דילמת תותחים או חמאה - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דילמת תותחים או חמאה

בשנים האחרונות הממשל האמריקאי הגדיל הוצאותיו הביטחוניות, הממומנות בעיקר על ידי הגדלת הגירעון. אך אפילו לאמריקה הגדולה יש גבול להשקעה בצרכי ביטחון, ונראה שהיא מתקרבת אליו. יש האומרים שהיא חצתה אותו

תגובות

את הביטוי קומפלקס צבאי תעשייתי Military Industrial Complex, טבע נשיא ארה"ב לשעבר, דוויט אייזנהאואר, בנאום הפרידה שלו מהאומה בינואר 1961, רגע לפני שקנדי הצעיר החליף אותו בתפקיד.

אייזנהאואר, או אייק כפי שכינו אותו, התייחס בנאום הפרישה מהתפקיד לסכנה שהתפתחותו של קומפלקס תעשייתי צבאי יכולה להביא על ארה"ב, והזהיר מפניה. כוונתו היתה לשילוב האינטרסים העלול להיווצר בין תאגידי ענק המייצרים מוצרים ביטחוניים - הצד התעשייתי של הקומפלקס, לאנשי צבא וראשי מערכת הביטחון - הם הצד הצבאי של הקומפלקס. שילוב אינטרסים כזה של גורמים חזקים ורבי השפעה, עלול להשפיע לרעה על החלטותיהם של אנשי הדרג הפוליטי, ולכוון את מדיניות ארה"ב בהתאם לאינטרסים של הממסד הביטחוני, ולא בהכרח לפי מיטב צרכיהם של כלל אזרחי ארה"ב.

"In the councils of government, we must guard against the acquisition of unwarranted influence, whether sought or unsought, by the military-industrial complex."

President Dwight D. Eisenhower Farewell Address

January 17, 1961

הרקע בו נאמרו הדברים, על ידי מי שהיה איש צבא רוב חייו, ששירת כמפקד צבא הפלישה לאירופה במלחמת העולם השנייה, ונשיא ארה"ב בימיה הראשונים של המלחמה הקרה, מעורר הערכה. אזהרה מפני הסכנה של השתלטות אורח מחשבה מיליטריסטי על תהליך קבלת ההחלטות של הדרג המדיני, והכפפת הכלכלה לצורכי הצבא והאינטרסים של מגזר תעשייתי ספציפי, הן לא בדיוק מה שהיית מצפה לו מגנרל בדימוס.

אלא שאיזנהאואר יכול היה לראות מנסיונו האישי את ההשפעה המזיקה שיכולה להיות לשילוב הזה על מהלכיה של אומה, והתוצאות הרות האסון שיכולות לנבוע מכך. גרמניה ויפאן, התוקפניות הגדולות ביותר של המחצית הראשונה של המאה העשרים, היו נגועות בכך.


כבר היום ברור שהבית הלבן יבקש, וכנראה יקבל, מהקונגרס תוספת תקציב מיוחדת בגין המלחמה בעיראק, שאינה נכללת בתקציב שהוגש עתה

את בריטניה הגדולה, שיש כמובן להבדיל אותה באלף אלפי הבדלות מגרמניה ויפאן, החיבור בין אינטרסים צבאיים ותעשייתים לשאיפות אימפריאליות הביא לסף של משבר כלכלי עוד לפני מלחמת העולם השנייה, שסתמה כידוע סופית את הגולל על חזון האימפריה שבה השמש לעולם אינה שוקעת.

אייק אולי לא זכה לראות זאת, שכן הוא נפטר ב-1969, אך נפילתה של ברה"מ נבעה בין היתר, לא באופן בלבדי, מכך שהמדינה העצומה לא יכלה לשאת עוד את הנטל של הפניית מרכיב עיקרי של משאביה וכוח האדם שלה לבניית כוח צבאי.

שני דברים גרמו לי השבוע לחשוב על אזהרתו של איזנהאואר.

הראשון היה הידיעה על תקציב ארה"ב המוצע לשנת הכספים הבאה שתחל באוקטובר 2006. הבשורה העיקרית בו היתה שבצד קיצוץ בתקציבי הרווחה, החינוך והבריאות, חלה עלייה של כ-7% בתקציבים המופנים לביטחון.

כדרכן של הצעות תקציב במדינות דמוקרטיות, עד שהוא יכנס לתוקף הוא יעבור את דרך החתחתים הרגילה של מקח וממכר של קבוצות לחץ ובעלי אינטרסים שונים. וכדרכן של הצעות תקציב, יש תמיד מקום לתוספות עתידיות שלא נכללו בהצעה המקורית, כך שכבר היום ברור שהבית הלבן יבקש, וכנראה יקבל, מהקונגרס תוספת תקציב מיוחדת בגין המלחמה בעיראק, שאינה נכללת בתקציב שהוגש עתה.

אחד הנושאים הראשונים הנלמדים בכלכלה הוא הצורך לבחור בין אפשרויות, שכן לא ניתן לקבל הכל. דורות של בוגרי כלכלה גדלו על המשפט "תותחים או חמאה", שמבטא באופן ציורי את הבחירה הנדרשת בין רווחה לביטחון.

הרעיון הזה עולה גם בשורותיו של שיר ישראלי ותיק, משנות החמישים כמדומני, שבו נאמר "תותחים במקום גרביים, טנק במקום זוג נעליים".

במקרה האמריקאי לא מדובר אולי בתותחים מול גרביים וטנק מול נעליים, שכן גם הגרביים וגם הנעליים כבר ממילא מיובאות מזמן מסין. במקרה האמריקאי, אולי יותר נכון לומר "לוויינים במקום ביטוח רפואי, טילים במקום סכר בניו אורלינס".

כאן אולי המקום לבקש את סליחתם של אלו מהקוראים המכירים את השיר המקורי, או שהם רגישים לפזמונאות. אני מודה ומתוודה שהחריזה, או ליתר דיוק העדרה המוחלט, בין לוויינים, ביטוח רפואי טילים וסכר בניו אורלינס היא איומה ונוראה, שלא לדבר על הקצב והמשקל, שגם הם רחוקים מלהיות יצירת מופת.


מסתבר שיש דברים שאינם שונים בשום מקום בעולם. כשממשלות יוצאות למלחמות, ונדרש באופן דחוף ציוד, יש מי שמרוויח מכך

בשנים האחרונות הממשל האמריקאי "לקח כיוון" חזק לצידן של הגדלת ההוצאות הביטחוניות, הממומנות בעיקר על ידי הגדלת הגירעון, שכן את המחיר של הגדלת מסים או קיצוץ בסעיפים אחרים לא היתה נכונות לשלם. בהצעת התקציב הנוכחית יש שינוי מסוים. מסים אמנם לא יועלו, אבל יש כבר הכרה במחיר של עלויות הביטחון, שהוא הקיצוץ הנדרש בסעיפים אחרים התורמים לרווחת האזרחים.

ומרמת המקרו לרמת המיקרו. הדבר השני שהזכיר לי את הביטוי של איזנהאואר היה הגרף המפתיע הבא שבו נתקלתי השבוע. מדובר בגרף המשווה את ביצועי מניית חברת המשאיות והציוד ההנדסי אושקוש OSK (שאינה קשורה עסקית, למיטב ידיעתי, לחברת בגדי הילדים הנושאת את אותו שם, שתיהן פשוט ממוקמות באושקוש, ויסקונסין) לביצועי מניית מיקרוסופט.

למרבית ההפתעה, על פני שש עשרה השנים האחרונות, השנים בהן מיקרוסופט "השתלטה" על עולם התוכנות לפי.סי, השקעה במנייתה של חברת משאיות עלומה הניבה תשואה עודפת מזו של חברת התוכנה הגדולה בעולם.

בשנת הכספים 2002, מכרה אושקוש, המייצרת משאיות שטח ענקיות ומיכליות תדלוק עבור צבא ארה"ב, כמו גם מערבלי בטון ומכוניות כיבוי אש, ב-1.7 מיליארד דולר. הרווח התפעולי באותה שנה היה 111 מיליון דולר, כ-6.4% מהמחזור. המגזר הביטחוני תרם באותה שנה כ-41 מיליון דולר לרווח התפעולי, קצת יותר משליש.

שנת הכספים 2005, שהסתיימה בספטמבר, היא כבר סיפור אחר. המכירות עלו ל-3 מיליארד דולר, והרווח התפעולי עלה כמעט פי 2.5 לעומת 2002, ל-269 מיליון דולר, 9% מהמחזור.

ההבדל הגדול ברווחיות נבע מתרומת המגזר הביטחוני. כ-78% מהרווח התפעולי של 2005, 210 מיליון דולר, מקורם היו במגזר הביטחוני, ואילו הרווח מהמגזר הלא ביטחוני דווקא ירד ביחס ל-2002 ל-59 מיליון דולר.


אבל בניגוד להשפעה החיובית קצרת הטווח, לגירעונות הנצברים יש השלכות ארוכות טווח. הם יהיו חייבים לקטון בשנים הבאות

מסתבר שיש דברים שאינם שונים בשום מקום בעולם. כשממשלות יוצאות למלחמות, ונדרש באופן דחוף ציוד, יש מי שמרוויח מכך.

אושקוש היא כמובן רק דוגמה אחת. כמות החברות שנהנות במישרין או בעקיפין מתקציב הביטחון האמריקאי היא אדירה, ובחלק גדול מהמקרים חברות המייצרות ציוד צבאי אינן חשופות לאותה תחרות קשה ושוחקת מול המזרח, ממנה סובלת יתר התעשייה האמריקאית.

מנהלי אושקוש אומרים בסקירתם, כי גם השנתיים הבאות צפויות להמשיך להיות טובות כיוון שיש בידם צבר הזמנות מובטח.

עם זאת, ויש לומר לשבחם כי הם הגונים מספיק כדי לומר את זה בקול רם, הם צופים ירידה במכירות וברווח של המגזר הצבאי אחרי 2007, וכי הם אינם מאמינים שרמת ההוצאות הנוכחית של הצבא המיועדת להצטיידות במשאיות יכולה להימשך לאורך זמן. ובכלל, הם חוזים שתקציבי הביטחון צפויים להצטמצם עם תום הקונפליקט בעיראק.

זה כמובן לא מפריע למשקיעים לתמחר את המניה במכפיל רווח של 25, כמעט כמו זה של מיקרוסופט.

הגישה העומדת מאחורי התמחור הזה פשוטה. כל עוד הרבעונים הבאים צפויים להראות רווחיות גבוהה, למי אכפת מה יקרה עוד שנתיים, שכן עד אז בטח נמצא איזה פראייר למכור לו.

במחירים האלה אגב, בראייה ארוכת טווח, לאו דווקא לרבעון הקרוב, השקעה במניית מיקרוסופט נראית עדיפה בהרבה מזו של אושקוש. (בשם הגילוי הנאות, אין לנו בקרנות קומפס פוזיציה באף אחת מהן).

עד כאן הסיפור הפרטי של אושקוש, שהוא רק דוגמה על קצה המזלג לתרומתו קצרת הטווח של תקציב הביטחון בארה"ב לרווחי החברות, ולסטטיסטיקה הלאומית.

אבל בניגוד להשפעה החיובית קצרת הטווח, לגירעונות הנצברים יש השלכות ארוכות טווח. הם יהיו חייבים לקטון בשנים הבאות.

וכאן, אסתכן בתחזית. ביום בו יהיה ברור לאמריקה שחייבים להקטין משמעותית את הגירעון, שכן הוא מאיים על היציבות, והיום הזה מתקרב, אחד הקורבנות הראשונים לקיצוצים יהיה יקיר הממשל הנוכחי - תקציב הביטחון הפדרלי. יהיו לכך השלכות משמעותיות על הכלכלה האמריקאית, על ביצועיהם של אפיקי השקעה שונים וגם עלינו.

אפילו לאמריקה הגדולה יש גבול להשקעה בצרכי ביטחון, ונראה שהיא מתקרבת אליו. יש האומרים שהיא חצתה אותו.

מספיק להיזכר בתוכנית הייצוב שלנו ב-1985, שלוותה בקיצוץ אדיר בביטחון, כולל הפסקת פרויקט הלביא, כדי להבין שבמדינות דמוקרטיות, כאשר הסכין הכלכלית מונחת על הצוואר, והבחירה היא בין תותחים לחמאה - העם יבחר בחמאה, ויעיף מהשלטון את מי שיבחר בתותחים.

העניין הוא שהבחירה הזו באה לידי ביטוי רק אחרי שהגירעון מגיע למצב בלתי נסבל, שכן עד אז - איש אינו מודע לכך שחייבים לבחור בין השניים.

דורון צור הוא מנכ"ל קומפס קרנות נאמנות. בעבר שימש כאנליסט בדויטשה בנק, כסמנכ"ל בחברת ההשקעות ישאל, וכמנהל מחלקת המחקר בחברת גמול סהר. הכותב עשוי להחזיק בניירות ערך שונים, לרבות בניירות ערך המוזכרים בכתבה זו. בכל מקרה, אין לראות בכתבה זו משום המלצה לרכישה או מכירה של ניירות ערך

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#