הסניגורית הציבורית: שליחת עברייני מין לבית הסוהר אינה פתרון; יש לחנך את הנערות והנשים להתמודד עם הנושא - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הסניגורית הציבורית: שליחת עברייני מין לבית הסוהר אינה פתרון; יש לחנך את הנערות והנשים להתמודד עם הנושא

עו"ד ענבל רובינשטיין ל"הארץ": "הסיקור התקשורתי גורם למשטרה להקפיד הרבה יותר על דרכי חקירה מאשר בתיקים רגילים"

תגובות

הסניגוריה הציבורית נוהגת להישמע, בדרך כלל, רק בהקשרים הנוגעים לסיוע לשכבות החלשות. ואולם, מצבור ההליכים הפליליים נגד אנשי ציבור, אילי הון ומפורסמים אחרים בתקופה האחרונה, עורר את בכירי הסניגוריה לצאת במסר אחר ומפתיע.

מערכת אכיפת החוק, אומרים שם, פועלת בקשיחות יתר כלפי אותם בכירים, עשירים ומפורסמים. וזאת, כדי שהמשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט לא ייתפשו כמי שנוקטים גישה מקילה דווקא עם מי שנמצא במרכז תשומת הלב הציבורית. "אנשי ציבור סובלים יותר", אומרת ל"הארץ" הסניגורית הציבורית הארצית, עו"ד ענבל רובינשטיין.

במסדרונות הסניגוריה הציבורית מזכירים את שמותיהם של כמה אנשי ציבור כדוגמה ליחס המחמיר של הפרקליטות ובתי המשפט כלפי מפורסמים בנוגע לעבירות מין: על עופר גלזר, בעלה של המיליארדרית שרי אריסון, נגזר עונש של 18 חודשי מאסר בפועל בשל הרשעתו במעשים מגונים והטרדות מיניות; נגד הבדרן חנן גולדבלט הוגש כתב אישום חמור באשמת אונס ותקיפות מיניות בשש נשים; כתב האישום נגד השר לשעבר חיים רמון בפרשת הנשיקה הכפויה, באשמת מעשה מגונה בלא הסכמה; וכמובן, המלצותיה החמורות של המשטרה נגד נשיא המדינה משה קצב בנוגע לעבירות המין, ובראשן ארבעה מעשי אונס בשתי נשים.

"עבירות המין הן בעיה הדורשת התייחסות חברתית", אומרת רובינשטיין, "אבל היום יש רצון לפתור כל בעיה חברתית דרך המשפט הפלילי, כאילו הוא תרופת פלא לכל דבר. המשפט הפלילי איננו הדרך הטובה ביותר לטפל בנושא הזה, ובוודאי לא שליחת אנשים לבתי סוהר. לדעתי הדרך המתאימה לטפל בנושאים האלה היא באמצעות חינוך מתאים לנערות ולנשים איך להתמודד עם זה".

באשר לסיקור התקשורתי האינטנסיווי של פרשת הנשיא קצב, אומרת רובינשטיין כי היא "מקווה שהלחץ הזה לא ישפיע על מערכת האכיפה. אבל בהחלט קיים לחץ ציבורי על המערכת. אני מקווה שההמערכת שלנו חסינה מפני הלחץ הזה. יותר קשה לקבל החלטות ראויות ונכונות כשקיים לחץ".

לדבריה, "יש דברים שבהם אנשי ציבור ומפורסמים סובלים יותר. למשל, בנושא ייזום תלונות במשטרה. ברגע שמתפרסם בתקשורת שיש תלונה נגד אדם כזה, הדבר מזמין תלונות נוספות. בעוד שאם אתה אנונימי, אף אחד לא יידע שהוגשה נגדך תלונה ואיש לא ירוץ למסור תלונות נוספות נגדך".

עם זאת, בסניגוריה מסכימים שלצד הקשיים המיוחדים שנתקלים בהם אנשי ציבור המעורבים בהליכים פליליים, יש גם יתרונות להיותם מקושרים ומפורסמים. "הסיקור התקשורתי גורם למשטרה להקפיד הרבה יותר על דרכי חקירה מאשר בתיקים רגילים", אומרת רובינשטיין, "לפעמים העומס על המשטרה כל כך גדול שהם לא טורחים אפילו לבדוק באופן נאות טענות אליבי וטענות הגנה אחרות של חשודים".

הסניגורית הארצית גם טוענת שבניגוד להצהרותיו החוזרות ונשנות של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, כי ההחלטה בדבר העמדה לדין נשענת על אותו מבחן משפטי - קיומו של סיכוי סביר להרשעה על בסיס חומר הראיות - הפרמטרים שלפיהם מחליטים אם להעמיד לדין אנשי ציבור, קשוחים יותר. בנוסף, אנשי ציבור לעולם אינם נעצרים כשנפתחת נגדם חקירה, בשל אותן עבירות שבעטיין אזרחים מן השורה היו מבלים כמה לילות בבית מעצר, או אפילו נשלחים למעצר עד תום ההליכים.

החמרת היתר, הבאה לידי ביטוי אצל אותם עשירים ומפורסמים, היא לדעת אנשי הסניגוריה הציבורית חלק מתופעה חברתית רחבה יותר העוברת על הציבור בישראל - הרצון הגואה ל"נקם" באמצעות המשפט, או במילים אחרות - הפיכתה של החברה הישראלית ל"ענישתית" יותר. "זה הופך יותר ויותר בולט", אומר סגנית הסניגורית הציבורית, ד"ר חגית לרנאו, "אנחנו הופכים ליותר ויותר מחמירים. אנשי ציבור, שהם החשופים לתקשורת, סובלים מהעובדה שאנחנו הופכים לחברה מענישה".

בסניגוריה לא אוהבים את היוזמות במשרד המשפטים ובכנסת, להחמרת הענישה באמצעות חקיקה. "זה הפתרון הקל", אומר סגן הסניגורית הציבורית, ד"ר יואב ספיר. "יש בעיה שמטרידה, ואז המחוקק בא ואומר בוא נשנה את העונש מ-12 שנות מאסר ל-20 שנות מאסר. ואז אתה טופח לעצמך על השכם ואומר, עשיתי משהו, כשברור שלא עשית כלום. יש המון דרכים אחרות, של אכיפה, אכיפה אזרחית. זה לא רק שהמשפט הפלילי איננו כלי טוב לפתרון בעיות חברתיות, אלא גם שעל ידי הפעלתו אתה למעשה פוטר את עצמך מלעשות דברים אחרים".

חלק מהבעיות החברתיות שמעלים אנשי הסנגוריה יועלו בוודאי בכנס שיתקיים ביום חמישי באוניברסיטת תל אביב, לציון עשר שנים להקמתה של הסניגוריה הציבורית. בכנס ישתתפו בין היתר השופט בדימוס מישאל חשין ושופטי העליון בהווה, מרים נאור ואליקים רובינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, פרקליט המדינה ערן שנדר, יו"ר ועדת חוקה מנחם בן-ששון (קדימה) וח"כ שלי יחימוביץ (עבודה). אף שנושא חקירות הבכירים ואנשי הציבור יעלה בוודאי לדיון, הכנס יתמקד בתחום העניין המסורתי של הסניגוריה הציבורית - סיוע לשכבות החלשות, במטרה לרתום את המשפט ליצירת צדק חברתי.

הקמתה של הסניגוריה הציבורית סימנה מהפכה במידת האפקטיוויות של ההגנה על נאשמים וחשודים בהליכים פליליים בישראל. זאת בעקבות הירידה הדרמטית בשיעור הנאשמים והחשודים שאינם זוכים לייצוג משפטי במהלך משפטם ובדיוני מעצר מיום הקמת הסניגוריה ועד היום: לפני עשר שנים, פחות מ-20% מהחשודים שהובאו להארכות מעצר לוו בעורך-דין, היום יותר מ-80% מהם זוכים לייצוג; במשפטים פליליים בבתי משפט השלום יותר מ-60% מהנאשמים לא יוצגו, היום פחות מ-40% אינם מיוצגים.

"עד להקמת הסניגוריה היו בישראל שתי מערכות משפט פליליות נפרדות", אומרת רובינשטיין, "אחת לעשירים עם ייצוג ואחת לאנשים רגילים או עניים. אבל עדיין, במישורים הלא פורמליים של ההליך הפלילי, ניתן עדיין לראות חוסר שוויון". לדוגמה, חוק הסניגוריה הציבורית מחייב מתן ייצוג משפטי לנאשמים מסוימים רק משלב הגשת כתב האישום נגדם. כתוצאה מכך, נוצרת עדיין אפליה בשלב החקירה המשטרתית ואפילו בשלב השימוע בפרקליטות, בין מי שידו משגת מימון סניגור פרטי לבין אלה שאינם יכולים.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#