנקים שאישרו את האשראים? היכן היו הדירקטורים בחברות הציבוריות של פישמן, דנקנר והאחרים? היכן היתה כל השכבה של היועצים המשפטיים, רואי החשבון, מבקרי הפנים ומעריכי השווי, שהיו צריכים להניף את הדגלים בזמן אמת ולמנוע את העוולות והזלזול בכסף הציבורי?

הם כמובן שתקו, ולא לזמן קצר או במקרה אחד: כיום הציבור יודע שפישמן תיכנן את חדלות הפירעון שלו במשך 16 שנה והיה פושט רגל כלכלית במשך 10 שנים, שבהן עשה עסקות ומשך כספים לו ולמשפחתו.

לאחר ההצהרה המהפכנית ביום שישי בערוץ 2 של המפקחת על הבנקים, חדוה בר, על "שינוי עמדתה" והסכמתה למינוי ועדת חקירה פרלמנטרית, משהו אולי זז בפיקוח על הבנקים. משהו אולי זז גם בבנקים עצמם, לאור החלטתם לדחות את הסדר החוב לפישמן — שהם עצמם בישלו ימים בודדים קודם לכן.

אבל מי יטפל בפישמניסטים? התשובה: אולי זה יהיה שופט די אלמוני, לפחות בציבור הרחב, מבית המשפט המחוזי בלוד.

החלטת דסק"ש — "תאונת עבודה"?

לפני כשנתיים נפל דבר במשפט הישראלי. בהחלטה אמיצה, ומאוד נדירה, של השופט עופר גרוסקופף, נקבע כי הדירקטורים של חברת דיסקונט השקעות, שאישרו את רכישת עיתון "מעריב" בתקופת שלטונו של נוחי דנקנר בדסק"ש, אחראים לנזקים שנגרמו לדסק"ש בגין אותה רכישה. הם מסתכמים, לפי התביעה הנגזרת שהוגשה נגדם על ידי עו"ד רונן עדיני ורם דקל, בכ–370 מיליון שקל.

כמתואר

זו אותה עסקה ואותו עיתון "מעריב" שבו נוחי דנקנר השתמש — כפי שנחשף בתחקירים עיתונאיים ומסמכים משפטיים — כדי להשפיע על הקו המערכתי של עיתונים שביקרו אותו, וללחוץ על עיתונאים, פוליטיקאים ורגולטורים.

קהיליית הדירקטורים בישראל, ועמה עורכי הדין של המשרדים הגדולים שנותנת להם שירותים בדרך קבע, רואה בהחלטה הזאת "תאונת עבודה". לא ברור להם מהיכן הגיע השופט המוזר שהחליט כי דירקטור שכשל בתפקידו חייב לתת דין וחשבון על מעשיו.

הדירקטורים הם לב השיטה הפישמניסטית: הם נהנים משכר נאה וחיבור למוקדי הכוח, ובתמורה הם נאלצים לספק מעט מאוד תמורה. מה בדיוק? פשוט: הם צריכים לאשר הצעות ועסקות שמביאים לפתחם בעלי השליטה, בלי לשאול שאלות, ולהשתדל להעמיד פנים שהיתה להם אופציה לא לאשר אותן.

והנה, החלטת גרוסקופף מנסה לכונן משטר של accountability בישראל, של נטילת אחריות. לא במקרה אין בעברית תרגום מדויק למלה הזאת. "נטילת אחריות" היא הדבר הכי קרוב, בשתי מלים, אך אין תרגום מילולי, ולא בכדי: בישראל, הפוליטיקאים הרי אינם נותנים דין וחשבון על מעשיהם, ובדרך כלל אינם נענשים על כך בידי ציבור הבוחרים, שמסגל לעצמו זיכרון קצר ביותר. ואם הפוליטיקאים אינם נושאים באחריות לכישלונותיהם, מדוע שדין הדירקטורים, המנהלים ושאר בכירים יהיה שונה?

אלא שמיד לאחר ההחלטה של גרוסקופף לאשר את התביעה הנגזרת נגד הדירקטורים של דסק"ש, אותה "תאונת עבודה" מצערת, התחילה לנגן תזמורת מתואמת היטב של עורכי הדין של אותם דירקטורים שכשלו, שבהם ניתן למצוא כמה מהשמות ה"גדולים" וה"נוצצים" של גלריית הדירקטורים, שאותם אפשר לתאר אותה כ"זמינים־לכל־תפקיד". עורכי הדין והיחצ"נים התחילו להסביר, לטעון ולשכנע בכל כנס ויום עיון ובכל ראיון עיתונאי, שהחלטת דסק"ש היא שערורייה, טירוף חושים של ממש, שהתרגש ובא על קהיליית הדירקטורים האריסטוקרטית.

אליעזר פישמן
עופר וקנין

הייתכן שדירקטור יישא באחריות להחלטות כושלות, פזיזות או רשלניות שקיבל? הרי עד היום הפסיקה פוטרת אותם מכל אלה, על פי כלל משפטי המכונה בלעז Business Judgment Rule, המאפשר לדירקטורים לקבל כמעט כל החלטה עסקית בלי שניתן לערער עליה או לתבוע נגדה.

לבוא חשבון עם דירקטורים רשלנים

לקורא התמים, שאינו בקיא בעובדות, נבהיר כי ההחלטה בתיק דסק"ש לא באה על רקע החלטה ניהולית סתמית שהתברר בדיעבד כלא טובה, או סתם הפסד. לא על כך יש לבוא בחשבון עם הדירקטורים. הכוונה היא לאותם מקרים מיוחדים וקיצוניים שבהם הדירקטורים התרשלו באופן חמור או פעלו בפזיזות, כפי שנקבע בעניין דסק"ש, כשהדירקטורים לא טרחו לבקש ולקבל מידע מהותי רלוונטי לעסקה שהובאה לאישורם. הכוונה היא למקרים שבהם הדירקטורים פועלים שלא בתום לב, או שהפרו את חובת האמונים שלהם לחברה. אזי, עליהם לשאת בתוצאות הנזקים שהם גרמו.

בפרשת דסק"ש ו"מעריב" התברר, למשל, כי החלטה על רכישת עיתון "מעריב" הכושל, שהפסיד בכל שנה כ–100 מיליון שקל במשך 10 השנים שקדמו לרכישה, התקבלה בישיבת דירקטוריון שארכה כשעה אחת בלבד, והפרוטוקול שלה מחזיק רק עמוד חצי. זה הכל. בדיונים אצל השופט גרוסקופף התברר שהדירקטורים לא ביקשו, וגם לא קיבלו, דו"חות כספיים של "מעריב", וגם לא תוכנית עסקית או הערכת שווי לפני שאישרו — פה אחד, כמובן — את עסקת הרכישה.

וכל זאת למה? כי נוחי דנקנר אמר. דסק"ש, חברה ציבורית שרוב מניותיה מוחזקות על ידי הציבור, שילמה 147 מיליון שקל במזומן ועוד כ–200 מיליון שקל בתוך כשנה וחצי — והכל בלי לבקש דו"ח כספי או הערכת שווי לפני העסקה. בכל דירקטוריון או ועדת השקעות נורמטיבית שואלים יותר שאלות על השקעה של מיליון דולר בסטארט־אפ שולי.

 מכאן ברור: אם לא תתמסד בישראל נורמה המצפה מדירקטורים להפעיל שיקול דעת עצמאי, לשאול שאלות ולדרוש הסברים, מסמכים ונתונים, ולהעז לומר גם "לא" לבעל הבית מדי פעם, במיוחד כשהוא מביא לשולחן הדירקטוריון עסקות שבהן הוא, בעל השליטה, בעל אינטרס בהן — הפישמניזם יימשך והפישמניסטים ימשיכו לחגוג. יש עוד דוגמאות. למשל, העסקה שבה מכר אותו נוחי דנקנר את ישראייר לאי.די.בי, כשהוא היה הבעלים של המוכר והקונה כאחד. או, בדוגמה עדכנית יותר, כששאול אלוביץ', בעל השליטה בבזק, מכר לחברה הציבורית בזק את yes, שהיתה בבעלותו הפרטית. עסקות נגועות כאלה, שריח עז של ניגוד עניינים נודף מהן, הן הרעל של שוק ההון בישראל. בשונה מהטענות של בעלי עניין רבים על עודף רגולציה, עסקות אלה הן שגורמות לציבור בישראל להדיר את רגליו מהבורסה, ולגלות חוסר אמון גובר בהנהלות התאגידים הגדולים.

האם הפישמניזם יימשך?

בינתיים הפור עוד לא נפל. מצד אחד, התזמורת הנודדת של המקוננים ממשיכה להופיע וליילל עד כמה החלטת דסק"ש מרתיעה דירקטורים מלכהן, מרחיקה השקעות זרות, מזיקה לעסקים — והרשימה חלקית. התזמורת, בעיקר עשרה עורכי דין גדולים, מנסה להשפיע על בית המשפט ולעשות דה־לגיטימציה לדיון על אחריות הדירקטורים באופן כללי, ועל המקרה של דסק"ש ומעריב באופן ספציפי.

אבל ברור: הפישמניסטים הם בעלי אינטרסים המנסים להשפיע על המערכת המשפטית, והם רוצה להחזיר אותה לתלם. במציאות, אין שום סכנה שיהיה מחסור בדירקטורים בישראל, וגם אין סכנה להשקעות הזרות. הזרים מבינים היטב את כללי המשחק, הם יודעים לעבוד במגוון מדינות ומגוון של משטרים תאגידיים. כשהם מזהים השקעה טובה, הם ישקיעו את כספם, במנותק לחלוטין מהשאלה אם דירקטור שסרח קיבל את הגנת בית המשפט או שיחויב בנזקי החברה שגרם.

מהצד השני, מול הפישמניסטים הרבים ומעגלי המקורבים והחברים שלהם, נמצא איש אחד: השופט עופר גרוסקופף. בעוד כחודש צפוי להתחדש הדיון בתביעה הנגזרת של דסק"ש נגד הדירקטורים שלה, ולהכרעה העתידית של השופט גרוסקופף תהיה השפעה עצומה על טוהר המידות של המגזר העסקי הישראלי. זו החלטה בעלת חשיבות עצומה ללא קשר לגורלם של פישמן, דנקנר, מנהלי הבנקים או כל טייקון אחר.

מדוע? כי אלה מתחלפים, בעוד הפישמניסטים — עורכי הדין הבכירים המתמחים בליטיגציה עסקית, עורכי הדין המתמחים בהגבלים עסקיים, רואי החשבון, מעריכי השווי והיועצים האחרים — תמיד נשארים. הם תמיד כאן, הם תמיד ישרתו את הטייקון הבא או מנהל הבנק הבא. הם לא כפופים לשום רגולציה ולשום מערך של ביקורת — ולכן רק פסיקה תקדימית בבית המשפט של גרוסקופף יכולה לשנות את המציאות ולסדוק את שיטת הפישמניזם ואת ההשפעה של הפישמניסטים.

לעומת זאת, אם גרוסקופף יפסוק לטובת הדירקטורים בתיק דסק"ש, הפישמניסטים יצברו עוד יותר כוח ועוד השפעה. מדוע? כי גם אם תיקים נוספים על רשלנות ופזיזות דירקטורים יגיעו לבית המשפט — הם כבר ידעו לטפל בהם, בעבור הטייקון התורן ובעבור עצמם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם