כשהאוזר מחלק גזר השופטים הם המקל

רשות ניירות ערך מקלה בעקביות את הרגולציה על חברות ציבוריות ■ ביהמ"ש הכלכלי חייב להבטיח כי מי שינצל זאת לרעה - ישלם את המחיר

עידו באום
דניה קרת מאיר. סימנה את יכולתו של בית המשפט הכלכלי לק־ בל הכרעות המשרתות את האינטרס הציבורי ארוך הטווח
דניה קרת מאיר. סימנה את יכולתו של בית המשפט הכלכלי לק־ בל הכרעות המשרתות את האינטרס הציבורי ארוך הטווחצילום: עופר וקנין
עידו באום

בית המשפט הכלכלי, או בשמו הרשמי, המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב, נוסד לפני מעט יותר משש שנים. בדצמבר האחרון צוינו שש שנים להשקתו, והרך הנולד עלה לכיתה אל"ף. בכל התקופה הזאת כיהנו שלושת השופטים הראשונים שמונו לבית המשפט הזה כעמודי התווך שלו - דניה קרת־מאיר, רות רונן וחאלד כבוב. בקרוב ישנה בית המשפט הזה את פניו.

באחרונה נחשף ב–TheMarker כי השופטת קרת־מאיר הודיעה על כוונתה לפרוש. במקביל, קיים סיכוי שהשופטים כבוב או רונן ייכללו במינויים לבית המשפט העליון שעליהם אמורה להכריע הוועדה למינוי שופטים בשבוע הבא - בהנחה שהמחנות בוועדה יצליחו להגיע להסכמות.

הודעת הפרישה של קרת־מאיר מקפלת בתוכה סמליות. קרת־מאיר היא השופטת הכי פחות חשופה לעין הציבור מבין עמיתיה לבית המשפט הכלכלי. כבוב ורונן נעתרים בתכיפות להעביר הרצאות בפורומים מקצועיים ומקיימים שיח מקצועי עם העולם המשפטי והעסקי גם מחוץ לכותלי בית המשפט. קרת־מאיר מיעטה בכך מאוד. ולמרות זאת, החלטתה הידועה והמתונה־לשעתה בפרשת דב כהנא נגד מכתשים־אגן תיזכר כזו שסימנה את יכולתו של בית המשפט הכלכלי לקבל הכרעות המשרתות את האינטרס הציבורי ארוך הטווח — ולא החלטות המושפעות מלחץ של בעלי שליטה המעוניינים בהישרדות קצרת טווח.

קרת־מאיר עיכבה אז הלכה למעשה את העסקה שבה ביקשה כור, שהיתה אז בשליטת נוחי דנקנר, למכור את מכתשים־אגן לחברה הסינית כמצ'יינה. החלטתה כפתה על כור פשרה שבמסגרתה דנקנר הסכים להתחלק עם בעלי המניות מהציבור בשווי אופציה שנכללה בעסקה המקורית וגילמה במקור הטבה לבעל השליטה בלבד. החלטה זו היתה הסימן הראשון לשינוי גישה משמעותי שהתחולל בשנים האחרונות ביחס לנכונות של שופטים כלכליים למתוח ביקורת על החלטות תאגידיות המתקבלות במצב פוטנציאלי של ניגוד עניינים מצד בעלי השליטה או נושאי המשרה.

לפי החוק, זהות המכהנים בבית המשפט הכלכלי לאחר פרישתה של קרת־מאיר, ואולי גם הקידום של עמיתיה, נקבע על ידי נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, ונשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין. בשלב זה, לא ידוע על מועמדים המועדפים על שניהם - אם כי יש כבר כמה שופטים הרואים עצמם מועמדים ראויים. יותר מזהות השופטים, חשובה הבנת המציאות שלהם. בית המשפט הכלכלי אינו יכול להיסחף בזרם הלחץ הציבורי להקלות גוברות והולכות על מגזר החברות הציבוריות. תפקידו הפוך לחלוטין.

מגמת ההקלה ברגולציה על חברות ציבוריות שוברת שיאים מדי שנה, בזכות הרטוריקה הציבורית בדבר "התייבשות הבורסה" — רטוריקה שהיא מופרכת. התייבשות הבורסה אינה קשורה לרגולציה על חברות ציבוריות. רוב החברות שנמחקו מהבורסה בשנים האחרונות לא עזבו אותה בגלל רגולציה תאגידית. מספר החברות הציבוריות הממוצע למיליון תושבים בישראל הוא פי שלושה מאשר בארה"ב, כך שפיזור ההשקעה הזמין בשוק הישראלי לא פחת.

לפי נתוני רשות ניירות ערך, מחזורי המסחר בבורסה ירדו פחות בהשוואה למחזורי המסחר בבורסות מתחרות. למעשה, הרשות הטוענת כי השקעה במדד ת"א 25 (עליו השלום) השתלמה בטווח הארוך יותר מהשקעה בנדל"ן. ולכל זה הצטרפו עשרות הקלות רגולטוריות שאושרו בשנתיים האחרונות, בעיקר לחברות קטנות וחדשות.

כאשר יו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' שמואל האוזר, מחלק גזרים, תפקיד השופטים אינו להקל — אלא להיות מקל. שיטת המקל והגזר. הרשות מאפשרת הקלות בדיווח, הנפקות יצירתיות וגיוסי הון וחוב מהירים. יד חופשית יותר לחברות הציבוריות. כנגדה, בית המשפט הכלכלי חייב להבטיח כי מי שינצל לרעה את החופש הזה, ישלם את המחיר.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ