"אפקט הילה": בנק ישראל מסביר למה הבנקים הפסידו מיליארדים בהלוואות לטייקונים

כשלי האשראי נבעו ברובם מהעמדת אשראי לחברות החזקה עם חוב גדול, שהלך ועלה עם השנים ■ סיבה נוספת: הסתמכות יתר על היכולת והניסיון הקודם של האיש שעמד בראש הקבוצה

מיכאל רוכוורגר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
i-gold advertisement
מעבר לטוקבקים
ציון קינן ונוחי דנקנרצילום: מוטי קמחי

הפיקוח על הבנקים, בראשות ד"ר חדוה בר, פירסם היום (א') מסמך המתייחס ללווים הגדולים במשק, ללקחים מכשלי האשראי, לפעולות שננקטו על ידי הפיקוח על הבנקים ולמצב כיום. המסמך מגיע אחרי שבשנים האחרונות נמתחה ביקורת לא מבוטלת על כך שבנק ישראל לא טיפל בצורה נאותה במתן האשראי על ידי הבנקים ללווים גדולים, דוגמת אליעזר פישמן, נוחי דנקנר, מוטי זיסר המנוח, יוסף גרינפלד ואחרים - מקרים שהסבו לבנקים הפסדים מצטברים של מיליארדי שקלים.

"במערכת הבנקאות, כמו גם בשוק ההון הישראלי, היו בשנים האחרונות מספר אירועים של הפסדי אשראי גדולים, בעקבות כשל של קבוצות לווים גדולות. הפיקוח על הבנקים והמערכת הבנקאית הפיקו לקחים מאירועים אלו לאורך השנים", טוענים בבנק ישראל.

"בהסתכלות על סך תיק האשראי של הבנקים, הפסדי האשראי של קבוצות הלווים הללו לא היו בהיקף חריג בפרספקטיבה בינלאומית, ולמרות הכשלים, איכות תיק האשראי של הבנקים בישראל טובה מזו של בנקים במרבית המדינות המפותחות בעולם. להפסדי האשראי יש משמעות ציבורית נרחבת, אולם הם לא סיכנו בשום שלב את יציבותה של המערכת הבנקאית".

ציון קינן ואליעזר פישמן צילום: קמחי מוטי

בבנק ישראל מוסיפים כי הפיקוח על הבנקים כן פעל במטרה למנוע את הסיכוי להישנות מקרים דומים בעתיד. "הצעדים כללו קביעת מגבלות, הוראות רגולטוריות, ביקורות רבות, יישום ההחלטות שהתקבלו בוועדות משקיות (לצמצום הריכוזיות ולהסדרי חוב) ועוד. חלק מצעדי הפיקוח במקרים ספציפיים הביאו, בזמן אמת, לצמצום ההפסדים של הבנקים בסכומים משמעותיים. הצעדים השונים של הפיקוח ושל הבנקים הובילו לכך שהיום, החשיפה לקבוצות לווים גדולות וממונפות נמוכה משמעותית, וניהול סיכוני האשראי בבנקים הינו שמרני יותר. עדיין קיימים בתיק האשראי הבנקאי אשראים היסטוריים שהועמדו קודם לביצוע הפקות הלקחים, שטרם נפרעו במלואם ואשר חלקם הגיע להסדרי חוב.

>> להורדת המסמך המלא של בנק ישראל, בקובץ וורד

"כשלי האשראי הללו נבעו ברובם מהעמדת אשראי לחברות החזקה (במבנה פירמידאלי) במינוף גבוה (כלומר עם חוב גדול) שהלך ועלה עם השנים, גם באמצעות גיוסים שביצעו החברות בשוק אגרות החוב. זאת, לצד הסתמכות על שווי החברות כבסיס להעמדת האשראי והסתמכות יתר על היכולת והניסיון הקודם של האיש שעמד בראש הקבוצה ('אפקט הילה'). אלו תרמו להערכות אופטימיות של הבנקים, כמו גם של חברות הדירוג והגופים המוסדיים, לגבי כושר ההחזר של הלווים. כשלי האשראי נבעו גם מכישלון עסקי של החברות, שלא תמיד ניתן היה לחזות אותו בעת מתן האשראי.

אליעזר פישמן עם רקפת רוסק-עמינחצילום: דודו בכר

"למעט במקרים בודדים, הביקורות לא העלו שהועמד אשראי משיקולים זרים ותוך ניגוד עניינים, אם כי הכלים של הפיקוח לבצע בדיקות שיאתרו מצבים כאלו הינם מוגבלים. בניגוד למה שמרבים לטעון, הנתונים אינם מראים שהיחס של הבנקים כלפי הלווים הגדולים יותר סלחני מאשר כלפי לווים צרכניים, ובשנים האחרונות אנו עדים למאמצים גדולים של הבנקים לקדם תהליכי הסדר ו"גביה רכה" דווקא מול הלקוחות הצרכניים.

"למרות הכשלים שהיו והסיכון לכשל אשר מטבעו קיים בכל אשראי חדש שניתן, חשוב לאפשר ולעודד את הבנקים להעמיד אשראים גם ללווים גדולים ולחברות עסקיות גדולות במשק, באופן זהיר, שכן לאלה תפקיד חשוב ביצירת הצמיחה הכלכלית ומקומות העבודה. חשוב גם להכיר בכך שפעילות כלכלית-עסקית מעצם טבעה כרוכה באי וודאות, ולכן המימון שלה כרוך בסיכון".

בבנק ישראל מסבירים כי הנתונים מצביעים על כך שמתוך תיק אשראי של כ–940 מיליארד שקל במערכת הבנקאית, כ-2.3% מהאשראי הוא לחברות החזקה ממונפות בקבוצות הלווים הגדולות בהן הסיכון גבוה יותר. בנוסף, לדברי הבנק, נכון להיום, מרבית האשראי הבנקאי בקבוצות הלווים הגדולות הוא אשראי תקין (כלומר, אשראי שניתן לחברות בעלות יכולת פירעון לשירות החובות), ואילו מקצתו (סדר גודל של כ–5%) הוא אשראי שמוגדר "בעייתי" (שמשמעותו שקיים סיכוי פוטנציאלי או ממשי לכך שלא כל החוב יוחזר).

"עיקר האשראי אשר בגינו נרשמו הפסדים גדולים כאמור, הועמדו על ידי הבנקים לצורך מימון רכישת שליטה בחברות גדולות בשנים שלפני המשבר הפיננסי של 2008. חלק אחר נבע מפעילות מימון בנגזרים ומפעילויות נוספות. ככלל, האשראים למימון רכישת שליטה ניתנו לחברות החזקה (במבנה פירמידאלי), תוך הגדלה ניכרת בנטל החובות הכולל העומד מול הפעילות העסקית הקיימת בחברות הבת הנרכשות (גידול בשיעור המינוף של קבוצת הלווים). המגבלות המחמירות של הפיקוח על הבנקים לא אפשרו ללווים להגדיל את האשראי במערכת הבנקאית, ולכן חלק מהגידול במינוף (בחוב) התרחש לאחר העמדת האשראי הבנקאי, באמצעות גיוסי חוב שביצעו החברות משוק ההון ומהגופים המוסדיים".

חדוה בר, המפקחת על הבנקיםצילום: עופר וקנין

בהתייחסות לצעדים שעשה הפיקוח על הבנקים נוכח ההפסדים הגדולים שנגרמו, טוענים בבנק ישראל כי הפיקוח פעל במספר רב של מישורים לשיפור תהליכי ניהול האשראי בבנקים, ולצמצום חשיפתם ללווים הגדולים - והסיכון אכן ירד. "ברמת המערכת הבנקאית – כחלק מהפקת הלקחים הבינלאומית מהמשבר הפיננסי הגלובלי והפקת הלקחים הפיקוחית מכשלי האשראי ללווים גדולים בארץ, הפיקוח על הבנקים ביצע עדכון שיטתי ומקיף של הוראות המפקח בתחום האשראי. בראשם דרישה לצמצום החשיפה ללווים גדולים והחמרת המגבלות על היקף האשראי, שבנק יכול להעניק לקבוצה לווים בודדת, לצד דרישה לצמצום האשראי הממונף.

"במסגרת עדכון ההוראות נדרשו הבנקים לנקוט בצעדים אופרטיביים לחיזוק הליכי חיתום, ניהול וניטור האשראי בכלל, והאשראי הממונף בפרט, ליישם כללי דיווח מחמירים בדוחות הכספיים ולבצע שינויים משמעותיים במתודולוגית ניהול הסיכון, בתהליכי העבודה ובמבנה הארגוני של הפונקציות המטפלות בתחום האשראי. מהלכי הפיקוח הובילו להסטת אשראי מלווים עסקיים גדולים (וריכוזיים יותר) לאשראי למשקי הבית (שהוא מבוזר יותר). צעדי הפיקוח הובילו גם לניהול סיכונים שמרני יותר וכתוצאה מכך חלה ירידה משמעותית בהיקף החשיפה של הבנקים ללווים גדולים אלו, ובפרט לחברות ההחזקה שהמינוף בהן גבוה יותר ולכן גם החשיפה בגינם מסוכנת יותר".

בבנק ישראל דוחים את הטענות כי ללווים הגדולים ניתן יחס סלחני יותר לעומת הלווים משקי הבית, וטוענים כי "הנתונים מצביעים דווקא על מצב הפוך. יחס הסדרי חוב ליתרת החוב גבוה יותר בקרב לקוחות פרטיים לעומת לקוחות עסקיים. יתרה מכך, בשנים האחרונות אנו עדים למאמצים גבוהים של הבנקים לקדם תהליכי הסדר ו"גביה רכה" דווקא מול הלקוחות הצרכניים".

לגבי הסוגיה האם נלקחה אחראיות אישית על כשלי האשראי, מציינים בבנק ישראל כי "בהתאם להוראות הפיקוח, החלטות אשראי בבנק לא מתקבלות על-ידי אדם יחיד, אלא בוועדות האשראי ובתהליכים מוסדרים. עם זאת, טיב האשראי מבוסס בסופו של דבר על תחזיות ואומדנים, לכן איכות תהליכי האשראי תלויה באופן מהותי בשיקול הדעת שמפעילים נושאי המשרה הבכירים, ובתרבות הסיכון המוכתבת מלמעלה (Tone at the Top) המחלחלת לכל שכבות הארגון. הליקויים שנמצאו בתהליכי הביקורת, הצביעו במקרים מסוימים על כשלים שנבעו משיקול דעת לא זהיר דיו של ועדות האשראי ומקבלי ההחלטות, בהתבסס על הנתונים שעמדו באותה עת בפניהם. אולם למעט במקרים חריגים, הביקורות לא העלו שהועמד אשראי משיקולים זרים ותוך ניגוד עניינים, הגם שיכולת הפיקוח לבדוק זאת בכלים שברשותו הינה מוגבלת".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker