לא בטוח שזאת רשת הביטחון האחרונה - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לא בטוח שזאת רשת הביטחון האחרונה

האם תועמד רשת ביטחון קבועה לחוסכים לפנסיה?

האם משרד האוצר עומד בפני מהפכה תפישתית, ושוקל פרישת רשת ביטחון קבועה לחוסכים לפנסיה? מתברר שבכירים באוצר אינם פוסלים זאת על הסף. בכך, משרד אוצר מגלה כי הוא קשוב לרוחות החדשות המנשבות בעולם, אשר מערערות את התפישות המסורתיות בנוגע לתפקיד שוק ההון בהגנה על החוסכים לפנסיה.

התערערות התפישות המסורתיות בנוגע לחיסכון הפנסיוני קיבלה ביטוי מובהק בכנס שערך ארגון ה-OECD בחודש שעבר, בנוגע להשלכות המשבר העולמי על החיסכון הפנסיוני. אחד הדוברים הבולטים בכנס היה איגנציו ויסקו, המשנה לנגיד הבנק המרכזי באיטליה. מדבריו של ויסקו היה ניתן ללמוד כי החרדות שהובילו לפרישת רשת הביטחון לחוסכים לפנסיה שלשום אינם ייחודיים לישראל.

בכל העולם, החוסכים המבוגרים לפנסיה נפגעו קשות מהמפולת, ואיבדו כתוצאה ממנה שיעור ניכר מהחיסכון הפנסיוני שלהם. בכל העולם, אובדן החיסכון הזה הביא לצעדי בהלה של החוסכים לפנסיה - הארכת גיל הפרישה וקריאה לתמיכה ממשלתית.

בכל העולם הועלו חששות, שכתוצאה מהמשבר שיעור החיסכון לפנסיה ייפגע - וחוסכים שראו את החיסכון הפנסיוני שלהם מאבד עשרות אחוזים עלולים להסיק שכבר עדיף להם לא לחסוך. בכל העולם, המשבר יצר בעיה חמורה של גירעונות למעסיקים ולממשלות בפנסיות מבטיחות זכויות, והפסדים קשים לחוסכים בפנסיות המבוססות על התשואות בשוק ההון.

בכל העולם החלו לעלות השאלות הנוקבות האם "שוקי ההון יכולים להוות מקור אמין להבטחת החיסכון הפנסיוני?", ו"האם ניתן להשאיר את העובדים לבדם להתמודד עם הסיכונים של שוק ההון?", כדברי ויסקו.

המסקנה החדשנית של ויסקו היא כי המשבר מערער את הנחת היסוד שלפיה לאורך זמן ניתן להניח שהשווקים יספקו לחוסכים לפנסיה את הרווח הדרוש להם לשם צבירת חיסכון נאות. ויסקו מציין כי מתברר שהסיכון של הפסדים כבדים בשוק ההון גדול יותר מכפי שנצפה מראש. מה שגרוע עוד יותר, שהסיכון להפסדים כבדים המקיפים כמעט את כל אפיקי ההשקעה, ואת כל השווקים בעולם, הוא גדול מכפי שצפו מראש. משמע, שהשווקים טומנים בחובם סכנה להפסדים שלא ניתן להתגונן מפניהם.

בין השאר, ויסקו מצביע על כך שמאז 85' ועד אוקטובר 2008 התשואות שהניבו שוקי המניות העולמיים היו זהות לתשואות שהניבו שוקי האג"ח. יש מי שיפרשו זאת כאיתות חיובי - אם בתרחיש הגרוע ביותר - מפולת שכמותה לא היתה 80 שנה - התשואה של שוק המניות יורדת לזו של שוק האג"ח, הרי שהדבר מחזק את הכדאיות של השקעה במניות.

ואולם מה שמעניין את ויסקו הוא שבשורה התחתונה, ההשקעה בשוק ההון לא הצליחה להניב לחוסכים לפנסיה את התשואה הדרושה להם. התשואה שהניב שוק האג"ח (ולצורך העניין, שוק המניות מאז 85') אינה מספיקה כדי לבסס חיסכון פנסיוני ראוי לשמו.

ויסקו מציין כי ניתן היה להגן על החוסכים לפנסיה מפני הפסדים בשוק המניות באמצעות רכישת אופציות הגנה, אבל ההגנה הזאת עולה כסף - ופוגעת לכשעצמה בתשואה הנצברת לאורך שנים. בנוסף, אף אחד מכלי ההגנה שנמכרים בשווקים אינו מסוגל להגן מפני המפולת שבה נתקלנו עתה - מפולת כוללת, של מרבית אפיקי ההשקעה ומרבית השווקים בעולם, בו זמנית.

הפתרון, שמתבסס והולך בעולם, הוא קריאה לכך שהמממשלה תחלץ את החוסכים לפנסיה מפני ההפסדים שנגרמו להם - בדיוק כפי שקרה בישראל. ויסקו מזהיר מפני פתרון כזה - מכיוון שהוא גם עולה כסף רב למשלם המסים וגם עלול להביא להשקעות חסרות אחריות של החוסכים לפנסיה.

כחלופה, ויסקו מציע לשקול פתרונות קבועים, בעלי אופי סוציאל-דמוקרטי, שיגנו על החוסכים לפנסיה לאורך שנים - ולא רק כפתרון זמני בעקבות המשבר הנוכחי. פתרון אחד כזה הוא התאמת החיסכון הפנסיוני לגיל החוסך, כך שהסיכון בהשקעות יורד והולך עם ההתקרבות לגיל הפרישה.

פתרון נוסף הוא פרישת מעין ביטוח תשואה לפנסיה, כאשר עלות הביטוח נפרשת בין כל החוסכים לפנסיה ובין הדורות. כך, בהולנד קיים כבר מודל שלפיו חוסכים צעירים לפנסיה מתחייבים לוותר על חלק מהתשואה שלהם ולהעבירה לחוסכים מבוגרים במקרה של מפולת קשה שפוגעת בחיסכון. כך, ויסקו מציע לשקול מכירת ביטוח תשואה לחיסכון הפנסיוני על ידי המדינה, בתמורה לגביית פרמיה עליו - בדומה למבנה של ביטוח פקדונות הבנקים הקיים במדינות שונות.

עם זאת, ויסקו מודה כי בתוכנית שלו יש שתי מגרעות. האחת, התוכנית מחייבת פיקוח הדוק על תקנות ההשקעה של קרנות הפנסיה, כדי להקטין את תנודתיות התשואה שלהן לאורך שנים. השנייה, התוכנית פותחת פתח ליצירת גירעונות ממשלתיים גדולים, וצבירת חובות אדירים על ידי הדורות הבאים - אם תתרחש מפולת כבדה יותר מכפי שנצבר בכספי הביטוח הממשלתי.

איך מתגוננים מפני הסכנה המהותית הזאת? ויסקו אינו מספק לכך תשובה, ואין ספק כי זו נקודת התורפה בהצעה שלו. עם זאת, הסכנה הזו עמדה במידה רבה בפני צוותי העבודה של האוצר, בנק ישראל ומשרד ראש הממשלה, כאשר הם קבעו את מבנה רשת הביטחון שנפרשה בישראל: המדינה ויתרה על גביית פרמיה בתמורה לרשת, אבל במקום זאת דאגה לצמצם ככל האפשר את הסיכון כי הרשת אכן תופעל - אין החזר על הפסדי 2008, הרשת מבטיחה רק את קרן החיסכון ולא רווח נוסף, והיקף החיסכון שעליו ניתנת הגנה הוגבל.

עם זאת, רשת הביטחון שנפרשה בשבוע שעבר שונה מהותית מההצעה של ויסקו, בכך שהיא מספקת פתרון זמני לבעיה זמנית - ניסיון לתת מענה רק להשלכות המשבר הנוכחי על החיסכון הפנסיוני. מה לגבי מתן מענה קבוע, סוציאל-דמוקרטי, שיבטיח גם את עתידם של חוסכים בעתיד? בכירים באוצר, כאמור, אינם פוסלים זאת על הסף.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#