פסיכולוגיה של גרוש - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פסיכולוגיה של גרוש

אנחנו שונאים להפסיד, מתאהבים במניות ומסרבים להיפרד מהן בזמן, ובכלל, פועלים בחוסר היגיון כלכלי. המחקרים מוכיחים - להטיות הפסיכולוגיות שלנו יש מחיר. התנהגות זו עולה לנו בהפסדים כבדים. איך מתגברים על זה? איך מתגברים על עצמך? אנטומיה של השקעה לא נורמלית

תגובות

מאת רותם שטרקמן ורונית פוריאן

שלוש שנים של גיאות שגם זקני אחד העם לא זוכרים כמותה, הביאו את המדדים בבורסה לשיאים חדשים. בכל חודש זורמים מיליארדי שקלים לשוקי המניות והאג"ח, והחגיגה בעיצומה. ברוקרים מקומיים שרק לפני שנתיים-שלוש ישבו בבונקרים, פיטרו עובדים וקיצצו בשכר של הנותרים, מציגים עצמם היום כווינרים וכמומחים בינלאומיים בניהול השקעות. הרי הם הצליחו להציג ביצועים מדהימים כבר שלוש שנים רצופות.

האם הם באמת יכולים להמשיך לעשות פלאים עם הכסף שלנו גם בשנה הבאה? לא בטוח. הנתונים הכלכליים באמת טובים, אבל מי יכול להבטיח שנה רביעית של תשואות חיוביות. ובכלל, ייתכן מאוד שהחודשים הפוליטיים הסוערים הצפויים לנו, יגררו דשדוש כלכלי וירידות בבורסה. מה שברור הוא, שכדי להכות את השוק בשנה הקרובה יצטרך מנהל ההשקעות שלנו לעבוד הרבה יותר קשה, לחזות נכון את כיוון הבורסה, לבחור את הנכסים הנכונים ולהחליט בתבונה בנושא המשך החשיפה המסוכנת למניות ולאגרות חוב ארוכות.


לא רציונליים

או שאולי זאת בכלל לא הנקודה. מבחינת חוקרי הפסיכולוגיה הקוגנטיווית לפחות, לא ממש מוטרדים מהצרות של מנהלי ההשקעות. מבחינתם, אין באמת ברוקר שיכול להכות את השוק יותר מאחרים, כמו שאי אפשר לדעת מה תעשה מחר מניה שאיבדה היום 20%, וכמו שאין שחקן כדורסל שבגלל "יד חמה" הערב כדאי למסור לו את הכדור.

זוכה פרס נובל בכלכלה, דניאל כהנמן, ושותפו למחקר, עמוס טברסקי המנוח, ניפצו לא מעט מוסכמות בכלכלה הקלסית, ומאז קבלת הפרס ב-2002 עוסקים חוקרים רבים נוספים בשאלות הקשורות להתנהגות הכלכלית האנושית. הנחת היסוד בתיאוריה הכלכלית היא, שאנשים יודעים מה טוב להם, ובהחלטותיהם הם תמיד רציונליים. כלומר, הם משתמשים במידע שברשותם באופן לוגי ועקבי, כדי למקסם את תועלתם הפרטית. למחקר של טברסקי וכהנמן הייתה השלכה מהפכנית על הכלכלנים המודרניים. באמצעות ניסויים מבריקים הראו השניים, כי בני האדם סוטים לא מעט מהחשיבה הרציונלית, בעיקר במצבים של אי ודאות, ומקבלים החלטות על בסיס אינטואיטיווי, סטריאוטיפי, או על פי כללי אצבע. כשלים אלו עשויים לגרור הפסדים גדולים יותר מכפי שאפשר היה לצפות ממשקיעים רציונליים.

אחת התופעות הבולטות עליהן דיברו טברסקי וכהנמן, היא "שנאת הפסד". טענתם הייתה, כי אנשים מייחסים חשיבות גדולה יותר להפסדים מאשר לרווחים. לדוגמה, הכאב הכרוך בהפסד 1,000 שקל גדול בהרבה מאשר ההנאה הנגרמת מרווח של 1,000 שקל. משום כך, אנשים נמנעים מהימור סימטרי, בו בסיכוי של 50% הם ירוויחו 1,000 שקל ובסיכוי של 50% הם יפסידו 1,000 שקל. רק אם יציעו להם רווח גדול פי שניים, ואף יותר, הם יסכימו להמר. כלומר, יש להציע לאנשים רווח של 2,500-2,000 שקל בסיכוי של 50%, לעומת הפסד של 1,000 שקל בסיכוי של 50%, כדי שהם ייאותו להשתתף במשחק.

העובדה שאף אחד לא אוהב להפסיד אינה תגלית מרעישה. הבעיה היא ש"שנאת ההפסד", כלומר היחס הלא סימטרי בין רווח להפסד, עלולה להוביל אנשים להתנהגות לא רציונלית, מה שיגדיל את ההפסד שלהם. למשל, אנשים יירתעו לשנות את מקום עבודתם או את מקום מגוריהם, כי החסרונות מקבלים משקל גדול יותר מאשר היתרונות.

לכן לאנשים יש קושי להסתגל להפסד קיים (כלכלנים מכנים זאת כ"עלויות אבודות"). נניח כי רכשתם מניה ב-1,000 שקל, והיא נסחרת עתה ב-1,500 שקל. אתם מעריכים שמחיר זה גבוה משוויה האמיתי של המניה, ומניחים שהמניה צפויה לרדת. מהלך רציונלי אומר שכדאי לכם למכור את המניה. עתה נניח שהמניה (ששווה 1,500 שקל ושאתם מעריכים כי תרד בקרוב), עלתה לכם בשעתו 2,000 שקל, ולא 1,000 שקל. עדיין יהיה זה רציונלי למכור בדיוק מאותה סיבה. הרי הערכתם שהמניה עתידה להיסחר בפחות משהיא נסחרת כרגע. המדהים הוא שלמרות זאת, במקרה שמחיר המניה בעת הרכישה היה 2,000 (ולא 1,000) שקל, אנשים מתקשים למכור את המניה בגלל מה שנראה להם כ"מחיר הפסד". הם מקווים שאם יחכו, יוכלו להחזיר לעצמם את מה שהפסידו. אנשים אינם רוצים לממש הפסדים כי כאשר הם מוכרים, הם צריכים להודות שהפסידו כסף. ואולם, אם נכון למכור את המניה עתה, אין זה משנה מה היה מחירה כשהיא נרכשה.

זו גם אחת הסיבות לכך שבעת מיתון בנדל"ן, היקף העסקות מצטמצם. למרות שההחלטה האם למכור או לא למכור דירה צריכה להיות תלויה בשווי שאנו צופים שיהיה לה בעתיד, ולא במחיר הרכישה מלפני שנים, אנחנו מתקשים להתעלם מההיסטוריה. לכן גם כאשר פרויקט בארגון גדול נקלע להפסדים, ממליצים שאת ההחלטה אם להמשיך בו יקבל מישהו אחר, ולא אותו מנהל שהחליט להיכנס לפרויקט. בין אם הוא אשם בכישלון ובין אם לא, המנהל שהחליט על הפרויקט, יהיה מושפע מהרצון לנסות להפחית את הפסדי העבר. הרי פני הארגון קדימה.


מתאהבים במניות

באופן דומה, המחקרים מלמדים כי אנשים נוטים למכור דווקא ניירות ערך רווחיים, ולא את אלו שירדו, מתוך תקווה להחזיר לעצמם את ההפסדים ("את המניה הזאת אני לא מוכר עד שהיא תחזיר לי את כל מה שהיא לקחה ממני"). אבל לפעמים, כאשר צריכים כסף ומתכוונים למכור נייר כלשהו מהתיק, מוטב לחתוך הפסדים מאשר להחליף "סוסים בעלייה". התחושה המוטעית של האנשים, שכל עוד הם אינם מוכרים הם לא הפסידו ("את הכסף סופרים במדרגות"), פוגעת בהחלטות הרציונליות שלהם. רגע המכירה הוא הרגע בו מודים האנשים שהפסידו כסף, ואנשים, כידוע, אינם אוהבים להודות בטעויות שעלו להם כסף.

ולא רק זאת. משקיעים מגלים נטייה לחזור ולהשקיע במניה בה רשמו רווח, לעומת מניה בה הפסידו. ובנוסף, החזרה למניה ה"טובה" תהיה מהירה יותר מהחזרה למניה ה"מצורעת". משקיעים נוטים להגדיל השקעה במניה בה הם כבר מחזיקים דווקא בסיטואציה של הפסד, ולמשוך הפסדים זמן ממושך יותר.

בניסיון להוכיח לעצמם שלא מדובר בהפסד אלא באירוע חולף וחסר משמעות, ובשאיפה להחזיר את ההפסד מהר ככל האפשר, המשקיעים מגדילים את הפוזיציה המפסידה. תיק ההשקעות שלהם עלול להתעוות באופן דרמטי, כי אם אנשים מוכרים מהר יחסית כשהם מרוויחים, ולא מוכרים כשהם מפסידים, יתמלא התיק שלהם במניות עם הפסדים.

במחקר שבדק את מחיריהן של מניות שנה לאחר שמשקיעים קנו ומכרו אותן באמצעות בית השקעות, התברר שדווקא ביצועי המניות שנמכרו היו טובים ב-3.5% בממוצע. אם מוסיפים לנתון זה את העמלות ששולמו על הפעולות המיותרות, יוצא שמי שמנהל תיק השקעות באינטנסיוויות מפסיד יותר. מנהלי השקעות בטוחים מדי ביכולתם וחושבים שהם יכולים לשפר את התיק, אבל למעשה, הם היו מצליחים יותר אילו פשוט לא היו נוגעים בו.

מצד שני יש טעות הפוכה, של אנשים שמתאהבים שלא לצורך במניה שלהם (מניה שמביאה לי מזל, מניה שאני לא מוכר גם אם היא יקרה, או מניה שגם כשהיא יורדת נשארת אהובה). הנה סיפור התאהבות כזה שמספר ג'ון אלן פאולוס, פרופסור למתמטיקה מפילדלפיה, שכתב את הספר "מתמטיקאי משחק בבורסה":

"בתחילת 2000 השוק שיגשג. ההשקעות שלי בכמה מדדים היו בסדר, אבל לא ממש ריגשו. למה השקעות צריכות לרגש? זאת כבר שאלה אחרת, אבל היה נראה שאחרים הצליחו הרבה יותר". פאולוס מספר שכאשר נפלה לידיו חבילת מזומנים לא צפויה, הוא החליט להשקיע במניות, והבחירה נפלה על חברת התקשורת וורלדקום. מחיר מניית וורלדקום היה אז 47 דולר. "היום כשאומרים וורלדקום חושבים על הונאות, אבל אז ראיתי לנגד עיני חברה עם הכנסות של 2.5 מיליארד דולר ו-25 מיליון לקוחות.

"כשכמה מכרים אמרו לי שמדובר ב'קנייה חזקה', קיבלתי את ההצעה, על אף שהמניה קצת ירדה. הם הבטיחו לי שבקרוב היא תחזור למחיר של 64 דולר. אחרי שקניתי את המניות מצאתי את עצמי חושב, למה לא לקנות עוד? אני לא מהמר, אבל לא ממש חשבתי, אלא פעלתי וקניתי עוד מניות. זאת לא הייתה הפעם האחרונה שקניתי מניות של וורלדקום. אני מחשיב את עצמי בחור מפוכח, ואף על פי כן התאהבתי בצורה הרסנית במניות וורלדקום.

"החיזור המתמשך אחר וורלדקום הלך והתגבר, ואף על פי כן נשאר חד-כיווני (היא אפילו לא שלחה לי דיווידנד). התחתנתי עם המניה. גם כשהמחיר נפל, המשכתי לראות הזדמנויות. הושפעתי גם מאנליסטים, שהמשיכו לשגר המלצות 'קנייה חזקה' על מושא חיבתי. למעשה, מי שלא המליץ 'קנייה חזקה' הלך על 'קנייה'".

פאולוס מספר כי בתקופה העליזה לא נדרשה הבחנה חדה במיוחד כדי לראות, שכמעט אף מניה בשוק לא קיבלה המלצת "מכירה", ובטח לא "מכירה חזקה". גם המלצות "החזק" כמעט שלא היו. תהליך השכנוע העצמי לא הפסיק בנקודה הזאת: "המשכתי להגיד לעצמי שההפסדים הם על הנייר, ובעצם עד שאני מוכר את המניות לא הפסדתי כלום. ובכלל, אמרתי לעצמי שהמניה תחזור לעלות. האם האמנתי בזה? כמובן שלא, אבל התנהגתי כאילו שכן.

"גם כשמחיר מניית וורלדקום נפל מתחת ל-20 דולר, והמנכ"ל ברני אברס נאלץ למכור 3 מיליון מניות כדי להחזיר חובות, אני קניתי מניות. היה קשר רופף בלבד בין המוח לאצבעות, שהמשיכו לתת פקודות קנייה כדי להימנע מהפסדים".


ביטחון ואופטימיות

שתי טעויות נפוצות של משקיעים הן ביטחון יתר ואופטימיות יתר. אנשים מגזימים בהערכת כישוריהם. למשל, 80% מהנהגים מאמינים שרמתם מעל לממוצע. אופטימיסטים נוטים להערכת-חסר של ההסתברות שישיגו תוצאות גרועות, או שיפקוד אותם מזל רע.

מתוך מיליוני אנשים שעוסקים בשוק ההון, האפשרות שמישהו יכול להכות את השוק לאורך זמן אינה סבירה. ובכל זאת, מנהלי השקעות רבים מאמינים שיכולת החיזוי שלהם אמיתית וש"יש להם את זה". אחת הסיבות לכך היא, שהם נוטים לזכור את ההצלחות ולראות בהן הוכחות לכישוריהם. לכשלונות תמיד יהיה הסבר מלומד כלשהו. וכמו שאמרנו, הבעיה עם ביטחון יתר של מנהלי השקעות היא, שהם עלולים לבצע פעולות רבות מדי ולפגוע בתשואת התיק.

אנשים מתרשמים ממנהל השקעות שמצליח שלוש ארבע פעמים רצופות, אבל על פי חוקי ההסתברות, גם רצף ארוך יותר של הצלחות יכול להיות מקרי. רצף של שישה "עצים" בהטלת מטבע אינו נדיר, אך אנשים שרואים סדרה כזאת, מניחים בטעות שזו לא יכולה להיות סדרה מקרית. תהליכים רבים שנראה שיש בהם חוקיות, הם למעשה מקריים. מחקר שהוביל טברסקי על הכדורסל המקצועני בארה"ב עורר בזמנו רעש גדול. המחקר הראה כי אי אפשר לתמוך מדעית בתופעת ה"יד החמה" אצל שחקני כדורסל. כלומר, שהסיכוי לקלוע אינו מושפע מתוצאות הזריקות הקודמות, וכי מה שנראה כרצף קליעות של שחקן "חם", אינו אלא סדרה שעשויה להתקבל באופן מקרי.

הנה דוגמה לרצף של הצלחות מטעה, אם כי לא מקרי: אדם שולח 64 אלף מכתבים למנויים פוטנציאליים של עלון המניות שלו, שבו הוא ממליץ על מניה. למחציתם הוא צופה שהמניה תעלה, ולמחצית השנייה הוא שולח מכתב שבו הוא צופה שהמניה תרד. באופן זה, לפחות לגבי 32 אלף מנויים פוטנציאליים הוא יימצא צודק.

לאותם מנויים שלגביהם צדק, הוא שולח מכתב נוסף, כשלמחציתם הוא צופה עלייה במניה אחרת, ולמחציתם ירידה. שוב, הוא בהכרח צודק לגבי מחציתם, קרי - 16 אלף אנשים. וכך הוא ממשיך הלאה, עד שהוא מגיע ל-1,000 מנויים פוטנציאליים, שלגביהם צדק שש פעמים. לאותם 1,000 אנשים הוא שולח מכתב המשך שמציין עד כמה צדק, ואומר שהם יכולים להמשיך וליהנות משירותיו המרשימים, אם ישלמו עבור מנוי לעלון המניות שלו 1,000 דולר. אם כולם ישלמו, מדובר ברווח של מיליון דולר למישהו שלא יודע כלום על מניות.

האם האנליסטים ומנהלי ההשקעות שלנו רמאים כמו אותו אדם? לא. אבל אין להניח שיש להם יכולת ניבוי טובה ממנו בהרבה.


מספרים אקראיים

מנהלי השקעות, כמו רבים אחרים, סובלים מתופעה שמכונה "כשל המהמר". אחרי סדרה של אדומים ברולטה נוטה המהמר לשים את הז'יטונים שלו על השחור, מתוך ציפייה שהגיע הזמן שהשחור יזכה. אבל ברור שגלגל הרולטה עוצר על צבע באופן מקרי, בלי קשר לפעם הקודמת. באותו אופן, אחרי יום עשירי ברציפות של ירידות במניה כלשהי, לא עולה הסיכוי שהמניה תעלה.

אחד המושגים הבולטים בתחום השיפוט וקבלת ההחלטות הוא ה"עיגון". אנשים "נדבקים" לגודל כמותי כלשהו רק בגלל שהוא הופיע בתודעתם. אנשים ירכשו או יחזיקו מניה שירדה משיאה, רק בגלל המחשבה שאם היא כבר נסחרה בשווי הזה, היא תחזור לשם. אחת ההמחשות של אפקט העיגון היה בניסוי, שבמסגרתו הציג כהנמן לנחקרים גלגל מזל שנעצר על מספר בין 0 ל-100. תחילה התבקשו הנחקרים לומר, אם להערכתם שיעור המדינות האפריקאיות באו"ם גבוה או נמוך מהמספר שעליו נעצר גלגל המזל, ואז היה עליהם להעריך את השיעור עצמו.

קבוצות שונות קיבלו מספרים התחלתיים שונים, ובאופן מדהים התברר כי למספרים השרירותיים של גלגל המזל הייתה השפעה ניכרת על האומדנים, למרות שכולם ידעו שמדובר בגלגל מזל. קבוצות שהגלגל עצר אצלן על 10, העריכו כי שיעור המדינות האפריקאיות באו"ם הוא 25%, ואילו קבוצות שהגלגל עצר אצלן על המספר 65, ענו ש-45% ממדינות האו"ם הן אפריקאיות. גם כאשר הובטח לנחקרים גמול כספי אם ידייקו, נשארה השפעת אפקט העיגון יציבה.

המסקנה היא שאנו נקשרים למספרים שאנחנו שומעים, והם מהווים מעין עוגן בשבילנו. למשל, משקיעים בוול סטריט יכולים להיות אובססיוויים לגבי תחזיות שנותנים אנליסטים לרווחי חברה. אם החברה מדווחת על רווחים נמוכים ממה שחזו לה, ואפילו בסנט אחד למניה, המשקיעים נכנסים להיסטריה כאילו החברה בצרות איומות, ורצים למכור מניות. לכן, חברות משתדלות לנהל ציפיות, ומחקרים מראים שרווחים של חברות נוטים להיות גבוהים בסנט או שניים מתחזיות האנליסטים.

ניסוי נוסף שהמחיש את עוצמתו של אפקט העיגון, נערך עם קבוצות של תלמידי תיכון, שהתבקשו להשיב תוך חמש שניות מהי תוצאת מכפלת מספרים. קבוצה אחת קיבלה את המכפלה: 1*2*3*4*5*6*7*8 וקבוצה שנייה קיבלה את אותה מכפלה, רק בסדר הפוך: 8*7*6*5*4*3*2*1. שתי ההערכות היו שמכיוון שאנשים מתחילים לחשב משמאל לימין, ואחר כך עושים מעין התאמה לתוצאה הסופית, הם יעריכו את התוצאה בהרבה פחות ממה שהיא באמת, ומי שיעריך שהתוצאה יותר גבוהה, תהיה הקבוצה שקיבלה את התרגיל הראשון. ואכן, האומדן החציוני של הקבוצות שקיבלו את המכפלה הראשונה היה 2,250, ואילו של הקבוצות עם המכפלה השנייה היה 512. אגב, התשובה הנכונה היא 40,320.


כשל הפרשנות

אנשים לא אוהבים לשנות מצבים של השקעה. כך, למשל, אם נותנים להם סכום כסף ועליהם להחליט על אפיק השקעה (נניח מניות, אג"ח ומט"ח), הם יחלקו את כספם שווה בשווה בין האפשרויות, אבל אם יגידו להם שחצי מהסכום כבר באג"ח, חלק גדול מהם יבקשו להשאיר את הכסף באפיק הזה. אנשים גם מצטערים פחות על הפסדים פסיביים מאשר על הפסדים אקטיביים, על אף שהתוצאה זהה. כך, למשל, על השקעה ישנה שהניבה החודש הפסד של 25%, הם יצטערו פחות מאשר לו היו משקיעים לראשונה באותה השקעה החודש, ואז מפסידים.

אחת התופעות ההתנהגותיות הנפוצות היא הנטייה להשקיע בחברות השייכות לשוק המקומי (Home Bias), מה שמוביל לפיזור קטן של תיק ההשקעות. מחקר הראה, כי משקיעים בארה"ב מחזיקים נתח גדול במניות של חברות התקשורת באזור שבו הם מתגוררים. העובדים בחברת קוקה קולה משקיעים 76% מהפרשות השכר העצמאיות שלהם במניות קוקה קולה. וגם בישראל יותר מ-90% מתיק ההשקעות של הציבור מושקע במדינה.

אשליה נוספת של אנשים נובעת מהקסם של פרשנות העבר. יום יום לאחר סגירת המסחר הפרשנים מנתחים ומסבירים, מדוע השוק ירד או עלה. הניתוח שלהם כל כך הגיוני, עד שאתה חושב לעצמך, שאפשר להעריך מה יקרה מחר בבורסה. אתה מבין מדוע מניה מסוימת יורדת כבר שנה, ולכן אתה חושב שתוכל לדעת מה יקרה איתה מחר. טעויות אלו מכונות טעויות "מבט לאחור". הן מזיקות למשקיעים, כי הן מעודדות ביטחון יתר על ידי טיפוח האשליה, שהעולם הוא מקום צפוי יותר מכפי שהוא.


איך להתגבר על עצמך?

מדוע השוק לא למד לקבל החלטות רציונליות? להתגבר על הפחד להסתכן ולהפסיד? ייתכן שכדי להגיע לתשובה צריך לחזור לעבר הרחוק ולדמות את הסוחרים בזירת המסחר לציידים קדמונים, הנמלטים מחיה טורפת או תוקפים אותה: פאניקה ותאווה, פחד ואופוריה, הרגשות משתלטים על היכולת לחשוב, להגיב בהיגיון, לשמור על פרספקטיבה. הזמן קצר, הסכנה גדולה, ההזדמנות לרווח עלולה לחמוק מהידיים בהרף עין.

האותות המשודרים מחלקי המוח - התלמוס, ההיפותלמוס, הצרבלום וגזע המוח, החלק הנמוך ביותר המחובר לחוט השדרה - המעוררים את תגובת החירום המיידית לסכנה, מגייסים את הלוחם לפעולה. הוא נעשה רגיש לקולות ולמראות כמו מסכי בורסה הנצבעים אדום, או צעקות ברוקרים בזירת המסחר. ככל שיהיה מנוסה יותר, הוא אמור לסנן את החששות ולחדד את האינסטינקטים. החוכמה היא להתעלם מתחושות לא מבוססות ולהיצמד לאינטואיציה הבריאה, השאלה היא רק איך ניתן להבחין ביניהן. לשם כך נכנסו לתמונה הסריקות המוחיות למיניהן.

פריצות דרך בשיטות לחקר המוח הובילו בשנים האחרונות אוניברסיטאות ומעבדות ברחבי העולם לבדוק תגובות של משקיעים. אמיגדלה ונוקלאוס אקומבנס, לדוגמה, הם חלקים קטנים במוח האדם האחראיים על רגשות ומאיימים להשתלט על החומר האפור, המתוחכם, החושב. השפעתם עזה, ורצוי לגבור עליה. איך? כאן חוזרות לתמונה השיטות הישנות והטובות: לנגב את הזיעה, לשתות מים, להירגע. להפחית חשיפה לאלמנטים שעלולים לעורר פאניקה או התלהבות מוגזמת, כמו בדיקה תכופה של ביצועי המניות, או האזנה כפייתית לדיווחי המסחר באינטרנט או בטלוויזיה.

ברמה הקוגניטיבית, כדאי לזכור שהחלטות כספיות נעשות במצבים המתאפיינים במורכבות ובאי ודאות, אשר מונעות ממקבל ההחלטות את האפשרות להסתמך על כללים קבועים, ומחייבות אותו להסתמך על אינטואיציה. ברור שאי אפשר להימנע מהמכשולים האורבים לנו - ההטיות חזקות, והאשליות מתקיימות. כאשר אנו נוסעים בכביש מדברי, נדמה לנו לעתים שחלק מהכביש מוצף מים. אי אפשר להימנע מהאשליה הזאת, אבל אפשר להיות מודעים לה ולא ללחוץ על הבלם. כדאי לפתח מודעות לכך שאנו חשופים להטיות ולטעויות, לנסות לזהות מצבים שבהם יש סיכוי שנטעה, להאט, לעצור ולא לפעול על פי אינטואיציה. אין לנו שליטה מלאה על ההתרשמויות שלנו, אבל אפשר לשלוט על תגובותינו.

צריך לדעת לחתוך הפסדים. בשביל להרוויח, יש לדעת גם להפסיד. משקיעים שמצליחים הם אלו שלא נקשרים אמוציונלית לפוזיציה, ואם החליטו לקנות, הם יודעים גם למכור בהפסד. אין להתאהב במניות, אבל לא צריך גם לכעוס עליהן. רצוי לא להיכנס חמאבקי אגו ולנסות להפגין ביצועים טובים מאחרים, ולהפנים את זה שאף אחד לא יודע לנבא מה יקרה. לדעת שאין זמן טוב להיכנס וזמן טוב לצאת. כלומר, יש, אבל אי אפשר לדעת מתי הזמן הזה, אלא בדיעבד. ולכן ההשקעה צריכה להיות ארוכת טווח.

עדיף למעט בפעולות, לפזר את אפיקי ההשקעה, וגם להפנות חלק מהתיק לחו"ל. יש לבחון את התיק כחבילה אחת, ולא לחשוש מהפסד בנייר ערך בודד. ניהול תיק הוא סדרה של החלטות - כל אחת מהן מסוכנת במידה מסוימת. חלק מההחלטות יתבררו כנכונות, וחלקן ייכשלו. אין להיות אמוציונליים לגבי הפסד בודד. אם אומרים לך שמשהו בטוח ב-99%, כדאי שתניח שההסתברות האמיתית היא 85%.

והנה עוד כמה עצות בסיסיות: תבדקו ותחקרו: הרי ככל שהמניה מזנקת והתשואה נוסקת, כך תאמינו ששום דבר רע לא יוכל לקרות לה. לכן, עם כל עלייה יש להעמיק את התחקיר, מה יכול להשתבש, מהן הדעות השליליות. הזמן הטוב לשיעורי הבית הוא לפני שהחדשות הרעות יתפסו אתכם לא מוכנים. תחדדו את החושים ואת יכולת האבחנה, האם קיימת סכנה אמיתית, או שהחשש מירידה הוא רק אזעקת שווא.

השתמשו בכמה ארנקים: אם אתם חייבים להשקיע בגוגל הבאה, תשחקו רק עם חלק מהכסף, כמו מהמר שקול, שלומד להשאיר חלק מהכסף בכספת המלון ונכנס לקזינו רק עם הסכום שהוא מוכן (מראש) להפסיד. פיזור הכסף יקל עליכם גם להיפרד מהשקעה כושלת בזמן. אינכם יכולים לשלוט בהתמכרות לניבוי, אבל אתם יכולים להגביל את הסכום.

תעדו את הרגשות: כדי ללמוד מנסיונכם האישי עליכם לזכור לא רק מה עשיתם, אלא גם איך הרגשתם אחרי שקיבלתם החלטות וראיתם את תוצאותיהן. תיעוד הרגשות, האם תוצאה מסוימת גרמה תחושה טובה או רעה, יעזור ללמוד מהתנהגותכם. שמרו אותו ליד תיעוד המסחר שלכם.

הסתכלו על הטווח הארוך: המוח קולט בטווח הקצר כל מה שיוצר דפוס, ולכן לעולם אל תקנו מניה על סמך תוצאותיה בעבר הקרוב בלבד. בדקו את הטווח הארוך, ואל תעריכו את ביצועיה בנפרד אלא בהשוואה לאפשרויות השקעה אחרות. וכאמור - אל תבדקו את גרף המניה כל חמש דקות.

הפעילו טייס אוטומטי להשקעות: כך תצמצמו סכנות כמו התלהבות מוגזמת או חרדה משתקת. האדם הוא מכונה פיזיולוגית משוכללת, שדורשת טיפול פשוט למדי: לאמץ הרגלי השקעה יציבים, כדי לבלום מראש נטיות מסוכנות העלולות להשתלט על המשקיע. הרגלי עבודה שיטתיים יעזרו להתמודד עם פאניקה ועם אופוריה. נכון, הריגוש עצמו הוא לפעמים תגמול גדול מכסף, אבל אם המטרה היא להגדיל את התגמול הכספי, עדיף להיצמד לכללים.

לכן, שחררו את המוח והתמקדו בתכנון פיננסי לטווח הקצר והארוך. קראו ספרי פסיכולוגיה ולמדו על דפוסי מחשבה, רגשות ועקרונות בסיסיים כמו רגרסיה לממוצע. לא כל סטייה חדה במחיר ראויה להסבר של ממש, והפרשנויות המוטעות עלולות לחשוף את המשקיעים פעם אחר פעם לתנודות הגוררות את השוק לאופוריה נועזת או לנסיגה המונית.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#