פרשנות

שערוריית פישמן: חדוה בר יודעת בדיוק איך "מכינים את הנקניקים"

המפקחת על הבנקים מונעת מהמערכת ללמוד מטעויותיה ומחדליה כדי שפשיטות רגל של מיליארדי שקלים מכספי ציבור יהפכו לאירועים של פעם בדור

איתן אבריאל
חדוה בר
חדוה ברצילום: אייל טואג

ד"ר חדוה בר, המנהלת של חטיבת הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל מאז אוגוסט 2015, יודעת בדיוק איך "מכינים את הנקניקים" בשוקי הבנקאות וההון הישראלי. ואיך אנחנו יודעים שבר, אשה חייכנית ונעימת הליכות במפגשים שלה עם התקשורת, לא פראיירית? זה די פשוט: אנחנו קוראים את המאמרים הכלכליים שהיא כתבה ב-20 השנים האחרונות, ומציצים בקורות החיים שלה.

מאמר אחד, למשל, שאותו כתבה בר ב-2005 ביחד עם קונסטנטין קונסקו, חשף כי אנליסטים של מניות הפועלים בבורסה הישראלית נתונים בניגוד אינטרסים. הם ממליצים לציבור לקנות את המניות שמוחזקות על ידי בית ההשקעות המעסיק אותם, ועושים זאת כשבית המניות זקוק ל"הגנה" על המניות הללו. אפילו שם המאמר מסגיר כי מסתתר שם בלוף: "אנליסטים הממליצים על מניות של חברות קשורות: האם השוק מבין את הפוטנציאל לניגוד עניינים?"

במחקר אחר, שכתבה יחד עם סיגל ריבון ועסק בפתיחת שוק המימון הישראלי בשנות ה-90, מגלה בר כי חברות ישראליות "בעלות קשרים הדוקים עם הבנקים המקומיים המרכזות את האשראי במספר מצומצם של בנקים, או מצויות בקשר מתמשך עמם" - זוכות לאשראי זול יותר מתאגידים הפועלים עם מגוון גופי מימון מפוזר. גם זה מעניין.

בדוגמה נוספת, הפעם מ-1996, חושפת בר יחד עם ישי יפה ויושע עובד, תרגיל נבזי שהבנקים הישראליים נהגו לבצע בשנות ה-90: להנפיק חברות גרועות, הקשורות אליהם, בבורסה בתל אביב. המחקר של בר ושותפיה חשף כי חברות שהונפקו דיווחו על ירידה ברווחיות מיד לאחר ההנפקה (ועל גידול בהוצאות הנהלה), שהבקרה של הבנקים עליהם נחלשה לאחר ההנפקה, וכי ה"בורסה" לא יודעת לפקח על בעלי השליטה.

הנה הפסקה האחרונה של תקציר המנהלים: "העובדה שלאחר ההנפקה הרווחיות יורדת וההוצאה על פעילויות המניבות תועלת למנהלים גדלה, מעידה על כך שככל הנראה קיימת בקרה מוגבלת מאוד של הבורסה על התנהגותן של פירמות ומנהליהן". הציבור שמע על בעיות כאלה רק בשנים האחרונות - בר כתבה אותן שחור על גבי לבן לפני יותר מ-20 שנה.

בר לא למדה על ייצור נקניקים בשוק ההון והבנקאות רק במגדל השן של האקדמיה. היא צמחה בבנק ישראל במחלקת הפיקוח על הבנקים, וכיהנה כראש תחום שוק ההון במחלקת המחקר של הבנק. ב-2008 דילגה בר מתפקיד המפקח לתפקיד המפוקח, ומונתה לסגנית ראש חטיבת שוק ההון בבנק לאומי. ואז, מ-2000, במשך חמש שנים, כיהנה כמנהלת הסיכונים הראשית של הבנק והקימה את חטיבת ניהול הסיכונים. זהו תפקיד בכיר, בדרג של סמנכ"ל, והוא בוודאי חשף אותה גם למערכות היחסים של הבנק עם טייקונים שקיבלו תנאי אשראי מיוחדים - בלאומי ובבנקים אחרים.

אבל מרגע שהבהרנו כי המפקחת על הבנקים "מבינה עניין", אולי אפילו טוב יותר מרבים אחרים, אי אפשר שלא לתמוה על תגובתה לפרשת החובות וחדלות הפירעון של איש העסקים אליעזר פישמן. בר מכירה את "התיק". לאחר שרק לאחרונה כיהנה במשך 5 שנים כמנהלת הסיכונים הראשית של בנק לאומי, היא בוודאי יודעת הכל על פישמן: הוא חייב לבנק לאומי 1.1 מיליארד שקל. מתצהירים של לאומי לבית המשפט אנחנו יודעים שפישמן התבקש פעם אחר פעם להחזיר חובות ולממש נכסים, אך מעולם לא עשה זאת.

בר היתה אמורה לבצע בדיקה של חובות פישמן על-פי בקשה של בית המשפט. השופט מגן אלטוביה, מבית המשפט הכלכלי, שאל את הפיקוח על הבנקים אם ברצונו להצטרף לחשיפת מסמכים בעניינו של פישמן ובנק הפועלים. תגובת בר היתה מאוחרת ולא עניינית עד שהשופט עצמו כתב: "אין בידי לקבל התנהלות זו". בר גם קיבלה שורה של פניות ובקשות נוספות לחקור את מערכת היחסים של פישמן עם הבנקים, לרבות מחברי כנסת, מנציגים של עמותות ותנועות אזרחיות, מהציבור ומהתקשורת - אך בדרך כלל בחרה להתעלם מהן או למסמס אותן.

גם עכשיו. אתמול, בתגובה לפרסום פרטי הסדר החוב שפישמן ובני משפחתו סיכמו עם המנהל המיוחד מטעם בית המשפט, יוסי בנקל, מסרה בר את התגובה הלאקונית הבאה: "הבנקים הנושים לא היו מעורבים בגיבוש ההצעה להסדר חוב. גם הפיקוח על הבנקים לא עורב בגיבוש ההצעה. הפיקוח על הבנקים מצפה שהדירקטוריונים וההנהלות של הבנקים יבחנו את ההצעה תוך ראייה רחבה של מכלול ההבטים העולים מהנושא, לרבות מקסום הסדר החוב ושמירת אמון הציבור בבנקים".

זו תגובה מוזרה. ראשית, היא לא נכונה: הבנקים בוודאות היו מעורבים בכל פסיק בגיבוש הסדר החוב. זו הצעה שגובשה על ידי מגשר המשמש נציג של בנק מזרחי ונציג הבנקים, וגם הוא נושה של פישמן. כולם יודעים שזו הצעה שצריכה לקבל את אישור הבנקים, לכן היא מתואמת עמם מראש. ממילא, ברור שהבנקים מוכנים לחתום עכשיו ומיד על כל הסדר חוב - והיקף הכספים שפישמן ובני משפחתו יביאו מהבית מעניין אותם כשלג דאשתקד.

אליעזר פישמן בבית המשפט
אליעזר פישמן בבית המשפטצילום: עופר וקנין

מה כן מעניין את הבנקים ואת הבנקאים? הם רוצים לסגור את התיק, לסגור את הפרשה ולאפשר לפישמן לצאת לדרך חדשה – והכל ללא חקירות, ללא בדיקות וללא בירורים נוספים. למה? שוב, די פשוט: כי בדיקות כאלה עלולות לחשוף מחדלים של מנהלים בכירים בבנקים בעבר ובהווה, וחשיפות כאלו עשויות להזיק לקריירות של אנשים; וגם כי תגליות מפתיעות יכולות להפוך לתביעות משפטיות. מרגע שפותחים תיבת פנדורה, שבה חוב של יותר מ-4 מיליארד שקל שמחצית ממנו נעלם, קיים סיכון לא קטן שייצאו ממנה דברים לא נעימים - וכל זה עוד לפני שהזכרנו את תצהיר המנהל המיוחד, שלפיו פישמן תיכנן את פשיטת הרגל במשך 16 שנים והיה חדל פירעון דה-פקטו במשך עשר שנים.

את הרצון של פישמן לחתום על הסדר חוב במקום פשיטת רגל, קל להבין. זהו הליך מקובל אצל טייקונים. יצחק תשובה, למשל, הסכים להביא מהבית 800 מיליון שקל כדי לסכם הסדר חוב עם תספורת של כמעט מיליארד שקל בחברת דלק נדל"ן, ובלבד שלא תיפתח נגדו חקירה על התנהלות החברה בשנים שקדמו לקריסה.

פישמן, מצדו, מוכן להביא 140 מיליון שקל, במקרה הטוב. אפשר להבין גם את רצון של הבנקאים: הם מעדיפים לסגור את תיבת הפנדורה של פרשת פישמן במנעול גדול ולזרוק אותה למים עמוקים. זו לא התנהלות ראויה של הבנקאים, שהם נאמנים על שמירת כספי הציבור, אבל אפשר לנתח אותה. יכול להיות שחלק מהבנקים ידחו את ההסדר הנוכחי, כפי שכבר הודיע היום בנק הפועלים, אבל זו אך ורק הצגה למען הציבור. בשבועות הקרובים יגובש הסדר שנראה טיפה יותר טוב, הציבור בינתיים קצת יירגע, וההסדר יאושר. הבנקים רוצים לאשר אותו.

לעומת זאת, יותר קשה להסביר את ההחלטה של בר, נציגת הציבור והשוטרת הציבורית בעולם הבנקאות ושוק ההון, להדוף כל ניסיון לרדת לעומק הסיפור של אליעזר פישמן. למה היא מתנגדת? מדוע היא מתחמקת מפניות של חברי כנסת, של שופטים, של פעילי ציבור ושל התקשורת? ממה היא חוששת?

הפעם אנחנו יכולים רק לנחש. ייתכן שבר חושבת על היום שבו תעזוב שוב את הבנק המרכזי והפעם תתמודד על תפקיד מנכ"לית של בנק גדול, והיא מעריכה שעימות גדול עם מנהלים ודירקטורים בבנקים אינו תומך ביעד הזה. ייתכן שהיא חוששת כי היא עצמה וכל חטיבת הפיקוח על הבנקים ייצאו לא טוב מחקירה כזו ויובכו מממצאיה. ייתכן, כמו רבים בעולמות השלטון והפיננסים, שהיא חושבת שאם התהליכים בוצעו והנהלים נשמרו, הרי שאין צורך בחקירה – למרות התוצאות העגומות. ייתכן שהיא רואה את העולם דרך עיניים של בנקאי: היא למדה אתם, גדלה אתם ועבדה לצדם - והרי אצלם יש דברים שאומרים ויש דברים שלא אומרים. בר אמנם פירסמה מחקרים על הונאות והעדפות, אבל לא היו בהם שמות של אנשים שהיא מכירה, לא היו בהם אנשים שצריך להביט להם בעיניים, ולא היו אנשים שעלולים לנשוך בחזרה.  

אולי כל הסיבות נכונות, אולי רק חלקן, ואולי אף לא אחת מהן, אבל השורה התחתונה ברורה: אמנם חדוה בר לא אחראית על חובות פישמן, שהחלו להצטבר כבר לפני 20 שנה, וגם לא על הפיקוח עליהם. אבל כשהיא מתחמקת מחקירה של פרשת פישמן ופרסום ממצאיה, בר מועלת באמון הציבור. היא מועלת בחובתה לבדוק מה בדיוק קרה, היא מונעת מהמערכת ללמוד מטעויותיה ומחדליה ומחבלת בהזדמנות לתקן את המערכת כדי שפשיטות רגל של מיליארדי שקלים מכספי ציבור ייהפכו לאירועים של פעם בדור - ולא פעם בשנה. 

תגובות