בנק קטן עם ביצועים חלשים עומד למכירה במחירי סוף עונה

אגוד סיים את הרבעון הראשון עם רווח נקי של 37 מיליון שקל - אך הוצאות רבות ומחסור בנזילות מונעים ממנו להשתפר לאורך זמן ■ התוצאה: הבנק שלא חילק דיווידנדים מאז 2010 נסחר סביב מחצית מההון העצמי שלו - הרחק ממתחריו הגדולים

מיכאל רוכוורגר
אגוד
סניף של בנק אגודצילום: שי אפשטיין
מיכאל רוכוורגר

שמו של בנק אגוד — הבנק הששי בגודלו בישראל — אינו נוטה לככב בכלי התקשורת הכלכליים, ולא מושך את אותה מידה של תשומת לב שמושכים חמשת הבנקים הגדולים. בשנים האחרונות הופיע שמו של אגוד בכותרות בעיקר בהקשרים שליליים, למשל בעקבות האשראי הפרטי שנתן למי שפעם היו מהאנשים החזקים במשק — בהיקף של יותר מ–10% מהונו העצמי. ברשימה נכללים בין היתר אליעזר פישמן ואליזבטה פינצ'בסקי, הדיילת לשעבר במטוסו הפרטי, שפישמן היה ערב לחובותיה בבנק אגוד, נוחי דנקנר, מוטי זיסר ויוסף גרינפלד — כולם לווים שהסתבכותם העסקית הסבה לאגוד הפסדים משמעותיים.

ההלוואות האלה היו אחת הסיבות העיקריות לתנודות שחלו בתוצאות הכספיות של אגוד בשנים האחרונות. בעקבות הפרשה של כ–90 מיליון שקל שביצע ב–2014 בגין אשראי של פישמן, סיים אגוד את 2014 עם רווח נקי של 23 מיליון שקל בלבד. את 2015, לעומת זאת, סיים אגוד עם רווח נקי של 144 מיליון שקל — לאחר שגבה חלק מהחוב של פישמן.

ניתוח S.W.O.T

מלבד התמודדות עם הנזקים שנגרמו בעקבות מתן ההלוואות הנדיבות האלה, אגוד עולה לכותרות באחרונה בעקבות האפשרות שלפחות חלק מבעלי השליטה בבנק יוחלפו.

שלמה אליהו, בעל המניות הגדול באגוד (27.2%), מחויב למכור את אחזקותיו בבנק עד אוקטובר. אליהו נאלץ לעשות זאת משום שב–2012 רכש את השליטה בחברת ביטוח מגדל, וחוק הבנקאות אוסר להחזיק במקביל בשליטה בבנק ובחברת ביטוח. אליהו מתעקש למכור את המניות שלו באגוד במחיר גבוה ממחירן בשוק, בינתיים ללא הצלחה.

מאז השלמת הרכישה של מגדל באוקטובר 2012 הוא יצא מגרעין השליטה באגוד, ומניותיו הועברו לנאמן — השופט בדימוס בועז אוקון, שמטפל במציאת קונים למניות האלה יחד עם פרופ' אמיר ברנע. אליהו קיבל מנגידת בנק ישראל קרנית פלוג כבר כמה הארכות למכירת המניות, והזמן שניתן לו למציאת קונים אוזל והולך. ספק אם הוא יקבל הארכה נוספת מעבר לאוקטובר הקרוב.

אם הוא לא ימצא קונה בחודשים הקרובים, אוקון וברנע ימכרו אותן עד אוקטובר 2018, במתווה שנקבע מראש עם בנק ישראל, הכולל מכירה של 25% לפחות מהמניות בכל רבעון. אליהו מעוניין להנזיל את אחזקתו באגוד, גם כדי להקטין את חובותיו לבנקים, המוערכים במיליארד שקל.

אליעזר פישמן
אליעזר פישמןצילום: עופר וקנין

ההתעניינות של יונס הקפיצה את המניה

אגוד הופרט ב–1993 כשהמדינה ובנק לאומי מכרו את מניות השליטה בבנק (כ–70%) לפי שווי של כ–130 מיליון דולר לקבוצה שממשיכה לשלוט בו עד היום. מלבד אליהו, מדובר במשפחת לנדאו (24.8%), השולטת גם בחברת האנרגיה רציו, יעל זכאי־אלמוג ומשפחת מנור, בראשות יצחק ורות מנור, מבעלי לובינסקי (יבואנית פז'ו וסיטרואן) ולשעבר שותפה באי.די.בי אחזקות, המחזיקים יחד ב–22.8%, בחלוקה שווה. ב–25.2% הנותרים מחזיק הציבור. לשותפיו של אליהו יש זכות סירוב לכל הצעה שתתקבל לרכישת מניותיו בבנק, וקיימת אפשרות ששותפיו יהיו אלה שירכשו את מניותיו, כדי למכור בהמשך את חבילת מניות השליטה כמקשה אחת.

העסקה האחרונה במניות של אגוד התבצעה לפני כשמונה שנים, כשבנק לאומי מימש אופציית מכר שהיתה לו עוד מ–1999, ומכר את יתרת החזקותיו באגוד (כ–6.4%) למשפחות מנור וזכאי־אלמוג תמורת כ–108 מיליון שקל. העסקה בוצעה לפי שווי של כ–1.65 מיליארד שקל לאגוד, שהיה גבוה ביותר מ–50% משווי השוק של הבנק באותה תקופה.

כיום יש כמה מתעניינים ברכישת מניותיו של אליהו ושל בעלי מניות אחרים בבנק, אך ככל הידוע לא נעשו הסכמות מחייבות עם אף אחד מהם. אחד המתעניינים הוא אלי יונס, שסיים ב–2013 קדנציה מוצלחת כמנכ"ל בנק מזרחי טפחות. יונס, שצבר מוניטין רבים במערכת הבנקאות (כיהן בעבר גם כמנכ"ל הבנקים הפועלים וכללי) ושצבר הון של כ–250 מיליון שקל, מעוניין לגבש קבוצת משקיעים, ככל הנראה בינלאומיים, ולהשתלב בה כחלק מהבעלים באגוד. עם זאת, יונס, שעוסק בעיקר בייעוץ עסקי ובהוראה מאז פרישתו ממזרחי טפחות, לא יעשה את העסקה בכל מחיר.

מניית אגוד

נציגיו של אליהו הציעו גם לבנקים הבינוניים דיסקונט ומזרחי טפחות לרכוש את מניותיו ולהשתלט על אגוד, שכן מדובר עבורם בהזדמנות די נדירה לרכוש את הבנק הגדול מבין שלושת הבנקים הקטנים, שנותרו עצמאיים ושכוללים מלבד אגוד את דקסיה ישראל ובנק ירושלים. גם המפקחת על הבנקים, חדוה בר, אמרה במהלך דיוני ועדת שטרום כי היא תעודד מיזוג של הבנקים הבינוניים עם הקטנים, כדי לחזק את מעמדם של הבנקים הבינוניים. ואולם, מהלך כזה יעלים בנק קטן וישפיע על התחרות בענף, דבר שעלול להיתקל בהתנגדות מצד משרד האוצר והרשות להגבלים עסקיים.

אם הרגולטורים לא יתנגדו לעסקה, היא תאפשר לדיסקונט או מזרחי לרכוש בנק שמחזיק ב–36 סניפים בפרישה ארצית, בתיק אשראי של כ–23.5 מיליארד שקל, בתיק פיקדונות של הציבור בסך 33.5 מיליארד שקל, בתיק ניירות ערך של כ–10 מיליארד שקל, בהון עצמי של כ–2.4 מיליארד שקל ובמאגר בלתי מבוטל של לקוחות קמעונאיים ועסקיים. בנוסף, לאגוד יש אחזקות של כ–14% בפרויקט הנדל"ני הגדול שיוקם בחוף התכלת בהרצליה, וכן נדל"ן שרשום בשווי נמוך משוויו הכלכלי.

כדי להפוך את העסקה למשתלמת, על דיסקונט או מזרחי לרכוש את מלוא הבעלות על אגוד. רק כך ייהנו מהסינרגיה בפעילות ובחיסכון על עובדים והוצאות מחשוב. מדובר במהלך שידרוש משאבים כספיים רבים, ויצריך לצמצם את כוח האדם של אגוד. לפיכך, המחיר ומתווה העסקה צריכים להיות אטרקטיביים מספיק עבור דיסקונט או מזרחי, שבשלב זה לא רצים לבצע את הרכישה.

"העסקה הכי טובה באגוד זה ביצוע ראן־אוף לבנק במסגרת בית משפט ורכישת נכסיו בלי העובדים, כפי שעשה בעבר צביקה בארינבוים בבנק לפיתוח התעשייה, והרוויח שם הרבה מאוד", אומר גורם בכיר במערכת הבנקאות, המכיר היטב את אגוד. "יונס ביצע בעבר מהלכי התייעלות מקיפים בהפועלים ובמזרחי טפחות, שהשלמתם היא אחת הסיבות העיקריות לכך ששני הבנקים הם היעילים ביותר במערכת הבנקאות בישראל. ואולם באווירה הנוכחית, ספק אם גם מנהל מוכשר כמו יונס יצליח להוציא לפועל תוכנית שתכלול פרידה ממאות עובדים", מוסיף הגורם.

לאחר הפרסומים ב–TheMarker לפני שבועיים וחצי, שלפיהם יונס שוקל הצטרפות לגרעין השליטה באגוד, עלתה מניית אגוד ביותר מ–10%, והבנק נסחר לפי שווי שוק של כ–1.34 מיליארד שקל. שווי זה מגלם לאגוד מכפיל הון (יחס בין שווי שוק להון עצמי) של 0.56 וגוזר לאחזקותיו של אליהו שווי שוק של 364 מיליון שקל.

התשואה להון
יחס יעילות תפעולית

יחס יעילות תפעולית החלש במערכת

את אגוד מנהל ב–שלוש שנים וחצי האחרונות ישראל טראו, שעשה את מרבית הקריירה שלו בבנק הבינלאומי, ונחשב לבנקאי מנוסה ומוערך במערכת. בראש הבנק עומד מאז 1999 זאב אבלס, לשעבר המפקח על הבנקים, שככל הנראה יסיים את תפקידו בשנים הקרובות עם חבילת תגמול מצטברת של כמה עשרות מיליוני שקלים.

מאז הגעתו לאגוד קידם טראו מהלכים שנועדו להגדיל את הרווחיות של הבנק ולשנות את תמהיל תיק האשראי שלו, שבעבר היה מוטה יותר לעסקים גדולים ויהלומים, ומתמקד כיום בעיקר בתחום הקמעונאי של מתן אשראי צרכני ללקוחות פרטיים, משכנתאות ועסקים קטנים וזעירים, וכן בלקוחות בשוק ההון. נכון לסוף מארס, מתוך תיק אשראי של כ–24 מיליארד שקל — 12.4 מיליארד שקל ניתנו לדיור (משכנתאות), לאנשים פרטיים וללקוחות פרטיים. כ–4.9 מיליארד שקל ניתנו לעסקים קטנים וזעירים ורק כ–7 מיליארד שקל ניתנו לעסקים בינוניים וגדולים.

את הרבעון הראשון של 2017 סיים אגוד עם תוצאות משופרות, שבאו לידי ביטוי בעלייה של כ–36% בהכנסות מריבית (נטו) לעומת הרבעון המקביל, שהגיעו ל–176 מיליון שקל. בקיטון של 3.2% על הוצאות שכר, אגוד סיים את הרבעון החולף עם רווח נקי של 37 מיליון שקל, לעומת 4 מיליון שקל ברבעון המקביל. הרווח גילם תשואה להון של 6.4%, ואם מוסיפים לכך 19 מיליון שקל בגין הצגת שווי הוגן של ני"ע, מתקבל כי התשואה להון של אגוד ביחס לרווח הכולל היתה כ–8%.

אלי יונס
אלי יונסצילום: תומר אפלבאום

עם זאת, ייתכן שהרבעון החולף אינו מייצג את הרווחיות ארוכת הטווח של אגוד, שכן הבנק ניצב בפני שורה של סוגיות שמונעות ממנו להציג תוצאות משופרות ועקביות לאורך זמן. מדובר בין השאר במבנה הבעלות הנוכחי, שבמסגרתו הבעלים לא מזרימים הון לבנק כדי להתרחב (ולרכוש למשל את דקסיה ישראל), בתשלומים גבוהים ב–10 השנים האחרונות לבנק לאומי בגין שירותי מחשוב, בהוצאות שכר גבוהות על עובדים בשל העובדה שהסכם השכר של אגוד צמוד לזה של עובדי לאומי, ובמגבלות רגולטוריות שונות שמונעות מאגוד להתרחב וגוזלות ממנו הוצאות כבדות.

כל אלה גורמים לכך שאגוד מציגה בשנים האחרונות את יחס היעילות התפעולית (יחס בין הוצאות להכנסות תפעוליות) החלש במערכת, בשיעור של יותר מ–80% ותשואה להון ממוצעת של כ–5% בלבד. הבנק אפילו לא התקרב בעשור האחרון לתשואה להון של 10%.

ב–10 השנים האחרונות חילק אגוד דיווידנדים של 160 מיליון שקל בלבד — האחרונים שבהם בדצמבר 2010. אגוד אמנם הציג בסוף מארס יחס הלימות הון ליבה גבוה של כ–10%, ומבחינת איתנות פיננסית הוא מסוגל לחזור ולחלק דיווידנדים, אך לא ברור מתי הוא יקבל לכך אישור מהמפקחת על הבנקים. לעומתו, הפועלים, לאומי, מזרחי טפחות, הבינלאומי ובנק ירושלים מחלקים בשנים האחרונות דיווידנדים של עד 50% מהרווח. גם דיסקונט קיבל אישור מבנק ישראל לחלק שוב דיווידנדים, ודקסיה צפוי לחלק דיווידנדים של מאות מיליוני שקלים בשנים הקרובות.

הון עצמי
אשראי לציבור נטו

מעלים שכר - ומפטרים עובדים

ואולם יש בעיות שעמן הנהלת הבנק מנסה להתמודד, כמו ניסיון להחליף את מערכות המחשוב בתקופה הקרובה. מדובר במשימה לא פשוטה, שהקמתה כרוכה בכמה מאות מיליוני שקלים, ולאחר מכן בתשלומים שנתיים שוטפים של כמה עשרות מיליוני שקלים. כנוסף, הטמעתה של המערכת החדשה עלולה לדרוש כמה שנים.

כיום אגוד משלם ללאומי תמורת שירותי המחשוב יותר מ-50 מיליון שקל בשנה. החוזה בין הצדדים נגמר בסוף 2016 ובמסגרת ההסכם לאגוד נותרו שלוש שנים עד להתנתקות המלאה מלאומי.

ראשי הבנק שוחחו בהקשר זה בחודשים האחרונים עם בנקים אחרים כמו דיסקונט ומזרחי טפחות, אך לא הגיעו עד כה להסכמות עם אף אחד מהבנקים, שלא גילו התלהבות מיוחדת מהעסקה המוצעת להם. מתן שירותי אירוח של מחשוב אמנם מאפשר לבנק המארח לקבל הכנסות נוספות, אך גם חושף אותו לסיכוני סייבר ותפעול ולשיתוף של מידע בתחומים טכנולוגיים עם הבנק המתארח.

ישראל טראו
ישראל טראוצילום: אייל טואג

לכן, באגוד בוחנים חלופה של חבירה לחברת טכנולוגיה המתמחה בתחום לצורך הקמה של מערכת ליבה חדשה — מהלך שכרוך גם הוא במשאבים כספיים לא מבוטלים. אם ירצה, יוכל הבנק להשתמש במערכת הליבה החדשה שהקימה החברה ההודית טאטא עבור בנק יהב. לפי התוכניות המקוריות של טאטא (TATA) ויהב, עם השלמת הפרויקט ניתן יהיה למכור לפחות חלק משירותי המחשוב לגופים נוספים.

נכון לסוף 2016 הועסקו באגוד 1,288 עובדים (בהם יותר מ–800 עובדים קבועים). במסגרת תוכנית ההתייעלות שעליה הודיע הבנק לפני כחצי שנה, יפרשו ממנו ב–2017–2019 כ–120 עובדים. הבנק זקף לשם כך הוצאות של כ–114 מיליון שקל בדו"חותיו, דבר שגרם לכך שסיים את 2016 עם הפסד של 49 מיליון שקל.

תוכנית ההתייעלות אמנם תפחית בהמשך את ההוצאות בכמה עשרות מיליוני שקלים, אך כדי להביא לשיפור ממשי בתוצאות על אגוד לבצע תוכניות התייעלות נוספות. באגוד מקווים גם שהמפקחת על הבנקים תרים את הכפפה שלא הרימו המפקחים הקודמים, ותטפל בסוגיית ההצמדה של השכר באגוד לזה של לאומי. בהסכם השכר האחרון שנחתם בין הנהלת לאומי לוועד העובדים, המסתיים ב–2018, יקבלו העובדים תוספת שכר שנתית (הטייס האוטומטי) של כ–4% ב–2015–2016, ולאחר מכן תוספת של כ–3.5% בכל אחת מהשנים 2017–2018.

ההסכמים האלה משפיעים לרעה על הבנק, שהוצאות השכר השנתיות שלו מוערכות ב–500 מיליון שקל ונוגסות בחלק ניכר מההכנסות שהוא מייצר, ובכך פוגעות ברווחיות שלו וביחס היעילות התפעולית.

שלמה אליהו
שלמה אליהוצילום: מיכל פתאל

באגוד מקווים שחוק שטרום יאפשר לבנק להגדיל את הכנסותיו באמצעות כניסה לתחומים כמו סליקת כרטיסי אשראי, פקטורינג (איגוח תיקי לקוחות), רכישת נתח ממניות חברות כרטיסי האשראי, ועוד.

נראה כי מכירת אחזקותיו של אליהו באגוד תזרז שינויים בבנק, בין אם ייבלע על ידי אחד הבנקים הבינוניים או שיישאר כבנק עצמאי. אם יישאר עצמאי, מידת השינויים שיתחוללו בו ויכולתו להשתפר תהיה תלויה בזהות הבעלים, בנכונותם לתמוך כספית בבנק ולעמוד מאחורי התוכנית האסטרטגית שהתוותה ההנהלה הנוכחית. תרחיש נוסף הוא שאגוד ייהפך לבנק ללא גרעין שליטה — בדומה לדיסקונט ולאומי — והנהלתו תוכל לקדם מהלכים שונים שיביאו בתורם לשיפור בתוצאות.

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ