לזרוק או לא לזרוק?

כדאי לבחון מדי שנה אם תיק ההשקעות הפרטי פועל בצורה יעילה ומניב תשואה ראויה. כך תדעו אם מנהל ההשקעות שלכם עושה עבודה טובה

ערן אזרן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צילום: Dreamstime
ערן אזרן

חיסכון לבר מצווה, הטיול בגיל 50 או דירה לילדים — אנשים חוסכים במהלך חייהם מאות אלפי שקלים למטרות שונות. מרבית החוסכים נעזרים במנהלי השקעות מקצועיים לניהול ההון שצברו, באמצעות השקעה בקרנות נאמנות, ניהול תיקי השקעות, השקעה בפוליסות חיסכון שמציעות חברות ביטוח, או בקופות גמל להשקעה וקופות גמל הוניות. מדי תקופה, חשוב להעריך את ביצועי מנהל ההשקעות שלנו ביחס לאלטרנטיבות, ולבחון אם אנחנו מרוצים מהם.

"בשנים האחרונות, לאור סביבת הריבית הנמוכה, גם תשואות האג"ח נמוכות, והן אלה שמרכיבות את רוב תיק ההשקעות. כתוצאה מכך, התשואות בשנתיים האחרונות נמוכות משנים קודמות, אך לא בטוח שעלינו להיות מאוכזבים", אומר יובל לרר, סמנכ"ל לקוחות פרימיום מקבוצת קלי. "סביבת האינפלציה בשנתיים האחרונות אפסית ואפילו שלילית, כך שגם תשואה חיובית נמוכה היא מעל המדד, וכפי שרובנו מגדירים כמטרה ראשונית של ההשקעה — שמירה על ערך הכסף".

לרר מציע כמה פרמטרים לבחינת תיק ההשקעות. הראשון הוא התשואה לאחר הפחתת דמי ניהול, שאותה נכון לבחון בכמה ממדים. "המימד הראשון הוא הזמן", אומר לרר. "יש לבדוק את התשואה שמנהל ההשקעות השיג בשנה האחרונה וכן גם בשנים קודמות, כל שנה בנפרד, ולא רק מצטברת, כדי ללמוד על עקביות מנהל ההשקעות. זאת אף שתשואות העבר אינן מלמדות בהכרח על תוצאות העתיד.

"שנית, נכון לבחון את התשואה מול ריבית חסרת הסיכון: האם הסיכון שלקחתי בתיק הצדיק את עצמו והשיג תשואה עודפת. שלישית, יש לבחון את התשואה מול מדד ייחוס, שאותו הגדרנו כתואם להשקעתנו. אם לא הגבלנו את מנהל ההשקעות, מוטב לשקלל מדדים כלליים ולא ספציפיים, אלא אם הנחינו אותו אחרת. למשל, מדד אג"ח כללי, אם לא הגדרנו למנהל ההשקעות בחלק הסולידי מגבלות השקעה".

לרר מציין כי יש עדיפות להשוואה מול מוצרים דומים של מתחרים יותר מאשר מול מדדי ייחוס תאורטיים. לדבריו, אם המוצרים "ציבוריים" (כמו קרנות נאמנות), ניתן להשוותם במחשבוני השוואה. ההשוואה היא בין מנהלי השקעות שצריכים להתמודד עם אותם אירועים שמשפיעים על שוק ההון, ולא מדד טיפש קבוע.

פרמטר מרכזי נוסף לבחינת תיק ההשקעות, לפי לרר, הוא מרכיב הסיכון. לדבריו, "לעתים שומעים מחוסכים אחרים שמנהל ההשקעות שלהם עשה תשואה מסוימת, ואילו אתם עשיתם פחות. חשוב לבחון אם התשואה הגבוהה הושגה באותה רמת סיכון ובאותה קבוצת ייחוס. אסור להשוות תפוחים לתפוזים. אף שהסיכון אינו רק נחלת האפיק המנייתי, מקובל לאפיין את רמת הסיכון בהשקעה לפי החשיפה למניות — למשל, עד 20% מניות, עד 30% מניות, וכן הלאה — ולהשוות לאותה קבוצה.

"בנוסף, יש מדדי סיכון המבטאים את התנודתיות של התיק. ככל שסטיית התקן של תיק ההשקעות גבוהה יותר כך גדלה גם התנודתיות שלו, ולכן השאיפה שסטיית התקן תהיה נמוכה באותה קבוצת ייחוס. מדד נוסף המשקלל את התשואה מול הסיכון הוא מדד שארפ. מדד זה משקף את יעילות ההשקעה, כלומר היחס שבין התשואה העודפת מול התנודתיות. במקרה זה השאיפה שלנו היא ש'השארפ' יהיה גבוה באותה קבוצת ייחוס", מסביר לרר.

מעבר לפרמטרים כמו תשואה וסיכון, לרר מנה נקודות נוספות שיכולות להשפיע על התשואות בעתיד, כגון: מנהל השקעות ראשי שעזב לחברה מתחרה, הרכב תיק שהתאים לשנה הקודמת אך לא בהכרח מתאים לשנה הקרובה ועוד. הוא מוסיף כי "יש מוצרים שהתשואה בהם היא אישית, ואין פרסום של התוצאות. לכן יש צורך להיוועץ עם בעל רישיון שחשוף לכמה מנהלי השקעות. לגופים הגדולים יש כאן יתרון, כי הם עובדים עם מספר רב של מנהלי השקעות ומטפלים בהיקף נכסים גדול, כך שהמידע שברשותם מהימן יותר. והכי חשוב: לא להתפתות לתשואות מובטחות, כי בשביל סיכוי צריך לקחת סיכון".

לפי לרר, בסוף תהליך הבחינה המשקיע נדרש לקבל החלטה אם להישאר עם מנהל ההשקעות או לחפש אחד אחר.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker