צביקה בארינבוים בתפקיד גורדון גקו

כולם נרעשו השבוע מסגירתו של מפעל פולגת טקסטיל. ב-17 בינואר 2005 פירסם כאן גיא רולניק תחזית בעניינו - היום אנחנו חוזרים אליה

גיא רולניק
גיא רולניק
גיא רולניק
גיא רולניק

כולם נרעשו השבוע מהסגירה של מפלגת פולגת. ב-17 בינואר 2005 פירסם כאן גיא רולניק תחזית. היום אנחנו חוזרים אליה:


בארינבוים או גקו?

לפני שבועיים הוא היכה את שוק ההון בתדהמה: נער הפלא הצעיר, שרק לפני 5 שנים הופיע בשוק ההון, הודיע שהוא רוכש את השליטה באחד הסמלים של התעשייה הישראלית - חברת הטקסטיל פולגת תמורת 34 מיליון דולר.

כמו גורדון גקו, שגולם על ידי מייקל דאגלס בסרט האמריקאי "וול-סטריט" שנהפך לסמל של תקופת ההשתלטויות הממונפות - כך מלמד צביקה בארינבוים את זקני שוק ההון פרק בהשתלטויות ממונפות. לצדו הוא מגייס את מנכ"ל פולגת עופר גלבוע שנהפך גם הוא לחלק מגרעין השליטה.

Greed is good - הסביר גקו לאסיפת בעלי המניות של חברת הנייר טלדר עליה הוא רוצה להשתלט; "תאוות בצע היא הדבר הנכון, היא הדבר שעובד, היא הדבר שמחדד את המחשבה, שמביא לקדמה, שעומד בבסיס כל תהליך שינוי. תאוות הבצע היא לא רק מה שיציל את החברה הזאת - אלא מה שיציל את ארה"ב כולה" הוא מסיים.

ההיגיון הכלכלי אומר שתאוות בצע של המשתלט הממונף הופכת חברות כבדות ולא יעילות לטרף להשתלטות עוינת, וזאת, בתורה, מאלצת אותן להפוך לעסקים טובים ויעילים יותר - או שהן מפורקות ונמכרות בנפרד כדי לייצר יותר ערך לבעלי המניות.

15 שנה אחרי הסרט וול-סטריט, כבר לא צריך להסביר שוב ושוב מדוע תאוות הבצע של בעלי המניות ודרישתם להתייעלות וליצירת ערך, היא חלק אינטגרלי מהכלכלה החופשית.

אבל עדיין אפשר גם להסביר את הסיכונים שלה - כפי שמדגים המהלך הראשון של בארינבוים הצעיר: לפולגת אין יתרת רווחים ממנה ניתן למשוך דיווידנד. כדי שבארינבוים יוכל לפרוע במהירות נתח גדול מההלוואה איתה הוא קנה את השליטה בחברה, הוא צריך לבצע הפחתת הון באישור בית משפט.

כלכלני חברת זינגר-אבן-גיזה מיהרו ונתנו לבארינבוים חוות דעת שמסבירה מדוע הוצאת 34 מיליון דולר מקופת החברה ואיפוס ההון שלה לא פוגעים ביכולת שלה לפרוע את ההלוואות שלה.

יכול להיות שהם צודקים: אבל מי שמכיר את ההיסטוריה הרחוקה והקרובה של פולגת יודע שני דברים: 1. מדובר בעסק תנודתי וקשה שסבל בתקופות קשות מהפסדי עתק. 2. בחברה מועסקים יותר מ-2,000 עובדים, ובמקרה של משבר פיטורים מאסיוויים יכולים לזרוע הרס בקריית גת.

עופר גלבוע מנכ"ל פולגת וצביקה בארינבוים בעל השליטה בוודאי יודעים את הסיכונים בפולגת, ויש להם מן הסתם תוכנית פעולה מדויקת כיצד להפוך את החברה לרווחית ויעילה.

אבל לפני הכל הם בחרו להוריד מעצמם מיד את הנטל הפיננסי האישי: להוציא מפולגת כל סנט פנוי - ולהשתמש בו כדי לפרוע את החוב האישי שלקחו כדי להשתלט על החברה.

השאלה היא מה מרווח הביטחון שנשאר לפולגת עצמה ולאלפי עובדיה במקרה של סטייה מהתוכניות העסקיות - ובעיקר האם בארינבוים ערוך נפשית ליום בו הוא יצטרך למלא תפקיד מלודרמטי נוסף של הגקו-אים: לעמוד מול מאות עובדים מפוטרים ולהסביר להם שה"שוק השתנה", וצריך "לעשות דברים קשים" כדי להציל את מקום העבודה של העובדים שנשארים.

בארינבוים צריך לקוות שהוא לא יגיע לרגע הזה ושפולגת תחת הניהול הצעיר וחדש תשגשג. כי אם זה לא יקרה - כולם יזכרו את המהלך הפיננסי הראשון הגדול שהוא ביצע: שימוש בכל יתרות המזומנים של החברה כדי להוריד מעצמו את החוב הפיננסי. ואז כבר יהיה קשה יותר למכור לאנשים את הסיפור על כך שתאוות בצע היא דבר טוב ואנשים מסוגם של בארינבוים וגקו רק עושים את העולם הכלכלי שלנו יעיל יותר וטוב יותר.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ