האם בטווח הארוך עדיף אג"ח על מניות? מחקר של 150 שנה גילה את התשובה

לפי מהלכיו האחרונים, משרד האוצר גורס שלצעירים מוטב להשקיע בשוק המניות, כי בטווח הארוך הסיכון בכך נמוך ■ האם הוא צודק?

אביה ספיבק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מה לשחק עם העובדים: דמקה או שחמט?

משרד האוצר, באמצעות הרשות החדשה לשוק ההון וחיסכון, שולח לנו מסר ברור. הוא מעביר את כל סבסוד החיסכון מכל הגילאים אל הגיל המבוגר. מעל גיל 50 חלק נאה מתיק הנכסים - 30% - יהיו בתשואה החלומית של 4.8% צמוד. לפנסיונרים תהיה הגנה של 60% על התיק.

עם אינפלציה נורמטיבית של 2%, מדובר בתשואה של 6.8%. מתחת לגיל זה אין שום הגנה דומה על תיק הנכסים. לפי משרד האוצר, הצעירים יכולים להשקיע בשוק ההון, כי בטווח הארוך השוק פחות מסוכן. אבל המבוגרים כבר נמצאים בטווח הקצר - עשר שנים עד מועד הפרישה מגיל 60 ואילך לפי תקנוני קרנות הפנסיה.

האמנם צודק משרד האוצר? האם באמת כדאי להשקיע בשוק המניות בטווח הארוך? בדקנו את נתוני שוק ההון האמריקאי, שיש לו ותק מספיק ארוך. נתוני שוק ההון, מדד סטאנדרד אנד פורס (S&P500), מתחילים מ-1871 - כמעט 150 שנה של נתונים על 500 החברות הגדולות בשוק המניות האמריקאי. הנתונים שיוצגו להלן הם נתוני השוק המתואמים לפי מדד המחירים האמריקאי, כלומר, הם נתונים ריאליים, שבהם מקוזזת השפעת האינפלציה. הם כוללים את רווחי ההון בתוספת הדיווידנדים הממוצעים. בדיקה שנעשתה הראתה שמדד זה קרוב מאוד למדד דאו ג'ונס.

בטווח הקצר, השוק תנודתי מאוד, ולא רק במשברים גדולים נוסח 2008. ואולם בטווח הארוך, שוק המניות עושה תשואה מצטברת פנטסטית. דולר אחד של 1871 עושה 14,282 דולר במונחים ריאליים עד 2016. התשואה הריאלית הממוצעת בשוק המניות בכל התקופה (וגם בחלקים שונים של התקופה) היא 8.2% לשנה. אבל אין שום פנסיונר שחוסך 140 שנה. מה קורה בטווחים של עשר או 20 שנה? אפילו בגרף האופטימי הזה רואים כי משנת 2000 ואילך, שוק המניות מדלג בפראות בין שיא לשפל.

הבורסה בניו יורק ב-1860
הבורסה בניו יורק ב-1860צילום: FPG / Getty Images

השאלה הכלכלית היא אם לא עדיף להשקיע באג"ח ממשלתיות או קונצרניות, שנותנות תשואה ריאלית של 2% בשנה, ולא לשאת בסיכון של שוק המניות. האם התשואה העדיפה מכסה גם את הסיכון? כדי לענות על שאלה זו, ביצענו לכל שנה השקעה ל–20 שנה, בדקנו את סך התשואה בשוק המניות, חישבנו ממוצע שנתי שלה (של הריבית דריבית) והשווינו לתשואה קבועה של 2% בשנה. תשואת שוק המניות נמצאת ברוב מכריע של השנים באופן משמעותי מעל הקו של 2%, וזה אומר ריווח גדול. למעשה, רק בארבע שנים מתוך 126 שנה של החישוב, יש תשואה מתחת 2% - סיכוי קטן של 3.2%. הנקודה הנמוכה ביותר היא תשואה של 1% למי שמשקיע ב–1981. אם כך, התשואה העדיפה של שוק המניות מכסה גם את הסיכון. מעניין שאין אף שנה שבה יש ממש הפסד: כלומר תשואה מתחת לאפס. כשמחשבים אותו דבר לעשר שנים רואים תמונה אחרת: יש הרבה שנים שבהן יש תשואה מתחת ל–2%, ויש אפילו שנים שבהן לא מקבלים בחזרה את ההשקעה.

המסקנה המפתיעה היא שצודקים אנשי רשות שוק ההון. הצעירים יכולים להשקיע לטווח של 20 שנה ויותר, שהוא הרבה פחות מסוכן. המבוגרים אינם יכולים להישאר בשוק ההון - זה מסוכן מדי, ולכן הם צריכים להיות בהשקעה סולידית.

ובכל זאת, האם ניתן ללמוד על התשואות העתידיות מההיסטוריה? בכל דיווח של קרן נאמר כי תשואות העבר אינן מבטיחות תשואה בעתיד. ומקובל כקירוב סטטיסטי שהמניות נעות מתקופה לתקופה באופן מקרי ובלתי־תלוי במה שהיה בתקופה הקודמת. אם כך, אולי הממצאים שלנו הם מקריים? מי אמר שההיסטוריה תחזור על עצמה? האם יכול להיות שזה כמו קובייה מאוזנת שנופלת פעמים רבות על המספר 6? הדרך לענות על שאלה זו היא בדיקת ההסתברויות. בקובייה מאוזנת, הסיכוי הממוצע לקבל 6 הוא 1/6. אם היא נופלת על מספר 6 הרבה יותר מאשר שישית מהפעמים, המדגם אינו מייצג את המציאות.

אותו דבר לגבי מחירי המניות. כמו בקובייה, גם למדד המניות יש הסתברויות ידועות - ממוצע של 6.8% וסטיית תקן של 16.9%. בעזרת הסתברויות אלה, ערכנו בדיקה סטטיסטית. היא הביאה לתוצאות קרובות למה שמצאנו על סמך ההיסטוריה של וול סטריט: הסיכוי לכך שתשואת המניות ל-20 שנה תהיה מתחת ל-2% הוא קטן מאוד. ממצאים אלו מתקפים את המסקנה שלנו - בטווח של 20 שנה, הסיכון במניות הוא סביר בהחלט - אך לא בטווח של עשר שנים.

הכותב הוא יועץ כלכלי; לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker