"תחיו עד גיל 90": במה צריך להשקיע כדי שהפנסיה שלכם תספיק? - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
לפחות 50% מניות

"תחיו עד גיל 90": במה צריך להשקיע כדי שהפנסיה שלכם תספיק?

העלייה בתוחלת החיים ותשואות האג"ח הנמוכות מקשות להשיג תשואה סבירה על החסכונות לפנסיה ■ כדי לשנות זאת, חייבים להגדיל את רכיבי הסיכון ■ מנהל השקעות בכיר: "מתוך הכסף החדש בתחום, כ-70% מושקעים בחו"ל"

23תגובות
מתוך הסדרה "מיליארדים"

720 מיליארד שקל - זהו סך הנכסים המנוהל בקופות גמל, ביטוחי מנהלים וקרנות פנסיה בישראל (למעט קרנות הפנסיה הוותיקות), והוא צומח במהירות.

תמורת דמי הניהול שאנו משלמים לחברות הביטוח ולבתי ההשקעות - שיכולים לנגוס כשליש מהחיסכון - במטרה לנהל את חסכונותינו לפנסיה, הם לקחו על כתפיהם משימה מורכבת: לדאוג לכך שבעת הפרישה לפנסיה, יהיה לנו מספיק כסף כדי לחיות בכבוד כגמלאים.

.

"האתגר הכי גדול שיש למנהלי החסכונות הפנסיוניים הוא לדאוג לתשואה ארוכת טווח טובה", מסביר מנהל השקעות בתחום הפנסיוני. התשואה השנתית שאליה מכוון משרד האוצר היא תשואה ריאלית של 4%, אבל האתגרים העומדים בפני מנהלי החסכונות עשויים להקשות עליהם לעמוד במשימה.

האתגר העיקרי עמו יש להתמודד הוא התארכות תוחלת החיים. אף שחברות הביטוח עורכות את חישוביהן לפי תוחלת חיים של כ–82–83 שנה, ייתכן שזוהי הערכת חסר, שכן תוחלת החיים צפויה להתארך. יועצים פנסיוניים בארה"ב, למשל, ציינו כי כשהם מעניקים ייעוץ פנסיוני לבני 60 כיום, הם משערים שהחוסכים יחיו עד גיל 90.

אמנם יש יתרונות בכך שהמדע מצליח להאריך את חיינו, אבל תוחלת החיים כבר אינה מסונכרנת עם משך החיסכון הפנסיוני. בעבר, עובד פרש בגיל 65 ותוחלת החיים היתה 73 שנה. כך, מי שהתחיל לעבוד בגיל 25, היה צובר חיסכון במשך 40 שנה - תקופה משמעותית שאמורה היתה להספיק לכשמונה שנות מחיה ללא עבודה.

כיום גברים יוצאים לפנסיה בגיל 67 (נשים יכולות לפרוש אף בגיל 62). מי שהתחיל לעבוד בגיל 25 יספיק לצבור כ-42 שנות חיסכון - אבל כעת נותרו לו כ-20 שנות חיים נוספות שבהן הוא לא יעבוד. החיסכון שנצבר במקרה כזה לא מספיק למי שרוצה ליהנות מרמת חיים דומה לזו שהיתה לו לפני היציאה לפנסיה. אחת הדרכים להתמודד עם הבעיה הזאת היא להגדיל את שיעור החיסכון. דרך נוספת היא הגדלת מרכיב המניות בתיק.

.

"להשקיע במניות את חלק הארי של התיק"

רמת הריביות בשוק האג"ח כיום נמוכה, כמעט אפסית. כיום התשואה הנומינלית על אג"ח ממשלתיות אמריקאיות ל-30 שנה היא כ-3% בשנה, ועל אג"ח של ממשלת ישראל ל-25 שנה - כ-3.3%. התשואה של האג"ח חשובה, שכן כ-60% ויותר מתיקי החיסכון לטווח הארוך מושקעים באג"ח - אג"ח ממשלתיות וקונצרניות, שגם תשואתן נמוכה בהתבוננות היסטורית. קרנות הפנסיה בישראל נהנות מאג"ח מיועדות, אג"ח ממשלתיות שמבטיחות תשואה מסובסדת של 4.86% בשנה, בשיעור של 30% מהחיסכון. קופות הגמל, לעומת זאת, אינן נהנות מיתרון זה.

בשעה שתשואות האג"ח נמוכות, מדדי המניות נמצאים ברמה גבוהה - בייחוד בארה"ב, שבה נשבר בשבוע שעבר רף 21 אלף הנקודות במדד דאו ג'ונס. הבעיה היא שתיקי הפנסיה בישראל אינם נהנים במיוחד מהגאות בשוק המניות: לפי נתוני משרד האוצר, בתיקי הפנסיה יש אחזקה מנייתית של 24.5% בלבד (לצד אחזקה של 5.7% במה שמכונה "נכסים אחרים", כגון קרנות השקעה), בעוד שבארה"ב האחזקה האופיינית במניות היא 60%. בתיקים של קופות הגמל, 22.3% מוחזקים במניות, וכ-8.5% בנכסים אחרים - ושאר הכספים נאלצים לקושש תשואה בשוקי האג"ח, שבהם הריביות אפסיות.

"הריבית הנמוכה היא לא רק בעיה של החוסך הישראלי - זאת בעיה בכל העולם", מסביר מנהל השקעות בכיר. "זה יוצר מצב שבו חלק גדול בתיק מניב תשואה אפסית. הפתרון הוא במה שמכונה רכיבי סיכון. מאחר שתשואת מדדי המניות לאורך שנים היא התשואה הגבוהה ביותר, צריך להשקיע במניות את חלק הארי של התיק - לפחות 50%. בחו"ל, תיקי הפנסיה מחזיקים שיעורי מניות גבוהים בהרבה".

את האחזקה במניות אפשר להתאים לגיל החוסך - כך שחוסכים צעירים ייהנו מפוטנציאל תשואה גובהה באמצעות אחזקה גדולה במניות, ואילו חוסכים לקראת פרישה יקטינו את הסיכון לחשיפה למפולות בשוק המניות במאצעות הקטנת הרכיב המנייתי בתיקם. עם זאת, רצוי שגם אדם בגיל 67 יחזיק חלק מחסכונותיו במניות - מכיוון שיש לפניו עוד כ-20 שנות חיסכון, אם לא יותר.

"מגוון ההשקעות נמוך - אז משקיעים בחו"ל"

בניסיון להעניק לחוסכים תשואה סבירה בסיכון סביר, מנהלי הגמל והפנסיה פונים לחו"ל. "מתוך הכסף החדש שנכנס לתחום, כ-70% הולך להשקעות בחו"ל", אומר מנהל ההשקעות הבכיר. "אם המדינה לא רוצה שכסף יברח לחו"ל ורוצה לדאוג לחסכונות הפנסיוניים, היא צריכה לעודד איגוח פרויקטי תשתית גדולים, כך שהכסף יזרום אליהם".

הרעיון של שימוש בכסף פנסיוני למימון מיזמי תשתיות אינו חדש. אחת לפרק זמן עולה הרעיון לאגח פרויקטים גדולים, כמו בניית הרכבת הקלה בגוש דן. ואולם דווקא המדינה מערימה קשיים, בין השאר, בשל החשש שהאיגוח של מיזמים לאומיים ייצור ציפייה של המשקיעים מהמדינה להעניק להם רשת ביטחון, דווקא בעידן שבו היא מעודדת את האזרחים לקחת אחריות על הפנסיה של עצמם.

"כיום קרנות הפנסיה נאלצות להשקיע בחו"ל. אני לא מעדיף להשקיע בחו"ל, אלא נאלץ להשקיע בחו"ל - מפני שמגוון ההשקעות בישראל נמוך עד אפסי, במיוחד השקעות ארוכות טווח", מסביר יהודה בן אסייג, מנכ"ל קרן הפנסיה הגדולה בישראל, מנורה מבטחים.

לדבריו, "תזרים המזומנים העתידי של כל חוסך נמשך עשרות שנים. אין השקעות לטווח ארוך על כך. אפשר ליצור מסגרת נוספת, חוץ מהאג"ח המיועדות, שבה המדינה תוכל לספק לשוק ההון השקעות ארוכות טווח ותאפשר השקעות בתשתיות, שכל כך נזקקים להן בישראל. אין סיבה שיקימו רכבת קלה שמכסה אולי עשירית מבעיות התחבורה של הגוש הגדול במדינה, כשאפשר היה לממן ארבעה או חמישה קווים כאלה, שהיו נותנים פתרון תחבורתי מלא לגוש דן".

לדברי בן אסייג, "מה שחסר זו החוליה המקשרת - מישהו שינהל את הפרויקטים האלה וינגיש אותם למוסדיים, כך שהם יוכלו להשקיע בהם באופן בטוח יחסית. מישהו שיידע להפוך אותם לאג"ח. מי שהכי מתאים לטפל בכך הוא אגף החשב הכללי במשרד האוצר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#